FOODHA'S GOURMET DIET

מעשה בפודהה אחד, שבת דודתו החמודה נזכרה וביקשה מתכון חביב לארוחת יום השישי. וכך היה הדבר (מומלץ, אגב) שהמתכון המקורי של ארז קומורבסקי נתפרסם פעם במוסף אוכל (אולי שמנת של הארץ). מדובר היה בלחם עב דופן שרוקן מתוכנו הרך משהו ואל תוך הריק הוכנסה מוסקה. כך במקור עם רוטב בשמל עתיר טעם, שמנים וקלוריות. פודהה שלנו חמל על בני משפחתו החביבים ואף על גזרתו הוא והחליט  על שינוי כיוון – שידוך ים תיכוני של מוסקה וסינייה. השאר – היסטוריה.

קודם כל פנה פודהה לאחד האופים החביבים עליו – דגן מבר לחם לצורך התייעצות לוגיסטית לגבי הלחם הבכיר שייבחר ככן השילוח למתכון. קבוצת המיקוד שנערכה יומיים לפני הארוחה הוגשה בלחמניות שאור – כמנה אישית והוכתרה בהצלחה רבה, ולארוחת השישי נרכשו צמד פילונים כל אחד נולד (במז"ט) במשקל 900 גרם .

• 3-4 חצילים גדולים פרוסים חצי ס"מ לאורך (הכי טוב באלדי מראובן)
• 2 בצלים גדולים קצוצים
• 2-3 שיני שום כתושות
• קילו בשר טלה טחון
• כוס פטרוזיליה קצוצה דק
• 3 כפות לימון כבוש וקצוץ
• 3 כפות צנוברים קלויים, או מושחמים קלות במחבת
• בהרט, סומאק, מלח ופלפל שחור  (או מעט חריף קצוץ )
• שמן זית

דרך הפעולה:

מושחים את פרוסות החצילים בשמ"ז מתבלים במלח ופלפל שחור וקולים בגריל בחום גבוה משני הצדדים. (אפשר גם לטגן ולספוג.)

מטגנים את הבצלים והשום בשמ"ז, מוסיפים הבשר, מטגנים קצרות, מוסיפים לימון כבוש, תבלינים, צנוברים ופטרוזיליה ומורידים מהאש.

מורידים ללחם, (ויהא זה פילון, לחמניות אישיות או לחם כפרי עגול,) את הכיפה בערך בשליש גובהו. אם אפשר להשאירה מחוברת, מה טוב..  ומוציאים בזהירות בסכין את התוכן (אפשר לחתוך בצורה רצוייה ולעשות בזה שימוש מושכל אחר) ומשאירים "קירות וריצפה" של 2-3 ס"מ.

מסדרים בשכבות פרוסות חצילים קלויים, בשר, חצילים. מכסים ברוטב הנ"ל:

• חצי כוס טחינה
• נפח דומה (או קצת יותר) של יוגורט משובח
• 2 כפות מיץ לימון
• 2 כפות מים.

מערבבים ומושחים על החצילים. אפשר להבזיק קצת פטרוזיליה קצוצה ועוד סומאק ואז מחזירים  וסוגרים את כיסוי הראש. עוטפים בנייר אלומיניום ול-30 דקות בתנור ב-180 מעלות.

מנה המקסימה את חוזיה, (שעשויים לשאול, איזה לחם גדול, את/ה אפית?) מאוד טעים. הלחם סופג את כל העסיסיות. צריך סכין חד מאוד לחיתוך ומשטח רחב ויציב. בהגשה זה עשוי שלא להיראות במיטבו, אבל הטעם מכסה על הכול.

גם בחימום חוזר אחרי יומיים- שפתיים יישקו.

*במידה  ומצ"ח בעיניך אשמח אם יתאפשר לך להשאיר תגובה ובה החלטתך לגבי הכותרת הראויה.

המועמדים הסופיים:

ממולחם

גפילטע BREAD

מסיפורי שלום על-לחם

הבית של סינייה

לחם הפתעה

טיל פילון (FILONE)

המועצה הלשונית המייעצת תציב בראש הפוסט את השם הנבחר בעוד כשבוע.

אין כמו יום שמשי חביב של חורף כדי לשגר עוד מנה ומתכון מנצח של סביצ'ה אהובתי:

• פרוסות של פלמידה לבנה (או כל דג ים לבן)
• קוביות קטנות של סלק מבושל או חי
• קוביות קטנקטנות של חלקו החיצון (בלי הגרעינים) עם הקליפה של מלפפון או שניים או ארבעה אם הם הקטנים של איתן סגל.
• שאלוט קצוץ או בצל אדום או עירית
• כוסברה קצוצה
• פלפל חריף קצוץ לפי הסיבולת האנושית המיועדת
• מלח אטלנטי או פסיפי (או כל גסות אחרת)
• מיץ ליים, לימון או יוזו אם בנמצא
• אפשר לטפטף מעט שמן זית עדין או שמן אגוזים
• עיטרתי בתירס קלוי/אפוי שקיבלתי מתנה משוק האיכרים (של לוס אנג'לס) חמוד ומוסיף קראנץ' בטעם חדש. (פופ קורן או שומשום או אפילו חמניות/דלעת קלויים יעשו עבודה תואמת)עדכון נוסף: בעדן טבע מרקט מצאתי תירס קלוי דומה ואף טעים יותר.

כמידי שישי בבוקר יצאתי (אתמול) השוקה. לפניכם שלל הירוקת (ועוד גוונים) שיעלו על השולחן במהלך הימים הקרובים:

ברקע לימונים כבושים שבעוד יומיים יגיעו לרכותם הנדרשת ולפרקם ויעברו למקרר לשמירה למהלך השנה. ובקערות/מסננות, אחרי שטיפות ואמבטיה כמו שצריך, למעלה משמאל עלי מנגולד וסלק, למעלה מימין תרד טורקי עדין, למטה מימין מיזונה, במרכז רוקט ומשמאל למטה כוסברה. שבוע טעים לכולם.

עוד חוויה וונקוברית מעולה, גבוה ומעבר לציפיות הגרגרניות המפליגות שלנו. חוויה מסעירה כמעט כמו רחיפה מעל פסגתו של הר  GROUSE, הר מקסים ועתיר פעילות, שבין צמרות יערותיו ומעל נחליו ,נדרשתי כדי להתלוות לבכורי בטרם יצה"ל, במסע אומגות מסחרר ועוצר נשימה. כזו היתה גם הסעודה של אותו הערב ב-WEST . (אגב בצילום הנ"ל, לחדי העין   אני משמאל)

 המסעדה נמצאת על רחוב גראנוויל, לא רחוק מהדאוטאון. באנו מוקדם, כדרכנו בקודש ובחרנו לשבת בשולחן השף – ממש מול המטבח, כדי לא רק לטעום אלא גם להתבונן בהתרחשות. לקחנו תפריט ימי – 98$ לאיש. לשולחן הגיעה לחמנית ולצידה קערית שמ"ז וחמאורגנית. משעשע – פנה קוטה דלעת עם פחזנונית של כבדווז. אחריה הפתיח הרשמי לארוחת הטעימות: צ'אודר של ווסט, עדין ומלא תוכן ומעליו "גשר" דק מאוד של עוגית פרמז'ן עולה על גדותיה ונוטפת איולי זעפרן. השף וכל צוות המטבח של כעשרה טבחים וסושפים הפגין יכולת מרשימה כבר בדקות הפתיחה על המגרש.  

החלפנו אחת מצמד מנות הביניים הבאות בריזוטו מאורז ("ביו דינאמי מיושן", בחיי ) עם ניחוח עלי דפנה של עץ פלפל, סלרי מקורמל ושבבי פרמז'ן ועל הדבר המדהים הזה כשלעצמו, הרהבנו וביקשנו (ובתוספת 14 וחצי דולר קנדי, אף קיבלנו) תשיופת של כמהין לבנות, שבדיוק זו עונתם.

המנה העיקרית הייתה האליבוט (של המלכה שארלוט) מאודה בציר ארומאטי מכוסה פירורי עשבי תיבול טריים ומונח, אחר כבוד על ריזוטו של תפ"א, צדפות,   וצ'וריסו, והכול ברוטב של תרד טרי. הרשו לי לצטט את איבן-פודהה : "מנת הדג המבושלת הכי טובה שאכלתי!" ועם בנים ותלמידים לא מתווכחים.

השף וורן גראגרטי Warren Geraghty  (האנגלי במקור) משמאל, באתנחתא מטבחית נקיה. היה מרתק לראות התנהלות מתוזמרת היטב, מבלי לשמוע כמעט את המנצח מרים את שרביטו או קולו. פה ושם איזה מבט נוקב לתוך תרווד או מיצמוץ זועף של כף טעימה מרוטב. הצוות ברובו מלוכסן וצעיר מאוד. היה מעניין ללוות את מצעד מנותינו בשלבי הטרום-צילחות.

עוד טעמנו מבחר גבינות מקומי וראוי. הקינוח היה מיוחד ומאוזן: קרם ברולה קפוא עם עוגת ספוג-דבש ואשכולית אדומה צלויה בפורט, שילוב מצוין לא מתוק מידי. כמו בכל מוסד מקביל באירופה, אל שולחננו הגיעו גם פטיפורים, שהמעניינים בינהם: עוגיות קרם לימון וטראפל במילוי דלעת  וג'ינג'ר. אין לי ספק שבוא היום ומבקרי מדריך מישלן לקנדה. תהיה  WEST  מתמודדת רצינית ל-2 כוכבים לפחות.

הסלט הראשון שעלה להיכל נוקיהו, יחד עם פודהה למשחק הראשון בליגת העל התכבד במרכיבים הבאים:

מיזונה, ארוגולה, חסה, נבטי חמניה, נבטי קולרבי, בצל ירוק, עגבניות שרי חצויות, גרגירי רימון.

רוטב וינגרט: 3 כפות שמ"ז, כף לימון, כף בלסמי, ש"ש קטנה כתושה,כפית דיז'ון, מלח, שפג"ט. 

כעיטור קראנצ'י הצטרף להרכב שחקן חיזוק אמריקני: "אפוני" אדממה (סויה) אפויים/קלויים בואסבי. ניצחנו.

נכון לעכשיו מצאתי את ההודית הטובה בעולם.  לא הייתי בהודו, למרות שסיימתי צבא ואת הפטריות שלי אני מעדיף משוק האיכרים ומוקפצות קלות , אבל ניסיתי לא מעט -מסעדות הודיות – בניו-יורק ובלונדון. בינתיים זו החוויה המושלמת.  

 VIJ’S הוא שם המסעדה (והאיש). קצת קשה להגייה, אבל מאוד מומלץ, אפילו אם היא נמצאת אי שם בוונקובר. קראתי פה ושם במישורים הוירטואליים ובני הסב  תצומתי לכך שמדריך זאגאט הרחיק לכת והעניק למקום לא פחות מ-28 נקודות. גאיו העניקו לה 16 , אקדים ואומר- מסעדה עשר!

ויקראם ויג'ס ורעייתו הקימו את המקום, הפועל ללא הזמנות. כדאי להקדים ולבוא, או לסור ל(מסעדת ה) אחות הקטנה – RANGOLI הצמודה ופועלת באותה רוח ושלל טעמים, אך בסגנון פשוט יותר. הדרך השגרתית היא להגיע, להירשם, לעבור לבר, להיכנס לאווירה עם מוחיטו הודי (לדוגמא) ותוך כדי המתנה בעמידה או ישיבה, ליהנות מצ'ופרים. מלצרים מגיעים מידי פעם עם מגש טעימות FINGER FOOD לכל הממתינים, ואכן יש טעם לחיכיון ורצוי גם ללקק את האצבעות.

האמביינס במקום נעים, רגוע, לא משדר תחושת מסעדת עילית, אלא מקום יעיל ומעולה. מילצור חביב, קהל רב-מגדרי והעיקר האוכל: כפתיח אכלנו מנה שנקראת PUNJABI HEART ATTACK , כף גדולה בטוב טעם, עושר תבליני מעודן עם קראנץ' מפתיע ופאנץ' בכל ביס, הכיל בתרגום חופשי, שבבי קשיו חריפים, סוכר נא, פאניר וגי (חמאה מזוקקת) ולווה בסלטון קינואה לימוני, וחבל שהיו רק 2-3 נגיסות. ממש כאפה לפנים.

פתיחה מסחררת. עוד ראשונה הייתה קבב כבש ( KEBOBS MUTTON) עסיסי ונהדר גם הוא מלווה קארי בנגלי מושלם לחיכי.בעיקריות פנינו לשרימפס לוקאלי (קולומביה הבריטית) והאליבוט עם עדשים שחורות בקארי קוקוס-לימון. אכלנו גם את מנת הדגל העונה לשם החביב "כבש על מקל" LAMB POPSICLES המתארת בפשטות צלעות כבש מעולות המשתכשכות בבריכת שמנת חילבה, ולידה שוחים תפוחי אדמה ותרד מכורכמים.

תשואות הידד לויקראם ויג'ס הקוסם וצוות המטבח שלו, המורכב מנשים הודיות בלבד.האמת, מזמן לא עברתי חוויה שבעטייה רציתי לשוב מיידית למסעדה, כדי להמשיך ולאכול את כל התפריט אם אפשר….ולעמוד מקרוב, עם כל בלוטות הטעם שבפי על מנעד יכולותיו הקולינאריות של השף. כזה כיף היה!

כמעט וסיימנו בזאת, אלא שלבסוף נתקנחנו במין פודינג אורז (מסוג מיוחד) עם קינמון, שחתם מעגל והחזיר אותנו "הביתה", לבולגריה לדייסת הקינוח הזהה כמעט לחלוטין של סבתא והחמה האהובה.כוס ריזלינג, מים  והסיכום 106 דולר קנדי. שכ"ס, שווה כל סנט!

כדי למתוח את החוויה, ובעיקר כדי להעניק לשאר ב"ב קמצוץ מהעונג אצתי רצתי לאתר של ;VIJ’S  יש בו מתכונים ספורים. בחרתי להכין ירקות בקוקוס וקארי, מרבית המרכיבים זמינים בישראל, כ-30-40 דקות מהכנה ועד הגשה וטעים מאוד. כדי להשלים את הארוחה הכנתי אורז לבן ועיטרתי בשרימפס טרי  (7 לסועד) מוקפץ דקתיים בווק, ותוך כדי סחרור לוהט התעטף גם בחצי כפית תבלין קארי, חצי כפית תערובת גאראם מאסאלה לדגים ו-2 כפות קוקוס טחון. לא אכזבתי ולא התאכזבתי.