FOODHA'S GOURMET DIET

שיטוט ממוקד ברשת, לפני כ-5 שנים, הוביל אותי למתכונו של סוביר סאראן ב- eGullet לצ'אטני עגבניות נפלא שהכינה אם של חברה של אחותו מאזור Andhra Pradesh שבדרום הודו. מאז עברו הרבה עגבניות בסירים ולא מעט מקורבים לצלחת ולסיר התכבדו והתמכרו.

חלק מהמרכיבים מאוד ייחודיים ולא פשוטים להשגה מיידית, אבל כולם (למיטב ידיעתי) מצויים בארץ. דרכי מציאתם הם לפעמים הרפתקאה טעימה ומרתקת בפני עצמה.

 3.6 ק"ג עגבניות בשלות וגדולות (מזן BEEFSTEAK) ואפשר גם  תמר, כל מיני שרי וסוגים אחרים. מורידים ה"החיבור" הלבן וחותכים, במידה והן גדולות כל עגבנייה ל-6/8 חלקים. הכוונה להגיע לגודל אחיד של כסמ' וחצי – שניים.

• כוס וחצי שמן קנולה
• 40 עלי קארי טריים (ללא קשר לאבקה או לשתיל הנמכר במשתלות. אלו עלים ירוקים כמו עלי דפנה או קצת קטנים יותר. את שלי קיבלתי במהראג'ה (רמלה) שם רכשתי את שאר התבלינים ההודים. יש עצים כאלה בבית שמש, ואיזו אישה מביאה להם אותם מדי פעם. כדאי להתחבר למשפחה הודית שבדרך כלל מגדלים עץ או שיח…
• 16 פלפלי צ'ילי אדומים שלמים
• 2 כפות זרעי חרדל
• כף זרעי כמון
• 1/4 כפית זרעי חילבה  או אבקה
• 1/3 כוס סוכר (שמתי תחליף)
• 2 כפות אבקת צ'ילי קאיין (1/2 כמות אם מעוניינים בגרסה פחות "לוהטת" ויותר נגישה)
• 2 כפות אבקת כוסברה
• כף פפריקה
• כף אבקת סמבאהאר sambhaar powder (בחנות הודית)
• 2 כפיות כורכום
• 1/2 כפית אסאפטידה asafetida(בחנות הודית)
• 200-400 גרם רסק עגבניות או עגבניות מרוסקות
• 3 כפות מלח, או יותר לפי הטעם

 את השמן שמים בכלי עמוק וכבד. גדול מספיק כדי להכיל את כל העגבניות, ׁ(וגבוה מספיק כדי שהביעבוע לא יג'נג'ן את כל סביבת העבודה) כדאי גם ליתר בטחון להקיף את האתר בנייר אלומיניום/ רדיד כסף.

1. מידדו את כל התבלינים היבשים (מלבד האסאפטידה) והניחו ביחד בקערית.
2. בשמן שימו את עלי הקארי, הצ'ילי השלמים, זרעי החרדל, זרעי הכמון והחילבה  לטגן על אש בינונית- גבוהה כ-3 דקות (בזהירות ובתשומת לב ) עד שהצ'ילים מקבלים צבע כהה יפה, וזרעי הכמון הופכים לחום-זהוב נאה.
3. כעת יש להוסיף את האסאפטידה לטגן עוד חצי דקה, להוסיף את שאר התבלינים לעוד פחות מחצי דקה ומייד להוסיף את העגבניות ורסק העגבניות, ואח"כ את המלח והסוכר. לערבב היטב ולבשל על אש בינונית כשעה וחצי עד שהשמן נפרד והצ'אטני מתחיל להידבק לקרקעית.
4. מלאו את הצ'אטני המוכן לכ-10 צנצנות סטריליות של כ-200 גרם האחת. או בהתאם למה שיש. אצלי אחרי שהצנצנות והמכסים  טבלו ברותחין נכנס הצ'אטני הלוהט. המכסה נסגר והצנצנות התהפכו להתקרר "על הראש". אחרי הקירור היו ניקיונות, הדבקת מדבקות וקדימה למקרר.

יוצא פחות חריף מסחוג טוב, אבל יש אפקט צריבה שמגיע קצת יותר מאוחר.

 נסו, "היכוו"(משחק לשון) ותיהנו מעגבניות מרוכזות וחריפות עם ארומות וטעמים מיוחדים.

קצת שימושים:

• בדרום הודו אוכלים אותו עם אורז וגי (חמאה מזוקקת), לעיתים עם יוגורט בצד לקירור החיך.
• משמש בסיס בתוספת חלב ושמנת להכנת רוטב חריף. מביאים לכמעט הרתחה ואז משאירים שיגיע לטמפרטורת החדר. לתוך רוטב זה הוא מכניס תפ"א קטנים מבושלים או תירס מוקפץ-מטוגן.
• הוסף את הצ'אטני לשמן עם עלי קארי הוסף כרובית קצוצה ופלפלי צ'ילי ירוקים וקשט בעלי כוסברה ויצא משהו שנקרא Gobi Kee Sabzi.
• מטבל מצוין עם רוטב יוגורט סמיך או  עם גבינת שמנת.
•  תוספת קסמית לפירה תפ"א .
• על טוסט עם אבוקדו ומלח ים
•  בסנדביצ'ונים   ׁ(של שעת התה הבריטית) עם מלפפון, עגבנייה ופרוסות תפ"א מבושלים.
• ערבוב עם בצל אדום והכנסת התערובת לתוך אומלט.
• שמתי בהצלחה על סנדביץ' מלחמניית שאור של בורקין עם  מיונז, פסטרמה, עגבנייה ועלי רוקט
• לצד אורז אסמטי (או משהו דומה…) עם יוגורט. כל אחד יכול להוסיף צ'אטני כראות עיניו וסיבולת חיכו.

 במחזור הצ'אטני של 2005 השתמשתי בעגבניות שרי ופלפלים חריפים (האבנרו) של משק לוי מתלמי יחיאל.

 בגירסת בטא 2010 עגבניות שרי כתומות ואדומות של ציון מתקומה ומיני-תמר שרי מתאשור, הכל משוק האיכרים. ותוספת 4 פלפלונים חריפים אדומים טריים (בלי גרעינים ולבנים).

יולי הינו עונת הליצ'י וגם תחילת עונתו הקצרה של הליים הישראלי. לפיכך הוחלט במעבדות פודהה לעבור לשלב הניסיונות בבני אדם, ולבדוק את רוטב הסלט העונתי המיוחד. לצורך כך יש להצטייד: 

• מיץ מליים אחד טרי ועסיסי
• 2-3 ליצ'י קלופים ומגולענים
• שן שום
• ג'ינג'ר טרי קלוף (בכמות של ש"ש*)
• כף רוטב חריף-חמוץ-מתוק  תאי או רבע פלפל חריף ללא זרעי פורענות.
• כף סויה
• 3 כפות שמן תירס./בוטנים/חמניות
• כפית שמן שומשום קלוי

 הכול מעובד מזונית או מבלונדר ואח"כ מסונן במסננת. (אפשר להכין ולמקרר)

•  2- 3 כפות שומשום לבן/שחור קלוי במחבת.

 במעבדה שלנו הוחלט לחלוט  כ-300 גרם שעועית ירוקה ואחריה 3 קלחי תירס מתקתקים.

• השעועית נחתכה לפיסות של כס"מ וחצי וגרעיני התירס הופרדו מקלחיהם.
• נפרסו פטריות (שיטאקי) והוקפצו במעט שמן ומעט מלח עד שנצלו-יובשו.
• הירקות והפטריות הועברו לקערה מעליהם הרוטב והשומשום לעיטור.
• הוגש עם איטריות ביצים מהירות הכנה.

100-150 גרם קוביות קטנות של טונה טרייה

2 חופנים פולי סויה (אדממה)

2 כפות מיץ יוזו (או ליים/לימון)

2-3 כפות מיונז

כפית סויה

כפית טבסקו או חריף

3 כפות עירית קצוצה

2-1 אבוקדו  קלוף ופרוס

כף שומשום לבן/שחור קלוי

כמה גבעולי עירית למצע קישוט

 מערבבים את כל החומרים במקבץ העליון, אפשר אפילו להכין מבעוד מועד ולמקרר לכמה שעות.

על "קרני" עירית מניחים עיגולי "שמש" אבוקדו , מטייחים בספייסי טונה ומבזיקים ב"אבק כוכבים" שומשום .

מאוד רצוי להצטייד בפחמימה אפויה (למשל) לצורך העמסה וחלוקת הנטל. הקהל אצלי  LIKE מאוד.

הביקור הצפוני הוליך אותנו אל אורי בורי, שכמו ב-10 השנים האחרונות ממשיך בשלו, מנות מקוריות ופשוטות יחסית, מאוד טעימות,  ללא דופי ותמורה שווה למוצא כיסנו.  מזמן לא היינו בשבת בצהריים וגם במועד העמוס נשמרה רמת השירות החביב והטוב. חלקנו ארוחת טעימות שהרכבנו בעצמנו:

שרימפס נא, סביצ'ה אינטיאס, סלט חצילים בסויה, חצי מושט מקורמל עם סלק, בס בקדרה עם קרם קוקוס, צ'ילי ותפוחים ואורז לכוננות ספיגה, קדרת (בשר) סרטנים ושני סוגי אצות  ומעורב (שרימפ/בייבי קלמארי) עם פתיתים, אפונה וגיוון קל של גזר ברוטב אסיאתי קליל. 5 מש"קלים ודמי חליצת הריזלינג הביתי, וקינוח אחד של אגס בבצק עלים עם גלידת קינמון,  והגענו ל-602 שקל.

 למרות הארוחה המענגת ביותר והדרך המאוד מגוונת ברחובות עכו כשבהמון מרפסות מתנוססים דגלי גרמניה, ברזיל, ספרד וארגנטינה ועוד כדי להראות למי נתונה האהדה במונדיאל, למרות כל זאת נקודת השיא הגיעה כשהבענו ההתעניינות במלון הבוטיק עליו עומל אורי ירמייאס בימים האלו.

בעת הארוחה הציג בפנינו את ספרי השימור והתיעוד של המקום ההיסטורי ועם תום הסעודה לקח אותנו לסיור מקדים במה שהולך להיות המלון היפה ביותר בישראל. לבד ממשק כנפי ההיסטוריה ושימוריה (בני מאות שנים!!) ישנם ציורי קיר ותקרה משוחזרים ומרהיבים בכל קנה מידה, (של אומנים מוונציה) חדרים מרווחים, מאווררים ופונים ברובם אל גגות עכו והים, למרות המיקום בשורה השנייה מהים. במלון תפעל גם מסעדה לאורחי המלון (כ-12 חדרים) מרתף יין קריר,( גם בצהרי שבת מחומסנת), חמאם, חדרי טיפול ואווירה רגועה המותאמת לזוגות, כך על פי התכנון. אנחנו כבר סופרים את החודשים עד הפתיחה הצפויה באזור אוקטובר, למבצע הקמה ושיפוץ יוצא דופן, בו משמש אורי (בורי) גם כקבלן.

מלבד המשט הטראומטי בים התיכון בשבוע שעבר, גם אלינו הגיעו אורחים הישר מאיסטנבול. א"ס היקרים, הקונסולית הגלובאלית לענייני קולינאריה  ושגריר הכבוד בתפוח בגדול ושר (חלקי) הפנים הגיעו לביקור בילטראלי בצוק העיתים במשכנות פודהה.  ארוחה נעימה מאוד בליווי יינות הבית ובתים אחרים באיטליה וספרד. מה שאנו הוצאנו מהים התיכון, (אני מניח שגם פעולה זו גבלה באלימות בשלב מסוים)  היו נתחי טונה כחולת סנפיר שבדיוק בעונה זו כשהספינות מפליגות דרומה וטמפרטורת המים טובה להם מחליטים לנדוד ולעלות בחכות של דייגינו האמיצים.

למנה הראשונה הגשתי טורו טונה (או  כמעטורו) צרוב על תחמיץ שאלוט-לימון-יוזו מעוטר בריג'לה,בצל ירוק ועלעלים נבחרים ומסומן באיולי פיטנגו-צ'יפוטל.

בהמשך יצאו את התנור פרגיות טבעוף ממולאות כל טוב וכולל ( מה שסברתי כאתנחתא קומית) ביצי שליו קשות וקלופות, אותן ניתן לראות מבצבצות באחורי העופות השחומים.

ולצלילי השיר של ברוך עם המגפיים נאחל להם המשך סיור משובח ותיאבון בריא באשר הם.

זו הייתה אהבה ממגע ראשון. איך שנוצר הקשר ההתחלתי בין הלשון והחיך לפאק-בונג ולפאק-קאנה היה ברור שהירוק הטעים הזה ,ממקור תאילנדי, טוב שהגיע (סופסוף) אל מעבר לסף שפתי.

שני הירקות הללו, שאפשר לתארם כשילוב מאוד מוצלח בין ברוקומיני, פאק-צ'וי ותרד ניבטו אלי לראשונה בתפריט המיוחדים של בית תאילנדי, אחת המסעדות היותר טובות בתל אביב ובוודאי מהשלישייה האסיאתית הפותחת שלי בישראל.

מנהלת המשמרת החביבה (וקצת קריאה מוקדמת ומאוחרת) הבהירו שמדובר בגידול מיוחד לצרכי המסעדה של גבעולים ועלים ירוקים ומאוד טעימים, שמקבלים טיפול קצר מאוד באידוי/הקפצה והופכים במחי ווק לבני לוויה מושלמים לשרימפס, למשל.  Water Spinach, Water Morning Glory, באנגלית – הוא הפאק בונג, והפאק קאנה הוא בעצם ברוקולי תאי.

המסעדה הרוחשת פעילות גם בשישי בשעות אחר הצהריים המאוחרות, שומרת על אופייה הפשוט והלא מתיימר, קצת במבו-שאנטי והרוב המכריע של תוצרי המטבח – בול לעניין. גם סלט איטריות השעועית עם השרימפס וגם סלט הפפאיה היו נהדרים וכך גם מנה חדשה (לנו) של נאה יאנג בקר מצוין פרוס עם רוטב חריף לטבילה, מנה יעילה שהזכירה לי משום מה משהו שאכלתי ב- SLANTED DOOR  בסן פרנסיסקו. גם בשאר חלקי השולחן נשמעו גרגורי הנאה ודיווחים חיוביים הגיעו (ללא דגימות…). מנה אחת שלא סיפקה את הסחורה הייתה קוביות בשר לבן מטוגן.

עם בירות, מש"קלים וכמה קינוחי טפיוקה סגרנו על כ-130 לראש לפני תישור.

שמחה רבה שמחה רבה אביב הגיע עם הפתעה: בשוק האיכרים התל אביבי בשישי שעבר, בדוכן של תקוע (פ-טריות ועוד) כמעט ולא האמנתי למוצרים הטריים שאחזתי בין כפות ידי – שורשי גלנגל ושורש כורכום, בהם נתקלתי רק מעבר לים, בעיקר בתאילנד ולא מעט במתכונים שלא יכולתי למצות עד תומם לנוכח חסרונם. עד היום התחליף היה שורשים מיובשים, אולם מרק הדגים התאילנדי (סטייל) של השבוע התבשם בניחוחות השורשים הללו.  

לצורך החגיגה נשלפו מהמקפיא כמה ראשי דגים (זכר לאי אילו סביצ'ות…) ויחד עם השורשים, כמה שאלוט, גזריים, 4 שיני שום, שורש למון גראס ושורש ג'ינג'ר הפכו לציר דגים מהביל. הוספת גם חצי פחית נוזל קוקוס להסמכה.  

מימין לשמאל: גלנגל, כורכום וג'ינג'ר

 בקערת ארוחת הצהריים הונחו נבטים "סיניים" טריים, אפונה טרייה, עירית קצוצה, כוסברה בנדיבות ופרוסות פלפל חריף (לכל בן בית במידה המקובלת על חיכו). בשאריות שלמחרת נקצץ צרור טרי של פאק צ'וי. היה בבית אורז לבן מוכן ולפיכך לא נדרשתי לאתר או לאלתר איטריות.המרק החם נמזג לקערות, לכל קערה נסחטו כף-שתיים של מיץ לימון/ליים טרי (ויש גם אורגני משומר וסביר) ומעל זורזפו בוטנים קצוצים.

 מתכון באדיבות גסטרו, (מתוך המגזין של דונה היי – אביב)  קליל, מהיר וטעים: 

האביב אולי עוד לא איתנו, אבל המתכון בהחלט יכול לשמש כשובר שרב.

• 16 שרימפס מקולפים
• שן שום כתושה
• 2 כפיות (משחת) ואסבי
• 250 מ"ל קרם קוקוס
• חצי כוס שמן טיגון (אצלי היה תירס)
• שאלוט פרוס דק
• 200 גרם אפונה צרפתית   SNOW PEAS חלוטה ופרוסה דק (השתמשתי ביותר)
• חלבון ביצה מוטרף קלות
• חצי כוס בזיליקום תאי סגול (בהיעדרו השתמשתי לטובה בנבטי מיקרו בזיליקום)
• חצי כוס קמח אורז
• מלח ים ופלפל שחור גרוס גס וטרי

לערבב היטב בקערית השרימפס, השום ,כפית ואסבי, 2 כפות קרם קוקוס, מלח ופלפל.

בינתיים לחמם ווק או מחבת בחום גבוה, להוסיף שמן עד תחילת עשן. לטבול פרוסות שאלוט, אפונת השלג והבזיליקום בחלבון, לפדר בקמח אורז ולטגן בקבוצות קטנות בשמן,כדקה או עד קריספיות, תוך הקפדה שיהיה חם מאוד בין הסבבים. להוציא לנייר סופג.

לטגן את השרימפס דקתיים מכל צד או עד שבדיוק עשוי. להוסיף את שאר קרם הקוקוס והוואסבי ולבשל עוד 2 דקות עד שמסמיך, לא טיגנתי את המיקרו בזיליקום, אלא הוספתיו חי יחד עם פרוסות בצל ירוק.

הביקור הניו-יורקי השנתי לכבוד תערוכת הצעצועים, מוביל ברובו לסבב קבוע של תחנות מוכרות וחביבות שזכו לא פעם לאיזכור. פודהה שומר על קשר חם וטוב עם שגריריו החרוצים ס' ו-א',שמחרפים את מערכות העיכול שלהם ומנפים עבורו (ועבורכם) את מיטב ההצעות במהלך השנה,  הכל על מנת לנסות ולהכניס להרכב הפותח עוד מסעדה או שתיים לקראת המסע הממלכתי במחצית פברואר. הם משתדלים גם לנווט בתבונה את סופות השלגים במנהטן, על מנת שלא ייווצרו קשיי לוגיסטיקה ותעבורה. ועל כך יבואו על הברכה והתודה.

במסגרת השגור והטוב לא היו נפילות, רק עונג רב. פודהה, עמיתיו ואנשי תעשיית הצעצועים שמחו לשוב ולפקוד את סצ'ואן גורמה, וולפגנג, סושי יאסודה ואיפודו. אלו עדיין המלצות גורפות, לחובבי הסיני-סצ'ואני החריף, האומצות המשובחות, הסושי ברמות העל והראמן המצויין.  

ההבטחה לתאילנדית הטובה ביותר עמדה באוויר עוד מביקור קודם בתפוח הגדול. הפעם לבשנו מעילים וקבענו ליד השעון הידוע בגרנד סנטרל, בערב שישי כשהתחנה הומה וסואנת. משם יצאנו למסע לקווינס, עם המטרו, סאבווי, אנדרגראונד (וחבל שבכרך שלנו TLV עדיין לא התחילו לחפור…) עד ל- SRIPRAPHAI.

המסעדה ללא הוד והדר, נקייה, מסודרת, אך מאוד לא "מעוצבת". אף אחד לא עוצר כאן במקרה. שירות אסיאתי יעיל ונטול חן, ללא גינוני החביבות האמריקאים המתיידדים (MY NAME IS MARK AND I'LL BE YOUR SERVER THIS EVENING  או סתם HAVE A NICE DAY )אבל מים קרים הוזרמו בטרם ההזמנה, והמשך פלגיהם גם במהלך הארוחה היה מנהג ראוי ומאוד נדרש.

ס' היקרה נטלה לידה את שרביט הניצוח וביצעה הזמנה מהתחלה ועד הסוף תוך שהיא, מנגנת היטב פורטת על התפריט בביצוע נעים לאוזן וטעים ביותר לבלוטות הטעם, במלוא גווני קשת החריפות.

לאט לאט הגיעו צלחות וקערות עם מטענים לוהטים ופורקו מתכולתם;סלט גרגר סיני קריספי עם שרימפ, דיונון ועוף, LARB טחון ושמנמן עם מנטה, ליים וצ'ילי יבש, נקניקייה מתוקה עם מלפפון, בצל צ'ילי ומיץ ליים, PORK LEG  עם ירוקים מחורדלים, ומרק כהה ונהדר של גידי בקר,  CRISPY PORK עם צ'ילי , שום ובזיליקום, והיה גם קארי פנאנג עם בקר. כל המנות  היו בטעם והרכב כמוהו לא באו אל פי פודהה, אך מאוד התחבבו ואין ספק שסריפראפיי (כפרה עליה) תיכנס לסבב. אחרי כל הרצף הנהדר פנינו לאתנחתא קומית משהו והזמנו קינוחיים תאילנדים מהמקרר שעליהם הסכמנו שאפשר להבא לפסוח, מכיוון שהאסוציאציה הכי קרובה שהעלו לחיכינו היתה לרגל קרושה מתוקה…

המחלקה הסושיאלית החליטה פה (משפחתי) אחד שצריך לזוז לכיוון הסושי המתנייד ובא. לפודהה היו ספקות קלים וחששות כבדים מחמת האיכות הצפויה, אך בכדי שלא להעיב על האירוע המשפחתי לא התעקש ושם פעמיו יחד עם כל מגוון הצעירים יותר ופחות.הגענו לקאי ברמת החייל, לא הרחק מאסותא החדש. על אף ערב (יום) השישי (ואולי בגלל) מצאנו חניה חוקית וללא תשלום וחלקנו שולחן משפחתי נרחב (ודומני שיחיד בהיקפו) כך שמשני עבריו יכולים היו נציגי הפמילייה לעצור צלחות סושי ולהעבירת לגריסה מיידית.

אני שמח לבשר שהמסעדה הראשונה אליה הגעתי עם פרוס האזרחית הטרייה היתה אכזבה לטובה ומעבר לציפיות שלי. השוסי , בגישה מערבית, טרי, מדוייק וטעים. לא מדובר בפסגות, אבל בהחלט אכיל על בסיס מזדמן. לפניכם דוגמית לרול אבוקדו וטונה בשתי תנוחות.