FOODHA'S GOURMET DIET

החייל שלי ביקש ומובן שהסתערתי על המשימה: חטיף גרנולה טעים אך לא עתיר סוכר. עברתי על מתכונים של קונדיטאים נבחרים מלוא הקשת ובשלנים אנונימיים מהרשת וכתוצאה משותפת הרכבתי את התשלובת הבריאה הבאה:

להדליק תנור על 180 מעלות.

 לשים בקערת ערבוב:

• כוס וחצי שיבולת שועל
• שליש כוס שומשום
• שליש כוס פשתן
• שליש כוס חמניות/גרעיני דלעת
• שליש כוס קוקוס טחון

לטחון בזהירות במעבד עד גודל, פחות או יותר, של עדשים (טובים באמצע הדרך…)

• כוס אגוזים (מקדמיה/שקדים/פקאן)
• כוס וחצי פירות יבשים (תמרים, תאנים, משמשים, צימוקים, שזיפים, חמוציות, אוכמצניות, חמודיות שדה או מה שבא והולך)

 לערבב (ולהוסיף אח"כ לקערה)

• 3-4 ביצים
• 2-3 כפות דבש
• 2 כפות שמן קוקוס
• 2 -3 כפות חמאה מומסת
• כפית תמצית וניל
• חצי כפית קינמון

הערה: אפשר לשחק בכיף עם המרכיבים, לשנות ולגוון ולשמור באופן כללי על הכמויות. 

להחמיא תבנית שטוחה (או צמד, כפי שיש אצלי) של כ-30 ס"מ מרובע, להניח נייר אפיה מוחמא קלות אף הוא ועליו להשטיח התערובת עד גובה 1-1.5 ס"מ, להדק היטב עם גב של כלי מריחה או כלי חיתוך רחב וישר.

להכניס לתנור ואחרי רבע שעה להציץ. אצלי אחרי 18 דקות הקצוות הפכו אפויים-חומים. להוציא מהתנור ולתת להתקרר לגמרי.

להוציא בזהירות מהתבנית, לחתוך (על קרש) עם סכין חד ביותר לגודל החטיף או העוגייה הרצוי.

גיליון יוני של על השולחן  עוסק באוכל רחוב. משפחתי המורחבת כללה 15 איש  את כולם הזמנתי לשולחן ליל שישי כדי להתנסות בשווארמה בדיוק על פי נוסחו של אביב משה בעל השולחן. שיפודי מתכת יש, 4 קילו שוק טלה וכל שאר המרכיבים בדיוק על פי המתכון ויצאתי לדרך הניסיונות. שיפודים עבים ודשנים שהסתובבו מעט, נצרבו היטב.

על הרומנטיות של איש הגריל המסתובב ופורס לכל אורחת ואורח מהשיפוד ומחזירו לגריל, נאלצתי לוותר, מטעמי לוגיסטיקה ונוהל ארוחה תקין, אך לא נגרע דבר מאיכויות עבודת הטלאים; הכנתי כשעה לפני שהגיעו האורחים, פרסתי פריסה נרחבת והכנסתי לשמירה על חום בתנור (90 מעלות).

מתוך הכתבה בעל השולחן (צילום: דניאל לילה)

את מערך ההגשה חלקנו לשניים, בכל חלק של השולחן נפרסה ערכה שכללה: תבנית שווארמה כשפינותיה בצל ועגבנייה צלויים, ולצד פיתות רכות וסופגניות ( של מאפיית ויז'ניץ) היה גם סלט עגבניות חריף*, סלט זיתים*,כרובית בטחינה*, (צלויה בתנור במקום מטוגנת עמוקות), שעליהם טרחו גיסתי ואחי היקרים, שהביאו גם פרוסות תפוחי אדמה בתנור בכלי קרמיקה נאים.

לבד מהמדשאה, נוף חצרות פודהה והבשר דלהלן תרמתי גם קישואים ומגוון זוקיניז ביוגורט, בצל בסומאק*, טחינה בקצח*, מטבל חריף של לימונים כבושים* (שכבש את ליבי וחיכי) וסלט קלוי של חצילים, בצל ופלפל אדום (בשונה מהמתכון לחציל המטוגן בכתבה), כמו בלינק בתוספת 2 כפות  מיץ לימון וכף רכז רימונים.

ארוחה או מסיבה מאוד ראויה וממולצת, עם הכנה מוקפדת ולא קשה מידי מראש, שאחריה אפשר לשבת בניחותא עם האורחים ולהינות, עם יין ספרדי במקרה שלנו. 

*פירוט כל המתכונים המדויקים מתוך הכתבה (בעיתון המודפס!!!)

מונדיאל רגוע מבחינת נפילות השערים, אך הפתעות ללא שיעור. באחד מערבי ולילות הצפייה, פינקתי את עצמי ב"חטיפים" ונגיסים; מקלוני גזר וקולרבי ואדממה (מבושלת) טרייה ממושב תאשור שנרכשה בשוק האיכרים התל אביבי. על כולם הושפרצו מעט רוטב סויה, טיפה מלח, יוזו ורוטב תאי חריף-מתוק, לא יותר מכפית מכל אחד על גזר גדול , קולרבי ושני חופנים גדושים של אדממה. היה נהדר, אבל מה – לא הביא גולים… אולי הלילה עם היציאה לחופש"ן (וברזיל).

במסגרת טיול לצפון הקרוב, נתבקש פודהה לסעוד בלימוזין אשר ברמת ישי. עמדנו בזמנים (של המשמרת הראשונהׂ( 12:30 והרגשנו קצת כמו חברי קיבוץ "פלגי צפונבון" כשכל הקיבוץ מגיע בדיוק לארוחה בשעה היעודה. חבר'ה צעירים יחסית עם משפחות, פה שלושה דורות ושם יומולדת, אווירה נעימה, מיזוג נאות.

התחושה הקיבוצית (של פעם) או שמא המוסדית פעפעה גם למזון: בממרח, דמוי האיולי-מיונז- חמאה מתובלת היה (לחיכי) יותר משמץ של חומר שמנוני שלא מאיכות גבוהה. (שהזכיר לי נשכחות – מרגרינה).

בטחינה (שליוותה אף היא את הפוקצ'ה) כמו בסלט הירקות הטרי, הייתה חמיצות שעל הלשון לא הזכירה לי לימון טרי אלא אולי מלח לימון או מוצר מתועש אחר. גם הצ'יפס שבה לליווי הבשר היו מאפיינים שבלוניים כמו בייצור המוני. תוספת הירקות הייתה טובה.

הבשר לעומת זאת היה ברובו טוב עד טוב מאוד. המדיום הגיע מדיום –וול, וכך הצלעות היו בחלקן לכיוון היבש, פילה הבקר נטרף ללא הסתייגויות בפי החייל, התיכוניסט די נהנה מהשניצל – סינטה ואני הייתי שבע רצון מהאנטרקוט שהיה טוב מאוד, אבל לא משהו יוצא דופן. ולחשוב שבמרחק כ-20 דקות מכל צד היו לי אופציות הרבה יותר מלהיבות….

אלדד לוי, ידידי, איש שמח המשקה את מחוזותינו במיטב השמפניות, העלה באתרו תסריט טובל באלכוהול, המתאר בפירוט את מהלכי המונדיאל עם מלוא סיבות וביאורים כאשכול גפן עמוס. על פיו מובן שגרמניה תהיה בגמר, אולם תהיה לנו זוכה מה זה מפתיעה. כך או כך המלצת המערכת גורפת – כוס ריזלינג גרמני לשיפור אווירת הצפייה עם או בלי HD. והעיקר קצב עליית שערים בלבד!

מלבד המשט הטראומטי בים התיכון בשבוע שעבר, גם אלינו הגיעו אורחים הישר מאיסטנבול. א"ס היקרים, הקונסולית הגלובאלית לענייני קולינאריה  ושגריר הכבוד בתפוח בגדול ושר (חלקי) הפנים הגיעו לביקור בילטראלי בצוק העיתים במשכנות פודהה.  ארוחה נעימה מאוד בליווי יינות הבית ובתים אחרים באיטליה וספרד. מה שאנו הוצאנו מהים התיכון, (אני מניח שגם פעולה זו גבלה באלימות בשלב מסוים)  היו נתחי טונה כחולת סנפיר שבדיוק בעונה זו כשהספינות מפליגות דרומה וטמפרטורת המים טובה להם מחליטים לנדוד ולעלות בחכות של דייגינו האמיצים.

למנה הראשונה הגשתי טורו טונה (או  כמעטורו) צרוב על תחמיץ שאלוט-לימון-יוזו מעוטר בריג'לה,בצל ירוק ועלעלים נבחרים ומסומן באיולי פיטנגו-צ'יפוטל.

בהמשך יצאו את התנור פרגיות טבעוף ממולאות כל טוב וכולל ( מה שסברתי כאתנחתא קומית) ביצי שליו קשות וקלופות, אותן ניתן לראות מבצבצות באחורי העופות השחומים.

ולצלילי השיר של ברוך עם המגפיים נאחל להם המשך סיור משובח ותיאבון בריא באשר הם.

עץ הרימונים הפונה למדרכה במשכנות אום-פודהה ואבו-פודהה זוכה, מלבד עשרה-עשרים רימונים משובחים מידי עונה להמון מבטים מחייכים, בעיקר של פעוטות גן הילדים בסמוך. סבתא אורה, מגינה על פירותיה העוללים מפני חרקים ומעופפים ועוטפת אותם בשקיות נייר. בתחילה היו אלו שקיות חומות פשוטות שעשו את העבודה מספר חודשים בשנה. בשנים האחרונות היא מגוונת מאוד. אשתקד כיכבו דמויות מ"נחש מי" שהודפסו על השקיות והשתא – איור וציור חופשי של ברנשים וחתיכים מדמיונה.

והרי הם לפניכם, כמעט בטרם פרי, בכל שקית רימונצ'יק בגודל כדור פינג-פונג.