ארכיב עבור 'מסעדות'

סוהילה

יום שבת,7 באוגוסט, 2010

עכו הפכה באחרונה יעד מועדף לטיולי סופ"ש, במסגרת איחוד המשפחה. הפעם פנינו למעין פיקניק צנוע ולצורך השלמת ציוד עברנו בשוק של עכו, מצאנו חניה סבירה ביותר למרות שישי בבוקר, ופסענו בכיף, תחילה לאורך החומה עד הנמל וחזרה דרך השוק. החום המעיק – בדיוק כמו בתל אביב – אבל יש משהו באווירת שוק ובכמה מוצרי באלאדי שיכולים לצנן קצת את המזג.

בסוף הסיור רכשנו קופסאות גדולות (לא ענקיות) של חומוס (מגורגר) ומשאוושה, 8 פיתות וחריף מקורי אצל סוהילה (אבו-סוהיל), המצויה ברח' סאלאח-א-דין בכניסה לשוק.

החומוס חם ובלי יותר מידי עיטורים ותוספות ופשוט מעולה! גם המשאוושה נהדרת, כך שגילינו יעד ראוי מאוד לביקור חוזר. הבעיה היחידה היא שגרגרנותו של פודהה והרצון להמשיך ולנסות בעייתיים מאוד כשמדובר בעכו העתיקה. במהלך רגלי נינוח של כחצי שעה הבחנו בלפחות עוד 6-7 חומוסיות עלומות (עבורנו).

סוהילה כשלעצמה (בתצלום, ליד "סיר" החומוס) התגלתה כחביבה ומוכשרת וגם המחיר עבור הטעימה דנן סביר ביותר – 28 שקל.

בחנות הממתקים הסמוכה עבד-אל-האדי הצטיידנו בכנאפה טעימה, בעיקר בטעם הגבינתי המודגש.  

ציר הבשר

יום רביעי,28 ביולי, 2010

 

הציר המרכזי נושא הבשר נמצא בחיפה, די בתחתית אך בשיא הגובה, בכיכר של שד' הציונות ואלנבי, ממש בפאתי ואדי ניסנאס. אשתקד כשעברתי בציר התנועה בין תל אביב למחנות הקיץ צילמתי תמונות נוטפות שומן כבש ועסיס עגלים, אולם יד נעלמה (של פורץ) גנבה בחשכת (אותו) הליל את המצלמה. שבתי כמובן לשווארמת אמיל לתענוג הבשרים. מחשש שהשודד ישוב למקום הפשע, מיהרתי להעלות עדות המובילה את מצעד השווארמה של פודהה.

אסיף סוף סוף

יום שבת,24 ביולי, 2010

חג האסיף יחול רק עוד חודשיים, אבל גם אנחנו התאחרנו מאז נפתחה אסיף ברחוב לילינבלום ורק עתה ביקרנו לראשונה. המסעדה מוגדרת ואכן מעבירה את תחושת הביסטרו, מקום קטן יחסית, נעים ונוח אך לא מפואר, כך שתיירים יחושו בנוח לצד תל אביבים בקצרים וכפכפים.

במטבח ידיים וראש נשי ששומר על דיוק ועידון משהו, אף על פי שבכל מה שטעמנו היה איזה טוויסט קטן, לפעמים כמעט ונעלם, של איזה ירק ששינה את צורתו ומרקמו, איזה ממרח (מפול?)  פוקצ'ת ("אייל שני-רפי כהן") חביבה, לחם אגוזים  טוב ולחמנית סלק אדמדמה. הכול מדויק וטעים מאוד כמו מטבח ביתי מושקע ומשודרג.

 תחושתי שבמידה וגבר היה השף או הטבח המוביל היו הקצוות קצת יותר "פרועים" לכיוונים חריפים-חמוצים-מתוקים, אבל אולי זה רק בגלל שישבתי מול המטבח וראיתי את ההתנהלות הרגועה והמיומנת. של העושות במלאכה. (ואולי זה בכלל האופי הנשי היותר יסודי ומאורגן ופחות  לוחמני, תחרותי …)

 

אהבנו את הפתיחים הקטנים, ברוסקטות לתפארת, נושאות מרכיבים משובחים שמתחברים היטב, עלי גפן ממולאים בדג על הגריל, מקסים לטעמי! (ובנוסף- טעים ודיאטטי). סלט עם סבידה או קלמרי וסלק שהיה טוב, החייל נהנה מאוד מפפרדלת הטלה, דקות ספורות קודם לכן קיבל דיווח שהפסטה טרייה שבטריות ונמתחת במכונה רגעים לפני ההכנה.  כן אכלנו מנה מאוד אסטטית ולא פחות טעימה ומגוונת של פילה דג (מוסר) עשוי במדויק על ריזוטו שחור לצד לוכסני/שביבי אספרגוס ונקטרינות חמצמצים, שהיו מעולים.

 

גם בעניין הקינוח –  עוגת שקדים עם גלידת וניל ומין קומפוט קל של פירות יבשים – לא נם שומר ישראל על משמרתו.

הספקנו להחליף מילות נימוס עם "קולגה" מימי המזכירות הארצית של תנועת הצופים ובדרך החוצה להמליץ בכל פה על "הכול" לשכנים ובני דודים של שכנים משכונת הילדות. נוסטלגיה מעודכנת, חגים וזמנים לששון.

מצא את האומצה הטובה בעיר?

יום רביעי,21 ביולי, 2010

זו הטובה שאכלתי בישראל, השבוע בתל אביב רבתי, היכן?

מדובר בפורטרהאוס.

תשובות יתקבלו.

נקנוקיות למכביר

יום רביעי,7 ביולי, 2010

לא מעט נכתב על מבחר ואיכות הנקניקיות שהתברכה בהן ארצנו ועירנו בשנים האחרונות, ועוד יותר בחודשים האחרונים. יצאנו, בטרם הניצחון הכתום על התכלת, לבדוק את נקניקיות השף של עופר אלמליח וקובי בנדלק, הזכורים (לי) לטוב מברקרולה ונקודות טעימות נוספות. בכל יום יש מבחר של 4-5 נקניקיות מיוחדות, ולעיתים יותר, המגולגלות על מתקן ידוע, או ניתנות לרכישה הביתה או במשלוח. צמד עולה 19 שקל, יש גם מחווה היסטורית-נוסטלגית של משה בתיבה למען חינוך הדורות הבאים.

זופה דוגז, שם ציוני למופת הוא דוכן צנוע עם 4 שרפרפים ברח' אבן גבירול 138 (טל- 03-6020291),

טעמנו  מנקניקיות: עגל פיקנטי, נקניקיית השף (מבשר לבן) בשר לבן, כוסברה וקארי, עוף וחלב קוקוס, עוף ועשבי תיבול ואולי עוד משהו שהרכבו (המנצח) התערבל ונזרח מפרחוני. אהבנו מאוד את חרדל האגוזים וחרדל הקצח. הכרובים (לבן ואדום) והמלפפונים הכבושים, היו קצת אנמיים לחיכי. מחמת ההזמנה הנרחבת והעניין, צ'ופרנו בצמד כדורי שוקולד, שאכלנו בהנאה בבית במחצית. למען הסר ספק, זה לא בדיוק האוכל הדיאטטי המקובל,  אבל חביב כאתנחתא למי שפסע לא מעט, כל הדרך מהבית אל הדוגז שלו….

 

היום, בפגישת עבודה עם חברים סיפרתי על המקום, והפגישה כמעט ונתקצרה כדי שהחבר'ה יספיקו למהר ולהתנסות. גם קבוצת הביקורת דיווחה על פגיעות טעימות במטרה.

ארמון השולטאן אורי הראשון

יום חמישי,1 ביולי, 2010

הביקור הצפוני הוליך אותנו אל אורי בורי, שכמו ב-10 השנים האחרונות ממשיך בשלו, מנות מקוריות ופשוטות יחסית, מאוד טעימות,  ללא דופי ותמורה שווה למוצא כיסנו.  מזמן לא היינו בשבת בצהריים וגם במועד העמוס נשמרה רמת השירות החביב והטוב. חלקנו ארוחת טעימות שהרכבנו בעצמנו:

שרימפס נא, סביצ'ה אינטיאס, סלט חצילים בסויה, חצי מושט מקורמל עם סלק, בס בקדרה עם קרם קוקוס, צ'ילי ותפוחים ואורז לכוננות ספיגה, קדרת (בשר) סרטנים ושני סוגי אצות  ומעורב (שרימפ/בייבי קלמארי) עם פתיתים, אפונה וגיוון קל של גזר ברוטב אסיאתי קליל. 5 מש"קלים ודמי חליצת הריזלינג הביתי, וקינוח אחד של אגס בבצק עלים עם גלידת קינמון,  והגענו ל-602 שקל.

 למרות הארוחה המענגת ביותר והדרך המאוד מגוונת ברחובות עכו כשבהמון מרפסות מתנוססים דגלי גרמניה, ברזיל, ספרד וארגנטינה ועוד כדי להראות למי נתונה האהדה במונדיאל, למרות כל זאת נקודת השיא הגיעה כשהבענו ההתעניינות במלון הבוטיק עליו עומל אורי ירמייאס בימים האלו.

בעת הארוחה הציג בפנינו את ספרי השימור והתיעוד של המקום ההיסטורי ועם תום הסעודה לקח אותנו לסיור מקדים במה שהולך להיות המלון היפה ביותר בישראל. לבד ממשק כנפי ההיסטוריה ושימוריה (בני מאות שנים!!) ישנם ציורי קיר ותקרה משוחזרים ומרהיבים בכל קנה מידה, (של אומנים מוונציה) חדרים מרווחים, מאווררים ופונים ברובם אל גגות עכו והים, למרות המיקום בשורה השנייה מהים. במלון תפעל גם מסעדה לאורחי המלון (כ-12 חדרים) מרתף יין קריר,( גם בצהרי שבת מחומסנת), חמאם, חדרי טיפול ואווירה רגועה המותאמת לזוגות, כך על פי התכנון. אנחנו כבר סופרים את החודשים עד הפתיחה הצפויה באזור אוקטובר, למבצע הקמה ושיפוץ יוצא דופן, בו משמש אורי (בורי) גם כקבלן.

קיבוץ מעלה לימוזין

יום שני,14 ביוני, 2010

במסגרת טיול לצפון הקרוב, נתבקש פודהה לסעוד בלימוזין אשר ברמת ישי. עמדנו בזמנים (של המשמרת הראשונהׂ( 12:30 והרגשנו קצת כמו חברי קיבוץ "פלגי צפונבון" כשכל הקיבוץ מגיע בדיוק לארוחה בשעה היעודה. חבר'ה צעירים יחסית עם משפחות, פה שלושה דורות ושם יומולדת, אווירה נעימה, מיזוג נאות.

התחושה הקיבוצית (של פעם) או שמא המוסדית פעפעה גם למזון: בממרח, דמוי האיולי-מיונז- חמאה מתובלת היה (לחיכי) יותר משמץ של חומר שמנוני שלא מאיכות גבוהה. (שהזכיר לי נשכחות – מרגרינה).

בטחינה (שליוותה אף היא את הפוקצ'ה) כמו בסלט הירקות הטרי, הייתה חמיצות שעל הלשון לא הזכירה לי לימון טרי אלא אולי מלח לימון או מוצר מתועש אחר. גם הצ'יפס שבה לליווי הבשר היו מאפיינים שבלוניים כמו בייצור המוני. תוספת הירקות הייתה טובה.

הבשר לעומת זאת היה ברובו טוב עד טוב מאוד. המדיום הגיע מדיום –וול, וכך הצלעות היו בחלקן לכיוון היבש, פילה הבקר נטרף ללא הסתייגויות בפי החייל, התיכוניסט די נהנה מהשניצל – סינטה ואני הייתי שבע רצון מהאנטרקוט שהיה טוב מאוד, אבל לא משהו יוצא דופן. ולחשוב שבמרחק כ-20 דקות מכל צד היו לי אופציות הרבה יותר מלהיבות….

מנת ומלצרית השבוע

יום ראשון,30 במאי, 2010

היינו עם המון אורחים, בעיקר מחו"ל והיה כיף בכל מיני מקומות מוכרים וחביבים. המלצת הבית על המנה המועדפת על פודהה היא גספאצ'ו שרימפס בהרברט סמואל (ואולי יש למנה שם אחר, אבל זו היא בצילום). גם השאר היה נהדר, אבל במנה זו שילוב טעמים ומרקמים מנצח לחיכי;  קרם/מרק בלאדי מרי מנוקד בשלוליות בהירות, עם מחית ושרימפס ומאחורי הסוואה ירוקה של מיני מיקרו עלעלים התחבא קרם ירקרק זוהר ומסקרן, שעד היום, למרות מקרא מפורט מהמלצרית המצויינת, אינני בטוח שאכן היו בו אבוקדו, שומר, ועוד. בכל מקרה שווה לנסות.

 

מלצרית השבוע היא קרן מהשרקוטרי. טיפלה ביעילות, אדיבות, חן  ומקצועיות בשולחן של 16 סועדים עם מגוון שפות ורצונות.

 

hit counter script

אין כמו בבית תאילנדי

יום שני,10 במאי, 2010

זו הייתה אהבה ממגע ראשון. איך שנוצר הקשר ההתחלתי בין הלשון והחיך לפאק-בונג ולפאק-קאנה היה ברור שהירוק הטעים הזה ,ממקור תאילנדי, טוב שהגיע (סופסוף) אל מעבר לסף שפתי.

שני הירקות הללו, שאפשר לתארם כשילוב מאוד מוצלח בין ברוקומיני, פאק-צ'וי ותרד ניבטו אלי לראשונה בתפריט המיוחדים של בית תאילנדי, אחת המסעדות היותר טובות בתל אביב ובוודאי מהשלישייה האסיאתית הפותחת שלי בישראל.

מנהלת המשמרת החביבה (וקצת קריאה מוקדמת ומאוחרת) הבהירו שמדובר בגידול מיוחד לצרכי המסעדה של גבעולים ועלים ירוקים ומאוד טעימים, שמקבלים טיפול קצר מאוד באידוי/הקפצה והופכים במחי ווק לבני לוויה מושלמים לשרימפס, למשל.  Water Spinach, Water Morning Glory, באנגלית – הוא הפאק בונג, והפאק קאנה הוא בעצם ברוקולי תאי.

המסעדה הרוחשת פעילות גם בשישי בשעות אחר הצהריים המאוחרות, שומרת על אופייה הפשוט והלא מתיימר, קצת במבו-שאנטי והרוב המכריע של תוצרי המטבח – בול לעניין. גם סלט איטריות השעועית עם השרימפס וגם סלט הפפאיה היו נהדרים וכך גם מנה חדשה (לנו) של נאה יאנג בקר מצוין פרוס עם רוטב חריף לטבילה, מנה יעילה שהזכירה לי משום מה משהו שאכלתי ב- SLANTED DOOR  בסן פרנסיסקו. גם בשאר חלקי השולחן נשמעו גרגורי הנאה ודיווחים חיוביים הגיעו (ללא דגימות…). מנה אחת שלא סיפקה את הסחורה הייתה קוביות בשר לבן מטוגן.

עם בירות, מש"קלים וכמה קינוחי טפיוקה סגרנו על כ-130 לראש לפני תישור.

שלח לי קונטיינר

יום ראשון,25 באפריל, 2010

העיצוב – RAW משתמש בנתוני הפתיחה הענקיים,ומשאיר את האימפקט העצום של ההאנגר: חלל אינסופי כמעט, עם נורות תאורה פשוטות ותלויות במסדר. הקונטיינר, כשמו נועד להכיל רבים. במקום שבו פעם הייתה מסעדת הטאבון (או ממש צמוד) בנמל יפו, ועל פי הערכתי יאכלס בקלות 100 – 120 יושבי שולחן ועוד כ-40 על הבר הפנימי הגדול בארץ (?) ויש גם ברצ'יק חיצוני. מבחינת המיקום (חנייה קרובה, המונית וחינם) הקרבה לים והאטיטיוד, יכול להפוך לבאזז של הקיץ, ולהשתקע אצלנו. בהחלט עשויה להיות בחירה ראשונית כשרוצים לשבת על קו הים וברשות הנמלים… יש גם המון קירות וחלל תיקרתי לתצוגות משתנות, כעת תערוכת צילום מעניינת.  חלק מהמטבח פועל מתוך מסגרת (מנוסרת/מרותכת) של מכולת מטען אמיתית. אווירה כבר יש, ולא רק.

 בקונטיינר יש את וינס (מוסטר) שלא ביזבז (משורש באז, כמובן) את כישרונו והיה שותף כבר לשני להיטים מאז 2005 : וינס ותמר והשרקוטרי. בשניהם לא היה לבד וכך גם כאן (אסף תבור וצור שיזף). נפלאות התזונה מתמקדות בפרי הים ודגיו ומשטח טיגון-צלייה אל-לה פלאנצ'ה. הטאץ' הנכון של וינס מביא מגוון נהדר של מנות פשוטות וענייניות עם צביטות טעם מקוריות, אך ממש לא מתוחכם, חגיגי או עילי. רק בן שבועיים ובוודאי שהתפריט עוד ינוע ויתקבע, אנחנו נהנינו ביותר מחלוקת ההתחלות:תמנון על הגריל, ג'מבו שרימפס על הפלאנצ'ה וקלמארי ברוטב תפוז, שבזכותו הזדרזנו להבחין בחסרונו של אבזר ניגוב – מייד תוקן המצב עם לחם כפרי טרי קשה-רך והותרנו את הצלחות יבשות. הלכנו גם על סלט פלפלים עם פטריות, אספרגוס וקונפי שום שהיה לא פחות ממצוין. עוד טעמנו סלט בייבי אוקטופוס ורצועות סלק שהיה טוב, אבל חסר איזה זסט או זץ של טעם בולט (חריף, חמוץ?).

נסיון צילום אייפוני ראשון – יבואו טובים ממנו…מרחוק לקרוב: קלאמרי, תמנון, שרימפס

בעיקריות ניסינו בהצלחה סטייק מוסר ים, פילה לוקוס ובייבי פארידה. כולן היו עשויות מצוין, שום דג לא התייבש ולכול אחת אופי. אין מדובר במנות ענק על אף שכל מנה (עיקרית) לוותה בתוספת טובה וטעימה כשלעצמה של אורז, תפוחי אדמה ("מעושנים") או סלט עגבניות.

בקינוחים ניכרה קצפת משובחת וקולחת שליוותה הן את הגלידות והן את איגלו השוקולד המצוין, כולל המאקרון הטעים. לרוטב השוקולד לא התמכרנו.

הסיכום כולל 4 מש"קלים (10 כ"א) – 609 שקל. עם החשבון הגיעה גלויה עם רשימת DJ לערבים ולשישי בצהריים, הכינו את נעלי הריקוד!