את היופי המאובק וההיסטורי שלה לא איבדה רומא גם בחום אוגוסט, כך שניתן היה לשוטט ברחובות בנחת, עם נחילי התיירים, לאכול פה ושם גלידה טובה כ- SAN CRISPINO אבל לא מרגשת כמו פעם (הרמה בארץ ובעולם עלתה מאוד בעשור האחרון). טעמנו כמה פיצות דקות, בחלקן מהמומלצות ביותר (BAFFETO2 ?), והתוצאה, גם ללא זלילות מוגזמות (2 פיצות לשלושה בוגרים) – שמנונית עם תגובה קדם/סף – צרבתית מאוחרת. טעמנו עוד גלידות ופיצות, ללא צורך לכתוב הביתה…

הכיף הגדול היה כתמיד שווקים וחנויות. לאיטלקים, כמו עמים אנינים אחרים באירופה יש תרבות אוכל שורשית וכבוד למוצרים שהם אוכלים ומאכילים, כך שהבסיס טוב ואיתן, ירקות ראויים גבינות טובות וכיו"ב.

ברובע טראסטוורה (TRASTEVERE ) המאוד צפוף והומה מתרכזות המון מסעדות ורבבות תיירים, יש בו יתרות "אופי" ובעבר הצלחנו פעם ונפלנו פעם בבחירת מסעדה. תחקיר השתא הובילנו ל- SABATINI וההזמנה מראש הוכיחה את עצמה ביותר.  ישבנו בחוץ, שולחן ראשון צופה אל הכיכר PIAZZA SANTA MARIA (המרכזית ב"שכונה"?) עם הופעות המוזיקה והג'אנגלרים וכל ההתרחשויות, כולל תחושות שביעות רצון לנוכח מבקשי המקום במסעדה שנאלצו להידחות…

הלכנו על מנות מוכרות וחביבות שכללית לא אכזבו : אנטיפסטי רוסטיקו, קאפרזה,  פרושוטו מלון, פטוצ'יני-פורצ'יני (סתמי) וספגטי וונגולה (צדפוניות) חביב. העיקרית  דג (SEA BASS) כקילו וקצת  לברק ימי  חבוי במלח; טעים, עסיסי ונטול עצמות ועור (בידי המלצריות המיומנות), על הפילטים הבוהקים זירזפו מעט שמן זית, כמה פשוט ככה חבל"ז. רשמתי - מנה נהדרת בסגנון עדות הפודהה, לשחזור בבית.

מי שעיתותיו ומעותיו בידו ראוי לו לסור לבקר במעדניית העל של וולפטי, חנות לא גדולה ודחוסה בכל טוב ארץ המגף. מקבלים הרבה טעימות (בעיקר עם מראים רצון וכוח קנייה) ואפשר לצאת עם פרושוטו, מעושנים, גבינות, שמנים (טרטופו), בלסמי, יינות ועוד הרבה. VIA MARMORATA 47 קצת מחוץ למרכז אבל שווה!

Polenta ala-kef-kefuck

כשעה –שעתיים מאגם לאגם. איל סולה די ראנקו   IL SOLE DI RANCO צופה במדרון קל על אגם מג'ורה. למלון הרלה-שאטו של משפחת ברוולי מסעדה משפחתית מעולה הפועלת מאז 1850!  כעת מוביל אותה השף דווידה ברוולי, השומר על כוכב המישלן שלו בצדק רב אם לא למעלה מזה. ארוחות הקיץ נערכות בחצר, תחת סככה מוריקה. ועל חלוקוני נחל קטנטנים מהדסים המלצרים הלוך וחזור, עם כל המנות, מנות הביניים וההפתעות הקטנות והחביבות. בסעודת הערב המוקדמת אפשר עוד היה להשקיף על האגם מבעד למקלוני הגריסיני ומגש הלחמניות השופע מבחר.

התחילו מאוד לעניין, מנה מופלאה בסגנון המאוד חביב על פודהה. קארפצ'ו של שרימפ עדין, "מודבק" על הצלחת ועליו שמן זית, מכוסה לחלוטין בהמון ירוקים ועלים, איזה אגוז או קירמול בשביל הקרנץ', פיסות קטנות של איזה ירק ופרי, רבע גבעול אספרגוס וביסק כתמתם עוטה קצף לגיוון מרקמים. מנה מעולה. בתפריט :

Scampi Carpaccio with crunchy Bread and Bisque

עוד מנה מנצחת של פסטה (ביתית כמובן) עם עגבניות, בצל, צנוברים, איזו תקצופת מוריקה בכפית הנלווית, ובעיקר סרטן עכביש או משהו דומה שכנראה הגיע מהאגם הסמוך (או מהים). מנה מושלמת של פסטה ים תיכונית. וכך קראו לה יוצריה:

Tagliolini with Spider-Crab, Courgettes Pesto Sauce.

היו גם קדם קינוחים ופטיפורים בשלישיית מגירות שקופה, שמהם אציין בחדווה את הטראפל שוקולד לבן וליים. גם בקינוח (העיקרי היה ) אא"ט רוטב שוקולד לבן על "ספוג" עדין קליל ומשובלל לצד סורבה טעים של  אפרסק. מנה מצוינת לא כבדה מידי. שחתמה ארוחה וחופשנת בצורה ראויה.

המסעדה ממוקמת בכפר קטן, צ'יריה (Cirie ) כ-16 ק"מ מטורינו, לא רחוק משדה התעופה. בבית מגורים מוסב, מעוצבת נעים, חם ומזמין עם הרבה אמנות מודרנית על הקירות.

בחרנו בתפריט טעימות הפתעה של 7 מנות (יש גם של 10) ב-65 אירו. תחילה הגיעו ברוסקטות בעובי צ'יפס במספר טעמים ואיתם כל מיני "ביסלי גריל", ומייד כפית גבינת 9% בשמן חריף מתקתק.(נחמדים ולא יותר). מנה ראשונה: (ממנות הדגל של  DSN) ויטלו טונאטו (פרוסות דקיקות של עגל בתוכן טונה עם צ' יפסוני ברוסקטה ונבטונים, טעים מאוד ומוגש בצלחת פטרי מזכוכית עם מכסה.

לשנייה: דג (SARGO ) על פירה שעועית לבנה עם דף דקיק מזיתים. עשוי היטב. לשלישית: ארנב מטורן ומחומם מעוטר בפלפל אדום בגריל. (למ"מ*). מנה רביעית- פה כבר ראינו כוכבים – דפי פסטה רחבים מאוד מגולגלים ומותפחים לתל קטן עליו קציפת פרמז'ן ולמעלה קראסט פרמז'ן, מעולה וקליל. חמישית, עוד מפגן ראוי של שליטה בפסטה – סוג כלשהו של רביולי עם ברוקולי עדין ואוורירי ברוטב של דג עדין. שישית, (מנת הפסטה 3), רחבה אף היא היתה "מודפסת" בכתב דיונונוים (אני מניח) עם שם המסעדה והוגשה עם תרד וצדפות וונגולה, וסבלה ממליחות יתר קלה. שביעית ואחרונה למניין נתח פרת FASSOLE מבושל-צלוי באיטיות ונימוח על פירה תפ"א עם עגבניות קצוצות, טעים.

לארוחה התלוו כוס יין לבן עם שם גרמני (לא זכור בדיוק מאיזה צד של הגבול גדל ובוקבק) אבל ליווה בצורה יבשה את תחילת הארוחה. ברברה ד'אסטי סופריור  VIGNE VECCHIE 2004 היה מצויין.

לקינוחים בחרנו 3 (כל אחד ב-12 אירו) .כטרום קינוח הוגשה "ביצה עין" מוניל מושטח ו"חלמון" מפירות הדר מג'ולנים*  באגר-אגר. הקינוחים עצמם היו קרם עוגת טירהמיסו על עוגה עם שברי קפה מסוכר, תותים עם קצפת ושברי מרנג' ובצד סורבה תות, טעים וקליל והמנה המיוחדת (יחסית) קרם יוגורט עם ג'לי פסיפלורה, בצק לחם ופירות, גם היא מנה קלילה וטוב שכך, מכיוון שמייד אחריה הגיע פוסט-קינוח משובח ביותר של דפי אצות עם קוקוס.

חשבתם שסיימנו? עדיין לא. לפני החשבון הגיע גם מגש פטיפורים מאוד מיוחד ומקורי. ומי שראה בתכנית את היציאה של שף רוסו עם שפופרת משחת השיניים יבין שכנראה יש לו איזה Fטיש קל לאריזות; מגוון הסוכרים הגיע במנשא רב צינצנתי, ואילו האגוזים המאוד טעימים צונצנו אף הם. היו שברי עוגיות אספרסו  נתונים בקופסית "משומשת" של נספרסו. היו גם "סוכריות על מקל" של לימון ודבש שנטו לחריפות לא נעימה, טרפאלס , שקדים משקולדים וכפית עם שתי אבקות אחת מהם מנטה . בסך הכל מבחר מרשים.

האירוח והשירות היו למופת. השף היה זה שלקח את ההזמנות והסביר והיה מאוד נחמד . אם הבנו אותו נכון הרי שהיתה חלוציות ישראלית בביקורנו. הוא בא לוודא מספר פעמים שהכל כשורה ואף לקח אותנו למטבח לראות את הצוות ואת הסו-שף פרדריק.  סיכומו של ערב ארוחה טעימה ברובה, אירוח נעים, כמה הברקות, ושף חם שעוד יעשה שמח בקרוב בקרב הצמרות הזוגי שיתרחש בירושלים. ל-DSN של שף אלפרדו רוסו כוכב מישלן 1 במדריך 2008 וכך היה גם ב-2007.