מפגש של מיטב מעצבי וממציאי פרדס חנה- כרכור עם נציגות בכירה מתל אביב הביא להצעתה המקומית של טל, לבחור הפעם להמשיך על הדרך לזיכרון ולעצור בבנימינה, מעט אחרי תחנת הרכבת במסעדה – קפה המשפחתי "פלוגי".

המקום צבעוני ומאיר פנים, ביתי ומזמין וגם המלצריות הקרינו חביבות (חוץ תל אביבית). התפריט העסקי הרנטבילי בצהריים הביא, כוס גזוז, לחמים זעירים עם טחינה, זיתים ומחמצים ביתיים לבחירה של סלט ואנטיפסטי (מוקפד וטעים) ואחריהם סינייה חביבה ולא מתיימרת לפאר המזה"ת ושניצל סינטה נרחב ומשביע עם רטבים, חרדל-מיונז ומין צ'ימיצ'ורי. לצד אורז או פירה. המחירים בהתאם לעיקרית  (59-69-79) . תחנה אפשרית למעפילים לכרמל ולמישירים על החוף.

הציר המרכזי נושא הבשר נמצא בחיפה, די בתחתית אך בשיא הגובה, בכיכר של שד' הציונות ואלנבי, ממש בפאתי ואדי ניסנאס. אשתקד כשעברתי בציר התנועה בין תל אביב למחנות הקיץ צילמתי תמונות נוטפות שומן כבש ועסיס עגלים, אולם יד נעלמה (של פורץ) גנבה בחשכת (אותו) הליל את המצלמה. שבתי כמובן לשווארמת אמיל לתענוג הבשרים. מחשש שהשודד ישוב למקום הפשע, מיהרתי להעלות עדות המובילה את מצעד השווארמה של פודהה.

בביקורנו האחרון בחיפה (דרך  אלנבי 33/רח' הציונות) צילמתי את ציר הבשר ומה שראוי להתכנות – העמוד הראשי  עליו  משופד הבשר לגווניו, אולם עם הגיעי למשכנות פודהה אשר על גדתו הצפונית והמוריקה של הירקון, וליתר דיוק, בחשכת הלילה הגיחה מעבר לחלון יד אלמונית ונטלה את הקודאק החביבה והפשוטה שלא הספיקה לשרתני, אף לא שנה. הצילומים מעלי הגירה נותרו בידיים ערלות.

אם במקרה נתקלתם בבלוג פודיהיסטי מתחרה, עם צילומים של צלחת (מותחלת) של שווראמה ועמוד כרסתן של שווראמת-על, דעו לכם שזה לא האוריגינל ושובו הביתה מהר… ובהזדמנות ירוקה זו ברכות לעובדי אמיל, אוהדי מכבי חיפה על הדרך הנאה בה החלו את דרכם לליגת האלופות.

אל באבור 2  

אין ספק שחוסאם איש נבון ביותר. המיקום החדש והאסטרטגי על פי כביש 6 הינו שיחוק. ישבנו שם בצהרי היום, חזינו בכל הפולקלור המילצורי המזרח תיכוני המוכר והחביב (בעיקר אם אינך מתכוון ליפול על צווארו של איזה כבש או לפרוץ בריקוד קנקן…), אבל זכינו בסעודה משובחת ביותר, על אף שבעלי הבית נעדרו (ככל הנראה בא"ב 1, או באירוע שפים בתל אביב ). הסלטים היו נהדרים; למעלה מתריסר נחתו על שולחננו, 10 הייתי מזמין שוב ושוב, מבחינתי אפשר לפסוח  על העגבניות עם הפטה/חלומי (או שכמותן) ותערובת החצילונים המוחמצת. נהננו מבמיה עדינה, עילת' (עולש או תרד בר?) מעולה והגוורדיה השגורה. הפיתות התעכבו מעט , אך מטעמים פודהיסטים זה היה רק לטובה. הקבב החלבי עדיין מנה מצויינת והצלעות היו לדוגמא לדורי דורות.