עכו הפכה באחרונה יעד מועדף לטיולי סופ"ש, במסגרת איחוד המשפחה. הפעם פנינו למעין פיקניק צנוע ולצורך השלמת ציוד עברנו בשוק של עכו, מצאנו חניה סבירה ביותר למרות שישי בבוקר, ופסענו בכיף, תחילה לאורך החומה עד הנמל וחזרה דרך השוק. החום המעיק – בדיוק כמו בתל אביב – אבל יש משהו באווירת שוק ובכמה מוצרי באלאדי שיכולים לצנן קצת את המזג.

בסוף הסיור רכשנו קופסאות גדולות (לא ענקיות) של חומוס (מגורגר) ומשאוושה, 8 פיתות וחריף מקורי אצל סוהילה (אבו-סוהיל), המצויה ברח' סאלאח-א-דין בכניסה לשוק.

החומוס חם ובלי יותר מידי עיטורים ותוספות ופשוט מעולה! גם המשאוושה נהדרת, כך שגילינו יעד ראוי מאוד לביקור חוזר. הבעיה היחידה היא שגרגרנותו של פודהה והרצון להמשיך ולנסות בעייתיים מאוד כשמדובר בעכו העתיקה. במהלך רגלי נינוח של כחצי שעה הבחנו בלפחות עוד 6-7 חומוסיות עלומות (עבורנו).

סוהילה כשלעצמה (בתצלום, ליד "סיר" החומוס) התגלתה כחביבה ומוכשרת וגם המחיר עבור הטעימה דנן סביר ביותר – 28 שקל.

בחנות הממתקים הסמוכה עבד-אל-האדי הצטיידנו בכנאפה טעימה, בעיקר בטעם הגבינתי המודגש.  

שרימפס נא, סביצ'ה אינטיאס, סלט חצילים בסויה, חצי מושט מקורמל עם סלק, בס בקדרה עם קרם קוקוס, צ'ילי ותפוחים ואורז לכוננות ספיגה, קדרת (בשר) סרטנים ושני סוגי אצות  ומעורב (שרימפ/בייבי קלמארי) עם פתיתים, אפונה וגיוון קל של גזר ברוטב אסיאתי קליל. 5 מש"קלים ודמי חליצת הריזלינג הביתי, וקינוח אחד של אגס בבצק עלים עם גלידת קינמון,  והגענו ל-602 שקל.

 למרות הארוחה המענגת ביותר והדרך המאוד מגוונת ברחובות עכו כשבהמון מרפסות מתנוססים דגלי גרמניה, ברזיל, ספרד וארגנטינה ועוד כדי להראות למי נתונה האהדה במונדיאל, למרות כל זאת נקודת השיא הגיעה כשהבענו ההתעניינות במלון הבוטיק עליו עומל אורי ירמייאס בימים האלו.

בעת הארוחה הציג בפנינו את ספרי השימור והתיעוד של המקום ההיסטורי ועם תום הסעודה לקח אותנו לסיור מקדים במה שהולך להיות המלון היפה ביותר בישראל. לבד ממשק כנפי ההיסטוריה ושימוריה (בני מאות שנים!!) ישנם ציורי קיר ותקרה משוחזרים ומרהיבים בכל קנה מידה, (של אומנים מוונציה) חדרים מרווחים, מאווררים ופונים ברובם אל גגות עכו והים, למרות המיקום בשורה השנייה מהים. במלון תפעל גם מסעדה לאורחי המלון (כ-12 חדרים) מרתף יין קריר,( גם בצהרי שבת מחומסנת), חמאם, חדרי טיפול ואווירה רגועה המותאמת לזוגות, כך על פי התכנון. אנחנו כבר סופרים את החודשים עד הפתיחה הצפויה באזור אוקטובר, למבצע הקמה ושיפוץ יוצא דופן, בו משמש אורי (בורי) גם כקבלן.

רק מהים

עוד מקום פשוט במובן הטוב של המילה. המיקום מפחית האוברהד, ובסופו של דבר מתגלגל החיסכון לארנק הלקוח. החשבון נמוך ממקומות אחרים (גם ללא הנחת הפתיחה, עת היינו שם לפני מספר שבועות). העדר גינונים מיותרים ואוווירת החוף, נטול המזגן, הישיבה ה"קיבוצית" משהו (לדוגמא) דווקא תורמים לתחושה הכללית שבאנו לעבוד ולא להצטעצע או להתיימר. בוחרים מפירות הים והעונה מוסיפים דגים מהויטרינה, מחליטים על  אופן הבישול (טיגון, פלאנצ'ה, גריל או תנור-טאבון) ונהנים. כלי האוכל חד פעמיים מידי אך מתמחזרים.(דרך שלמה/סלמה תל אביב)

אורי בורי

הדגים והפירות הים עדיין טריים ומוקפדים, אך משהו בברק הכללי הזכור כל-כך לטוב מהעבר הועם. האוכל טעים, אבל נראה שהמקום, ולא רק תקלופת הקירות זקוק לריענון וזריקת מרץ. פה ושם עדיין יש מנות פשוטות ומדליקות עם 4-5 מרכיבים המשתלבים בהרמוניה (שרימפס ושעועית בפירורי לחם לימון ושום) אך פייבוריט מהעבר  סרטנים ואצות בשמנת היה כבד ונטול חן. (רחבת המגדלור עכו)

רובן

סנביץ רובן בקר

צילום של "אלף" שכבות עדיף על הכברת מילים. עברנו ולקחתי כמה סנביצ'ים שכאלה עם קורנישונים מפוללים וחמודים, הגברתי בחרדל ובחזרת-מיונז וגם במנה הרגילה של 200 גרם קורנד ביף (על המשקל) באנו על שביעות בטן ורצון מלאות. שיחזור החוויה שמעבר לאוקינוס.(רחוב יהודה הלוי, כמעט אבן גבירול תל אביב)