מסע בין כוכבים – על הסכין (1)
אפשר לקרוא לזה גם תחקיר יסודי, עם חשיפות בלעדיות על אושיות "קרב סכינים", בכל מקרה פודהה החליט להקריב את מצבור הקלוריות המצומצם שלו ולבדוק עבורכם ועל בשרו ובשר מחמלי נפשו את הכוכב החדש של שעשועון הריאלטי הקולינארי הישראלי. בשיחת טלפון הוברר שאלפרדו רוסו, שף אלפרדו, לדברי עודד, אכן יהיה במסעדתו DOLCE STIL NOVO בחופשת הפסח שלנו, ולא בניו-יורק, ממנה חזר ערב קודם מארוחה פרטית שבישל, או שייסע שוב לישראל לצילומים או לאירוע מיוחד בו יככב.
המסעדה ממוקמת בכפר קטן, צ'יריה (Cirie ) כ-16 ק"מ מטורינו, לא רחוק משדה התעופה. בבית מגורים מוסב, מעוצבת נעים, חם ומזמין עם הרבה אמנות מודרנית על הקירות.
בחרנו בתפריט טעימות הפתעה של 7 מנות (יש גם של 10) ב-65 אירו. תחילה הגיעו ברוסקטות בעובי צ'יפס במספר טעמים ואיתם כל מיני "ביסלי גריל", ומייד כפית גבינת 9% בשמן חריף מתקתק.(נחמדים ולא יותר). מנה ראשונה: (ממנות הדגל של DSN) ויטלו טונאטו (פרוסות דקיקות של עגל בתוכן טונה עם צ' יפסוני ברוסקטה ונבטונים, טעים מאוד ומוגש בצלחת פטרי מזכוכית עם מכסה.
לשנייה: דג (SARGO ) על פירה שעועית לבנה עם דף דקיק מזיתים. עשוי היטב. לשלישית: ארנב מטורן ומחומם מעוטר בפלפל אדום בגריל. (למ"מ*). מנה רביעית- פה כבר ראינו כוכבים – דפי פסטה רחבים מאוד מגולגלים ומותפחים לתל קטן עליו קציפת פרמז'ן ולמעלה קראסט פרמז'ן, מעולה וקליל. חמישית, עוד מפגן ראוי של שליטה בפסטה – סוג כלשהו של רביולי עם ברוקולי עדין ואוורירי ברוטב של דג עדין. שישית, (מנת הפסטה 3), רחבה אף היא היתה "מודפסת" בכתב דיונונוים (אני מניח) עם שם המסעדה והוגשה עם תרד וצדפות וונגולה, וסבלה ממליחות יתר קלה. שביעית ואחרונה למניין נתח פרת FASSOLE מבושל-צלוי באיטיות ונימוח על פירה תפ"א עם עגבניות קצוצות, טעים.
לארוחה התלוו כוס יין לבן עם שם גרמני (לא זכור בדיוק מאיזה צד של הגבול גדל ובוקבק) אבל ליווה בצורה יבשה את תחילת הארוחה. ברברה ד'אסטי סופריור VIGNE VECCHIE 2004 היה מצויין.
לקינוחים בחרנו 3 (כל אחד ב-12 אירו) .כטרום קינוח הוגשה "ביצה עין" מוניל מושטח ו"חלמון" מפירות הדר מג'ולנים* באגר-אגר. הקינוחים עצמם היו קרם עוגת טירהמיסו על עוגה עם שברי קפה מסוכר, תותים עם קצפת ושברי מרנג' ובצד סורבה תות, טעים וקליל והמנה המיוחדת (יחסית) קרם יוגורט עם ג'לי פסיפלורה, בצק לחם ופירות, גם היא מנה קלילה וטוב שכך, מכיוון שמייד אחריה הגיע פוסט-קינוח משובח ביותר של דפי אצות עם קוקוס.
חשבתם שסיימנו? עדיין לא. לפני החשבון הגיע גם מגש פטיפורים מאוד מיוחד ומקורי. ומי שראה בתכנית את היציאה של שף רוסו עם שפופרת משחת השיניים יבין שכנראה יש לו איזה Fטיש קל לאריזות; מגוון הסוכרים הגיע במנשא רב צינצנתי, ואילו האגוזים המאוד טעימים צונצנו אף הם. היו שברי עוגיות אספרסו נתונים בקופסית "משומשת" של נספרסו. היו גם "סוכריות על מקל" של לימון ודבש שנטו לחריפות לא נעימה, טרפאלס , שקדים משקולדים וכפית עם שתי אבקות אחת מהם מנטה . בסך הכל מבחר מרשים.
האירוח והשירות היו למופת. השף היה זה שלקח את ההזמנות והסביר והיה מאוד נחמד . אם הבנו אותו נכון הרי שהיתה חלוציות ישראלית בביקורנו. הוא בא לוודא מספר פעמים שהכל כשורה ואף לקח אותנו למטבח לראות את הצוות ואת הסו-שף פרדריק. סיכומו של ערב ארוחה טעימה ברובה, אירוח נעים, כמה הברקות, ושף חם שעוד יעשה שמח בקרוב בקרב הצמרות הזוגי שיתרחש בירושלים. ל-DSN של שף אלפרדו רוסו כוכב מישלן 1 במדריך 2008 וכך היה גם ב-2007.
יום רביעי, 23 באפריל 2008 בשעה 20:17
הוד פודהתו נמצא במקרה בק"ק תל-אביב יפו בין ה 24 וה 30 במאי בשנת 2008 (היא שנת 0 לספירת הפודהה)?
יום חמישי, 24 באפריל 2008 בשעה 8:23
כייף לקום בבקר ולקרוא שאתה חי ואף אוכל
ארוחת הטעימות נשמעת כאילו מרזי מורית הכינו אותה.. הקינוחים- אופרה אחרת !
יום חמישי, 24 באפריל 2008 בשעה 18:18
ספרתי ליעקב על ארוחתכם, הוא שואל איך היה האספרסו והאם היה לוגו של המסעדה עליו (אם כן , כנראה שנצא לדרך..)
הספל הראשון באוסף שלו נרכש בעירה לאקיו באזור האגמים ושם למדנו לשאול
VEDE LA TAZZINA?
יום שישי, 25 באפריל 2008 בשעה 18:32
לאוריק,
נוכח ומוכן לפעולה, המפקד!
(אלא אם כן תהיה איזו הפתעה בסדר גודל בינלאומי)
בכל מקרה בחלק מהימים אהיה בוודאות.
ונשמח, כמובן.
יום שישי, 25 באפריל 2008 בשעה 18:38
לגסטרו,
מרזי מורית זו הפרזה קלה, אולי רק גודל המנות יכול לענות על הקריטריון, אבל ככלל את צודקת והרבה שפים במסעדות עיליות משתדלים בארוחות טעימות, בנות הרבה מנות, לשמור על קו קליל יחסית, עם מיעוט פחמימות. (מי שרוצה תמיד יכול לנגב בלחם…). מובן שלא תמיד כפי שתבחיני בפוסט הבא. (מסע בין כוכבים 2)
צר לי, שנכשלתי במשימה, אך האמת שלא שתינו אספרסו, ולא בדקתי את מצאי הספלונים.
נשתדל להקפיד להבא…
יום רביעי, 30 באפריל 2008 בשעה 22:39
אח, אני מוריקה כברוקולי צעיר מקנאה על הארוחה. חבל שאין תמונות של כל המנות שאכלתם.
איפה מוצאים פירושים למילים עם הכוכביות?
יום שלישי, 06 במאי 2008 בשעה 20:47
מתחת לכותרת הבלוג, משמאל לדף הבית יש פס כחול (תפריט) ובו "מילון פודהה", לחצי ומצאי (עכשיו) ביאורים למבוקשך. אם יש עוד שאלות אשמח להבהיר.
יום שישי, 09 במאי 2008 בשעה 2:37
נהניתי לשמוע את תיאוריך. צר לי לאכזבך (אם זה בכלל משנה) לגבי החלוציות, אלא אם הייתם שם לפני ה13 באפריל (המועד בו אישתי ואנוכי אכלנו שם).
אני לקחתי את ארוחת 10 המנות ובנוסף למנות שתיארת היו כמה נוספות שהזכורה לי מכולן היתה ארטישוק בקציפת פיסטוק. טעמי ארטישוק ופיסטוק כ"כ מודגשים וטיעימים ועם זאת מנה כ"כ עדינה וטעימה. טוב שישבתי.
יום שישי, 09 במאי 2008 בשעה 7:42
נשמע מצויין הארטישוק והפיסטוק.
והטענה ל"חלוציות" היתה רק מכיוון שכנראה לא הבנו את דבריו של שף אלפרדו, כששאלנו אותו אם כבר היו אצלו ישראלים, או שמא אתם לא הצגתם את הפספורטים בפניו…
ולפיכך הקדמתם אותנו ב-5 ימים. כה לחי!
יום ראשון, 18 במאי 2008 בשעה 3:15
ובכן:
בסוף הארוחה ישבנו ודיברנו לרוב עם השף אלפרדו (אשתי ואני דוברי איטלקית מכיוון שאנו גרים באיטליה שנים לא מועטות), לא פחות מחצי שעה אם לא יותר. הוא התברר כאדם מאוד מאוד סימפטי.
הוא מאוד מעריך בישול עם היסטוריה מאחוריו ולפיכך הוא חושב שישנם שפים ישראלים מצויינים בארץ, מתוך אלו שפגש, אך הוא חושב שהם מאוד טובים מבחינה טכנית אך לא עובדים ( ומפתחים) מספיק עם האוכל הטיפוסי של הארץ. הדבר החשוב לו בתכנית הוא להראות שאוכל איטלקי זה לא רק פסטה ופיצה (בינינו, זה בדיוק מה שזה, בטח אם בוחנים את התפריט היום יומי כאן של כל איטלקי). הוא משתמש בחומרי הגלם האיטלקיים אך נותן להם טוויסט ויוצר מהם משהו מודרני יותר. לא סתם הוא מתכנה אוכל איטלקי מודרני. הוא גם כמובן מאוד מעריך את סטפן ומפרגן לו.
לגבי הניצחונות, הפסדים ושאר מיני טראש טוק – אז זה בעיקר עבודה של ההפקה כמובן, הוא לא ממש מתייחס לעניין התחרותי, החשוב לו, כאמור, הוא מה שציינתי קודם.
כמו כן מסתבר שכל גיחת צילומים של השפים הזרים כוללת צילום 2 תכניות באותו יום, זה נראה לי ממש קשה לתפקד ככה, סחתין עליהם.
לגבי הסטורית ביקורי הישראלים אצלו: שאלנו אם כבר ביקרו אצלו כחולים לבנים ודי התפלאנו להבין שעדיין לא. מכיוון ששקלתי לבקר אצל סטפן (בסוף בחרנו את אלפרדו כי הוא הרבה יותר קרוב אלינו), התקשרתי למסעדתו וכשנשאלתי אם אני ישראלי הבנתי שרבים כבר פקדו אותו.
היתה ארוחה מאוד טעימה וחוויתית, בטוחני שלכל הסועדים, אבל בוודאי שלנו כישראלים היה לביקור ערך מוסף. בהתחשב בעובדה שהייתי אמור לאכול בקרוב במסעדת "אל בולי" ובסוף הביקור שם בוטל, אני חושב שיש עוד הרבה למה לשאוף ואין ספק שידידנו אלפרדו רק פתח את התיאבון.
לסיכום: אם עוברים באיזור טורינו ולא אכפת לסטות קצת לפריפריה, הסטייה תשתלם.
יום ראשון, 18 במאי 2008 בשעה 8:23
אכן, ההיסטוריה והמסורת הם אלמנטים שצריך לעבוד עליהם אצלנו קצת יותר.
אופנה, טרנד ולעשות "קופה" הם מטרות מקובלות הרבה יותר.
אלפרדו אכן חביב ונחמד, אך לגבי סטפן, אינני בטוח. לנו היה שהוא לא ממש "הרוס" עליו. כששאלנו אם היה איזה ביקור גומלין, (שהרי מפרידים בינהם לא יותר מ-200 ק"מ) נענינו בשלילה גמורה, כזו שדרכה ראינו (או לפחות חשבנו) שאין לו הערכה יתרה ורצון להגיע לגרנובל.
ולעניין אל בולי: אני מנסה כבר שנתיים ל"התקבל". אולי יש לי סיכוי קטן עוד החודש.