דינאמיקה מסעדתית
מקום מאוד דינאמי, מחניודה. שנה וחצי וכבר ותיקה כאילו איתנו המון זמן. קצת אחרי הסערה הגדולה של (מקומות להשגה) בקיץ ובדיוק על סף מה שאמור להיות סערת החורף הראשונה ניצלנו סגירת עניינים חשבונאיים וקבענו על הבר-שף של אסף גרניט.
עלינו על מושב ראשון של משמרת ראשונה, החל ב-7 בערב עם זוג ידידים שהתפתלו בפקקי איילון, כך שהספקנו להגניב לקרבנו איזה טונה צרובה חביבה בטרם החל מסע הטעימות הרשמי.
ממקום מושבנו על סף המטבח (עם אסף) זכינו לראות את ההתנהלות המתוזמרת בדיוק רב, את יכולתו של השף (אחד מש-3 הבעלים) להריץ את מטבחו הקטן במקום אך הגדול בביצועים, ללא נפילות והרמת קול, במשך כל השעתיים וחצי ששהינו במחיצתו.
החמישייה הפותחת (1 טבחית + 3 טבחים+ 1 שף) במטבח מתנהלת כאמור במרחב מצומצם, בדינאמיות ובאווירה נעימה. ספרנו רק מנה אחת שחזרה למטבח (רמת עשייה של אומצה). מידי פעם, בתכיפות ראויה לציון הם מתכנסים במרכז המטבח – בדיוק כמו שלפעמים במהלך משחק עושה חמישיית כדורסל- זורקים איזו בדיחה או קריאת עידוד פנימית ומסיימים בהשקת צ'ייסר עם משקה שקוף… למרות תכולת האלכוהול העולה וגוברת במהלך הערב, ואולי לנוכח האדרנלין – נמשך התיקתוק המופלא של עבודת המטבח.
שתינו יין הבית שלנו (ריזלינג גרמני) וגם השף התכבד ונהנה והמשכנו ביין הבית האדום החביב מסוסון ים. זכינו לצנצנת מוגדלת של אחת ממנות הדגל, ואולי זו שבראש התורן – הפולנטה. המשכנו בנתח לוקוס ופירות ים בריזוטו שחור, ראויה לציון מיוחד, לחיכי, דווקא האתנחתא עם הפיתל'ה (במעטפת נייר) החופנת גרסא המקומית ל"מעורב ירושלמי" – שקדי עגל עם עמבה לימון ויין. שפתיים ישקו! לצידה שקית (פוליאתילן, לא ניילון) עם פלפלונים חריפים וקורנישונים. עם יד על הלב – לא הייתי בוחר במנה הזו, אבל במסגרת הזו (שנכפתה עלי) טעמתי ונכבשתי.
היה טעים ומרתק ואחרי כמה מנות שהגיעו מי בצלחת ומי בכף, עברנו לנוהל משותף: פלטת "בשרים" צלויים ותבשילים. על קרש עץ רחב.
הארוחה נחתמה במגדל בבל תלת קומתי; בפנטהאוז התגורר מלבי, בקומת הביניים תשלובת מאוד שוקולדית , ובמסד בסבוסה, תאנים, קצפת, גלידת טחינה. שמחנו מאוד שאת הלילה אנו חותמים בתנומה בעיר הקודש.
שתי הערות לתיירות עולי הרגל: 1. מתחם ממילא מקסים ומחבר יפה בין ירושלים של חול לירושלים של זהב, גשר כלכלי בין מערב למזרח, בין חדשה לעתיקה. מלון ממילא (בו רק סיירנו) אף הוא ממוקם היטב ונראה מדוגם בבוטיקיות מהודרת. 2. מוזיאון ישראל המחודש מקסים, התערוכות באגף המודרני ברמה בינלאומית גבוהה.
יום ראשון, 12 בדצמבר 2010 בשעה 18:01
כנראה שלישיבה הסמוכה לשף יתרונות , אנחנו ישבנו על ברכי הברמן וזכינו לצ'ופר בדמות סלט בורגול כשלאחד מאיתנו כרסת והם ידעו זאת.. השרימפס שלי היו מקולקלים בשתי מנות שונות ומנת פולנטה שלקחנו בצנצנת שהבאנו מהבית , לחבר בכסא גלגלים, נתנה במשורה רבה.
כרגע אני מסתפקת בפולנטה של וילט באודים….
יום ראשון, 12 בדצמבר 2010 בשעה 19:46
מי שיש לו ויולט קל"ב לא צריך להעפיל לירושלים…
יום שלישי, 14 בדצמבר 2010 בשעה 18:32
החלטתי לחזור למקורות ולנסות להכין ממליגה- השם פחות מרשים מפולנטה אבל יש לקוות שהטעם יפצה…
יום שלישי, 14 בדצמבר 2010 בשעה 21:20
ממליגה זה קצת יותר צפוני…
קשטי והוסיפי לה כל טוב ויהיה ליגה – ממליגה!
יום שני, 20 בדצמבר 2010 בשעה 12:15
לא מבינה מה הקטע של לא לענות לטלפון ולהשאיר הודעה מתחסדת ומתיפיפת – האם זו מדיניות המבקשת לייקר ולהפוך את המסעדה למקום נדיר , עמוס לעייפה – שכל מקום מוזמן בו לחדשים בערך כמו "נומה " בקופנהגן ?
אני מקווה שתפתחנה עוד מסעדות מענינות בירושלים – או אז יושיבו שתי נערות חמד שבקול מתחנחן יזנקו לטלפון כל אימת שישמע הד קלוש של צילצול שמאחוריו שני לקוחות וחצי המבקשים להזמין מקום לעוד רבע שעה – ואכן יהיה להם מקום בשפע במסעדה הריקה היומרנית והחלולה הזו .
יום שלישי, 21 בדצמבר 2010 בשעה 12:48
אכן היו גם לי בעבר כשלים תקשןרתיים עם מחניודה. אבל דווקא המענה הפעם עבד.
ממול הם פתחו בר – יודל'ה שנראה נחמד, והוא ללא הזמנה ואם באים מוקדם בערב, בעיקר עכשיו כשלא בדיוק קיץ, יש סיכוי למצוא מקום ולעמוד על טיבה האמיתי של המסעדה.