FOODHA'S GOURMET DIET

הפיתרון המהיר של אייל שני ושותפיו, אחרי הסלון הרוחש והגועש והבר האקטיבי בצפון אברקסס היה להפעיל את המזנון באבן גבירול. מקסום למופת של קהלי היעד מתפוחי הארנק ועד חיילי צבא ה"תן לי בפיתה", תוך שמירה על אפיון המוצר הייחודי. המזנון מגיש מזון מהיר ואיכותי בפיתות רכות (אסון) הנאפות סופית במקום (אם הבנתי נכון) המטבח מנפיק בזריזות מנות מקוריות יותר ופחות עם ובלי בשר, ובעיקר עם סימני ההיכר של רוטב העגבניות המסונן, הפלפל הירוק הכתוש, קרם פרש וטחינה טהורה. כל המנות שטעמנו היו טובות מאוד. סטיק דקה עם ביצה, שרימפיתה, ולעניות דעתי וחוות רעייתי; כבדי העוף והבצל הירוק (על הפלאנצ'ה) היו שיא הערב (למרות שהיינו בצהריים). על הלוח שמעל המטבח כתובות בגיר המון מנות אפשריות נוספות.

במזווה ניצבות במסדר חינני כרוביות "לפני ואחרי", ואנחנו ש"טובחים" בבית כמעט כל שבוע תינוקות פרחוניות שכאלה, בחרנו בשקית שעועית עם מלח גס, גרד לימון ושמן זית, שהייתה נשנוש "דייאט" יחסי וטעים אחרי מארזי הפחמימות ושורות הפיתות.

על קיר החזית (מגבס מעובד אומנותית משהו) כתוב  השם מזנון בעברית ומספר הרחוב – 23 . חסר היה לי, ובעיקר לכמה תיירים שחלפו והביעו עניין, איזו כתובת, שם, הפנייה, תפריט או צילום שיבהיר להם  שזו אינה מלכודת תיירים טיפוסית, או סתם דוכן שווארמה-פלאפל ברחוב ראשי, אלא ניסיון להעניק להם את פאר חווית האוכל הישראלי בפיתה!

התשוקה לפרודוקטים חדשים לא מרפה. תמיד אשמח לגלות כיוון מרענן, או שלב ראשוני נוסף של ירק, פרי או דגן. בצעדה במישורי הכפר הירוק ובשדות גלילות קטפתי מספר גבעולי חיטה ירוקה שצמחו על השביל כדי לערוך ניסוי שטח קטן, שתוצאותיו יובאו בפני הציבור בקרוב. בינתיים הנחתי את ידי על כרוב באלאדי ענק ופחוס בשוק האיכרים (לא תמיד יש…) וגם בפריקה ירוקה (ושלמה). רכשתי מקצב ידידותי צוואר טחון מהול בשאריות אנטריקוט, הפשרתי את הכרוב מהפריזר הוספתי את הפריקה ויצאתי למלא את חובותי, באופן אותו תיארתי במילואים קודמים. אין צורך במסדר חוזר. השינוי הפריקאי מוסיף מימד קראנצ'י חביב לחיך, לשן ולבלוטות הטעם.

מפגש של מיטב מעצבי וממציאי פרדס חנה- כרכור עם נציגות בכירה מתל אביב הביא להצעתה המקומית של טל, לבחור הפעם להמשיך על הדרך לזיכרון ולעצור בבנימינה, מעט אחרי תחנת הרכבת במסעדה – קפה המשפחתי "פלוגי".

המקום צבעוני ומאיר פנים, ביתי ומזמין וגם המלצריות הקרינו חביבות (חוץ תל אביבית). התפריט העסקי הרנטבילי בצהריים הביא, כוס גזוז, לחמים זעירים עם טחינה, זיתים ומחמצים ביתיים לבחירה של סלט ואנטיפסטי (מוקפד וטעים) ואחריהם סינייה חביבה ולא מתיימרת לפאר המזה"ת ושניצל סינטה נרחב ומשביע עם רטבים, חרדל-מיונז ומין צ'ימיצ'ורי. לצד אורז או פירה. המחירים בהתאם לעיקרית  (59-69-79) . תחנה אפשרית למעפילים לכרמל ולמישירים על החוף.

כתמיד, כמו סיפור שיגרתי מההגדות, התברכנו בתועפות מזון משובח, שיספיקו עד נר רביעי או חמישי של פסח. מהמטבח שלי יצאו קציצות פרסה עם פירורי מצה, סלט חסות ואגוזים ברוטב מיונז לימון-תפוז, ערכת קורנדביף (של דלישס בר) ועופות קטנים וערמומיים מלאים באורז, אורז בר, שיטאקי ושבבי כמהין, מזוגגים בלימון, שמ"ז וריבת פסיפלורה (של עדה שוורץ, לימן) ואת כל עסיסם הגירו הפעוטות לתבנית עתירת ירקות ושורשים (עוד מהסיור בעלה-עלה) שכללה פרובלנו, ויטולט, בייבי בטטה, דייקון, צנון שחור, גזרים מגוונים, שאלוט ובצל סגול ועליהם שמן זית תימין, פטרוזיליה וזעתר טריים וקצוצים, ומי ששכחתי שיקום… בצילום כל הכבודה בטרם נשלחה לתנור. המשך אביב מרהיב וחגים נעימים וטעימים.

מתוך הזדהות מוחלטת עם שביתת ודרישות הרופאים, והדאגה שלי מקרב הלב לתנאי עבודתם המאוד קשים, בחרתי בצילום מהמחלקה הקרדיולוגית (אשפוז יום) של ד"ר ישי בבית החולים… מו ומו, ששמו בויטרינה מגוון חלקי פנים ( בלי תרומה ובלי כרטיס אדי…) וכך הסבו את תשומת ליבי  ללב הפרה, שכל כך דומה למה שפועם ומחזיק אותנו להלך על פני האדמה.

הפעם הגעתי לקצב ישי, ובעוד אני מבקש הפחתה בעומק השומן בשכבת המגן של הסינטות לשבת. הוא שלף צ'ופר  ואמר " כשחותכים את השייטל מתחבא לו שם הנתח הקטן הזה", הוא ניקה את ה"SILVER SKIN" שכבה כמו גידית והגיש לי את השייטלון כתשורת הפתעה. המלחתי ופלפלתי ונתתי בגריל עז 2 דקות מכל עבר והתוצאה, רכה ועסיסית עם טעם של בשר, "סוג" של נתח קצבים. היה סבבה, רמת ישי (גבוהה) כאן בנמל תל אביב, בלי להיכנס למכונית שרד.

טיולי הרגליים היומיומיים מבטיחים שפע מפגשים אנושיים מרגשים ושבלוניים כאחד. מעבר לכך פה ושם הפתעות מעולם החי. בצעידה שגרתית בתב"מ (תל ברוך מרכז) במדרגות העולות מצומת "בסרביה" – קק"ל/בני אפריים פגשתי בתרנגולת נינוחה מאוד וחופשית. אני מאוד מקווה שהסוכן שלה לא יתקשר בדרישת תשלום על צילום הדוגמנות, חג שמח ומבדח!

התחשק לי עוף ממולא. במהלך ההליכה הנמרצת בואכה חוף תל-ברוך והישר על הטיילת המקסימה למרגלות הרדינג, התגבשה מתכונת הפעולה.

עוף טבע או אורגני ממולא בפטריות ותרד וצלוי בתנור על גזר בוכרי, גזר סגול, וראשי שום טרי. את כל הנדרש ידעתי ומצאתי עם בואי תחת כיפת המקורה.

גד, אחד הקצבים הנבחרים של "מו ומו", שאל כפי שיפה לשאול "איך אתה מתכוון להכין את העופות?" כשעניתי "ממולאים" הפתיע והציע "לפרק להם את העצמות", כלומר להשאיר את העור הכנפיים והפולקעס והמבנה הכללי ולהוציא את עצמות החזה וחלל הבטן במיקרו-כירורגיה עדינה שתותיר לי חלל נרחב יותר לבוא לידי ביטוי ומילוי.

ליתר פירוט השתלשלות העניינים, העופות נטולי העצמות התמלאו חיש קל ב-2 חבילות תרד נקי טרי וקצוץ, תשלובת פטריות טריות ומיובשות, מלח, פלפל ו- 2 כפיות מחית כמהין. התנור חימם מנוע על 180 מעלות ולתבנית הונחו גזרים (בוכרי, סגול, 6 ראשי שום טרי, 2 כפות  לימון כבוש קצוץ, 4-5 כפות שמן זית , 2 כפות עלעלי טימין טרי, מלח ופלפל שחור טרי. אחרי שהעור השחים הורדתי ל-150 מעלות והשארתי בסה"כ כשעה ועשרים.  בצד השכלתי להכין סיר אורז לספיגה.

עד עצם היום הזה (כשבוע לאחר התרחיש הראשוני) מלקקים את האצבעות.

  הערת ביניים – מכלול העצמות של 2 העופות הטבעיים והעופיון/פרגית האורגני הקטן (או להיפך) נשמר ושימש(מהר מאוד) מסד איתן למרק עוף מחייה נפשות ומבריא.

יום הולדת עגול לבכורי האהוב. המון הפתעות למרות החופשה הקצרה מהצבא. ההכנות במשלחת הרכש ובמטבח  החלו לפני כשבוע בניר בנים, מוקד הארטישוקים של משפחת יעקובא לדורותיה. הצטיידתי בכמה ארגזים (וגם שמן זית ברנע, צימוקים ומרקחת ארטישוק, אבל על כל הללו בפעם אחרת, אולי).

הארטישוקים הצעירים והטריים קלים לטיפול וניקוי והעסק מלבב ביותר. אחרי שהלבבות נוקו וחולקו לרבעים , תוך מריחה בלימון, הורתחו מים עם כפית מלח והללו נשלקו ל-10 דקות והוצאו לצוננים ואח"כ יובשו.  ב-3 כפות שמן זית (או חמאה) אפשר לטגנם (ואם יש מחבת חסין תנור עוד יותר טוב). הנחתי אותם על נייר אפיה(משומן) בתוך כלי חרס מעוגל בסידור נאות.

בשר בקר טחון, טוגן במחבת עם שן שום כתושה בצל קצוץ דק, מלח פלפל שחור ופטרוזיליה קצוצה. הנ"ל פוזר בשוויוניות על מועדון הלבבות השבורים. (בתמונה למטה, הטארטים עם צאתם מהתנור)

לאחיינית החמודה והצמחונית קימבנתי תחליף של בצל מטוגן, שום קונפי, עגבניות מיובשות, פטרוזיליה קצוצה, מלח, פלפל שחור והרבה נבטוטים מעוכים בעלי ומכתש.

למעלה מתחתי והידקתי בצק עלים מוכן ומשובח  של "לחמים" חוררתי במזלג והיידה לתנור מחומם ל-200 לכחצי שעה (עד שמתרומם מעט ומשחים במידה).

(התמונה למעלה -  מהפך) כולם הודו לי מכל לב. אבל זה היה כלום לעומת האווירה הנעימה והמשפחתית.

עדיין צעיר מאוד ולא תמיד פוסע בכיוון הנכון. שלוש שנות בלוג טעימות עם המון אוכל, מסעדות , פרודוקטים ומתכונים. באגף ההוצאות (אנרגיה – קלוריות) שחקתי 4 זוגות נעליים ואם הייתי סופר את הקילומטרים שצעדתי היינו מגיעים לפחות – ללונדון! ועוד מטיילים קצת בממלכה המאוחדת, שכן אני מעריך שהלכתי למעלה מ-3700 ק"מ…

צרות חוזרות ונשנות בגב ועוד תירוצים, ושילוב פוגעני של חזרזירות יתר, חשק עז (ומיותר) המסתתר בדפנות התאים לפחמימות ואופי עקלקל הביאו לכך ש"השמירה" על ההישגים הועמה מעט ברגרסיה קלה, כלומר הכבדה של כמה קילוגרמים במשקל. אם לקצר את תהליך המכאיב אציין שאני מאוד מקווה בקרוב, כבר באביב לשחזר את ארוחת המאה!

למזלי את מרבית ההישג רואים ובגדול, ופה ושם עדיין מחמיאים ונדהמים, כך שהמוטיבציה לא נפגעה.

אין לי שום כוונה לתלות את הנעליים , רק לאוורר אותן אחרי כל פסיעת בוקר.

 התשוקה למוצרים (חדשים וטעימים) בעיקר ממין הצומח הביאה אל שולחני השבוע את האוסף הבא:

חציל נהדר נוסף שהגיע מהערבה (שוק האיכרים, האגף הצפוני). הוא נראה לאחרונה מימין לאחיו המופלא – הבאלאדי שמוצאו מאותה ערבה מצחקת. שניהם קלילים, מתקתקים. החידוש (עבורי) שבדוכן, בטרם-רכש ניתן לי לטעום פלחון חציל טרי וחי, ומסתבר שטעים ואכיל, והעלה לי  אוטומטית מחשבות על קארפצ'ו.

אחרי שבארובה שלי לא נתקע איזה סנטה שמנמן, ובפאטיו לא היה אשוח וכמובן ששום ילד לא פתח מתנות, ובחוץ במקום שלג וקור קידמה אותי שבת שמשית של חורף, לא נותר לי אלא לצאת למסע רגלי אל שדות רמת השרון. כשעה וחצי הלוך וחזור עם מוסיקה טובה. בדרך לשם חזיתי בהרבה שדות שעדיין (?) לא נזרעו, ולא מעט סלרי, חסות ועשבי תיבול בשלבי גדילה ראשונים. היעד המרכזי היה דוכן השישבת של משפחת סית ברחוב הדרומי ביותר של רמה"ש. לשמחתי היו כבר התותים (הלא מרוססים) נדמה לי שמזן מלאך.כן אספתי לתרמילי צנוניות, כלרבי, לפת, שמיר, גרגר נחלים וראשאד, כולם זועקים מטריות.

בחנות של מו ומו בשוק המקורה נפגשתי לראשונה עם נתח "פולייעקה", סביר להניח שכבר השתמשתי בו תחת שמו "נתח מס' 5" או כשביקשתי 'בשר טוב ולא יותר מידי שומני לתבשיל או צלי'. בכל מקרה הנתח המדובר היה משויש בשומן והזכיר לי חתיכות בשר שדיברו איתן ביפנית ושילמו ב-3 ספרות. ישר לקחתי כמה פרוסות צנועות, לדקה מכל צד על המחבת עם פלפל ומלח- והיה עונג גדול.