סיכום ביניים : שבוע 13 התוצאה: 118 קילו
20 קילו פחות, כ-85.5 אחוז נותרו מפודהה המקורי. ובדיוק הפכנו תקליט. אמנם הכול כמעט דיגיטאלי, MP, CD והורדות, אבל למי שנולד באביב האחרון של שנות ה-50 מותר לבשר בצורה זו על מחצית הדרך הרצויה. 20 קילו הם בהחלט הישג יפה, אולם המשימה תושלם (אך לא תסתיים הדרך) עת יבשרו הספרות הדיגיטאליות על משקל דו-ספרתי.
אם אני מנסה להיות גלוי עם עצמי ולראות להיכן נעלמו 20 הקילו ב-13 השבועות שחלפו, אני חייב להתוודות שתמיד אכלתי (והאכלתי) טוב מאוד , ומרבית הארוחות שבאו אל פי ופיות סובבי היו מזינות ומאוזנות ועל פי רוב בריאות. בחשבון הנפש והרפש אתמקד מייד בכל הדברים הנוספים שנהגתי להאביס אל מערכת העיכול שלי, בדרך כלל בלי לספור אותם במניין הארוחות. לרוב היו אלו "השלמות והקדמות", ארוחת בוקר מאוחרת, ארוחת עשר שנייה, טרום-צהריים, ארוחת 4 ארוחת ערבית, ארוחת ערב מאוחרת, ארוחת לילה וכל מיני נשנושים ללא מועד נקוב.
ומה לא היה לנו, כמעט לחלוטין, במאת ימי החסד של המשטר החדש:
- שוקולד (על פי רוב בחבילות שלמות או בחטיפים, טוב גם להעלמת ראיות…).
- שקדים , אגוזים , בוטנים ופיצוחים ממאה גרם ומעלה.
- סוכריות גומי (פתחת – גמרת!).
- שקיות (מלאות, בדרך כלל) של מאנצ'יז.
- בורקס שבלול מזדמן, עם ביצה.
- סביח או שניים + קובה מפותחת.
- לחמניות שלמות ובעיקר פוקצ'ת גרעינים של "בר לחם" מוחמאת ביותר.
- 2 "כדורי" גלידה, או סתם קערות מתפקעות.
- שלגוני מאגנום שקדים ושווי ערך.
כל אלה, בעבודות חוץ, לפני או אחרי הארוחות המסודרות בבית…
יום רביעי, 26 במרץ 2008 בשעה 16:05
כלכבוד
כשמתחילים לספור קלוריות רואים כמה זבל אנחנו מכניסים.
אפשר בהחלט בלי כל הרשימה
אבל קצת שוקולד מוכרחים
יום רביעי, 26 במרץ 2008 בשעה 16:16
תודה רבה, אבל מי סופר?
רק קילוגרמים וצעדים (עם נומרטור)
והאמת, אחרי כל כל הרבה שנים בברנאנג'ה האוביסית המאביסה אתה "יודע" בדיוק .
רק להקפיד על חוש המידה…