הסלט הראשון שעלה להיכל נוקיהו, יחד עם פודהה למשחק הראשון בליגת העל התכבד במרכיבים הבאים:
מיזונה, ארוגולה, חסה, נבטי חמניה, נבטי קולרבי, בצל ירוק, עגבניות שרי חצויות, גרגירי רימון.
רוטב וינגרט: 3 כפות שמ"ז, כף לימון, כף בלסמי, ש"ש קטנה כתושה,כפית דיז'ון, מלח, שפג"ט.
כעיטור קראנצ'י הצטרף להרכב שחקן חיזוק אמריקני: "אפוני" אדממה (סויה) אפויים/קלויים בואסבי. ניצחנו.
נכון לעכשיו מצאתי את ההודית הטובה בעולם. לא הייתי בהודו, למרות שסיימתי צבא ואת הפטריות שלי אני מעדיף משוק האיכרים ומוקפצות קלות , אבל ניסיתי לא מעט -מסעדות הודיות – בניו-יורק ובלונדון. בינתיים זו החוויה המושלמת.
VIJ’S הוא שם המסעדה (והאיש). קצת קשה להגייה, אבל מאוד מומלץ, אפילו אם היא נמצאת אי שם בוונקובר. קראתי פה ושם במישורים הוירטואליים ובני הסב תצומתי לכך שמדריך זאגאט הרחיק לכת והעניק למקום לא פחות מ-28 נקודות. גאיו העניקו לה 16 , אקדים ואומר- מסעדה עשר!
ויקראם ויג'ס ורעייתו הקימו את המקום, הפועל ללא הזמנות. כדאי להקדים ולבוא, או לסור ל(מסעדת ה) אחות הקטנה – RANGOLI הצמודה ופועלת באותה רוח ושלל טעמים, אך בסגנון פשוט יותר. הדרך השגרתית היא להגיע, להירשם, לעבור לבר, להיכנס לאווירה עם מוחיטו הודי (לדוגמא) ותוך כדי המתנה בעמידה או ישיבה, ליהנות מצ'ופרים. מלצרים מגיעים מידי פעם עם מגש טעימות FINGER FOOD לכל הממתינים, ואכן יש טעם לחיכיון ורצוי גם ללקק את האצבעות.
האמביינס במקום נעים, רגוע, לא משדר תחושת מסעדת עילית, אלא מקום יעיל ומעולה. מילצור חביב, קהל רב-מגדרי והעיקר האוכל: כפתיח אכלנו מנה שנקראת PUNJABI HEART ATTACK , כף גדולה בטוב טעם, עושר תבליני מעודן עם קראנץ' מפתיע ופאנץ' בכל ביס, הכיל בתרגום חופשי, שבבי קשיו חריפים, סוכר נא, פאניר וגי (חמאה מזוקקת) ולווה בסלטון קינואה לימוני, וחבל שהיו רק 2-3 נגיסות. ממש כאפה לפנים.
פתיחה מסחררת. עוד ראשונה הייתה קבב כבש ( KEBOBS MUTTON) עסיסי ונהדר גם הוא מלווה קארי בנגלי מושלם לחיכי.בעיקריות פנינו לשרימפס לוקאלי (קולומביה הבריטית) והאליבוט עם עדשים שחורות בקארי קוקוס-לימון. אכלנו גם את מנת הדגל העונה לשם החביב "כבש על מקל" LAMB POPSICLES המתארת בפשטות צלעות כבש מעולות המשתכשכות בבריכת שמנת חילבה, ולידה שוחים תפוחי אדמה ותרד מכורכמים.
תשואות הידד לויקראם ויג'ס הקוסם וצוות המטבח שלו, המורכב מנשים הודיות בלבד.האמת, מזמן לא עברתי חוויה שבעטייה רציתי לשוב מיידית למסעדה, כדי להמשיך ולאכול את כל התפריט אם אפשר….ולעמוד מקרוב, עם כל בלוטות הטעם שבפי על מנעד יכולותיו הקולינאריות של השף. כזה כיף היה!
כמעט וסיימנו בזאת, אלא שלבסוף נתקנחנו במין פודינג אורז (מסוג מיוחד) עם קינמון, שחתם מעגל והחזיר אותנו "הביתה", לבולגריה לדייסת הקינוח הזהה כמעט לחלוטין של סבתא והחמה האהובה.כוס ריזלינג, מים והסיכום 106 דולר קנדי. שכ"ס, שווה כל סנט! 
כדי למתוח את החוויה, ובעיקר כדי להעניק לשאר ב"ב קמצוץ מהעונג אצתי רצתי לאתר של ;VIJ’S יש בו מתכונים ספורים. בחרתי להכין ירקות בקוקוס וקארי, מרבית המרכיבים זמינים בישראל, כ-30-40 דקות מהכנה ועד הגשה וטעים מאוד. כדי להשלים את הארוחה הכנתי אורז לבן ועיטרתי בשרימפס טרי (7 לסועד) מוקפץ דקתיים בווק, ותוך כדי סחרור לוהט התעטף גם בחצי כפית תבלין קארי, חצי כפית תערובת גאראם מאסאלה לדגים ו-2 כפות קוקוס טחון. לא אכזבתי ולא התאכזבתי.
האגף המושבי של המחלקה החקלאית הפודהיסטית המורחבת, ממוקם בחניאל. בשרון הסמוך לכפר יונה. ביקור משפחתי טעים ביותר לסעודת שבת עוד השתפר עת יצאנו עם ארגז חצילים וחצלצילונים חביבים ממגידול הגבן המוכשר צביקה.
עוד לא יצאה השבת וכבר הם התמלאו כל טוב, ממה שהיה זמין בבית, לשמחת סועדי תחילת השבוע. ולראיה:
באנו למילויים
סיפורנו הקקטואלי החל לפני כשנתיים, בעת שסרנו להתייעצות עם ד"ר אייל בוצר, בטרם אופרציה דנטאלית. אייל, שכעת אנו כמעט כמו משפחה, לבד מהפן המקצועי העניק לנו סיור מרתק בגנו ולא רק שהסביר ותיאר אלא אף העניק לנו שי, עלה של קקטוס. "נעצו אותו, כך כמו שהוא באדמה והשקו, זהו" הוראות מסובכות מעין אלו הם קלי קלות לפודהה, שכך עשה. חלפו הימים והחודשים, מים (לא רבים מדי) זרמו אל הקקטוס העונה, ככל הנראה לשם נפוליטוס ומקורו במשתלת וולך בגן שומרון (ממנה הגיע אלינו גם היוזו…) והנה עלה וצמח הפרח והוא ירוק לא פחות מהקקטוס של השכן.
משהגיע לפרקו איתרע גורלו וכמה מעליו הצעירים נחתכו באבחה מהירה והשתלבו באופן מקסים במתכון המקסיקני המקורי הבא. (כדרכנו מותר לשחק עם הכמויות).
2 קלחי תירס מבושלים 5 דקות ברותחים ומגולענים.
כ-500 גרם פרגיות ("סטייק צלוי") ופרוסות (היו לי שאריות, גם חלקי חזה עוף או מוגרל יתאימו)
2 שאלוט פרוסים ומטוגנים
300 גרם עלי קקטוס נפוליטוס צעירים, פרוסים וחסרי מנוח
בווק או מחבת 2-3 כפות שמן תירס, מטגן שאלוט 3-4 דקות מוסיף קקטוסים מקפיץ עד שמשנים צבעם מירוק חי למת… מוסיף עוף ותירס מערבב דקה נוספת. ולצלחות.
מרטיב בנ"ל: מיץ מלימון, מלח, חצי פלפל חריף קצוץ דק, שן שום קצוצה דקיק
לעיטור הגבורה – חצי עד כוס עלי כוסברה (לחובבי הז'אנר).
יתלווה לאורז, יוכנס לטורטייה, או ככל הנדרש.
בעקבות פניה של "האב" המסור נתבצעה בדיקה ואכן בטעימה של אשמורת שלישית – העלה בעל חמיצות-מליחות קלה של מלפפון מלוח בחומץ, בעוד שבטעימה שנתבצעה בשעות אחר הצהריים היה טעמו תפל וכמעט ניטרלי לחלוטין. פודהה מזמין את קהל המבליגים לבדוק בעצמם. ומי שמעוניין, מוזמן למסלעה המרכזית שבסמוך למדשאות,בכל שעה שלא תהיה.
נבטי צנונית, נבטי ראשאד, נבטי קולורבי ,אנדיב פרוס, עלי ריג'לה, בצל ירוק, רוקולה או עירית וכל מצע ירוק מצוי ומקובל יכולים לשמש כרי דשא ובסיס שילוח לזוקיני המוקפצים.
כ-8 זוקיני ירוק כהה פרוסים דק מוקפצים בשמן זית בווק או בתבנית בגריל או בתנור עד שמקבלים חריכה-קירמול- צבע נאה.
לצורך הרטבת הירוקת לעיל שילבתי 4-5 כפות יוגורט סמיך (כבשים צאן אל למשל), כף שמ"ז, 2 כפות רסק פלפלים של OLIVE , כפית טבסקו, 2 כפות נענע קצוצה ומלח.
לעיטור הובזקו שומשום שחור ולבן. הסיכום נעים, טעים, קיצי, קליל ובריא.
כלל ידוע במחזאות הוא שאם מראים מעשנת במערכה ראשונה, הרי שלקראת המערכה האחרונה יעלה הבשר בתמרות עשן עם קצת אש. ועל הבמה כמו בחיים – הבטחות צריך לקיים ובמתנות ראויות -להשתמש. וכך אתם מוזמנים להצטרף לניסיון העישון השני, הארוך והבשרני יותר שנתבצע אור לשבת האחרונה.
על כלי העישון סיפרתי כבר לפני פוסטים ספורים. הפעם הועלו על המוקד צלעות חזיר וכדרכי בקודש מזערתי את כמויות השומן הגלוי לעין,(בתנועות סכין מדודות). הקצב המליץ שבטרם עישון אכניס אותן לסיר מים רותחים,(למטרות ריכוך) לכ-10 דקות וכך עשיתי.
הצלעות "אובקו" במלח-פלפל שחור גרוסים ומעט אבקת שום והונחו בסיר העישון. (לשתי כפות שבבי ההיקורי, שבאו כחלק מהכלי, הוספתי כמה ענפי רוזמרין מיובש) אחרי כ-40 דקות נמשחו בתערובת בר-בי-קיו (מוכנה של עד העצם) והוחזרו לעוד 40 דקות.
התוצאה -צלעות עסיסיות וטעימות עם ניחוח עישון וברביקיו.
הצעת אירוח מאוד מוצלחת התבצעה באופן הפשוט הבא: בשוק האיכרים נרכשו אבטיחונים אדומים קטנים שנחתכו ל-4 ונפרסו למשולשים. באותו הלוקיישן התקשיתי לפספס את הבלחתו של האבטיח הצהוב, (מאותם חקלאים שהביאו את הסלקים והגזרים המגוונים). גם המכביסט המושבע נחתך למשולשים, ואל המתיקות הצוננת הזו חברו ובאו קוביות (עם קיסמים) של גבינת המאירי. השבח לאל, למגדלים וליצרנים.
לצערי הרב, עקב מחול חגיגות שנת ה-50 שבתי לסורי עם העישון. אחרי 14 שנות הפסקה עישנתי היום בצהריים בניחותא במטבח שלי. לא סיגר או מקטרת, לא נרגילה או סמים רחמנא ליצלן וגם לא לקחתי סיגריה קטנה.
בכל אשמים ידידי דורשי טובתי , שהפכו את כל חנויות המטבח-שפים-בישול ויין כדי למצוא משהו ביום חגי שישמח אותי, ישיש את בני מעי, ושעדיין אין לי. ובכן ובקצרה תמרהינדי והאופציונר רכשו עבורי מעשנת ביתית (לכיריים) של Nordic Ware. ולא חלפו ימים ושבועות אלא שלושה חודשים, ניקיתי את השולחן ויצאתי לדרך העישון החדשה.
בחרתי באפשרות הקלה והפשוטה למקצה הפותח, צמד פורלים מפולטים ונטולי אידרה , כשבתוך המעשנת כ-2 כפות שבבי עץ היקורי, מעט עשבי תיבול יבשים, מים בכלי המתאים וכעבור כ-25 דקות הדגים היו מוכנים, נושאים על בשרם טעם עישון מובהק, ולא מאבדים עסיסיות. ניסיון ראשון הוכתר בהצלחה. בפעם הבאה אשתדל להביא צילומי לפני ואחרי של העוף או שדרת הספיריבס או מה שלא יעלה על הכבשן.
הבסיס לארוחת הצהריים שלנו הופיע לא מכבר בטור של חיים כהן ואלי לנדאו במוסף "הארץ". ריזוטו עגבניות בציר ירקות ועגבניות. מצריך השקעת מה ביצירת הציר וערבול הריזוטו, אך שווה גם שווה.
בתמונה – רצועות עוף בגריל עם ריזוטו עגבניות במיה ופרוסות זוקיני מנומר
ולפירוט :
עוף שלם בגריל חתוך ביד לקטעים ללא עור ועצמות.
במיה קטומת גבעול ראש, שטופה, מיובשת כשעה, ומאודה 5 דקות ברשת אידוי.
פרוסות אלכסוניות של 3-4 זוקיני מנומר מוקפצות עד תחילת חריכה בווק עם מעט חמאה ושמ"ז. פלפל ומלח.
כל סועד קיבל ריזוטו , עוף וירקות בהתאם לרצונו וצרכיו…
נשירה מוקדמת, בשלות מתקדמת, יש לך מה לעשות עם יתרות פיטנגו עסיסי? כך שאל ידידי ת. מכיוון שבדיוק ערב חג השבועות, וביכורים לא הבאתי חיפשתי משהו מיוחד להכין לשולחן החג, שהרי הפרי יקר לליבי ובעיקר מה לא עושים כדי לסייע לחבר במצוקה, כשאחת המצוות של החג היא עלייה לרגל וביקור חברים?
שינסתי את רגלי ומיכלי ויצאתי ליעד. מדובר ככל הנראה (ונטעם) בשישה שיחים מזנים שונים של פיטנגו; עם שינויי צבע, גודל וטעם. עברנו וטעמנו משני קצוות הגינה, הפיטנגו הוא שיח "קיצוני", במרבית המקרים משמש גדר חיה בחמוץ-מתוק. קטפנו מלוא הטנא, כך שיספיק. הודיתי לת. והבטחתי לשוב עם תוצאות המידגם האמיתי.
סלט החג (לבבות חסה ערבית, נבטים, רוקט, בצל אדום ואגוזי פקאן שבור וקלוי) יורטב בויניגרט פיטנגו. כחצי קילו פרי טרי עם גרעיניו נדחס לתוך מסננת מתכת והושם בתנאי לחץ פיזי-ידני מתון עד שנסחטו מיציו לכחצי כוס. (שאר המיץ הארגמני יכול לשמש לקוקטיילים, לרוטב שרימפס ולהקפאה למען החגים או האירועים הבאים).
לצנצנת מיץ הפיטנגו נוספו:
ניעור ושימוש (או קירור) ואנו מוכנים.
ועוד נשיח מעט בפירות השיח המדובר. הנה, בחשיפה ראשונה מתכון נוסף ומוצלח שנוסה בימים האחרונים על קבוצת מיקוד מובחרת עם פגיעות טובות במטרה.
לערבב ולשים בכלי זכוכית או גביע רחב.
חג שמח!
