מל ומישל בקטנה
שמעתי רבות על המקום. לא מעט בשל אין ספור שעות הקשבה תחת מספריו של מטפח רעמתי (מרביתה לשעבר) חיים, ממספרת שלמה, (מהקיר המשותף לכיוון דרום). גם הבלונדינית המועדפת והדוטורה היו כבר פעמיים והתלוו למפגשנו הראשון. חלל המסעדה קטן, נעים ובהחלט מתויג כרומנטי (לכל המחפשים ומנועיהם). צוות המלצרים חביב, אינטליגנטי ויעיל- היה נכון ככל שנדרש. גם האוכל היה טוב. עוד מקום נעים וטעים בכיוון איטלקי, אבל ללא השבלונות. לראשונות טעמנו פסטת רחבת ידיים של 4 חלמונים עם חמאה ובוטרגו, מצוין. ארטישוק מטוגן עם גושון גבינה מכחילה (קארצ'ופו) ושיא הייחוד והטעם בקלמארי מפלונץ' * שהתלוותה לו תשלובת מקסימה של אגוזים ושקדים קצוצים, פטרוזיליה ומעט כוסברה, חמוציות וממעל טחינה גולמית, פשוט נהדר:
כבר בנקודה זו עלי להדגיש נקודה קטנה ורבת משקל. המנות מתומחרות בצורה סבירה בין 42 ל-52 אולם הם סבלו מצמצום צלחתי. התקווה למנות כהלכה בשלב העיקרי נגוזו אף הן. שוב מנות טובות; מוסר (עם זיתים), נתח קצבים עם מח, (חסר מלח) וסלטימבוקה (פרוסות עגל) ברוטב יין (קצת מתוק מידי) שוב תמחור מקובל 96-106 אולם תמורתו ראוי היה לשבוע (על אף תוספת הפירה/דגימת הסלט). וזה לא בגלל הדיאטה או הרעב. כך חשו גם ידידי שהפליאו (קודם לכך) ל"טחון" את הלחם העוגתי הרך והמטוגן-צלוי בגריל. יכול להיות שזו מגמה שבאה לחייב את הסועדים להזמין 3 מנות (פסטה באמצע) כ"נורמה" האיטלקית, בכל מקרה קינחנו באספרסו קצר ולעניין וטעמתי כפית משובחת ביותר של טירמיסו, לא מתוקה ולא אלכוהולית מידי, שגם , הדוטורה, שהשקיע 6 שנות לימודים בארץ המגף לא טעם שכמותו. שתינו גם מים מינראליים גדולים וחלצו לנו יין שרדונה גרמני של JURGEN LEINER שהיה מצוין. נפרדנו מ-601 שקל לפני תישור. (בן יהודה 155 ת"א)