HAKASSAN האקאסאן
כמובטח עוד חוויה טעימה בטירוף מאיסטנבול. בשיטוט בקניון מקסים בעיצובו ובפריסת החנויות שבו, שעונה לשם KANYON וקרוב מאוד לקניון מטרו סיטי.
עוד אנו מתרשמים מהעיצוב והמבחר והבדידות המזהרת שבה אנו נמצאים והנה הבחנו בסניף של רשת המזון המהיר היפנו-אסיאתי-בריטי במקור, ואגאממה מיסודו של אלן יאו, יופי אמרנו והמשכנו. אך תוך התבוננות מעמיקה יותר בדף הבית של הקניון, הבחנו, למרבית השמחה וההפתעה שבמקום מצוי גם סניף של האקאסאן המצוינת מלונדון. "בעיית" ארוחת הצהריים נפתרה באחת! (בעצם זה היה ברבע לאחת)
אלן יאו, הפך טייקון מסעדות, קיבל סכום עצום בעבור ההשתלטות שבוצעה על ואגאממה והשכיל למכור חלק ניכר מהצמד האקאסן ויאוטצ'ה (YAUATCHA) בתמורה לכ-100 מליון דולר. הצמד שנפתח לפני כ-7 ו-4 שנים בהטעמה, מעוצב מאוד, טרנדי מאוד, מלא מאוד. האוכל – NOUVELE דים-סאם וגם רגיל והמון גיוונים, לאורך כל היום והעיקר – טעים ובאיכות חסרת פשרות. גם מדריך מישלן הבחין בכך והאקאסן הייתה המסעדה הסינית הראשונה בעולם לזכות בכוכב. יאוטצ'ה המשיכה את הדרך והתככבה אף היא ובשנים האחרונות נפרצה הדרך לרישות. בתכנון 10 האקאסאנים ו-40 יאוטצ'ות.
לאלן יאו, יליד הונג-קונג בן ה-45 , הנשוי לרעייה ממוצא טורקי יש בלונדון מסעדות נוספות (שפודהה טרם דגם לצערו) BUSBA EATHAI (תאילנדית) ו- SAKE NO HANA היפנית המאוד מסקרנות וכנראה מבטיחות וגם אחות (מהירה?) נוספת וסינית בשם CHA CHA MOON. בין התוכניות הנוספות, בעיקר על פי שמועות רשתיות, רשת מזון מהיר סינית (קנטונזית?) שאמורה לתת פייט לרשתות ההמבורגרים דווקא.
ומכאן למנות המופלאות שבאו אל פינו במרכז הקניות הטורקי, במסעדה ענקית, שלהערכתנו יכולה להכיל 400 סועדים בסבב בודד (בפנים ובחוץ) בשעת הצהריים היינו ראשונים ולבד (תחושה לא משמחת) לא מעט זמן. אחר כך הצטרפו עוד 3-4 שולחנות, אולם הפרט (יות) לא פגם באיכות.
הזמנו בעיקר דים סאם בסגנונות בישול שונים: שומאיי עוף וסקאלופ, סרטן רך שריון בצ'ילי, רול מנגו ושרימפס (מנה שלא נזמין יותר), שני סוגי דאמפלינג, חריף מאודים נהדרים ותרד-שרימפס, ספרינג רול ויאטנמי, היה סלט נהדר של ברווז צלוי עם רימונים וצנובר (סין זה במזרח התיכון…?) ו- CHEUNS FUN פטריות ושרימפס – מעולה. מפה לשם שווה ביותר. כ-35 יורו לראש.
יום שלישי, 04 בנובמבר 2008 בשעה 8:50
עוד סיבה לסוע לתורכיה
הקסאן אכן אחלה מסעדה.
(למרות שאם אני צריכה לבחור צהריים אחד בלונדון, זה יהיה הבנטו של נובו).
יום שלישי, 04 בנובמבר 2008 בשעה 13:16
נכון, נכון, אבל למה רק לצהריים אחד ללונדון?
לכל יום יש ערב (ויום למוחרת…)
יום שלישי, 04 בנובמבר 2008 בשעה 18:38
זו תמצית הכפר הגלובלי – לאכול אוכל סיני-לונדוני בתורכיה…
מפוסט לפוסט אתה מחזק בי את החשק ויהיה מי שיודה לך…
יום שלישי, 04 בנובמבר 2008 בשעה 21:05
עקרונית אתה צודק, אבל אפילו לבייג'ינג קפצתי פעם ל-24 שעות…
יום רביעי, 05 בנובמבר 2008 בשעה 7:14
זה נכון,
לפעמים אני טיפה שוכח שלצד האוכל יש גם את הדבר הקטן הזה שקוראים לו עבודה…