לרגל פתיחת הטופ 16 הערב, איחולי הצלחה לצהובים עם הדרת הדרים נהדרת: פומלה מתאשור, פומלית (של מנספלד) אין שם בין רמת השרון לכפר סבא (גן חיים?) ולימון (גונזילה) מפרדסי פודהה אשר בעמק הירקון הצפוני, מישורי תב"ד. יאללה מכבי! גם צהוב וגם כחול
בביקור אצל חברים נתקלתי לראשונה במוזלי (גרנולה) החדשה של שיאון. מאוד אהוב עלי השילוב הטעים-בריא הזה, עם אינספור הגרסאות, אפוי או קלוי, עם המון פירות, אגוזים, דגנים והמתקות למינהן. אפיתי לי בעבר גרנולה ביתית, אבל העדפתי לרכוש גרנולות של אמה ובעיקר של פיס אוף קייק.
הגרנולה של שיאון לא נופלת מהן, מאוזנת ועתירת פירות יבשים עם חוזק בתמרים, לא מתוקה מידי. אצלנו בבית הגרנולה מתקערת תמיד עם יוגורט, לעיתים עם דבש ולפעמים עם פירות אדומים, על פי רוב תותים
.
מחירה 29.50 שקל לחצי קילו, אפשר למצאה ב"יבולי השדה" ברחוב באזל, וניתן לברר עוד אפיקי שיווק בטלפון 052-4893488
הארוחה והאירוח הנעימים והטעימים כמעט שבוע מאחורינו, ההתעמקות בעבודה הדחיקה את חובת הדיווח ופתרון התעלומות (?).
קוביות הסוד הצהבהבות הן סלק צהוב (עלה עלה) צעיר שטרם הגיע לפרקו ויבולו. הוא הושרה בשמן לובסטר (כן יש חיה כזו ומקורה בשוק של גראנוויל, וונקובר – קנדה). שני המרכיבים הסתבצ'ו עם פלמידה לבנה (זיקו), רסק עגבניות שרי טריות ומסוננות (הערבה),מיץ ליים טרי, רכז פיטנגו (גדרות חיות/ מדרכות השכונה), צ'יפוטל מעושן (טרז פזוס), האבנרו טרי וקצוץ (השוק המקורה), עירית קצוצה (שופרסל) ומיקרו כוסברה (עלה עלה). לטובת הקראנץ' – פרוסות דקיקות של פרסה וקוביות ג'ינג'ר מטוגנות במעטה קמח תירס וקוקוס.
הקדאיף שנוסה בדפים קודמים כלל הפעם צמד ראשי אספרגוס (פורטבלו) ועגבנייה מיובשת ומומתקת (כנ"ל) ואצבע דקיקה של גבינת פטה (יוון). המארז לוטף בחמאה מזוקקת ובילה בתנור עד השחמה נאה.
כתרי הצלעות (מו ומו) בוצעו בהצלחה בהתאם לתוכנית:
לצד תרד חמים טורקי (מנת הבית השגורה והאהובה על מי שמכאן ומי מהבלקן)) הוגש סלט הרוקט (עלה עלה) בצלצלים ושאלוט צלויים בפפריקה ספרדית מעושנת וסומאק עם שמ"ז, פירורי גבינת ריקוטה באפלו וגרגירי רימון ברוטב איולי עגבניות מיובשות (אנשי הזית) מיץ קלמנטינה ולימון (מהגינה!).
על אף שדובר בסעודת מתנה ליובל כפול עם מיטב הנוער והוריו. זכינו לתשורות משובחות שהרחיבו את דעתנו ואת תכולת העשירון העליון הישראלי במקרר היין שלנו. השוס המקסים והמפתיע - שישיית ספלי פודהה לקפה או תה שמלווים כעת את המוקה-פילטר מס' 1של עלית מידי בוקר!
לקראת ארוחה חגיגית לצמד יובלות אנשי השדה ומוזמנים נשלמות ההכנות. הקצבים עמדו בקצב וטקס ההכתרה מתכונן לרגעיו הלוהטים. כתרי הצלעות כבר נסוכו בשמן, חרדל קראנץ', שום ירוק וטימין ומחר יצטוותו לתפוחי ראטה, ויטולט וארטישוק ירושלמי.
ולפני שנגיע לעיקר תוגש מנה נוספת, ששני מרכיבים בה מיוחדים וסודיים. עד מחר בצהריים ניתן לנחש מה מכילה הקערית. הרמזים -קוביות קטנות מן הצומח ונוזל? מה יש פה לדעתך?
האמת שהכותרת התנגנה לי בראש לפני שמצאתי את תפוזי הדם החינניים והעסיסיים של בן דור. כמי שהורגל בפינוקים הקיציים של משפחת הפירות הבלתי נגמרת מיסוד המעלה, שמחתי לגלות שגם בימות הקור בשוק האיכרים, יש סחורה.
אחרי תועפות השזיפים/אפרסקים/משמשים ונשירים מיוחדים נוספים, נותרנו כעת עם (שזיף) ורדית הנהדר, ובסוף השבוע היוו תפוזי הדם את בסיס מיץ ההדר הכול כך טעים. למרות שהצבע של המיץ לא כחול וגם לא אדום לוהט…
מספר טעימות מהעת האחרונה:
טריפל קראנץ' הוא החרדל הפופלארי ביותר בביתי. ממרח הסנדביץ האולטימטיבי של כל תלמידי י"א במעוני. אוליה הפיקו צנצנת המכילה 3 סוגי גרגירי חרדל, היוצרים עונג קראנצ'י חרפרף.
אצל חברים בלוס אנג'לס נתקלנו לראשונה בגליל המיוחד הזה. Pastilla Nash רכז שזיפים יבשים שזור אגוזי מלך בצורת נקניק, יוצר טעם לא מתוק מידי, עם עומק של עישון אגוזי וחמצמצות, טעים להפליא כנישנוש עילאי, יתחבר בקלות לגבינות, בעיקר חריפות וכחולות. המוצר מגיע מאוסטרליה ומוכן בעבודת ידה של ג'אן נאש מאז 2002. ניתן להזמין בדואר. בתחתית הקופסא מציינת היוצרת:
יין חדש של יקבי רמת הגולן 2 T שני זנים "חדשים" מפורטוגל יוצרים יין עם אופי משלו.
לחיים, בתיאבון ומזל טוב ליום ההולדת…
כמה פגישות בלונדון וסקירת צעצועי 2011 הביאונו ללונדון במצב רוח חורפי, עם החן החביב והמוכר רק ברקע לבן. הרבה משחקים וצעצועים שיככבו מתחת עצי האשוח ובקופות אי שם בחג המולד שבעוד 12 חודש ערכו בפנינו הצגת בכורה,(ממש לפני קריסמס של השתא) ובטוח שיש לילדים למה לחכות!
הקרח והבעיות בהית'רו עיכבונו ביום וכך יכולנו גם לפצח את התערוכה הגרעינית המיוחדת במודרן טייט וגם לראות תערוכה יפה של גוגן.
על המסעדות הטובות של לונדון סיפרתי ואספר בוודאי עוד. הפעם ערכתי סיור ראשון בשוק Borough Market בשבת ב-8 ורבע פצחנו במקאיטו הטוב ביותר (שלנו) בלונדון מוקדם בבוקר עם עובדי השוק, ממש מול השוק בבית קפה מדליק עם המון אופי והאיש שעל הקופות דיבר איתנו בעברית.
סיירנו באופן יסודי בשוק, וכמו במקומות דומים בעולם, כמעט והזלתי דמעות על המוצרים הנהדרים ועל חסרון של מטבח מאובזר כדי לבצע בהם את זממי.
שלג שהחל נושר עלינו ואווירת סוף השבוע האחרון של הרכש בטרם החג, עם כל השירים והנעימות, לא הפריעו לנו לחזות בעשרות סוגי עופות ציד ואחרים: פסיונים למיניהם , תרנגולות מברס ואחיות בריטיות צהבהבות מתזונת תירס. חטפנו לא מעט שוקי חזיר מצרפת, איטליה וספרד, ואף נטלנו חמון לבנינו במולדת.
גלגלי גבינות קומטה מעבר לתעלה, ומגבנים מובילים באירופה. המון סוגי חמאה, כמו ה"אשירה" שכאן עולה 3 ל"ישט , כ-17 שקל ולא 65 שקל במקומותינו. הרבה ירקות מבחר לא רע, אבל לא עדיף על שווקינו בצורה דרמטית. בפירות ממש אין לנו במה להתבייש. פיטריות יש כאן בשפע כולל ספ , שנטרל וכעת כמהין שחורות. בין השאר ראינו לראשונה את הגזע עליו גדלים כרובוני הניצנים.
בדוכן חביב פגשנו המון גלילי גבינה שחלקם החיצוני הזכיר קצת את פני הירח. בפנים התגלתה גבינה (כחולה) בסגנון סטילטון אך עונה לשם סטיצ'לטון (STICHELTON) שמקורה בחווה מאזור נוטינגהאמשייר, והיא עשויה מחלב לא מפוסטר (RAW – CRU) של פרות פריזיאן הולשטיין אורגניות. הגבן , ג'ו שניידר ושלושת עוזריו מ-חוות COLLINGTHWAITE יוצרים 38 גלילי גבינה בלבד רק יומיים-שלושה בשבוע, בעבודת יד. הגבינה שיש לה נימים כחולים עדינים, טעימה מאוד, לא כל כך חריפה ומאוד קרמית ובעלת טעם לוואי רצוף של עוד….
אכלנו בתאווה אוייסטר בריטי עגול וגדול. טעים טעים בשרני ומענג. והמשכנו בסנביץ' נקניקיית צ'וריסו על הפלאנצ'ה עם פלפל אדום קלוי ורוקט. היה פיקנטי וטעים. מוגש ב-BRINDISA מחוץ לחנות הספרדית, בה יש פדרונים, חמונים, גבינות, פיצוחים, שימורים והרבה יצוא ספרדי משובח.
ביקור חובה למתלנדנים.
.
החורף ( או לפחות העונה הכרונולוגית) הינו מועד נכון להתהדר בפירות הדר. לאחת הארוחות האחרונות על שולחני פרמתי פומלה ("לבנה")משובחת (של דוכן התירסים משוק"ה) מבקבוקיה, הוספתי תפוז אדום (יבש יחסית ועסיסי של בן-דור) קצת "נתחוני" מיכל מהעץ המשפחתי בחניאל , ביססתי אותם מעט במיץ קלמנטינות שהגיע לפרקן, עיטרתי בשני חצאי פרוסת אננס וקישטתי בפטל (משעל). עונג לחיך.
לעורבים הייתה שמחה וצהלה, (אפילו שזו שכונה מערבית לה). הם מאוד אוהבים אגוזי פקאן, ובעיקר להשליכם מחוטי הטלפון על המדרכה והכביש על מנת לפצחם. ברחוב הסמוך למעוני פסעתי לי מעדנות, (כלומר בנחת תוך שאני חושב על המעדנים שאכין לארוחת הערב..) הימים היו ימי הסתיו המתבושש וליתר דיוק יום רביעי, שבו אמורה העירייה (מחלקת התברואה) לאסוף את גזם העצים, השיחים והמדשאות.
בלי שום אורבים או עורבים, הבחנתי במערום טרי ובריא של ענפי פקאן. ניחוח העלים החיצוניים, הבשרניים והשמנוניים, העוטפים את הפרי עלה בנחירי, בדיוק כמו לפני 40 שנה בכפר חיים מתחת לעצים המעטירים של סבתי וסבי האהובים.
התעצבתי לראות שבעלי הבית והגנן השליכו את הענפים עם מאות פירות בשלים בדיוק לפני איסוף. מכיוון שלא היה באמתחתי שקית או כלי קיבול נטלתי חופניים ביד ושבתי בשלום לבסיסי.
במחשבה מאוחרת בהמשך היום, אמרתי שבמידה המערום יעמוד עדיין במקומו, בשובי לפנות ערב לא אתן יד לבזבוז. וכך היה (העירייה לא הזדרזה בשבוע הזה וגם השכנים לא ממש מילאו כיסיהם…).
בקרוב ישובו הפקאנים – קלויים למטרה – לראש המערום, הפעם של הסלט.
הבוקר נפתח שוק האיכרים המקורה והקבוע. ריכוז בוטיקי-בונבוניירי של קוביות איכות המציעות ירקות, גבינות, יין, בשר, דגים, נקניקים, לחמים, אוכל מוכן, שימורי עילית מהעולם, מיצים ופירות (הכול ב-10) קפה ואספרסו (ב-5 שקל) ויש גם המון מקומות לשבת ולאכול, פינות לראות את הים ובכלל איזה כיף לנו שיש עוד מקום נהדר להתברך בו ולקחת את עצמנו עם ובלי אורחים מחו"ל.
אל תידג – יש יד טובה על הדג
האמת שכל כך שמחתי והערכתי את המבצע של היזמיות והארכיטקט (שיר הלפרן, מיכל אנסקי ורועי חמד), עד שנטלתי פסק זמן והגעתי ב-10 וקצת עם בקבוק מנותז, ברוט של טירל, יקב הבית שלנו. חנות היין עדיין לא הייתה מצוידת בגביעים ראויים, אבל ללגימת הלחיים גם בכוסות החד-פעמיותשמחו להצטרף עוד שותפים מכובדים לפרויקט, יורם ירזין ושרי אנסקי ורבים וטובים מאוד.
שרי אנסקי התרגשה מהאירוע, כמעט כאילו הפכה לסבתא, ופתחה "בסטונת" קטנה לכריכים משגעים של דגים (תחת הכותרת שרי הרינג…) טעמנו סרדינים משובחים עם חמאה ובצל קצוץ בבאגט מלחמים. האספרסו מהרולס-רויס האיטלקי הדנדש היה נהדר, הצטיידנו בירקות ועוד טובין, איחלנו הצלחות לכל בעלי הדוכנים ומפעיליהם, כולם חדורי תשוקת השוק החדש, וכפי שנראה שוב נשוב לטעום ולבלות.