הצילום מיום שישי האחרון. מוקדם בבוקר ראיתי את בקבוקי הנתזים שצוננו במקרר. שיהיה לחיים טובים בהמשך!!!
נדב – 050-7307266 ישי –

פצחנו בחציל קלוי/אפוי/מוגרל עם גבינה (נהדר) לצד סלט טרי, בריא ומרענן של שומר טרי עם לימון וסומאק,צנונית, זרעוני דלעת וקילופי פרמז'ן, מבלי לשכוח להציץ במקרר הבשר, מה על האש ועל הפרק?

החליטו עבורי – נתח הסינטה המשויש להפליא יוגש בהכנת הבית.
עוד אנו נהנים על הבר וטועמים מיין אהוב ומוכר FARNITO – CARPINTO שמוצע גם בקארף 62 ל-250 מ"ל, וגם בבקבוק במחיר 178, מחיר מציאה! ובמטבח שקדו על יצירת המופת הבאה:

סינטה מעולה מהטובות אם לא הטובה שאכלתי בארץ. מעוטרת בשומים, נתונה בשלולית שמ"ז ולצידה פסטה ביתית טרייה. ועד עכשיו יש לנו פעמיים ימי חמישי עם ניצחון צהוב אחרי מו ומו.

עוד מימי גרעין אורטל, זכורה לי רחובות כאתר ייצור ושילוח של חומר אנושי משובח, ואותו רושם נותר מהתבוננות הן בקהל הסועדים במקום והן בציבור המלצריות. המרקם והרקע החקלאי-מדעי ניכר לחיוב.

המיקום, ברחוב הראשי של רחובות. HIGH STREET ישראלי טיפוסי עם כל החנויות ומעט החן המקובל. המבנה עצמו יפה, מקושת  ולא מקושט מידי, רצפה נאה, חללים מרווחים, אווירה נעימה ביתית, ממש לא תחושת פאר או התיימרות. באחד החדרים האטליז ומקרר יישון הבשר להתפאר.

על איכות הבשר ואיך פרקנו אותו, מייד בהמשך, וכאן לא היו לי הפתעות. שמחתי לגלות שמישהו במטבח או בצוות ההיגוי יש לו יד טובה וראש במקום.  קודם כל עוד אנו מכרסמים פלוט-באגט חום וטרי ונוברים בסלטון חסה חביב, הבחנתי במלצרית נושאת צלחת פדרונים מטוגנים (32) . מיידית הזעקתי הסברים. משיחה עם הדרגים הבכירים במקום נודעה לי פיסת היסטוריה מקומית: מו ומו היו הראשונים שחיפשו, דחפו, ביקשו ובסופו של דבר קיבלו, טיגנו והגישו פדרונים "צברים". גם אצלם היה זה אחרי חווית חיך בלתי נשכחת בחצי האי האיברי. (עוד סיבה שרק בגללה הייתי מגיע לכאן מזמן סמוך לבכורה בירוק…).

מובן שהזמנו קיבלנו והתענגנו על טוגני פדרונים. כדי להעצים את החוויה ובמקרה סעדו במקום גם עמית שוורץ החקלאי ואיש הזרעים שהביא את זרע הפורענות לשולחנותינו וגם אסי שמגדל בפועל את הפלפלונים ועוד שכיות חמדה. שמחתי להחמיא להם ולברך את מעשיהם והמשך פעילותם. במהלך ארוחת הצהריים, הבנתי גם שאנשי "מו ומו" משתדלים להיות חלוצים ( או שפני נסיון) בכל מיני יוזמות מזוניות, וכך גם היו מהראשונים להגיש במסעדה ובאטליז את העוף האורגני הטרי של אריק מלמד (מכפר הנגיד), גם הוא ביקר במסעדה. חלוציות, נאמנות, יחסים טובים בין ספקים ולקוחות הם עוד סימנים טובים.

נשוב לצלחות ולאוכל במסעדה: כבד עוף קצוץ (ומטגן בשומן אווז…) עם ריבת בצל ודובדבנים חמוצים (32)היה פתיח מצויין, לצד מגוון נקניקיות משובחות על נזיד שעועית,(56) אבל שיא העונג היה דווקא בסלט הקישואים הקיצי (36), קישוא טרי (המגופררים) שהצלחנו לגלות בו לבנה , קוביות לימון כבוש, קוביות צנונית, שבבי גבינה ושקדים ובסך הכל סלט רענן ונהדר, שהובהר לנו שאת כל מרכיביו (כולל לבנה ולימון כבוש…) מכינים מ-אלף ועד תו במסעדה! סלט חובה לשחזור במטבחי פודהה…

כצפוי גם הבשר לסוגיו היה נהדר: סינטה טוסקנה (פרוס) אדום – חלום (148), קבב טלה (56) עסיסי על ציזיקי ואנטריקוט על העצם (138).

בקינוחים מצאנו חן בקערית הקדאיף עם מלוא הקצפת (והמכסה) תפזורת הפיסטוקים וקצת דבש(?) שהיתה אתנחתא לא מתוקה מידי לסעודה נהדרת. אספרסו מעולה של אווה (חיפה) הוכיח שוב שהסתמכות על מקורות מקומיים משובחים היא בדם של מו ומו.

הספקנו לעבור מסלול צונן ויפה ב-  les-gorges-de-la-fou  בפירנאים לא רחוק מהגבול הספרדי, אבל לא היו בתווך ניצוצות קולינאריים הראויים לתשומת לב הציבור.

צברתי בשבוע האחרון (ולדאבוני גם לפניו…) עודף קלוריות ומשקל, ומהיום אני שב לתלם ההקפדה על המשטר הפודהיסטי הקדמון.  אבל עדיין אפשר להתבשם ולדווח על עוללות המקרונים הנהדרים של פייר הרמה.

עד היום, ככל הנראה טעמתי מקרונים בינוניים ומטה, או שלא שמתי לב ליצירה האפויה והמאוד עדינה ומיוחדת הזו. ולא הבנתי מה מוצאים בה קונדיטורים ואוהבי קינוחים. אולם הביקור הפריזאי הנוכחי הביא אותי (חמוש, למזלי במשפחה) למהפכה בסנדביץ' המגוון, הניגס מכמה שכבות מקראנצ'יות ועד מרציפניות ויש עוד קרם באמצע.

חלקנו ביסים של רבעי מקרון בטעמים הבאים: שוקולד טהור פורצלנה מוונצואלה, אספרגוס ירוק-שמן אגוזים,  מוגאדור – פסיפלורה- שוקלד חלב, פיסטוק, שמן זית-וניל, עונג מתוק וצרוף. איזה מזל שעזבנו את פריז ולא נאלצנו לבדוק  גם אצל המתחרים…  (עוד מפריזים בקרוב)

צרות חוזרות ונשנות בגב ועוד תירוצים, ושילוב פוגעני של חזרזירות יתר, חשק עז (ומיותר) המסתתר בדפנות התאים לפחמימות ואופי עקלקל הביאו לכך ש"השמירה" על ההישגים הועמה מעט ברגרסיה קלה, כלומר הכבדה של כמה קילוגרמים במשקל. אם לקצר את תהליך המכאיב אציין שאני מאוד מקווה בקרוב, כבר באביב לשחזר את ארוחת המאה!

למזלי את מרבית ההישג רואים ובגדול, ופה ושם עדיין מחמיאים ונדהמים, כך שהמוטיבציה לא נפגעה.

אין לי שום כוונה לתלות את הנעליים , רק לאוורר אותן אחרי כל פסיעת בוקר.

 התשוקה למוצרים (חדשים וטעימים) בעיקר ממין הצומח הביאה אל שולחני השבוע את האוסף הבא:

חציל נהדר נוסף שהגיע מהערבה (שוק האיכרים, האגף הצפוני). הוא נראה לאחרונה מימין לאחיו המופלא – הבאלאדי שמוצאו מאותה ערבה מצחקת. שניהם קלילים, מתקתקים. החידוש (עבורי) שבדוכן, בטרם-רכש ניתן לי לטעום פלחון חציל טרי וחי, ומסתבר שטעים ואכיל, והעלה לי  אוטומטית מחשבות על קארפצ'ו.

אחרי שבארובה שלי לא נתקע איזה סנטה שמנמן, ובפאטיו לא היה אשוח וכמובן ששום ילד לא פתח מתנות, ובחוץ במקום שלג וקור קידמה אותי שבת שמשית של חורף, לא נותר לי אלא לצאת למסע רגלי אל שדות רמת השרון. כשעה וחצי הלוך וחזור עם מוסיקה טובה. בדרך לשם חזיתי בהרבה שדות שעדיין (?) לא נזרעו, ולא מעט סלרי, חסות ועשבי תיבול בשלבי גדילה ראשונים. היעד המרכזי היה דוכן השישבת של משפחת סית ברחוב הדרומי ביותר של רמה"ש. לשמחתי היו כבר התותים (הלא מרוססים) נדמה לי שמזן מלאך.כן אספתי לתרמילי צנוניות, כלרבי, לפת, שמיר, גרגר נחלים וראשאד, כולם זועקים מטריות.

בחנות של מו ומו בשוק המקורה נפגשתי לראשונה עם נתח "פולייעקה", סביר להניח שכבר השתמשתי בו תחת שמו "נתח מס' 5" או כשביקשתי 'בשר טוב ולא יותר מידי שומני לתבשיל או צלי'. בכל מקרה הנתח המדובר היה משויש בשומן והזכיר לי חתיכות בשר שדיברו איתן ביפנית ושילמו ב-3 ספרות. ישר לקחתי כמה פרוסות צנועות, לדקה מכל צד על המחבת עם פלפל ומלח- והיה עונג גדול.

קבלו נא התנצלות על שפע סוגי הצילומים ובעיקר איכותם, או היעדרה בחלק מהמקרים, בשל מגוון אמצעי הצילום האלקטרוניים.

לצערי, אינני יכול לומר שאכלתי את "כל" המנות שתופענה בהמשך, אבל לפחות טעמתי כמה ביסים משובחים. לפניכם מבחר מהטוב שבטופ, מפה ומשם ובעיקר מנות חדשות שנתעכלו באחרונה. בתיאבון.

ביצה פלורנטינית, הדרך הטעימה ביותר לפתוח את הבוקר. מלון מונטיפיורי במנה המופלאה ביותר מאז תעלומת הבנדיקט:

סושיית העל המקומית, יאקימונו – הסושי והמיוחדים אליהם תמיד שמחים לחזור. תכול הצלחת קורטוב של נחת שלא יגמר הלימון (והטונה). הנקודה היפנית הכי קרובה לניו-יורק:

עלי באבא וארבעים החלמונים במערת יועזר. שם האיכות רבת שנים ועדיין כולנו כמהים לכמהין… אחולמניוקי חלמונים!:

ומה עם גוף האדם?, אחרי ארוחת בוקר ראויה ומנה עשירה של פסטה ראוי לצאת לצעידה מרעננת במרחבי גוש דן. אי שם ברמת גן, בדיוק בפינת הרחובות ביאליק וז'בוטינסקי  יש דוכן "עירקי" של כל מיני מזונות, עוגיות. ללא פוטושופ או תעלולי צילום השגתי עבורכם את התמונה המקורית הבאה מהצלון המערבי. הנחת העבודה שלי שאיזו אות או שתיים נפלו או התבלבלו ומפעיל האתר אינו ממהר להשיב לצלון את מובנו המקורי, והשמחה בעיר:

בריוש סרטנים, המצאה מענגת ביותר. מנה חדשה יחסית בבסטה, פיצוץ של מרקם וטעם, יישום ישראלי של תובנות בינלאומיות:

עלייה לרגל לעיר הקודש היא מצווה גדולה, עוד לא עשינו זאת מספיק, ויש כבר סיבה נהדרת; מחניודה היא התחנה המגניבה והטעימה

בירושלים, הוסיפו לכך סיור רכש קליל בשוק הסמוך והחוויה מושלמת. בצילום (אא"ט) קלאמרי צרוב על חצילים ויוגורט באפלו:

הפסקת בקלאווה תרבותית. ספר מקסים עם שורשים מהאיזור. מדבר על החיים ובעיקר האוכל של מהגרים/"יורדים" מירדן החיים בארה"ב. נשמע מאוד מוכר וחביב, כתוב קריא, יש מתכונים נחמדים וישימים ומראה שיש בהחלט בסיס משותף לשבת ולאכול ואולי גם לעתיד טעים וטוב יותר. ספרה של דיאנה אבו ג'אבר :

עונג צרוף וצרוב בפיתה בצפון אברקסס יש המון הפתעות לחיך ולעין, בעיקר למי שמוכן לפעמים לחכות קצת ולקבל את אווירת ה"סבבה" הבילתי מחייבת. התענגתי על מספר מנות, יש צלוחית חריפה עם 4 גישות מתונות, הגם שקיבלתי מהן ד"ש חם למחרת;

 אבל השיא המקורי של אייל שני וצוות  הוא ללא ספק השרימפס בפיתה: מספר שרימפס עשויים בקצרה עם רצועות בצל ורוטב עדין בפיתה רכה ומקומית:

.

שתהיה שנה אזרחית חמימה נעימה וטעימה ואם אפשר בריאה. מי שיקפיד לטעום ולאכול בדיוק מהמנות הללו אני מקווה שמובטח לו עונג רב כפי שחוו פודהה ומקורביו.

מאוד רציתי לכתוב שישבתי לי בסלון המחודש מתענג על הצבעים המרצדים אלי (סוף סוף) מהמרקע הפלזמתי, תוך שאני לוגם משמפניית העל סלון, שעושה עלייה בזכות ידידי אלדד לוי, אבל מה לעשות שקצת סוציאליזם עוד נותר בי מימי הצופים, הגרעין והקיבוץ והחלטתי לשתף את המשפחה המורחבת בחגיגה בבקבוק הירוק.

המשתה החל בארוחה טובה מאוד בחדר הפרטי במסה, היה משביע רצון ונהינו מאוד מהמבעבעת מספר 37 של דלאמוטה, ב-100 שנות בדידות בצמרת התוססת. הערב החגיגי השני, במחיצת הצד השני של המשפחה אליו נגיע מייד עמעם מעט את החוויה הנעימה במסה. המנה שאליה הייתי חוזר (לבד, ובמשטר אחר…) היא קינוח שוקולד הוולרונה החם – עונג חם, צרוף ומתוק!  

למחרת היום, ואחרי שתי צעדות נמרצות של שעה ומעלה, יצאנו להרברט סמואל, לשולחן במפלס התחתון. שמחתי לפגוש את יונתן רושפלד, שראה וציין אף הוא שמדובר אצלי בשינוי פיזיקלי ניכר. הוא הציע (ומיהרתי להסכים) שישלח לנו כל מיני דברים. הייתה לי תחושה נעימה שמדובר בהחלטה טובה. המלצרית המצויינת (דניאל?) פיקדה על השירות לשולחן בצורה מופתית, הסומלייה (דניאל 2 ?) שמח לפתוח NUIT ST GEORGES בת מצווה CLOS DE LA MARECHALE שהיה נינוח והתאים לי בול. מכאן ואילך הוזרמו (בקצב ראוי) לשולחן מנות חלוקה נהדרות אחת אחת, ובדיוק בטעם הרצוי לפודהה. לחם טרי שבטריים, מרק ארטישוק מכמוהן בספלוני אספרסו, טאפס קנלוני ורביולי נהדר, ריזוט שחור עם שרימפס, אספרגוס מקרוני (מעולה), קוביות טונה נאה (ביותר) עם סלט ערבי, טרטר מקומי מדוייק!, שקדי עגל, צלעות טלה מקסימות והטופ (לחיכי) תמנון בומביי, פיסות תמנון מענגות ברוטב יוגורט-קארי חריף-מתון.

לפני שחתמנו את מצעד התיאבון פתחנו את יין הקינוח הבייתי של קארטהוייזהופברג. אייסויין (מס' 55 ) מבציר 2002 ללא דופי. גם הסומלייה וגם יונתן רושפלד שיבחוהו אחרי הלגימה. טארט התפוחים המקורמל של נעמה שטרן (מככב עוד מהפתיחה), כדורי "עוגת" גבינה ותותים  באקלווה חמודה ולא מפציצה במתיקות ופרופיטרול כמצוות הנערים. ארוחה מעולה. הלוואי עלי ועל כל בית ישראל (ולמה לא תיירים?) להרבה שנים בעתיד.

נכון, פודהה מתבוסס במשמניו המאוירים לא נחזו על מסך זה מכבר.

מדויק גם לקבוע שהיו אלו חודשיים עמוסים בעבודה, מחושים של דרך הגב, שמנעו לא מעט ימי הליכה, נסיעות עבודה שהסבו אמנם עונג רב, אך מנגד מנעו הקפדה ביתית על תפריט פודהיסטי ראוי.

אולם, אף על פי כן ולמרות הכול:  לא מזמן חלפה שנת ה-60 למדינה. תל אביב (כולל שוברי הארנונה) נעטפת בחגיגיות בת 100. פודהה עצמו ערך סעודה חגיגית במלאות לו 100 קילו והנה אנו עומדים וחוגגים אירוע בעל משמעות נומרית כפולה; מאז האביב המקסים של 1959 חלפו עברו להם ביעף 50 שנה. ופודהה, חטוב כשהיה לפני עשרים שנה ויותר פסע עוד צעד קטן במורד המאזניים, ובדיוק לכבוד האירוע  המשמעותי חצה את סף 40 הקילו הנשירים והתייצב על 98 קילו.

מי מבינכם שיהמר עתה על יציבות או ירידה קרובה נוספת, סביר להניח שיטעה (בקטן) מכיוון שחגיגות וימי הולדת אינם מסתכמים רק בנשיקות וחיבוקים, יש לסעוד כהלכה ולהרים מיטב כוסות וגביעים, ועל כך עוד נוסיף.(בעיקר מילים וצילומים…)

המשטר החדש, הקילוגרמים הנגוזים ובגדי פודהה החדשים, (ב-XL ו-40 במקום XL 3  ו-48 ומעלה) הביאו לא מעט מקרובי משפחתי האהובים לפרץ תשורות וברכות יצירתיות מקסימות ומלאות אהבה: הקיץ המתקרב יתמלא במתכוני שייקים צוננים מבלנדר קנווד הדנדש של משפחת ב. היקרה. באירועים הבאים ילבש פודהה את בגדי השף הרקומים והמאוירים שצמד בניו החמודים הנפיקו, קיבלתי כלים נאים שיקבלו ביטוי שימושי וויזואלי מעל דפים אלו ועוד הפתעות מקסימות, חלקן במישור הגלובאלי, עליהם תשמעו בהמשך.

מצורפת בירכתה הנהדרת של בת דודתי יעלה:

תודה לכל המשתתפים, גם על התשורות והמחוות הנאות. ותודה גדולה לנורית על הסו-שפיות!

התמונה והיד קצת רועדות כטוב ליבנו ביינות ובשמפניה המשובחים, אבל מבעד לטישטוש אפשר להבחין במה שהתרחש.

היה נהדר, ונמשיך.