לא כל כך טראדיצ'יונאלי
הופעת בכורה אצל פודהה ועכשיו גם על צג מחשב הקרוב לליבך. העציץ הפורח בסגול כהה וירוק (בצילום העליון) הוא לא אחר מאשר ראדיצ'יו ישראלי גאה, נצר למסורת איטלקית מרירה ובן בכור ליבולי קדש ברנע, שהובל אחר כבוד בעציץ פלסטי כששורשיו נטועים עדיין בחול המדבר הלח, בידי משפחת שיאון. ותמורת שקלים בודדים נמסר, בשוק האיכרים התל אביבי לידי פודהה להמשך טיפול. (בטרם יועבר למחלקת התברואה העירונית…).
בהמשך קורותיו סולקו עליו החיצוניים והפגומים קמעה, עליו הזקופים וליבתו נשטפו היטב ויובשו.
- עלי ראדיצ'יו פרוסים דק
- חסה ערבית פרוסה דק בכמות זהה פחות או יותר
- קוביות מחצי אבוקדו
- חצי כוס עלי ריג'לה
- חצי כוס נבטי רוקט או אחרים
- חצי בצל אדום פרוס דק
3 כפות אגוזי פקאן קלויים
3 כפות גבינה כחולה מפומפמת
וינגרט של
- 4 כפות שמ"ז
- 2 כפות מיץ לימון
- כף בלסמי
- כפית חרדל
- מלח
- פלפל שחור
להניח את כל הירקות ב-3-4 צלחות או קערות, להרטיב באופן שיוויוני בוינגרט ולעטר בגבינה ובאגוזים.
יום ראשון, 11 בינואר 2009 בשעה 20:44
יש המוני מתכונים מעניינים שמכילים רדיקיו בספר של ריבר קפה
יום ראשון, 11 בינואר 2009 בשעה 20:51
ואם יש לך גם את ג'יימי אוליבר תוכלי להבחין במתכון (ריזוטו) מאוד קרוב לזה של חברותיו הוותיקות מהקפה…
יום ראשון, 11 בינואר 2009 בשעה 21:05
ג'יימי (לפחות בימיו הראשונים) הוא לחלוטין הילד של רות ורוז, רק בלי ההעמקה, הדיוק והקלאסה…
ככה זה – הנשים עובדות קשה והילד החצוף זוכה ב(מרבית) התהילה והכסף.
יום ראשון, 11 בינואר 2009 בשעה 21:10
הוא כנראה קיבל הרבה, אבל במראה ובכריזמה הצטייד לפני שנכנס לנהר…
יום ראשון, 11 בינואר 2009 בשעה 22:42
יום שני, 12 בינואר 2009 בשעה 0:06
במחשבה שניה: מגיע לו קרדיט על העובדה שהפך את האוכל הזה לנגיש להמונים, והיה חלק חשוב מהשנוי הגסטרונומי בבריטניה. אז זה לא רק חוצפה וכריזמה.
(כשגרנו שם ב-72 ההורים שלי היו צריכים לחפש הרבה עד שהם מצאו פסטה(!) פשוטה שהיתה רק בסופר ספציפי.)