העיצוב – RAW משתמש בנתוני הפתיחה הענקיים,ומשאיר את האימפקט העצום של ההאנגר: חלל אינסופי כמעט, עם נורות תאורה פשוטות ותלויות במסדר. הקונטיינר, כשמו נועד להכיל רבים. במקום שבו פעם הייתה מסעדת הטאבון (או ממש צמוד) בנמל יפו, ועל פי הערכתי יאכלס בקלות 100 – 120 יושבי שולחן ועוד כ-40 על הבר הפנימי הגדול בארץ (?) ויש גם ברצ'יק חיצוני. מבחינת המיקום (חנייה קרובה, המונית וחינם) הקרבה לים והאטיטיוד, יכול להפוך לבאזז של הקיץ, ולהשתקע אצלנו. בהחלט עשויה להיות בחירה ראשונית כשרוצים לשבת על קו הים וברשות הנמלים… יש גם המון קירות וחלל תיקרתי לתצוגות משתנות, כעת תערוכת צילום מעניינת. חלק מהמטבח פועל מתוך מסגרת (מנוסרת/מרותכת) של מכולת מטען אמיתית. אווירה כבר יש, ולא רק.
בקונטיינר יש את וינס (מוסטר) שלא ביזבז (משורש באז, כמובן) את כישרונו והיה שותף כבר לשני להיטים מאז 2005 : וינס ותמר והשרקוטרי. בשניהם לא היה לבד וכך גם כאן (אסף תבור וצור שיזף). נפלאות התזונה מתמקדות בפרי הים ודגיו ומשטח טיגון-צלייה אל-לה פלאנצ'ה. הטאץ' הנכון של וינס מביא מגוון נהדר של מנות פשוטות וענייניות עם צביטות טעם מקוריות, אך ממש לא מתוחכם, חגיגי או עילי. רק בן שבועיים ובוודאי שהתפריט עוד ינוע ויתקבע, אנחנו נהנינו ביותר מחלוקת ההתחלות:תמנון על הגריל, ג'מבו שרימפס על הפלאנצ'ה וקלמארי ברוטב תפוז, שבזכותו הזדרזנו להבחין בחסרונו של אבזר ניגוב – מייד תוקן המצב עם לחם כפרי טרי קשה-רך והותרנו את הצלחות יבשות. הלכנו גם על סלט פלפלים עם פטריות, אספרגוס וקונפי שום שהיה לא פחות ממצוין. עוד טעמנו סלט בייבי אוקטופוס ורצועות סלק שהיה טוב, אבל חסר איזה זסט או זץ של טעם בולט (חריף, חמוץ?).
נסיון צילום אייפוני ראשון – יבואו טובים ממנו…מרחוק לקרוב: קלאמרי, תמנון, שרימפס
בעיקריות ניסינו בהצלחה סטייק מוסר ים, פילה לוקוס ובייבי פארידה. כולן היו עשויות מצוין, שום דג לא התייבש ולכול אחת אופי. אין מדובר במנות ענק על אף שכל מנה (עיקרית) לוותה בתוספת טובה וטעימה כשלעצמה של אורז, תפוחי אדמה ("מעושנים") או סלט עגבניות.
בקינוחים ניכרה קצפת משובחת וקולחת שליוותה הן את הגלידות והן את איגלו השוקולד המצוין, כולל המאקרון הטעים. לרוטב השוקולד לא התמכרנו.
הסיכום כולל 4 מש"קלים (10 כ"א) – 609 שקל. עם החשבון הגיעה גלויה עם רשימת DJ לערבים ולשישי בצהריים, הכינו את נעלי הריקוד!
