FOODHA'S GOURMET DIET

פודהה הידרדר ל-  109  וחצי קילו.

האמת שהגעגועים הם לא רק לדובונים, אלא לכל המגזר הג'לטיני עתיר צבעי המאכל. מאוד אהבתי לרדת (בקטנה) על עשרות (ויותר) גרמים של חומר הילדות הלעיס הזה. והופס – בחצי שנה שחלפה, לא חלפו את דל שפתי יותר מ-20  דובונים וחיות אחרות.

שמחתי לפגוש, ומיד לשתף אתכם, בעבודה מקסימה היורדת לעומקם של דובני הגומי:

יצר אותה המעצב והמאייר הניו-יורקי ג'ייסון פריני  JASON FREENY , אפשר לראות עוד עבודות או לרכוש פוסטר ועוד באתר שלו

ובמחשבה שניה, אצלי אף פעם לא נתקלתי בעצמות.

  מנה שהתרוצצה לי בראש כבר איזו שנה – שנתיים, מאז ניגלה לי הפריקי – פריקה, החיטה השבורה -קלויה. המחסום הראשון הוא לדאוג לניקוי . בעבר רכשתי במספר מקומות שלא הקפידו בשלבי המיון הקודמים מה שחייב (אותי ב)עבודת נמלים מאומצת. הפעם האחרונה רכשתי את פריקתי אצל הירקנים ברמת אביב ג' ושמחתי לגלות פריקי נקייה הרבה יותר. חיפשתי גם תוספים מקומיים, עונתיים שיהפכו את הפריקי שלי למנה מיוחדת.  מה רבה הייתה השמחה, כשקראתי לפני כשבועיים אצל הילה אלפרט ב"ישראל היום" (החופשיתון), על הימצאות חומוס ירוק אצל אום-עלי ביפו. מובן שלא חלף זמן והמפגש המשולש, אום עלי-חומוס ירוק -פודהה קרם עור ושקלים, ועתידה של הפריקה נראה ירוק מתמיד:

כוס וחצי פריקי נקייה (מחלקי גבעול וקליפת החיטה ובעיקר מאבנים זעירות ומנפצות שיניים)

• כוס וחצי ציר טלה (או בשר או עוף או ירקות)
• כוס וחצי מים
• כף חמאה או סמנה
• כף וחצי שמ"ז
• כפית מלאה בהרט
• חצי בצל אדום קצוץ
• חצי כפית כמון +רבע כפית אגוז מוסקט מפומפם*
• מלח פלפל

TOPPING

• שקדים ירוקים (לחים) וקלופים (או צנובר ושבבי שקדים קלויים מחוץ לעונה)
• חצי כוס חומוס ירוק (אפשר גם פול או אפונה)
• יוגורט כבשים או עיזים נוזל
• סומאק וכמה טיפות שמ"ז

במחבת או סיר בינוני עם החמאה והשמ"ז מאדים את הבצל עד תחילת החום מוסיפים את הפריקה וחצי כוס מים, מערבבים לרתיחה מקטינים אש ועם כלי עץ מערבבים עד אידוי הנוזלים, ומיד מוסיפים עוד ציר או מים וחוזר חלילה ובסבלנות. לפני הסבב האחרון מוסיפים את התבלינים וממשיכים עד שנגמרים הנוזלים . התהליך אמור לקחת כ-25 דקות. רצוי בשלב זה לבדוק באם הפריקי הסתגלה למסורת האיטלקית והפכה אל-דנטה, אם היא סובלת מקישיון מה אפשר להוסיף עוד מים ולהמשיך בערבוב.

אפשר להגיש חם או פושר בכלי מרכזי או אישי.

אני מערים את הפריקי עם החומוס לגבעה, ועל פסגתה נותן בשקדים. מסביב שופך יוגורט, בוזק סומאק ומטפטף שמ"ז. חבל"ז עילאי של המזה"ת. תגידו אני שלחתי.

  פגישת היכרות עסקית וארוחה משפחתית, חברו להם לבראסרי בדיוק בצהרי היום,  כדי להיווכח פעם נוספת כמה מצליח המקום מסביב לשעון. המון צעירים ולא מעט עגלוניות (אמהות על טפן, היו לפחות 8-7 בשלוש שהותנו במקום) ומאוחר יותר לקראת תום הארוחה הבחנתי גם בלא מעט זוגות של סבתות שמשחקות אותה בעסקית הראויה של M & R . בעודי מחכה התחלתי במשחק זיהוי הסלבריטי, מרב מיכאלי  עזבה מפגש על המדרכה.   עוד סעדו שם עודד (שף סטפן) ורעייתו עדן הראל. נדמה לי שגם בן והילה כספית לא אכלו צהריים בבית.

למקום יש קסם ומגנטיות שהופכות אותו לסואן ודינאמי. התפריט מספק המון מנות שאוהבים לחזור אליהן לצד אין ספור אפשרויות יומיומיות וספיישלים למי שחייב לגוון, תוך שהוא מגובה בטריות ובאיכות של מפעלות הבייקרי.

בתפריט הופיע, בראסרי – LITE מנה מקולרת ( 600 קלוריות) שכללה סלט איטריות אורז עם כוסברה, פלפל חריף, אגוזים בניחוח אסיאני חבוקים בעלה גדול של באק צ'וי ואחריה סשימי סלמון עם כל הערכה (ואסבי, סויה, ג'ינג'ר) אורז בצד וקערית אדממה, חמוד ויעיל וגם למדיאט האדוק יש תשומת לב וסיפוק. אך גם פודהה, כאחד האדם, חלק את פיתו עם רעייתו וטעם גם ממרק היוגורט המרענן כפתיח, והתענג על סטייק אנטריקוט מצוין, ללא גיד ושומן סוררים. גם בני משפחתנו מסביב השמיעו קולות חיוביים. ליווינו את הארוחה בזינפנדל ATRTEZIN .

הקינוח של ארוחת הלייט היה כדור סורבה (פטל) טעים. מסביב נשנשתי בעדינות מטארט טאטין עתיר תפוח ושכבת בצק קלילה ולא מתוק מידי, וכצ'ופר זכינו גם לצלוחית טרטלטי פירות טריים וטעימים.

על אף השאון והיקף הסועדים המלא תדיר קיבלנו שירות יעיל וטוב, ללא עיכובים, המטבח תיקתק לעילא, גם במקרה שמנת בשר הוחזרה כדי לעבור מתצורת מדיום ל-WELL .

מנה מעושנת ספוגת ניחוחות של אש (ופחמים אם לא עושים על גריל גז במובן).

• 3 חצילי באלאדי

• 2 עגבניות גדולות באלאדי (או 4-5  תמר)

• 2 בצלים בינוניים או בצל גדול

• פלפל ירוק חריף

•  ש"ש +מלח

כל הכבודה הזו עולה על האש לסיבוב מכל הצדדים. לקלף עגבנייה להניח בצלחת להגרת נוזלים (אפשר לשמור למטרות טובות אחרות) לקלף פלפלון להוציא זרעי פורענות וצירי רשע. חצילים לפשוט עור ולהניח במסננת. בצל לקלף. רק את הפלפלון לקצוץ בעדינות וקטן. השאר; חציל, עגבנייה ובצל בגסות מעודנת.  להוסיף שן שום גדולה כתושה  ומלח. מנה דלת קלוריות ועתירת טעם.

למספר 28 יש היסטוריה בגימטרייה המשפחתית. 2 מארבעה נולדו בו, והיום זהו מספר הקילוגרמים שהורדתי. רק בעוד שבוע תמלא חצי שנה למשטר החדש. ידידי מאיר (השמן) שואף, סיפר לי שבעברו הדיאטטי השתתף פעם במפגשי "שומרי משקל". באחד הימים, אחרי תקופת מה של שמירה, מדדה המדריכה את משקלם של כל חברי הקבוצה והסתבר שמאיר שלנו הוא המוביל, בהפחתת 7 קילו. לא חלף רגע והמדריכה העניקה למאיר מספר שקיות שהביאה משוק הכרמל, ובתוכן בדיוק 7 קילו של שומן עוף טרי, וביקשה ממאיר לאחוז בהן ולהסתובב עימם בחלל החדר מספר רגעים, כדי להרגיש איזו מעמסה היה צריך לסחוב עד כה…

בחרתי באופציה חיננית הרבה יותר. אחייניתי החמודה, גפן, שבדיוק הפליאה לקרוא במגילת רות בשבועות, ומוכרת גם כטפסנית (קירות טיפוס). גפן ענתה בדיוק לדרישות הסף – משקל 28 קילו, אולם עוד אני יורד והיא, אמנם כמעט בת מצווה, עולה קצת, ואף על פי כן, לצורך הצילום החגיגי וההדגמה ויתרנו על המדעים המדוייקים.

  בני הבית הכתירו אותו כאחד הסלטים הטובים שבאו בין שפתותיהם, ואין לזלזל בכך, מכיוון שכמעט בכל יום אוכלים אצל פודהה סלט, לעיתים פעמיים ביום.

כל העלים מהאיסוף, קרי ארוגולה, חסה ערבית, רוקט, ראשאד, גרגר ומיזונה יחד עם עירית ושום ירוק טרי (קצוצים). את הצלחות עיטרו עגבניות שרי בצהוב-אדום . כמה שעות קודם לכן נפרסו שני סלקים חיים (אור-גני) דק, דק והפכו לגפרורונים. הללו הושרו במיץ מחצי לימון, 2 כפות מיץ ליים (מהקפאה) כפית מיץ יוזו, כפית רסק חריף ירוק, כפית תחליף סוכר וכפית מלח.

עוד התווספו לחגיגה חצי כוס של אפונת גינה טרייה לא מבושלת (אור-גני) חצי אבוקדו בקוביות ושלוש כפות כוסברה קצוצה.

על המחבת נקלו 3 כפות רבעי אגוזי לוז .

ההרכבה: מצע עלים, עגבניות מסביב, אפונה על העלים, התזת -כף וחצי לצלחת- שמן זית (חלוצה-פיקואל). עם כף טפטפתי מתחמיץ הסלק על כל הצלחת ואת גפרורי הסלק הנחתי במרכז, עליהם האבוקדו, מעליו הכוסברה ובתפזורת העליונה DON'T LOSE   את אגוזי הלוז.

נטרף כחץ מקשת ונעלם בוושט.

כשנשאר  קצת רוטב עגבניות חרפרף* ונהדר (מהדג הסורי החריף) ואתה נתקל בבמיה רעננה  הגורל כאילו נקבע. ניקוי, הסרת "עורלה" ,ייבוש של שעה בשמש  ואידוי של 10 דקות. הבמיה מצטרפת לריקוד אחרון עם רוטב העגבניות ונבלעת עד תומה עם קבב הדגים. (מתכון פורסם בעבר). שילוב טעים, מזין ובריא, יוגורט סמיך רק יכול להועיל ולחם או אורז לזכאים.

 בביקור בחנות ההודית צ'אטני, בחשמונאים רכשתי תמרינד אמיתי, (נראה כמו פרי יבש שחור ודק). כעת הגיע זמנו . לתוך מעבד המזון הוכנסו 3-4 כפות מלאות של תמרינד, כפית כורכום, 2 שאלוט קלופים, כף שמן בוטנים (או שומשום או קוקוס) וחצי כוס מים , ונטחנו. העברתי לתוך סירון עם כף שמן נוספת לבישול. אחרי ביעבוע הוספתי כשני שליש פחית קרם קוקוס, עד שהוסמך והתאחד.

בסיר אידוי אודו 2 באק צ'וי גדולים וטריים (משדות רמה"ש, אבל גם בשוק הכרמל יש, אצל כמה מוכרי עשבים וירוקים). 5 דקות , הוצאתי לקערה הוספתי (חצי מה) רוטב – אחלה בחלה!

נשארה חצי כמות שבדיוק התאימה לתוספת נוספת , יומיים אחרי כן, לירקות אסיאתים מוקפצים;   חבילת נבטים רגילה, 7 בצלים ירוקים במקטעי 6 ס"מ, שומיים* קצוצים וגרעינים משני קלחי תירס מאודים או מבושלים 5 דקות ברותחין).

אינני יודע אם יש לתוכניתו של דודו גבע חלק בסיפור, אבל האמת  שמאז ברווזו של דודו גבע על גג העירייה, לא נתקלתי בעיר בברווז. עד אמש. במסגרת ארוחה בסלון של אייל שני  (ארוחה נהדרת וטובה מהראשונה שאכלתי שם, שגם הייתה מעולה) הוצע לנו כאחת המנות העיקריות הדבר הבא: "3000 גרם של ברווז חופש טרי (אין דבר כזה בארץ אבל לנו יש) צלוי בשלמותו עם עשבי פרא שקטפנו לכבודו מהר שלם. נח על פוקאצ'ה עטופה בתפוחי אדמה בוערים רווים בשמן.    נפלא לחייהם של זוג 290 ₪  לכל הברווז."   

   ומההלכה – בדף התפריט, למעשה – מה שהתקבל על שולחננו:  צלחת גדולה עליה פוקאצ'ה עגולה ושמנמנה (מעין קן לציפור) ובקן במקום לדגור על ביצים, ישב הברווז על רצפת תפוחי אדמה אפויים (ובכלל לא שמנוניים). אייל בעצמו בצע את הברווז באבחת סכין אחת, והציע שמכאן ואילך הכול יתנהל בצורה ידנית (האופיינית למהלך מרבית הארוחה). היינו שישייה  מסביב לברווז, וכבר אגלה שזה היה הברווז הטוב ביותר שאכלתי על אדמת ישראל! גם השיטה התאימה מאוד, כל אחת בצע לו כנף, שלח יד לחזה ותפס עור ברווז עד לחזון העצמות היבשות… המנה הייתה הכי קלאסית לארוחה משותפת, והיה המון בשר ולא מעט התעסקות.

הפוקאצ'ה כמנשא  - רעיון מעולה, היא ספגה את כובד המשא והיה כיף גם בקץ כל בשר ועור. ועכשיו מותר לגלות שהחלק הכי מדהים היה המילוי: לחם משאור מלא שנאפה קודם לכן (ולתדהמת המלצר החביב שלנו) ומייד נחתך לקוביות, ספג קצת עשבים והרבה מיץ אפרסקים טרי ומעט חריפות ויחד עם הגורגעלה מילא את כרסו של הברווז בשעות הארוכות  בתנור. המילוי היה פשוט אדיר. עוד אנו מלקטים את הפיסות האחרונות סיפר לנו שחר סגל (אחד הבעלים, המסתובב כל העת במסעדה) שזו מנה חדשה וזה להם הערב הראשון להגשת הברווז, ולמען האמת אנחנו השולחן הראשון שמקבל אותו, ומוצאו, של הברווז מרמת הגולן.וכך היו לנו (אחרי המון דברים אחרים טעימים) גם ברווז, גם מילוי, גם פוקאצ'ה ותפ"א וגם חלוציות במחיר אחד !