לכל מבליגי* היקרים,
שנה טובה ומתוקה,
טיפה מלוחה וקצת חמוצה,
מעט חריפה ואף מפולפלת.
בקיצור, מתובלת כראוי,
וטעימה בכל ביס.
וגם הרבה בריאות , אושר ושמחה !
פודהה = 34 – בועז
והמשפחה הסועדת אותו ואיתו
* מבקרי בלוגי, דורשי שלומי ואניני טעם באשר הם.
המשקל ינוע וינוד במסגרת שלל האירוחים, הטיולים והחגים, בשבועות הקרובים, אבל נמשיך להשתדל לשמור על איזון. בחידון צילומי הצילחות הגענו ל-8 תשובות נכונות ועוד הרבה בולים. בסך הכל נותרו רק צילומים אלמונים ספורים, כך שהכל עוד פתוח והכסא בארוחת המאה עדיין לא תפוס…
אחד מהתקרובות שיעלה פודהה על שולחן החג המתקרב יהיה סלט אדמוני ומרתק:
לרוטב:
לערבב בצנצנת בניעור נמרץ ולהמטיר על הסלט ממש לפני ההגשה.
לקראת ארוחת המאה, וליתר דיוק ארוחת (שבירת מחסום) המאה, המתקרבת בצעדי הליכת בוקר נמרצים, אני שמח להודיע על "חידון הצילחות" הגדול הראשון. הפרס לזוכה הוא השתתפות בארוחה החגיגית שעוד רבות ידובר בה. כל שעליכם לעשות הוא לבחון היטב את מקבץ הצילומים המצורף ולהיזכר או לנחש מה הן המנות המתוארות ובאילו מסעדות בארץ הוגשו? לדוגמא, שלצערי כבר איננה – סלט קלאמרי ובצל קלוי – צ'ימיצ'אנגה או משהו בסגנון. כל התמונות צולמו בתשעת החודשים האחרונים (דצמבר 2007 – אוגוסט 2008).
מספר רמזים והנחיות פעולה; למיטב זכרוני מרבית המנות והארוחות המצולמות לא הופיעו בבלוג. מנה אחת היא "עז" תוצרת חוץ. כלומר יש 11 מנות פרי מסעדני ארצנו ו-1 חו"לנית.
המנצח (או כנראה המנצחת…) תהיה זו שתגיע למקבץ הבולים והפגיעות הרב ביותר, בהצלחה למשתתפים!
אשמח לתגובות והערות בגוף הפוסט, אך תשובות, למען ההגינות, הנקיון הציבורי ולמניעת לזות שפתיים, אנא שילחו ל- foodha1@gmail.com
* ואם אינני טועה התודה לרן שמואלי שהטמיע בציבור את המינוח.
בחלוף 38 שבועות של המשטר החדש, הספרות הדיגיטאליות מורות על היפרדות (מרצון) מ-34 וחצי קילו. מאוד בקרוב, בהמשך היום, חידון הצילחות הגדול.
מניחים ב – 3-4 צלחות כבצילום, ולהלן מנה מרכזית של ארוחת הערב שלנו.
נהדר. לגמנו גספאצ'ו צונן ומרענן אל מול עומס חום כבד, אבל מה יהא על "תוכן העניינים" המשובח שנותר, נטול מיציו, במרכז המסננת? פודהה מערכות מחזור שמח לבשר על (לפחות) שתי דרכים להמשך שימוש ואם יסולח לי – הארכת הדרך לביוב.
בדרך הראשונה (דרך היבשה) – ניטול את "תמצית המוצקים" מתוך המסננת, שכזכור הכילה עגבניות, שום, בצל, פלפל חריף, פטרוזיליה וכוסברה, נניח בסירון* על 3 כפות שמן זית, נוסיף מיכל קטן של רסק עגבניות, (הרדוף) חצי כוס או קצת יותר יין אדום, נרתיח ונבשל על אש קטנה עד איחוד והסמכה, והרי לנו בסיס "בולונזי" משופצר, שניתן לעבות בבשר טחון על פסטה, איטריות, פתיתים או אורז, או כ"ספגטי" של פודהיסטים – נבטי שעועית.
דרך הים היא הדרך השנייה (המצולמת בתבנית אלומיניום, כששני שליש מהארוחה כבר מאחורינו) אליה נפנה. למוצקים נוסיף 3-4 כפות אגוזים טחונים קלות במעבד,(לוז, מלך, פקאן או שקדים או קומבינה. במקרה שלי היו אלו שאריות שקדים ולוז) ועוד 3-2 כפות שמ"ז נערבב והרי לנו "קראסט" בו נצפה 4-6 פילטים עם עור של לברק, דניס, בס או כל דג מצוי אחר.
תנור או טוסטר אובן על 180 מעלות, להכניס תבנית מכוסה כשחם. אחרי 20 דקות להסיר כיסוי להשאיר לעוד 10-15 דקות עד שמוכן.
לפני כעשרה ימים נאלצתי להיפרד ממנה. היא הייתה איתי בכל הארוחות והטעימות, שותפה מלאה בלמעלה מ-40 שנות תזונה. היו לה שני שורשים ובשלהי שנותיה הוכתרה בזהב. באחרונה נבקע בה סדק, ורופא השיניים שלי , ד"ר ירון אבני, גזר את דין הטוחנת להיעקר. האופרציה הקלה עברה בשלום אך חייבה כמה ימי תזונה קלה, קרה וזורמת. ניצלתי את ההזדמנות להרבה אבטיח וגם לניסוי שטח של כל (4) גלידות הדייאט של פאפא אלדו. המסקנה- עדיף להיות רזה (או מרזה) ולאכול כמויות סבירות של גלידות "רגילות", גם מהן טעמתי במקצת.
חיפשתי עוד דברים טעימים וצוננים והילדים העלו את רעיון הגספאצ'ו (ואחד מהם ביקש באופן הומוריסטי שלא אטעה ואכין גסטאפו…), קיבלתי וניגשתי למימוש. המקצה הניסיוני וגם המקצה השני, המצולם, התרחשו כשבמרכזם קילו עגבניות "אשכולות". אם תבחרו בתמר, שרי, שרי- תמר גם טוב, העיקר לבדוק שמדובר בעגבניות עסיסיות וטעימות, השאר יעשה מעבד המזון. (או הבלנדר). באופן הבא:
תוספות המתקבלות על הדעת: פלפל אדום מתוק או צהוב, כמה עלי סלרי.
לקישוט אפשר לקצוץ מעט עירית או בצל ירוק, כמה פרוסות עגבניית שרי צהובה וכמה טיפות שמן זית.
הכול נכנס לבלנדר או למעבד המזון, נטחן היטב ומועבר למסננת מעל קערה. אפשר לסייע לתהליך הסינון עם כף או כלי עץ. משנסחטו הנוזלים. מניילנים את הקערה ושמים במקרר. את התוכן המסיבי יותר לא זורקים חס וחלילה, נמצא לו בקרוב לפחות שני שימושים טעימים כשלעצמם.
לא קל, לא הולך בקלות, הולך יחסית מאוד מהר כשעה 5-6 פעמים בשבוע, אבל מעבר המשוכה מ-3 הספרות אל 2 הספרות, איזור שבו לא הייתי לפחות 20 שנה, מתקרב.
ניקר לי כבר לא מעט זמן להכין איזה צ'אטני כהלכתו. פה ושם ראיתי כל מיני מתכונים שדגדגו בכיוון, אולם עד שעץ המנגו של השכנה (של הורי) לא הביא להתפוצצות אוכלוסין בקרב מגירות המקררים, לא נפלה ההחלטה.
ההרכב הראשי, עליו החלטתי מייד: מנגו, ליים ושומשום מלא, כל השאר השתלבו בחגיגה.
הכול נכנס לסיר מתאים, הובא לרתיחה ובושל (תוך ערבוב מדי פעם, שלא ידבק בתחתית ויישרף) כשעה או עד שמסמיך.
בינתיים מצאתי 4 צנצנות בינוניות נקיות ועיקרתי אותן במים רותחים. את הצ'אטני הכנסתי בעודו לוהט, סגרתי השארתי להתקרר רק אז אחסנתי.
בא לידי שימוש מיידי על יוגורט לצד קבב דג. (ובעתיד נכונות לו מצוות גדולות עלי שולחן וחיך) ככלל סביבת העבודה שלו היא אסיה-דרום אמריקה- עוף- דג.