שתהיה לכולם שנה טובה מלאת כריכים טעימים:
יום חמישי,17 בספטמבר, 2009|
שנה מתוקה, בריאה ומאושרת לכולם. צירפתי סיפור חמוד שקיבלתי מאיש יקר, מאיר השמן. מפעלו החשוב עדיין זקוק לצערנו, לסיוע כספי, לתרומות ולהשתתפות בסדנאות:
|
|
בפרוס השנה החדשה אנו מבקשים לאחל לכם שפע בריאות ואושר, הגשמת משאלות וכל טוב. לברכה זו מצורף סיפור, אותו כתבה הסופרת טל סמולסקי, והוא נתרם לטובת המטבח של מאיר השמן. אין לנו כסף להוציא ספר והחלטנו להגיש לכל אחד מכם שנטל חלק בייצור הסנדוויצ’ים, את הסיפור כמו שהוא. מאיר שואף השמן
|
|
כריך כמו שצריך מאת טל סמולסקי .בשעה השלישית ללימודים, חלמית כבר לא הקשיבה למורה. מרוב רעב ראשה הפך כבד והיא הרגישה חולשה. המחשבות שלה התעופפו לארץ אחרת…היתה זו ארץ הכריכים! ובארץ הכריכים שולחנות ערוכים, ומאחורי השולחן הראשון עמדה ילדה בשמלה תכלת והגישה כריכים של עננים. ליד השולחן השני עמד איש בסרבל כחול, חבוש כובע מצחייה, והגיש כריך של בניינים. איש עגול וקירח הגיש בשולחן ליד כריך של כוכבים, וצייר עם מכחול ביד הגיש לעוברים והשבים כריך מלא צבעים. חלמית שמה לב שדייג אחד שעמד בצד על קופסת עץ, שלה מתוך הרשת שבידו כריך עם דגים. היא הביטה ימינה ושמאלה ולאן שהביטה ראתה מיני מינים של כריכים שונים ומשונים. כריכים לציפורים וכריכים של ספרים, כריכים לגמדים וכריכים של פרחים, כריכים בתיבת אוצר כמו ששודדים אוהבים, ובשולחן חגיגי במיוחד עם מפה צחורה, היתה מונחת צלחת מזהב, ועליה כריך ענק ועליו מדבקה: "כריך כמו שצריך". זה הכריך בשבילי חשבה חלמית מיד. היא עלתה על כסא וטיפסה על השולחן, איש לא העיר לה שאין זה מנומס שילדה עולה ככה סתם על שולחן. חלמית הלכה מסביב לכריך הענק, הביטה בו בתיאבון רב וחשבה היכן כדאי להתחיל בנגיסה הראשונה. מכיוון שהייתה עייפה מאוד, לפתע נראה לה הכריך כמו מיטה נוחה ונעימה. היא התמתחה, פיהקה ובזהירות הזדחלה אל בין שתי פרוסות הלחם הרך ונשכבה שם. חם ונעים היה בתוך הכריך, והיא כרסמה להנאתה מהמעדן הפריך והנפלא, עצמה עיניים ונרדמה. להקת ציפורים נודדות שניקרה פירורים מן הכריך, העירה את חלמית. היא כיבדה את הציפורים הרעבות, שהודו לה בציוצי שמחה . לפתע חשה מקור אחד תקיף במיוחד, נוקש בפראות בכתפה. היא ניסתה להציץ אל מחוץ לכריך ולגלות מי היא הציפור הכעוסה. המקור הדוקרני הזה המשיך לנקר בראשה, עד שחלמית קפצה בבהלה וראתה כי לא בציפור מדובר, אלא באצבעותיה הארוכות של המורה שניסתה להעירה. בקולה הצרוד היא צרחה: "חלמית, את שוב חולמת?" חלמית התנצלה והתכסתה כולה בבושה. כדי לא להירדם שוב, ציירה חלמית במחברתה את כל מיני הכריכים שראתה בחלומה, אבל הרעב לא נח ולא נרגע, הוא רק הציק לה יותר. למחרת כשעברה חלמית כרגיל ליד המאפייה ורחרחה את המאפים הטריים בעיניים עצומות, היא לא תיארה לעצמה שכשתפקח אותן יעמוד מולה האופה השמנמן שנראה כמו לחמנייה עגלגלה. "בוקר טוב לך ילדה, שמתי לב שאת תמיד עוצרת ליד המאפייה, אבל אף פעם לא נכנסת לקנות משהו, את רק מריחה." "נכון", ענתה חלמית במבוכה. האופה הטוב, שניחש שאין לחלמית כסף לקנות משהו במאפייה, נזכר איך היה רעב כמוה, כשהיה ילד קטן , ומיד עלה במוחו רעיון נהדר. "אני זקוק לעזרתך" אמר האופה, "בואי, אם יש לך זמן, כנסי לרגע למאפייה". "לעזרתי"? שאלה חלמית בתמיהה. "כן", ענה האופה בחיוך. הם נכנסו והאופה הצביע על כיכר לחם קטנה ונאה. "הנה אפיתי הבוקר לחם חדש, אני מבקש שתאמרי לי מה דעתך על ריחו". "בסדר" אמרה חלמית. היא התכופפה אל התבנית הקטנה, בה היה לחם מקושט בגרעיני שומשום, והריח… היא עצמה את עיניה ולחשה: "יש לכיכר הלחם הזה ריח נפלא. הלחם הזה יהיה חגיגה." "יפה מאוד" אמר האופה, מחא כפיים ועננה לבנה של קמח התפזרה באוויר. "אני חושב שמהיום את תהיי היועצת שלי לענייני לחם, מה דעתך? מה תרצי בתמורה? עוגה, לחמנייה, או אולי בייגלה חם?" נרגשת ענתה חלמית: "כריך, אבל לא סתם כריך, אלא כריך כמו שצריך." "איך נראה כריך כמו שצריך"? שאל האופה בפנים רציניות. שלפה חלמית מתיקה את המחברת והראתה לאופה את הכריך שעליו חלמה. "אוהו, אני רואה שאת ציירת נהדרת, את ציירת את כל הכריכים האלה?" "כן" ענתה חלמית בגאווה. דפדף האופה במחברת, הביט בחלמית ושאל "מה דעתך שנחבר את הכשרון שלך עם האהבה שלי, וביחד נכין ספר מתכונים לכריכים מיוחדים ומכל הקונים שירכשו את הספר, נחלק שווה בשווה את כספי הרווחים?" חלמית חשבה מעט, הביטה שוב במחברת ואמרה: "אולי אפשר, אם תסכים, שבכסף שנרוויח נשתמש כדי להכין המון כריכים טעימים, ונחלק אותם לילדים שאין להם, כמוני… "רעיון נפלא"! קרא האופה חייך חיוך גדול, וצעד מאחורי הדלפק, שלף לחם טרי, פרס שתי פרוסות עבות, ואמר לחלמית: "עצמי עיניים". כמו קוסם מומחה, הוא הכין בזריזות כריך גדול ומלא בכל טוב, עטף אותו במפית לבנה ואמר: "עכשיו לפקוח". הוא הגיש לחלמית את הכריך. חלמית פקחה עיניים וחייכה אל הכריך הגדול שהוגש לה. "אוי, אני חייבת לרוץ לבית הספר" נזכרה, היא שמה את הכריך בתיק, הוציאה את המחברת עם הציורים והגישה לאופה: "שמור לי". היא רצה אל הדלת והאופה קרא אחריה: "רגע, מתי מתחילים במבצע"? היא הסתובבה ואמרה: "מבצע כריך כמו שצריך, מתחיל היום". טל סמולסקי |
