אתמול אחר הצהריים בעודי מלווה את גיסי האהוב בשביל הכניסה, קלטתי את הפרחון.
אחרי חודשיים מאז הועבר עץ היוזו (בעצת המשתיל שלו, וולך מגן השומרון) לעמדה עדיפה בחצר, ואחרי 8 שנים מאז הגיע הפעוט לגן בועז, צמח לתפארת והתנשא לגודל אדם ממוצע, אך הקפיד להתנזר מדחפי ההתרבות, אתמול הבחנתי סוף סוף בפרח ראשון!!
אושר גדול מהול בתקוות שרידות. מי ייתן ויהפוך ברבות הימים לפרי עסיסי עם קליפה ארומטית.
מזמן לא חיכיתי ללכת למסעדה חדשה בחיך דרוך. הפעם הקודמת היתה למזללה, אבל שם היתה ידיעה מוקדמת ליכולות. ובכן או אז (חמוד) הגענו לאואזיס. ההזמנה המוקדמת, בהתאם לחופשות הצבא ולוחות הזמנים של כלל המשפחה. הבטיחה לנו את "שולחן השפית" הצמוד למוקד פעילותה הקדחתנית של רימה אולברה, שתזכה לבריאות טובה , אריכות ימים ורווחה כלכלית.
היה לנו עונג רב והרגשה ביתית מכמה טעמים. הגישה ומנעד הטעמים היא בדיוק הקו שלעיתים, בימים טובים, מצליח גם במטבח האישי שלי, כמובן רק מנה או שתיים בכל פעם ולא בשלל המרכיבים והמנות המפואר שבאואזיס. הקירבה ליוצרת המוכשרת העניקה מבט חודר ליכולות, לריכוז, ולהתנהלות הנעימה בצוות אואזיס על אף המטבחון הקטנטן.
יש לה קו, בדיוק כמו שאני אוהב, שמסתיייע בחומרים, טכניקטות ורטבים מכל קצוות ועושה זאת בשכל רב וביד חכמה. במרבית המנות, בתיאורים הבאים לא עלינו על כל המרכיבים, אבל השתדלנו:
סלט הזוקיני, חדשני, קל, מרענן וטעים, קרוסטיני פטה כבד עוף עם ברנדי, שאלוטס וענבים צלויים על ענפי רוזמרין היה מצויין. יוניקו – הבצל הירוק העטוף בשר נהדר והיה חסר לנו (וקיבלנו) לחם לניגוב רוטב, האניטיאס (KLONE ) הנא במרינדת נאם פלא וחברים היה עדין, והיה כיף לראות את רימה חותמת לא מעט ממנותיה בפיזור "אבקת הקסמים" שהיא פרחים ורודים-סגולים.
אהבתי (ואשתדל לשחזר) מאוד את "פורציני המזוייף" (פטריות מלך היער ) במרינדה (עם יוזו?) ואח"כ על הגריל וחתוכות לסלט קטן עם פרמז'ן ופטרוזיליה . היה לנו גם דניס ברוטב ויאטנמי על סלט נבטים , מיקרו אמרטוס ועוד. בשר "טוקיו" מצויין עם איטריות סובה, אפונת שלג ופטריות אנוקי.
המנה הכי מנחמת (ועתירת פחימות ושומנים) היתה הריזוטו הירוק. שכללה אפונת שלג , אספרגוס וחמאת עשבי תיבול וקיבלה בסופה טאץ'-קישוט של רוטב אדום בקצוות (מיץ גזר מצומצם). עונג גדול.
קל היה להבחין שהכל מסודר ולכן קל לתקתק את המנות גם כשמהסעדה מלאה. מקווים שיימשך כך. שתינו ריזלינג גרמני ואספרסו (אין חלב) ודווקא 2 הקינוחים שבחרנו, עוגת הגבינה וסנביץ' גלידת מנטה (בין עוגיית שקדים בחלבון (?) היו כמה דרגות מתחת לרמה ולניצוצות של שאר המנות באואזיס., ויכול להיות שטעינו בבחירת הקינוח.
מצפים לביקור הבא.
-
במסגרת חגיגות המשפחה, שני ימי הולדת יצויינו בסעודת הערב: אורה המלכה האם ואלה מנסיכות הכתר המוצלחות בממלכה. לצורך האירוע הכין קינג תיאו הראשון הרכב נרות מיוחד. ח"י + פ"א אביבים. המון מזל טוב , אושר ובריאות!
בארץ היו וישנם נסיונות שאפתניים ומרתקים לייצר את מיני מזון עילאיים או לפחות יקרים מאוד וקשים להשגה. מספר קיבוצים בדרום ובצפון התנסו בעבר בשרימפס, לובסטרים וצלופחים בקיבוץ דן יש קוואייר (בעיקר לגוייים המבוססים) ובברעם התגלו לא מכבר ממצאים ראשוניים של כמהין. חוות סיקורה (SEAKURA) נמצאת כבר שנים במכמורת ומגדלת אצות הרצות בעיקר לייצוא. היו לה בעבר (אינני בטוח אם עדיין) צדפות אבאלון הנחשקות מאוד באסיה. חברות ומשפחה וקשר אישי הביאו לסף ביתי (ולמקרר) מארז (ייצוא) של מוצר מדף הנמצא לעת עתה בחנויות בריאות/טבע באירופה.
אפשר לאכול קר (מהמקרר) אני חיממתי קצת וכל בני הבית נהנו משני סוגי אצות אולווה ו-וואקאמה ( ULVA , WAKAME) עם איטריות שעועית (שלא משתלטות) ושומשום ורוטב פיקנטי עדין. בחו"ל זה נמכר במארז אישי של 125 גרם בכ-3 יורו. מיוחד, אך לא יקר במיוחד.יש גם מארזים משפחתי של קילו.
רק בימים טובים, כשאודי מוצא עבורי סרדינים , מתאפשר המתכון הפשוט והחביב כל כך, הפתוח לגיווני ביניים רבים. נדרשת לא מעט עבודה, אבל עם הניסיון גובר הקצב ומתקצרים הזמנים.
אין ולא הייתה לי עדיין סבתא צפון אפריקאית, אבל בני ביתי כבר לא בטוחים…
30 -40 סרדינים מנוקים (על ידי מוכר הדגים) ואחר כך מוסרת (בעדינות ותקיפות כירורגית מתבקשת) האידרה והראש ונותר גוף דגיגון מושטח. מהדרין ואני בינהם מסירים באופו חד וחלק גם את הסנפיר ״הגדול״ בין החצאים, וחותכים/מיישרים עוד טיפונת עצמות מ״הצלעות״.
מכינים צלחת עם קמח או פירורי לחם. אצלי זו תערובת של חצי כוס מזה ומזה וגם חצי כוס קמח תירס.
טורפים בקערית נפרדת 2 ביצים.
מערבבים את ״ הממרח לסנביץ׳ ״: כאן אפשר לתת דרור למצאי הביתי; אצלי היו הפעם הנכבדים הבאים:
3 כפות לימון כבוש
3 כפות פלפל אדום קלוי קצוץ
2 כפות צנובר קלוי
3 כפיות ״פסטו״ 7 עשבי תיבול
2 כפיות עגבניות מרוסקות
כפית מיץ לימון
מעט פלפל חריף
מורחים כפית – כפית וחצי על פנים הסרדין ו״מחתנים״ אותו עם בן זוג תואם בגודל, טובלים בביצה , מפדרים בקמח-פירורים ומטגנים עד צבע יפה. 2-3 דקות מכל כיוון.
אצלנו אהוב עם יוגורט וסלק או סלט עגבניות חריף.
ובכן מה היה לנו:
בסקציית הירקות על הגריל: פדרונים, 2 סוגי עגבניות, פלפלונים ירוקים חריפים, בצל לבן וסגול, קישואים, חצאי שום טרי, 3 סוגי פטריות במשרה מירין-יוזו- צ'ילי- סויה.
סלט של חציל-פלפל אדום-עגבניות ובצל ירוק קלויים בגריל, עם שמן זית, פלפל חריף ושום.
סלט שומר וסומאק ("נשאב" בתודה ממסעדת "מו ומו" רחובות):
• 6-7 ראשי שומר צעירים
• כמה צנוניות
• חצי כוס עלי כוסברה
• כף סומאק
• מיץ מלימון בינוני
• כפית מלח או טיפה יותר
• 5 כפות שמן זית עדין
• חצי כוס גילופי/שבבי פארמז'ן
• 4 כפות זירעוני דלעת קלויים
להוריד "ארובות" מהשומר , לשטוף .לפרוס דק את השומר (אפשר ערב קודם לערבב עם סומאק, מלח, שמן ולימון).
לפרוס דק את הצנוניות.
ממש לפני ההגשה, להוסיף לשומר את הכוסברה, צנונית, פארמז'ן והגרעינים.
על גריל הגז והפחמים עלו פילה עוף כבוש בלימון, בצל וסומאק, שיפודי שייטל, אומצות אנטריקוט ושיפודי קינמון ארוכים עטופים בקבאב כבש, צנובר, בצל יבש וחצילים (ישוחזר בהקדם!)
לכך נוספו טחינה וחומוס, פיתות ומג'דרה. אבטיח , גלידה ועוגה
כמה תמונות מפתות בגלרייה של "הארץ" , סיפורים של בשלנית מנוסה מהעדה הנכונה וניסיונות חביבים של ארוחה בסיר אחד מכל מיני עדות בסביבה הובילו לכמה סירים של פולאו ברלי. בסיר הראשון הוחלף העוף והטלה בחצאי ארטישוק ננסי ומטוגן, לטובת האחיינית הצמחונית.
כאן ניתן לחזות באחד הסירים לפני המהפך עם פרוסות תפוחי האדמה (טהדיג – תחתית הסיר) עדיין על העליונה….
עוף טוב (טבע עוף) הכול טוב. או עוף ON TOP עם חצאי ראשי שום ומקל קינמון. מתחתיו קוביות שוק טלה עם בצל ומתחת אורז משולב בהמון שמיר וכוסברה, פול טרי וירוק, אפונה צרפתית ושעועית חתוכה. ובפנטהאוז (המרתף העתידי) פרוסות תפ"א מטוגן.
הצלחה מרובה. הוגש לצד סלט חצילים באלדי, במיונז, שום ולימון כבוש. וסלט חסה ברוטב איולי – תפוז דם עם פיסטוק וזירעוני חמנייה.
כחלק מההכנות לחג יצאו כמה רעיונות מוצלחים, הנה עוד אחד שנקרא לסדר:
לתוך עופות (אורגניים) קשורים ברגליים, הוכנסו לימונים (ישר מהגינה הצפון ירקונית) משובצים בעשבי תיבול מצויים (טימין, מרווה, רוזמרין…) חצי ראש שום טרי ופלחון לימון כבוש. יחד עם העופות בתוך שקית הקוקי התרווחו להם בצלים בגוונים, שאלוט, עוד חצי ראש שום, רבעי שומר ופטריות אירינגי אורגניות. לכל שקית הוספת טימין, 6 כפות שמן זית קלמטה וחצי כוס ריזלינג לבן.
נקשר. הוכנס לתנור לשעתיים ב-140 (על פי מתכון ההשראה מתמיר לוי, מו ומו), כשבמקביל נצלים גם תפוחי האדמה בשמן זית, סומאק, פפריקה מעושנת, פלפל שחור וכפית רסק כמהין.
אחרי שעתיים נפתחו השקיות התכולה נפרסה על התבנית, החום הועלה ל-180 לשיזוף של כ-20 דקות ולשולחן הסדר. היה מאוד בסדר גמור.
עוד מנה ששקדתי עליה הייתה הסלט: תשלובת חסות, נבטונים ועלעלי מיקרו, ותלתלי אפונה ועליהם קלמנטינה מיובשת קצוצה דק (מחנות הפיצוחים, הקולה) ובעיקר שקדים בשלושה מצבי צבירה: 1. ירוקים, ממש מהעץ 2. חצאים קלויים והרוטב – 3. טחינת שקד מלא, כמו בטחינת שומשום: מיץ לימון, שום , פלפל , מלח ומעט מים לדילול.
לחג השני אני זומם בפול גז על סיר(ים) של מחווה לרגיעה ורצון טוב בכיוון האיראני, נזכר בתמונות מגלריית הארץ לא מכבר של שכבות פלאו, עם בשר אורז אפונה ופול ועשבים ירוקים ותפ"א מטוגנים למטה-למעלה.
אבקש לעצור את היומנים ואת הזמן. לא צריך להעתיק כתובות ולזכור לטיול הבא באירופה, זהו שיעור היסטוריה משפחתי קצר. לאבי שלושה שמות פרטיים, אחד מהם מוריס, על שם סבו מואיז, שהיה אופה בבריסל והחזיק את SEYFFERS BOULANGERIE ברו דה לה רג'אנס 34 בבריסל, בלגיה. בתמונה, כמעט מלפני 100 שנה, אנו רואים (ככל הנראה) תור גדול של יהודים (?) ממתינים להקצבת הלחם במלחמת העולם הראשונה. מאחורי חלון הראווה עם שם העסק עומד (אולי) הסבא-רבה שלי מואיז.
לפני מספר שבועות הייתי בבריסל ולמרות שנמסר לי שהבניין השתנה והוא כעת יותר מודרני. ניגשתי לכתובת, נמצאת שם גלרייה וחנות עתיקות. ממש לידה ניצב לתפארת בית הכנסת הגדול של בריסל. כמה פסיעות משם ואתה בכיכר סבלון מקדש השוקלטיירים.
ולקראת החג מעט יידישקייט: אבי מספר שהבולאנג'רי המשפחתית (אותה לא הכיר, שכן אימו עברה בצעירותה לאמסטרדם) היתה הספק היחיד של מצות בבריסל. המשך חג שמח וטעים.
