לכבוד התיכוניסט שעובר בבוקר לרשות מערכת החינוך, "שתלתי" צילום של סלט חינני. כמה פרחים שזורים בצלחת הסלט כדי שתהיה שנה מגוונת. הפרחים שנראים כמו ציפורן אכילים לחלוטין, אין להם טעמי לוואי (כלומר אפשר לאכול יחד עם שאר המרכיבים) על הערך הקלורי אינני יודע אבל הויזואליה חוגגת. משווק (למסעדות ומוסדות נבחרים) על ידי עלה עלה.
תניה ואסף נישאו השבוע. זוג צעיר ותוסס שהביא את המשפחות, והמון חברים נמרצים ומוכשרים לנקודה מקסימה בין בית שמש לירושלים. בני הצעיר סבר שמדובר במותג קפה חדש ורענן "נס הרים". למרות הפקקים והמצב שמחנו לנטוש את לחות מישור החוף לטובת אוויר ההרים הצלול.
לא על אוכל יין אספר (הכול היה מצוין) וגם לא על שאר המבחר האלכוהולי שזרם בעת הברכות של צמד האוהבים מתחת לחופה ובמהלך המסיבה, ובעיקר בשירים המקוריים ששרו החברים מהמושב והטייסת, מפה ומשם.
החתן החליט לפנק את אורחיו ולייצר ליין בירות.(תחת השם MURKES BEERS ) ולא סתם בחר בסוג אחד,אלא הפגין יכולות בלא פחות מ-4 סגנונות בירה, אייל אנגלי בהיר, סרבסה מקסיקנית, אייל דבש בלגי בהיר ובירת חיטה גרמנית.
כל הבירות היו טובות (למרות שאני מומחה קטן מאוד) אך לגבי הסגנון הגרמני WIZENN אני יכול להעיד שהוא הטוב ביותר שטעמתי תוצרת ישראל. כך שמבחינתי אסף יכול, במקום לעסוק במקצוע או שניים שכבר יש בידיו, להתמקד בתחביב המקצועני.
מזל טוב !
חבל שזה לא היה שנה שנתיים קודם. אחרי שכבר ידעתי שמדובר במסעדה ראויה ביותר, המלצתי עליה ורכשתי לא פעם באטליז התל אביבי, השבוע סוף סוף הגעתי לרחוב הרצל פינת גאולה ברחובות לצהריים של פורענות. מצעד בשרים ומנות נהדרות.
עוד מימי גרעין אורטל, זכורה לי רחובות כאתר ייצור ושילוח של חומר אנושי משובח, ואותו רושם נותר מהתבוננות הן בקהל הסועדים במקום והן בציבור המלצריות. המרקם והרקע החקלאי-מדעי ניכר לחיוב.
המיקום, ברחוב הראשי של רחובות. HIGH STREET ישראלי טיפוסי עם כל החנויות ומעט החן המקובל. המבנה עצמו יפה, מקושת ולא מקושט מידי, רצפה נאה, חללים מרווחים, אווירה נעימה ביתית, ממש לא תחושת פאר או התיימרות. באחד החדרים האטליז ומקרר יישון הבשר להתפאר.
על איכות הבשר ואיך פרקנו אותו, מייד בהמשך, וכאן לא היו לי הפתעות. שמחתי לגלות שמישהו במטבח או בצוות ההיגוי יש לו יד טובה וראש במקום. קודם כל עוד אנו מכרסמים פלוט-באגט חום וטרי ונוברים בסלטון חסה חביב, הבחנתי במלצרית נושאת צלחת פדרונים מטוגנים (32) . מיידית הזעקתי הסברים. משיחה עם הדרגים הבכירים במקום נודעה לי פיסת היסטוריה מקומית: מו ומו היו הראשונים שחיפשו, דחפו, ביקשו ובסופו של דבר קיבלו, טיגנו והגישו פדרונים "צברים". גם אצלם היה זה אחרי חווית חיך בלתי נשכחת בחצי האי האיברי. (עוד סיבה שרק בגללה הייתי מגיע לכאן מזמן סמוך לבכורה בירוק…).
מובן שהזמנו קיבלנו והתענגנו על טוגני פדרונים. כדי להעצים את החוויה ובמקרה סעדו במקום גם עמית שוורץ החקלאי ואיש הזרעים שהביא את זרע הפורענות לשולחנותינו וגם אסי שמגדל בפועל את הפלפלונים ועוד שכיות חמדה. שמחתי להחמיא להם ולברך את מעשיהם והמשך פעילותם. במהלך ארוחת הצהריים, הבנתי גם שאנשי "מו ומו" משתדלים להיות חלוצים ( או שפני נסיון) בכל מיני יוזמות מזוניות, וכך גם היו מהראשונים להגיש במסעדה ובאטליז את העוף האורגני הטרי של אריק מלמד (מכפר הנגיד), גם הוא ביקר במסעדה. חלוציות, נאמנות, יחסים טובים בין ספקים ולקוחות הם עוד סימנים טובים.
נשוב לצלחות ולאוכל במסעדה: כבד עוף קצוץ (ומטגן בשומן אווז…) עם ריבת בצל ודובדבנים חמוצים (32)היה פתיח מצויין, לצד מגוון נקניקיות משובחות על נזיד שעועית,(56) אבל שיא העונג היה דווקא בסלט הקישואים הקיצי (36), קישוא טרי (המגופררים) שהצלחנו לגלות בו לבנה , קוביות לימון כבוש, קוביות צנונית, שבבי גבינה ושקדים ובסך הכל סלט רענן ונהדר, שהובהר לנו שאת כל מרכיביו (כולל לבנה ולימון כבוש…) מכינים מ-אלף ועד תו במסעדה! סלט חובה לשחזור במטבחי פודהה…
כצפוי גם הבשר לסוגיו היה נהדר: סינטה טוסקנה (פרוס) אדום – חלום (148), קבב טלה (56) עסיסי על ציזיקי ואנטריקוט על העצם (138).
בקינוחים מצאנו חן בקערית הקדאיף עם מלוא הקצפת (והמכסה) תפזורת הפיסטוקים וקצת דבש(?) שהיתה אתנחתא לא מתוקה מידי לסעודה נהדרת. אספרסו מעולה של אווה (חיפה) הוכיח שוב שהסתמכות על מקורות מקומיים משובחים היא בדם של מו ומו.
לכל האוהבים והנאהבים יום נעים וטעים.
זו העוגה הלבבית שהכינה חברתו המקסימה של בני הצעיר
ימים חמים, לוהטים, רוחשי פעילות וספוגי לחות והלכי רוח סוערים ברחוב. מה יותר מתאים מסלט רענן. לפיכך נתכנסו ובאו בקערה המכובדים הבאים:
חצי כוס עדשים ירוקים מונבטים באופן ביתי
צרור נאה ונקי של ארוגולה
חבילת נבטי חמניות
עירית קצוצה
2 כפות צנוברים קלויים
רוטב: חצי לימון, 5 כפות שמ"ז, כפית חרדל, שום כתוש, כף לימון כבוש/ קצוץ, מלח פלפל ירוק חריף קצוץ בהתאם ליכולת ספיגה/חריכה חיכית ממוצעת.
מערבבים ומוסיפים לסלט רק עם ההגשה, זורים את הצנוברים ממעל.
ואם הגעתם כבר לרוסאס, עם או בלי אל-בולי אל תחמיצו את אחת ממסעדות הפירות ודגי הים הטובות בעולם. מדובר במקום פשוט ביותר, שיטת הכנה עיקרית אחת – פלאנצ'ה, תיבול מינימאלי (אם בכלל), אבל התוצאות , בעיקר בזכות הסלקציה המאוד משובחת שבוחר בעל הבית, ראפא, מדהימות. המחירים, אגב יכולים להגיע ל-60 יורו לראש.
ההגעה מסובכת יחסית. כדאי לכייל את מכשירי הניווט או מפת הגוגל בנייד. המסעדה נטועה ברחוב הליכה הומה ועמוס עשרות "מלכודות תיירים" המנופפות בתפריט רב לשוני. הכתובת הנכונה:
Rafa’s
C. San Sebastiá 56 Roses
(+34) 972 254 003
יש שלט עץ בכניסה שרק קצהו מבהיר שזה המקום. יש טבח אחד (ראפא) ומלצרית או שניים, וזהו בערך כך שהשירות יעיל אך בסגנון עדות ספרד, לא בהול.
בתפריט רק דברים טובים שבחר בבוקר ראפא. הפעם אכלנו 2 סוגי שרימפס נהדרים, צדפות חביבות, צדפות סכין גילוח מעולות, וקלמארי בייבי אדמדמים ונהדרים עד שאחרי הדג העיקרי חתמנו בעוד צלוחית אדמדמה-סגלגלה. יש לחם ומבחר יין סביר, סלט פשוט וחביב ושמחת בני המעיים לא ידעה קץ.
