FOODHA'S GOURMET DIET

מועד הירידים השנתי מתקרב ואנחנו לקראת שיא הפעילות. העבודה תופסת מקום, ובכל זאת תקציר ביסים ונישנושים:

קצביית סמיר (טבעון) עדיין מספקת בשר משובח במחירים מצוינים למי שהמקום מצוי בדרכו.

בני משפחתי מאוד אוהבים את החומוס של אהרל'ה מוול-דאן באזורי חן, וגם את הכרוב האדום. המסעדה הומה כתמיד.

אחרי שנפקדתי למעלה משנה וחצי מאוד שמחתי להיפגש מחדש ולראות שלמרות המשטר החדש (שלי) עדיין לא ירדו בשווארמת אמיל (חיפה) מהפסגה. יש להם תשלובת שמסתובבת ומנצחת, גם אחרי שעה וחצי בחימום נוסף בבית, וגם ללא חיבוק הפיתה הפחמימתי. טחינה, מעט חריף, כרובית מכורכמת, עגבנייה ובצל וחסל. מעולה!

לשני אירועים וודאי הייתי מנסה להגיע, אלמלא הייתי מעבר לים: יומיים צ'ימי (זמ"ל) בצפרה בסוף השבוע הקרוב, 6-7 פברואר. וגם ליום הפתוח בערבה, עם שוק איכרים מקומי ועגבניות לוהטות במו"פ ערבה, 4-5 בפברואר, תחנת "יאיר", ליד הכניסה ליישוב חצבה. פרטים: טל' 08-6592250

כרגע נמסר לי משליח במדים (של צופים) שהג'חנון של מרים מחוף מציצים נסגר לצמיתות.

  מקורות:

2 חצילים קלויים (נועם יעקובא , ניר בנים – שוקה*) חבויים בבסיס האם.

אגודת סלק מוארך (רוני מוכתר, תאשור – שוקה*)

18 עגבניות שרי צהובות (הירקנייה של רוני – תלמי יחיאל)

חצי חבילת גבינת ברינזה באפלו 4% ( חוות הבאפלו ביצרון)

פטרוזילה קצוצה (מגה בעיר)

הסלק קלוף וחתוך, צלוי בתנור בכלי חרס מכוסה בטוסטר אובן על 160 שעה וחצי, עם 2 כפות שמן ,כף בלסמי וכפית טבאסקו , מלח ופלפל שחור.

התוצאה – 3 מנות חבל"ז שילוב צבעים עז וטעם מעודן.

  את המתכון הנ"ל  מסרה לי מיכל ניב ז"ל. הפתק הוורוד בכתב ידה, עם מחיקות, הערות שלי וכתמים, שמור בפתקייה של הקלסר שבמזווה. גם היום, יום השנה התשיעי למותה, הכנתי, אכלנו ונזכרנו:

• 2 פלפלים ירוקים חריפים
• 5 עגבניות ירוקות
• צרור כוסברה
• 5 בצלים ירוקים
• 3-4 שיני שום

       מכניסים לפוד פרוססור מרסקים וממליחים:

שמים בסיר 4 כפות שמן חמניות ומבשלים את הירוקת שלעיל רבע שעה.

מכניסים לסיר עוף מחולק ל-8  ומבשלים יחד על אש קטנה עוד שעה. (הפעם היה לי סיר שווה שוקיים, ולכן נמלא ב-15 שוקי טבעוף חטובים).

ב- 5 הדקות האחרונות (המליצה המנוחה) להכניס את הסיר מתחת לגריל להשחמה, כך עשיתי בהשאירי מעט רוטב בסיר. התוצאה לפניכם.

יוצא טעים,חמוץ-חריף עדין ועסיסי. (למאותגרי צריבה יספיק פלפלון יחיד…)

שישי בערב, בין 6 ל-רבע ל-8 הוא חלון ההזדמנויות שנפתח עבורנו בעדנה, בבואי להזמין ביום שלישי!

קיבלנו בשמחה, מכיוון שסעודת בשבת השגרתית שלנו נפתחת על פי רוב, כחצי שעה מאוחר יותר. המסעדה הנחבאת אל השיחים, וכמעט שאינה רוצה להתגלות, אין גם שלט בולט (אם בכלל) ולמרות זאת היא מוקד עלייה לרגל לרמת השרונים וליודעי דבר. כך גם היה בשישי לפנות ערב, עת הגענו חזינו בעשרות סועדים שסיימו את הנגלה הקודמת!

האווירה ביתית – מזמינה, ממש כמו התפריט הפרסי-ישראלי-מודרני, הרוב עממיקו סבביקו ויש מספר מנות שהיו יכולות להתארח במסעדות מיוחצנות יותר; "סלט עדנה" ומנת הפטריות מהפתיחים מצויינים ובטוב טעם. שאר הסלטים והראשונות שחלקנו בשולחן, היו טריים וראויים. (24-36 שקל)

במחלקת העיקריות מתגלה הקונספט המיוחד של עדנה: מנות טעימות ונדיבות (בהיקף אמריקאי, בימיו הנרחבים) במחיר מציאה כמעט. טעמתי כמה ממטעמי איראן: שפטה במיה, מוסמה וסבזי, עשירים וסמיכים, אהבתי יותר את הסבזי (?) החמצמץ. עוד מנה לא קלילה, אך טובה היתה כבדי העוף בפטריות ויין, לצד אורז פרסי.  בסך הכל יש ערך רב תמורת כספנו, וגם בתוספת מספר קינוחים (חביבים וביתיים), משק"לים ושתי חליצות (35 לבקבוק) יצאנו בכ-85 שקל לראש.

היין פרימיטיבו של "לה טרה פרומסה" הייתה מחווה אלכוהולית קלה שלנו לטובת יקבי הקסאם. בעבר יצא לנו לטעום פרימטיבו איטלקי עדיף ובעיקר את הבן-דוד בעל הגוף, הזינפנדל.

סיימנו את סעודתנו במועד המוסכם, בלי לחצים מיותרים, השארנו את השטח למשמרת הבאה, והמשכנו לראות גדודים שכונתיים, הנוטלים במקביל את ה- TAKE AWAY הסופ"שי שלהם.

בתחרות ההקפצה בווק שנערכה השבוע (ללא מתחרים) זכה במקום היחיד והראשון המתכון הבא:

• 6 ארטישוקים (להלן א"ש) טריים ,שתרמו את לבבם לכבוד האירוע, הא"ש קולפו מהירות תוך טבילות במים קרים והרבה לימון. הוסרו בסכין חדה העלים, הושאר חלק קטן מהגזע והתוך הקוצני-שעיר הוסר באבחת כפית פריזיאן. הלב המגולח למשעי הושלך לרותחין לכ-6 דקות והוחזר למים קרים, סונן ונחתך לרבעים ולפרוסות של כ-3-4 מ"מ.
• 16 שרימפס קריסטל פשוטי עור , פושטי רגל, ונטולי ראש, זנב ורצועת הסרחון, כלומר נקיים.
• זיתי קלמטה או שווי ערך מגולענים וחתוכים ל-3
• כוס אפונה סינית (שלג) חתוכה למקטעים של 4-5 ס"מ
• בצל חתוך לרבעים ולפרוסות
• 3 שיני שום פרוסות

מהלך המשחק:

כף וחצי שמ"ז בווק לוהט להתחיל עם הבצל והאפונה. להקפיץ כמה דקות ולהניח בצד (עדיף בטוסטר מחומם על 80-90)

להוסיף קצת שמ"ז ולהקפיץ בו את פרוסות הא"ש, השום,  להוסיף את הזיתים וגם:

• 3 כפות בלסמי מצומצם
• מיץ מחצי לימון קטן או ליים
• מלח
• פלפל שחור גרוס טרי

לתת להתגבש יחדיו 2-3 דקות להוסיף לכלי (המחומם?) של הבצל והאפונה.

להוסיף עוד כף שמ"ז לווק והקפיץ כ-3 דקות את השרימפס. להוסיף את שאר המרכיבים שחיכו בכלי, לערבב כחצי דקה ביחד, ולסיים בעיטור המנה באבקת מרוות עגבניות של "אוליה".

כדאי להגיש עם פסטת "מקדחה" סיבובית, ולפניכם 4 מנות של עונג צרוב וצרוף.

** הארטישוקים הטריים, של נועם יעקובא מניר בנים, כמו מרוות העגבניות של אוליה  וחפצי חן נוספים נרכשו בשוק האיכרים.

שומרים על העמדות, לא נשארים בנקודה אחת, מקפידים לצפות אל הבאות, תוך כדי תנועה ונסיונות התחמקות ממלכודות פחמימתיות. ואחרי חג, חופש, ארוחת המאה וצוק העיתים שמסביב גם זו לטובה. 

נגזר גם גורלם של עוד אי אילו גזירי וגזיזי גזרים בשלל גוונים להתקמבן לסלט קטן, מרענן ופיקנטי (לייט), שעלה על שולחן השבת שלנו בזו הדרך:

• קילו גזר  (לבן, צהוב, כתום,אדמדם וסגלגל) קלוף ופרוס לגזירי גפרורונים של 1.5 ס"מ אורך ו-2-3 מ"מ קוטר.
• 2 שיני שום קצוצות מאוד
• רבע-חצי פלפל חריף ירוק קצוץ דק
• 3-2 כפות שמן קנולה
• כפית מלח
• 3 פרוסות לימון כבוש קצוץ
• מיץ מלימון שלם

לערבב היטב ועדיף לתת שהות למטרות "הרמוניה" או "הומוגניות" של ערב או יום לפני. מנסיונות עם סלטים (קנויים או מסעדתיים) מעין זה סברתי שאני עשוי להמתיק את הסלט, אך טריות הגזרים ומתיקותם הטבעית הספיקה.

לא כל כך טראדיצ'יונאלי

לא כל כך טראדיצ'יונאלי

לא כל כך טראדיצ'יונאלי