פסח של אצות (2) BIG IN JAPAN

בדרכנו למקדש סנסוג'י המקסים באסאקוסה, תוך שאנו נהנים ממזג אוויר אביבי נהדר, מתבשמים מפריחת הדובדבן ונשירתם השלגית משהו של עלי הכותרת שלו, עברנו ברחוב (שהוא בעצם מבואה רחבה) של חנויות מתקופת אדו, מיועדות לתיירים (גם פנימיים) עם כל מיני מלאכות ואומנויות יפניות, שפע "קונדיטוריות" לקרקרי אורז וכל מיני תרגימא יפנית משעועית אדומה, תה ירוק ועוד יצירות מופת שעדיין לא נתחבבו דיים על בלוטות הטעם של פודהה. היו גם מיני- פנקייקים אפויים בתבניות מיוחדות עם מילוי "חשוד" ובחירת המערכת כזוכה בתואר המרענן של הבוקר הייתה גלידת שומשום שחור; קרה, טעימה ולא מתוקה מידי.

100_1509-medium.jpg

 כל שומשום בבוקר שחור

היפנים הם אומה הומוגנית למדי. לבושים בחליפות כהות לעבודה ובעלי גזרה דקה ושמורה. גם הנשים רזות ומטופחות, ככל הנראה הם יודעים לשמור על תזונה נאותה, למרות השפעות המערב. חנויות המזון בכלל ואגפי הקונדיטוריה בפרט, עלולים היו לספק נקודות פיתוי פחמימתיות רבות עבור היפנים החטובים, אולם למרות עומס הקונדיטוריות המודגמות בעוגות, פטיפורים ושוקולדים כמיטב המסורת האירופית , אם לא למעלה מזה, (ממש בכל רחוב, פינה, תחנת רכבת ומרכז קניות ולפעמים כמה מהן ברצף) הם כנראה טועמים במידה. כמעט ולא ראינו יפני כרסתן או ממש שמן, חוץ מאשר במפגש אימוני הסומו, הספורט הלכאורה מגושם, אך בעל חן, כוח, זריזות עורמה ויכולת.

100_1543-medium.jpg

עושר גוונים וקלוריות

לשוק הדגים המפורסם צ'וקוג'י השכמנו עם שחר טוקיאני. לקראת 5 בבוקר כבר התחמקנו ממשאיות ועגלות המשא הממונעות הייחודיות לשוק, וניווטנו במבוכיו כדי הגיע לנקודת השיא, מבחינתנו, לקראת 5:35 בבוקר, מועד בו מתבצעת המכירה הפומבית של עשרות דגי טונה מובחרים וקפואים. קיבלנו (דרך הרשת, ואם מישהו מעוניין, אשמח להעביר במייל) הנחיות מדויקות כיצד לכלכל את צעדינו ולהגיע למקום הראוי ובזמן הרצוי.

100_1674-medium.jpg

שורות שורות של טונות מסומנות

בינתיים פסענו נמרצות בינות לארגזי קלקר רבים עם דגים שונים ומשונים, עשרות סוגי צדפות, שבלולים, סרטנים ושרצים. בחמש ורבע הצטרפנו לתור הזרים שבין חדרי המכירה של הטונות ונכנסנו כדי לראות את הבודקים, הקונים והמוכרים ועשרות הטונות המונחות עדן על הרצפה, מסומנות באותיות, מספרים, צבעים וסימנים (לא פחות מ-6 תגים שונים) נמכרות בסופו של דבר בעשרות אלפי דולרים לראש!!! כדי לעלות ביום יומיים הקרובים על שולחנות וחיכיהם של בני האומה שכל כך מכבדים את בשרו, בעיקר את נתחי העלית השמנמנים קמעה של האו-טורו. 

100_1685-medium.jpg

ניגירי מקרל בקידמת הבמה,שרימפס מימין, בייבי שרימפס במרכז ואו טורו משמאל.

המקפידים קלה כחמורה בהליכות צ'וקוג'י חותמים את הביקור בארוחת בוקר על טהרת הדגה. מובן שפודהה לא שבר את המסורת והצטרף לתור שכבר בשעה 6 בבוקר ארך כשעה. המטרה להיכנס  ל- DIAWA ZUSHI המצוי בביתן 6 בקצה השוק, ולשבת על אחד מ-12 כסאות הבר אותם משרתים 3 סושי-שפים חביבים. ב-7 כבר הבאנו מנוח לכפות רגלינו והתכבדנו באומאקאסה (בחירת השף) של סושים נהדרים. כ-30 דולר מקנים לך ארוחה נהדרת באיכות מצויינת. (המשך ימשיך ויבוא)

100_1717-medium.jpg

אחי, אחרי האימון נעבור בסלון ג'אנט, הגיעו קאפ C חדשות, יתאים לך כמו כפפה…

 

8 תגובות to “פסח של אצות (2) BIG IN JAPAN”

  1. מאת passioneta:

    כולי קנאה…
    המלית החשודה – אנקו – מחית ממותקת של שעועית
    הסושי בדאיווה אכן טעים על הבוקר
    ולגבי המשקל של היפנים – כיון שחזרתי לשם אחרי 17 שנים,אני יכולה להעיד שהיפנים, בעיקר הצעירים, השמינו מאוד. ראיתי אפילו מודעות לאופנה למידות גדולות ברכבת התחתית!
    שיחה עם חברה יפנית שבעלה עוסק בעיצוב אופנה אישרה – יש בעית השמנה שמחריפה, וגם הגובה עולה – כתוצאה מהחשיפה לתזונה המערבית.
    אבל מה שאסור לפספס ביפן – המאפים המלוחים בבייקלי – צירופים מופרכים של בצק קרואסון או שמרים, בייצים, מיונז, גבינה צהובה והאם או בייקון. כמה מופרך ומשמין ככה טעים. במיוחד עם פחית של תה אולונג קר ליד :) :mrgreen:

  2. מאת ענת סקילי:

    איזה כייף לראות ולהזכר.
    אהבתי את גלידת השומשום השחור,

  3. מאת foodha:

    כנראה שדווקא השמנמנים הצעירים התחמקו מאיתנו… לעומת זאת ההשפעה המערבית מאוד גברה בתחום המזון, אחרי השיבה שלי – 19 שנה.
    היה שווה לחכות וענה מעבר לכל הציפיות.
    פיספסנו את הנ"ל ועוד כמה דברים טובים. סיבה נוספת לשנס מותניים, לעבוד קשה ולשוב בעתיד היותר קרוב.

  4. מאת passioneta:

    חישוב מהיר מראה שגם אתה היית שם ב-1989? היכן?

  5. מאת foodha:

    אם אני זוכר במדוייק ביוני 1990 בטוקיו

  6. מאת passioneta:

    אני ביליתי את שנת 89 (כמעט כולה) בקיוטו. כמעט שיא ה"בועה" היפנית.

  7. מאת foodha:

    הייתי כמה ימים ביריד צעצועים ופגישות עבודה, ובעת ההיא היה לי אומץ לסושי, טפניאקי וטמפורה (זכורה לי מאוד לטובה TEN ICHI בר טמפורה).

  8. מאת passioneta:

    אני הייתי בת 20, עם תקציב מצומצם מאוד. חייתי בעיקר על מרקי אטריות מהסוג הזול, טמפורה במסעדת סטודנטים וירקות מוקפצים על אורז במסעדה בסגנון סיני. שתי המסעדות האחרונות עדיין קיימות – אבל האוכל היה לי הרבה פחות טעים הפעם…

השארת תגובה