אני בצעדת הבוקר הנמרצת, במורד ברחוב קהילת וורשה (בלי קשר ליורו), כששילוב השעה, העצים וזווית השמש מבטיחים צל וקרירות יחסית. ופתאום למולי דמות נשית. מבטים מצטלבים, אנחנו מכירים למעלה מ-40 שנה. ולמרות שחלפו לפחות 25 שנים מהמפגש האחרון, אנו מחליפים ״בוקר טוב״ ב״מה שלומך" ? וממשיכים בדרכנו.
היתה זו עופרה אציר.ממשפחת אציר מפעילת הפלאפל המיתולוגי בהדר יוסף.
להערכתי מדובר באחת הפעולות הראשונות בצופים בכיתה ד׳, שאחריה יצאה הקבוצה למנת פלאפל משותפת, (הראשונה שלי מקרב מאות או אלפי מנות של פלאפל משובח זה) אני מניח בכ-20 אגורות (״ישנות״ מ-70-71). דוכן הפלאפל פעל מהמרפסת החיצונית בבית המשפחה בערך באמצע רחוב קהילת וורשה. (אחרי כמה שנים עברו למרכז המסחרי) ובדרך כלל היה תור ארוך, (בשלישי ושבת הורכב מלובשי חאקי מ-3 שבטי צופים קרובים).
את המקום הפעילו אסתר ושמעון עשרות שנים, נעזרים בבני המשפחה. אחרי שנים הפעילו את המקום אחרים וקצת שכך זוהרו, גם ילדי הצופים הפסיקו לנהור. המפגש ברחוב, החזיר אותי לחנות הקטנה, שהמרכז המסחרי בו היא נמצאת עבר באחרונה ריצוף וגינון עירוני, וזכה סוף סוף לעדכון הרחק משנות ה-70-80.
כדורים לוהטים, פיתה טרייה, כרוב כבוש (ביתי) וטחינה לבנה וקצת סחוג, זה היה ההרכב המנצח שלי. ולכך חזרתי. על הקיר היה שלט ובדברי ההסבר של העובד במקום הובהר לי שהבן (מהמחזור שלי בתיכון) יוסי, (כיום פסיכולוג קליני – ד"ר יוסי אדיר) חזר לנהל את המקום.
כדורים חמים (וצ'יפס עגול, גדול מטוגן בבלילה, כמו שהיה בעבר גם כאן ובשוק בצלאל) וטחינה לבנה הם עדיין גולת הכותרת. כעת ניתן גם לקבל שקשוקה, שניצל וחביתת ירק.