FOODHA'S GOURMET DIET

בחצר הטבחים, הגינה של כתית או מה שזה לא יהיה,  יש אוכל פינוק משובח, לא עתיר פעלולים כמו במעלה המדרגות ובתוככי כתית גופה, אבל לא נטול הפתעות ועונג רב.

החצר אינה מושקעת מהבחינה הויזואלית, ואין בה קסם/פנג-שוואי/ אמביינס מיוחד השורה במסעדה. לעומת זאת יש מקצה מצומצם אך מאוד טעים של מנות מצוינות במחיר שווים ביותר (49 שקל למנה).

מי שאוהב את הבסטה ומעדיף סביבה רגועה יותר, נטולת ניחוחות השוק והמיית נחלת בנימין או שלא הצליח למצוא מקום (או אפילו להגיע לכדי הזמנה בטלפון…) עם מחניודה הפופולארית מידי, יבוא לידי סיפוקו בחצר של מאיר אדוני בכתית. אין צורך לעלות לרגל לעיר הקודש.  יש לנו קרקע יציבה משלנו בואכה היכל התלמוד.

כל שטעמנו היה טוב מאוד עד מצוין. אהבנו (וניגבנו עד תום) את הקובה (עם דגים) וקלמארי עם סלק ברוטב אדום,  מנת הבורי הייתה משגעת, וכל השילובים ה"פשוטים" יחסית עם ביצים עלומות, אספרגוס, פולנטה, טבע עוף טחינה ושאר ירקות עשו לנו את זה.

השירות היה מוקפד ונעים (תודה לארז) ושמחנו לפגוש בקינוחים את שיא הארוחה, עד שממש רצינו לנשק את האדמה של כתית, במקום זאת אכלנו אותה עד גרגר העפר האחרון. מדובר במנה נועזת , יפיפייה ומרתקת, המשלבת מתוק ומלוח, בעיצוב מיוחד, חומרים וטקסטורות מקוריים. יש "חול" שטרוייזלי שחור (מברזל!) וגם אבקה לבנה, יש כובע פטרייתי משוקולד, על קרם פורצ'יני ובסך הכול זו מנה של כמה כוכבים! בכתובים היא מופיעה כדלקמן: אדמה (65) :קרם פטריות פורצ'יני, טראפלס שוקולד מריר והל מעושן, קרמבל טונקה, גנאש שוקולד לבן וכמהין, חבושים בתבלינים, קראנץ' שוקולד לבן קפוא, רוטב שרף. יצירת מופת!

הנוער הוביל אותנו ל"המבורגר הכי טוב בעיר". כמופקדים על תיק הכתיתות, ידידים של מוזס וחברים של שיטות כלכליות מתוחכמות, לאכול ארוחות מהירות בשעות מוזרות ובמחירים סבירים, הלכנו איתם לסניף בוויצמן פ' יהודה המכבי (מקום שהיה הרבה דברים וידע מסעדות רבות, חלקן ידוע לשמצה).

אפשר לסמוך על הילדים,  ההמבורגר התגלה אחראי ומדויק, לחלקנו עם גבינה ובייקון לאחרים טריו של מיני-בורגרים, כשהמשותף בשר בקר ראוי ועסיסי ולצידו טוגנים לוהטים וטעימים, גם הירקות לליווי המארז התוך לחמנייתי (חסה, בצל סגול, ומלפפון חמוץ) היו טובים, מה שלא יכולתי להגיד על תוספת הסלט (במקום צ'יפס) שנראתה קצת רצוצה מתלאות החג. תשלובת העלים (הרבה עלי סלק) לא גירתה אותי ואת שכני לשלוח מזלג.

הדייאט קולה זרמה כמים והיה סבבה בוולפנייטס.

לסוכה הוירטואלית של פודהה נאספו (חג האסיף, לא ?) כמה ירקות נכספים כדי לפנק את אושפיזי בטאפאס עליו חלמתי מאז מדריד 2008 . כל הניסיונות לפלפלונים והטסת זרעים כשלו, עד שהחיפושים המקומיים, על אדמת הקודש העלו בחכתי (וחיכי) גידול מיוחד של פדרונים (צברים גאים, מתוחי עור וזקופים).

מחמת הראשוניות, והיעד המסעדתי המוגבל נאלצתי (בשמחה) להצטייד בארגז של 5 קילו מהאושר הירוק.

לפלפלונים טעם פלפלי מיוחד. יש להם ארומה קלה של חריפות, אך הם מתוקים, בדרך כלל. עד כה כשלמעלה ממחצית הכמות נטרפה, נתקבל דיווח אחד בלבד (לא בטוח, זה היה כנראה חשש לחריף…) של תופעת "הרולטה הספרדית" כלומר פלפל חריף.

הכנת פלפלוני הפדרון פשוטה,  בטאפאסיות במדריד (ובמקור מגאליסיה) הם מטוגנים בשלמותם, בשמן זית ומוגשים עם מלח. לשם הפינוק נטרלתי אותם מגבעולם וגרעיניהם.

המשווק למסעדות הציע גם תירס ("הטוב ביותר שאכלת!").  באופן חגיגי לקחנו ארגז (דרישת מינימום). שיני כל קלח חלקן צהובות ומיעוטן לבנות והוא אכן מתוק וטעים; חי, מבושל (זריז) או על הגריל. בטאפאסיית פודהה הוגש על הגריל מרוח במעט בחמאה, רסק עגבניות טרי, מרוות עגבניות (אוליה) ומעט פפריקה מעושנת ספרדית של LA CHINATA.

במדריד  אכלנו פטריות ממולאות, וגם לכך בוצע שיחזור (בייקון קצוץ, שום ופטרוזיליה קצוצים ושמן זית, מעט מלח. בניסיון הבא אולי אוסיף שבבי עגבניות מיובשות)

עוד בתפריט ה"ספרדי" בצלצלי פנינה ופרוסות סלק אפוי, עם כדורי בוקאצ'יני (מוצרלת באפלו) ומעט אנשובי ( מעודן וטעים מאוד) של ORTIZ .

עד כאן הסקירה הרפואית של הפרופ' פודהה מהמחלקה לאושפיזין לילה.

סרטון שהקשר לגורמה הוא אולי "איך הוא אכל אותה…"

שבסוכות נהיה עסוקים באושפיזין ולא באישפוזים….

עם תחילת השנה עלינו לטובה הגיע מועד חשיפת מספר מוצרים נהדרים שיבואו לידי שימוש בסוכות המתקרב.

העץ של השכנים לא תמיד ירוק יותר, אבל כמה עצי מקדמיה שממטירים המון פרי מעבר לגדר הביאו אותי לאיסוף, קילוף ופיצוח האגוז הקשה והטעים הזה. המפצח השוודי היעיל מאוד יפצפץ בקלות גם את האחים הגדולים, הפקאן והמלך.

שימוש ראוי ביותר למקדמיה טרי (וקלוי) בסלט  החביב הבא.

סרטון חביב של אסף בילט שחזיתי בחומוס להמונים.

מעביר את שמחת החג עם טעמי כל השנה הבאה לטובה.

יום עסל אצלי יום בסל

א' תשרי  שמח ורגוע ברקע.  המשפחה התכנסה אמש לשולחן חג עמוס ותוסס. חלקי בנטל כלל:

אנטיפסטי ירקות ;

* חצילים פיקנטיים(תאילנדיים גליליים וסגולים) עם כרוב ופלפל אדום יבש מתוק, בסויה אינדונסית (Ketjap Manis).

* פרוסות ורצועות קישואים על שמן זית, בתנור מובזקים בפירורי פאנקו, פארמז'ן ואבקת מרוות עגבניות.

*  בצל ירוק עם שמן זית, זעטר וסומאק.

* ארטישוק ירושלמי וגזר בתנור עם שום קצוץ, טימין, שמן זית מלח ופלפל שחור.

* פילה סלמון שלם אפוי ומעושן (של יעקובוביץ, המצויין) עם סורבה יוגורט , שמן קצח, יוזו, קליפת ליים וואסבי (הסורבה – היה די טעים ,אך סבל מליקוי מרקמי…).

* עוף (אורגני טרי) ממולא באורז, "אורז" בר שחור, עדשים, עגבניות מיובשות, פרוסות (קצוצות) תפוח יבש, צימוקים, פלפל אדום יבש, שבבי שקדים ומקדמיה, עירית שום, עירית בצלית ופטרוזיליה קצוצים. כל זה נדחס היטב בעופות הנקיים מכל רבב (נוצה, קנה נשימה, שומן מיותר) ומיובשים.

 עופות נמשחו (ושהו כמה שעות) בשמן זית, תוכן של 2 פסיפלורות, 2 כפות רכז רימונים, 2 כפות דבש, פלפל חריף ו-5 שיני שום קצוצות דק, ומיץ משני ליימים טריים. (שכחתי, מחמת חזירות יתרה, כנראה, לפזר על המכלול הצנוע גרעיני רימונים מתוקים וצנובר קלוי. לא נורא, ישובץ בסלט במהלך החג).

הלול הקטן נכנס לתנור 180 מעלות כשעה וחצי. מבחינה מסורתית- אם מנטרלים אי אילו מרכיבים- הגשתי עוף בתפוח ודבש.

חג שמח!!!!

שנה מדובשת מדבש ולא מטופשת,

שנה של מגעים ושלום ולא רק מגעים לשלום,

שנה של שיבה הביתה ואיחוד משפחות במצפה הילה,

שנה טעימה ונעימה, ממוזגת ונטולת עצבים.

שנת בריאות.

וכעת להמשך ההכנות לערב…

פרטים עם שוך אש התנורים.

חג שמח!

ברומא התנהג כמו רומאי, באוגוסט חלק גדול מהרומאים נוטשים את עירם, בעיקר מסעדני איכות. לפי הכלל לא היינו צריכים לבוא בחודש שכזה.  למרות זאת, סוף השבוע המוארך (ומוערך) שלנו לא סבל יתר על המידה מהתנהגות נלוזה זו של החופשים הנוטשים.

את היופי המאובק וההיסטורי שלה לא איבדה רומא גם בחום אוגוסט, כך שניתן היה לשוטט ברחובות בנחת, עם נחילי התיירים, לאכול פה ושם גלידה טובה כ- SAN CRISPINO אבל לא מרגשת כמו פעם (הרמה בארץ ובעולם עלתה מאוד בעשור האחרון). טעמנו כמה פיצות דקות, בחלקן מהמומלצות ביותר (BAFFETO2 ?), והתוצאה, גם ללא זלילות מוגזמות (2 פיצות לשלושה בוגרים) – שמנונית עם תגובה קדם/סף – צרבתית מאוחרת. טעמנו עוד גלידות ופיצות, ללא צורך לכתוב הביתה…

הכיף הגדול היה כתמיד שווקים וחנויות. לאיטלקים, כמו עמים אנינים אחרים באירופה יש תרבות אוכל שורשית וכבוד למוצרים שהם אוכלים ומאכילים, כך שהבסיס טוב ואיתן, ירקות ראויים גבינות טובות וכיו"ב.

ברובע טראסטוורה (TRASTEVERE ) המאוד צפוף והומה מתרכזות המון מסעדות ורבבות תיירים, יש בו יתרות "אופי" ובעבר הצלחנו פעם ונפלנו פעם בבחירת מסעדה. תחקיר השתא הובילנו ל- SABATINI וההזמנה מראש הוכיחה את עצמה ביותר.  ישבנו בחוץ, שולחן ראשון צופה אל הכיכר PIAZZA SANTA MARIA (המרכזית ב"שכונה"?) עם הופעות המוזיקה והג'אנגלרים וכל ההתרחשויות, כולל תחושות שביעות רצון לנוכח מבקשי המקום במסעדה שנאלצו להידחות…

הלכנו על מנות מוכרות וחביבות שכללית לא אכזבו : אנטיפסטי רוסטיקו, קאפרזה,  פרושוטו מלון, פטוצ'יני-פורצ'יני (סתמי) וספגטי וונגולה (צדפוניות) חביב. העיקרית  דג (SEA BASS) כקילו וקצת  לברק ימי  חבוי במלח; טעים, עסיסי ונטול עצמות ועור (בידי המלצריות המיומנות), על הפילטים הבוהקים זירזפו מעט שמן זית, כמה פשוט ככה חבל"ז. רשמתי - מנה נהדרת בסגנון עדות הפודהה, לשחזור בבית.

מי שעיתותיו ומעותיו בידו ראוי לו לסור לבקר במעדניית העל של וולפטי, חנות לא גדולה ודחוסה בכל טוב ארץ המגף. מקבלים הרבה טעימות (בעיקר עם מראים רצון וכוח קנייה) ואפשר לצאת עם פרושוטו, מעושנים, גבינות, שמנים (טרטופו), בלסמי, יינות ועוד הרבה. VIA MARMORATA 47 קצת מחוץ למרכז אבל שווה!