ארכיב עבור 'מסעדות דרום'

שאטו בה"ד 1

יום שלישי,3 במאי, 2011

בסיס יחידת המילואים שלי היה בה"ד 1 , הייתי שם לא מעט פעמים והספקתי לעשות את הדרך מהירוק יחסית של מישור החוף אל הצהוב המדברי. הקפדתי לראות ולטעום את כל הניצנים והניצוצות שצמחו בנגב, אולם, מאז השחרור, ב-7 שנים האחרונות לא הדרמתי ברכב אל מצפה רמון.

השמחה רבתה עוד יותר כשהוזמנו לטקס סיום קורס הקצינים של בני. שילוב של התרגשות מהמעמד המיוחד והתשוקה לראות מה נשתנה בנתיב הידוע.

כביש 6 וההמשך המשתפר קיצרו משמעותית את תלאות הדרך והעניקו לנו דקות יקרות. בחרנו לעצור מייד אחרי צומת טללים בחוות קורנמל שתוצרתה מאוד חביבה עלינו. גם הפעם, עם כל המשלחת הייתה זו אתנחתא משובחת;  במרפסת הקרון הקרועה אל הנוף המדברי, כשבאופק מטעי הזיתים של רביבים וחלוצה ועל פנינו טופחת רוח חמימה, התכבדנו ביוגורט משובח (ומי שרצה המתיקו בסירופ תפוחים) תפוחי אדמה וגבינה, 2 סלטי עגבניות לא מורכבים אך מדויקים וטעימים, פיצה מגבינות הבית על עגבניות קדש ברנע, מאפה פילו חם וחביב , והכול כמצופה ונדרש ממסעדונת חלבית באמצע הדרך בין ב"ש למ"ר.

 

המשכנו בנתיב המתפתל בין חוות בודדים, צימרים מדבריים ולא מעט כרמים עד שחלפנו על שאטו בה"ד 1 הוא כרם ברקן בין צומות הרוחות לבסיס ההדרכה מספר אחד. חנינו בצורה מסודרת בהנחיית המשטרה הצבאית, יחד עם מאות ואלפי המשפחות והחברים שבאו להשתתף בשמחת הצוערים. מתחם הבטון הנרחב סיפק המון נקודות מבט אל מאות הצועדים לקולו הקשיש אך היציב של הרס"ר הבלתי נדלה טאיטו. ההגברה הבלתי מכוונת ומספקת ניטרלה מחלק לא קטן את המתרחש, אבל כולם סיימו בשלום, קיבלו את הסיכה על דש מדיהם ונפנו לחלק הארי באירוע – הפיקניק הישראלי הטיפוסי על המדשאות, הבטונדות וכסאות הפלסטיק שפוזרו מבעוד מועד. הפסיפס הישראלי האולטימטיבי משובץ צידניות, שמיכות ומחצלות, הכול נפרש ומתוך המצננים והמייחמים נשלפו כל המטעמים שקצינים אוהבים במיוחד. לא מעט קבוצות הפיקו חולצה טי ייחודית וייעודית למסיים הטרי שלהם, וגם מזג האוויר האפור אך לא מתיש הנעים את הזמן.

 

מקום מבטיח מאוד, אך עדיין בשלבי הקמה, הוא מלון בראשית. על גדות מכתש רמון, משולב בצבעי הסביבה, הולך ונרקם מלון שיכול להפוך לפנינה ברמה בינלאומית,  במידה והשירות וההתנהלות הישראלית לא ישימו לו רגליים. הנוף עוצר הנשימה כבר שם, יעלים מסתובבות חופשי ,  הספא פועל וגם צוות המטבח מקפיד מאוד. בארוחת הבוקר טעמתי סלטים וירקות טובים מאוד וגבינות לוקאליות מנאות סמדר וחוות קורנמל.

הנגב הפורח מקבל אורח

יום רביעי,1 באוקטובר, 2008

בשבוע החולף היה לנו אורח נחמד מארה"ב. בין שלל פגישות העבודה, הדיונים המקצועיים והסיורים, הוא זכה לאירוח  במיטב המסורת המזה"תית, מרבים מהקולגות בעולם המשחקים והצעצועים שלנו. אין לי ספק שיש בליבו עוד זיכרון של שבוע נהדר בישראל.

חלק חשוב, מלבד בחינת המוצרים החדשים היה הפגישות הנינוחות והטעימות יותר בהן אפשר לפרוס את היריעה ולהפליג מעבר למימד העסקי.  עוד אשתקד התוודע האורח לנפלאות מסבחת עלי קארוואן. כבר אז לא הבין כיצד ממאנת רשת המזון המהיר לפרוץ קדימה עם  המק-סבחה. ולפיכך גם הבוקר הראשון שאחרי הנחיתה מעבר לאוקיינוס נפתח בעלייה לרגל ליפו.

במהלך השבוע, ביקרנו עם אורחנו בשיפודי איציק הגדול ביפו, חביב ביותר. האורח התלהב מהמנהג ה-  REFILL באגף הסלטים הבלתי נדלה, שבמולדתו מקובל יותר במשקאות מוגזים בעלות אפסית. עוד לא האמין שהכרובית (הנוראה ומבושלת יתר כנראה) שאכל בילדותו לבשה כסות שמנונית חמצמצה ומענגת כל כך כמו זו באבו אל-עבד. גם החוויה היפואית הזו הייתה טובה מאוד. בדרך חזרה אכלנו בפונדק אסא  החדש מדרום לצומת קמה וכ-10 ק"מ מהיציאה מכביש 6 מצמצם הזמנים, עברנו שירות עצמי, ועבור הרגעת תיאבון בשישי אחר הצהריים, זה היה בסדר ובעלות סבירה, אך ממש לא מסעדת- יעד.

dsc02450.JPG

התחלנו בגבעה קטנה הניצבת בין אלפי הדונמים של מטעי זיתי חלוצה, תוך שאנו מפריעים את מנוחתו של שועל שהחליט לחפש אתנחתא במקום אחר. שץ, מנהל המטעים, הסביר לנו  בפירוט את תולדות הירוק העז שכבש את המדבר, עם נטיעות ראשונות לפני 9 שנים והיום בקבוקים על מדפי וולמארט ופחים במטבחו של פודהה, השומר אמונים כבר מספר שנים לסוגי השמן השונים. בית הבד לא פעל והפועלים היו בחופשת רמאדאן ואנו- מעכנו מספר זיתים (סורי) כדי לבדוק מקרוב את רמת השמן.

dsc02453.JPG

דקות ספורות משם ואנו מתיישבים לארוחת בוקר נעימה ומאוחרת בקרון החמוד של ענת ודני קורמנל, בחוות קורנמל, ליד צומת טללים. את גבינותיהם אני מכיר כבר כעשור. ואף הספקתי באחד משירותי המילואים האחרונים לערוך ערב סיום לפלוגה בטרואר המקומי – גבינות קורנמל וחוות נוספות ויקבי הסביבה , בעיקר שדה בוקר.  בימים האלו, התפתחה החווה והמסעדונת הייתה בדיוק במקום. פתחנו ביוגורט (עיזים) משובח חלקו מבושם בפריחת הדרים, וחלקו בתוספת סירופ תפוחים ויין. עברנו לגרנולה מדופלמת (שמכין איזה ד"ר ממכללה דרומית) עם יוגורט ופירות טריים, קינחנו בסלט אל-עזרא, עגבניות שרי מהאזור עם רוטב טחינה וגודיס ופסגת המקום – פלטת גבינות מצוינות, שעם תום הארוחה נרכשו חריציהם בכמות שתספק גם את 22 סועדי ראש השנה. חתמנו באספרסו ראוי והמשכנו ליעד המרכזי – קדש ברנע.

dsc02454.JPG

האורח, שהפחיד קצת את בני משפחתו באמריקה, בדבר בנסיעתו אל המדבר, לא רחוק מעזה, על הגבול עם מצריים, ואף בפנטזייה אזורית מסוימת – מנה אפשרות שראשו האמריקני ייערף על ידי כנופיות אלקאידה המשחרות לטרף בסיני – היה בחשש קל, אולם לשמחתנו, הפרק הביטחוני לא יככב בסיפוריו על ביקורו הגבולי. במקום זה יזכור, בין היתר, את  עדינה, ה-PIONEER מחלוצי קדש ברנע עוד מימי סיני, שלקחה אותנו אל מתי, חקלאי שנות האלפיים, עם פלפליו הבשרניים והזריזים, המפליגים ומגיעים תוך שלוש ימים לשוקי רוסיה ומקדימים  את עמיתיהם מאיטליה וספרד. ראינו את הפלפל בחממה ואת אחיו הצהובים ממתינים בארגזים על פס המיכון הנוצץ, בדיוק ביום בו עמדה לפעול לראשונה מכונת המיון המשוכללת השוקלת בו זמנית עשרות פלפלים וממיינת אותם בדיוק ובמהירות. מייד עם הפגישה העביר מתי לחזקתנו, בג'סטה גדולה, שני קרטוני פלפלים אדומים.  והנה מה שקרה לחלקם.(פרטים בהמשך).

dsc02455.JPG

שמענו גם על גידול השרביל( CHERVIL) ליצוא בלבד והמשכנו לחממה נוספת, כדי להצטייד בעגבניות שרי חמודות ומתוקות (שכיכבו בסלט עם הסלק). בדרך, מבעד לחלונות חזינו בעתיקות ושמענו שגם בעבר, עברו כאן בני ישראל, ביזנטיים , טורקים ורבים וטובים. בעיה שהטרידה בוודאי גם אותם הייתה המים, או חסרונם. עמדנו בצילו של מפעל ההתפלה, השואב ומשמיש את מי האקוויפר הגדול, השוכן מאות מטרים מתחת למעבה אדמת המדבר, ובמליחותו המסוימת ממתיק את העגבניות, הזיתים והגפנים. תושבי קדש ברנע ושלושת הישובים הנוספים (וגם אסירי אנצאר) זוכים למי המוביל, או מים מותפלים.

על המרפסת הנעימה של עדינה (ויענקל'ה) ישבנו להפסקת תה ועוגה  (תפוחים, טעימה) נפרדנו לשלום. ויצאנו למפגש עם טס, בתו של הדבוראי  פיליפוב, שהגיע מאוקראינה ומכין דבש ומוצריו. חזינו בתא שקוף והצלחנו למצוא את המלכה,טעמנו 4 סגי דבש, ורכשנו לא מעט. דבש האיקליפטוס, אף טיפס לתל אביב, כדי להצטרף לוינגרט פודהיסטי. כן רכשנו בוסטר אנרגיה בריאותית; תשלובת פולן, פרופוליס, מזון מלכות ודבש. הספקנו גם לטעום יין (ולהצטייד בדוגמאות) מקומי, של אלון צדוק המפיק מכרמיו הדרומיים, מרלו וקברנה סובניון, אולם בנו, יוגב, המשתלם באיטליה בייננות, מסמן שבקרוב יצטרפו לחביות לא מעט ענבים נוספים.

יום טעים ומרתק לשלושת הישראלים בחבורה ואני תקווה שאורח יזכור בעיקר את הישגי החקלאות וטעם המדבר, ולא את הגבול והחששות הביטחוניים שמעברו. לא מעט צילומים השקיע האורח בחלק מ-100 עמודי השלום של דני קרוואן, הניצבים לאורך 3 קילומטר מהגבול.  עליהם חרוטה המילה שלום במאה שפות שונות. נזכור אנחנו והאורח שעדיף שילוב של חומוס אצל קארוואן ועמודי שלום של קארוואן, אחרי הסכמים.