ארכיב עבור 'מסעדות נצרת'

הבשורה מנצרת – אל רידא

יום שני,12 באפריל, 2010

 

אם תשאלו את מקורבי תגלו במהרה שאחד היעדים הנבחרים עלי בישראל לתזונת חוץ הוא נצרת, אני מניח שאחרי תל אביב זהו היעד הנבחר למסעדות, לא שיש לי יותר מ-5-6 יעדים בהם ביקרתי, אבל הייתי חוזר לכולם וממליץ בכל פה. לבד מזאת נצרת עומדת אצלי גבוה ברשימת ה- TO DO יש לי לפחות שתי מסעדות נוספות לבדוק.

בינתיים הספקתי לסמן ציפור על עוד מסעדה שכבר למעלה כשנתיים צוברת אצלי ידיעות חיוביות. אל רידא ברחוב אל-בישארה ממש מעל הכביש העולה מכנסיית הבשורה (השווה ביקור בעצמה ). אורחים מחו"ל זכו לסיור מרתק גם במקדש התבלינים של אל באבור והחגיגה הקולינארית הייתה באל רידא. הגענו בצהרי היום, למבנה האבן המקושט ומלא האופי. זרמנו בעיקר עם אורחינו שנמנעים מבשר ודגשנו את הירקות.

שני סלטים מקוריים עשירים ומדויקים היו סלט בייבי (הוא שם שאינו מרמז על תכולתו) שדווקא אינו נסמך על שקיות  העלעלים המתועשות יחסית, אלא עושה שימוש במרכיבים ירוקים ונבטיים מובחרים מעוטרים בתועפות פלחי תפוז ופיסטוקים. לצידו היה סלט "מקומי" עם רוקט ופטרוזיליה, עגבניות גבינה (פטה או דומה ולא מלוחה מידי) וצנוברים בנדיבות, מסומק כהלכה. כמי שסלטים הם ה"ספציאליטה דה-לה מזון" שלו היה לי ברור שמי שהפיק צמד סלטים כזה יודע את מלאכתו.

המשכנו בחציל בפסטו – נשמע פשוט ומיוחד וכך הוא. חציל ברוטב פסטו מעודן בשמנת שמזמין ניגוב עד הטיפה האחרונה. (נדמה לי שהיה מדובר כאן בלחם אגוזים ). ולצידו סטייק ר'סאן, גבינה מטוגנת בליווי ירקות במחבת, כאן כבהרה מנות חבוי איזה טוויסט או להטוט תבליני מוצלח. בסטייק ר'אסן חשבנו שהיה  קארי.

הזמנו גם קלמארי ושרימפס שהיו סבירים והשתבחנו בצוואר כבש אפוי עם ארטישוק שום פריקה, פחות נועז ויותר שגור במטבח במקומי, תבשיל עתיר טעם. טרום הקינוח שלנו היה פסטייה עוף מעודנת, שיחוק רציני על הגבול של מלוח-מתוק עם שילוב מרקמים מקסים.

לשף החביב ומסביר הפנים (וגם את התפריט כשהוא ממלצר) קוראים דאהר זידאני,  דור שביעי בגליל, מנצר השליט הגלילי-פלשתינאי דאהר-אל עומאר, שמשכנו מכיל את המסעדה (וצימר בעל נוף מעליה, ועוד המון אפשרויות בקומות הביניים)בשלב זה של הארוחה,אחרי שהבחין די בקלות בקו המנחה של הבחירות החליט (ובדיוק רב) שהקינוחים שאנו צריכים להזמין הם שתי גרסאות  הקושטא המשובחות, שיושבות בשביל החלב של הפנה קוטה, והמאהלבי. המתכון הסודי (של הדוד) אינו עובר לשום מקום, אך יש בו קסם מזרח תיכוני כובש בציפוי פיסטוקים, צנוברים ואולי עוד צ'ופרים.  

 

קבוצת הביקורת של האופציונר שבה לפני יומיים מאל רידא דיווחה אף היא על עונג רב ומפתיע ועל עוד מנות שחובה עלינו לנסות כמו המוחמר. שוב נשוב.

ג'יזוס – איך ידעת היכן להיוולד?

יום רביעי,17 ביוני, 2009

  בעיני תמיד היתה נצרת מחוז קולינארי קסום. לא מעט חיזוק לכך נתקבל אחרי הסיור עם גיל להב והחבורה העליזה לפני כשנתיים.  גיל להב הפך את תחביבו/תשוקתו לעבודה ומוביל עכשיו קבוצות לסיורים בטוב-טעם . מי שמעוניין שימסור ד"ש חם ויבלה בנעימים ובטעימים.

וכך יצא לי להיות כמה וכמה פעמים בכוונה ישירה או בדרך ליעד אחר ולעצור אצל דיאנה, בשוק, או אצל אל-טאנור. יש עוד כמה מקומות שדורשים את נוכחתוי לפחות בשלב הבדיקה. אחד שכזה היה חומוס א-שייח, בבניין עפיפי, רחוב איכסאל. ובכן – כצעקתה. חומוסעם גרגרים מעודן ואוורירי וטעים מאוד. קולע בדיוק לחיכה של רעייתי, שפחות שואפת לצבוט ולהחריף את מערכת העיכול שלה. לי חסר איזה Kick קטן של חריפות או חמיצות. אבל היה מצויין ונאכל עד תום, כפי שנהגנו גם בחומוס – פול ובמגוון הירקות.(אינני משתגע על מלפפונים בחומץ) הציפס חם וטרי וכמוהו הפלאפל הלוהט והטעים. הפיתות היו רחבות ולא כ"כ טריות , על אף שנחתנו בשעת צהריים מוקדמת, יש המון מאפיות סמוכות, אחת ממש מעבר לרחוב. יחד עם סלט ירקות ק"ד ושני משק"לים – 70 שקל.

100_2088_s.jpg