שעה בטוסטר אובן על 200 מעלות, עם ניעור או שניים. אחרי 40 דקות מוריד כיסוי.
תשבץ חגיגי זה, מיוחד ל- ל"ו בעומר , על טהרת מסעדות ישראל ועל פי הגיונו ואפיקי מוחו של פודהה, חורג מעט מהכללים ההגיונאים הרגילים. השרטוט אינו סטנדרטי ולא לכל מאונך יש מאוזן שייגבה אותו ולהיפך. ובכל זאת מי שיפתור את התשבץ או את מרביתו יזכה בבקבוק יין הבית כולל משלוח לכל פינה בתבל, כאמור כל ההגדרות הן למסעדות הפועלות, נכון לעכשיו ולמיטב ידיעתי, בישראל!
בהצלחה.
:מאונך
1. בעד נקי כ-מושי-מושי (6)
2. קופת חולים או בקונפיטורה (5)
3. הילתי, החור שלי בצפון ליד במגדלור (4,4)
5. מילא, אין שני לו ולא יעזרו הבלשים (4)
7. אשתו רכב שרד והוא מחוז צרפתי (7)
11. קציפה זעירה בענב (5)
12. אחים ליין בדיוק ממול, פרי לפיצוח (3)
14. הפועל יסחב (4)
מאוזן:
1. הזין שלי בחוץ אבל חזר לירושלים (4, 4)
4. אהוד ממש בריון ובן הידידה הטובה של הדצים (7)
6. בתולי כחומר בנייה עתיק (4)
8. הימורי הכדורגל של ישיר רגוע (4)
9. זרעים קלים שכיכבו בילדותנו בלחם (4)
10. סוני רותם מתהפך בצפירה (4,4)
11. קול הפרה- חצי מסעדה (2)
13. מוזיקת ג'אז MADE IN ISRAEL כבר לא של שנקר (5)
15. בתחתית הים והשמש כצבע העוטף איים קסומים (6)
16. נהרגה במרצדס , אך מי יספד לה? (5)
17. נוזלת זז לתפארת אוזבקית (6)
תשובות ל- foodha1@gmail.com
עד יום ירושלים.
תרגיל עונתי, שהמעוניין להתנסות בו חייב לשוח בחופזה לאיזה שיח קרוב ולקטוף בעדינות מלקוש אחרון של פיטנגו. כך עשיתי ומלבד הסתבצ'ות שכבר נסקרה כאן (ועוד איזה רכז שהוקפא לימים טובים בעתיד), החלטתי לשחק קצת עם טחינה. להלן הממצאים:
הכול במעבד מזון. להוסיף מים קרים לפי הסומך.
מזל (טוב) לבת הדודה החמודה שהחליטה, שלרגל מלאת לה 23 אביבים, שהיא מעוניינת ליפול ממטוס באמצע הבוקר, כשהיא מחוברת למדריך וצונחת חופשי בטרם נפתח מעליה המצנח. חברת פאראדייב בחוף הבונים מנהלת "מפעל הצנחה" מתוקתק להפליא, וכך בני הדודים באו, ליוו, צילמו וחיבקו את הנוחתת בשלום.
להווי וגם לאחרים ידוע שרמות אדרנלין גבוהות, יוצרות תגובת תיאבון ניכרת כחצי שעה אחרי המגע עם הקרקע, כך שנותרה לנו אפשרות כמעט יחידה בדרך חזרה לתל אביב לפוש קמעה, ולעצור אצל סימו ודובי – שיפודי אולגה. מקום נהדר ללא יתרות הדר.
מי שלמד מניסיונו וניסיון אחרים, יודע ללכת על השיפודים (ולוותר על האנטרקוט). אחרי כרוב לבן כבוש קל, סלט ירקות וסלט עגבניות מבוצל היטב, עמבה, סחוג וטחינה לבנה,טרייה וטעימה. קיבלנו גם פיתות בשרניות ורכות וצ'יפס חם (8 בלבד אולי 9 לקחתי). קיבלנו גם תוספות , לכשהתרוקן.
על גריל הפחמים, משופדים במתכת "כמו פעם" גרסה הצנחנית ובצדק. הזמנו 2 שיפודי ספק -רובפלש (נתח קצבים), 2 שיפודי כבש , צמד קבבים ו"פרגיות" אחד. מקבץ נהדר, בשר באיכות מעולה, רך וחם ובמידה הנכונה על האש. תענוג פשוט, כשיודעים שהאח השלישי למשפחת שטיבי הוא קצב המנפיק לאחיו את הסחורה המשובחת. הבשרים מגיעים "נטו" עם בצל שרוף שהביא לשפתינו את שמחת ל"ג בעומר בטרם יום.
עם 2 בקבוקי שתייה +טיפטיפה למלצרית הדינמית הגענו ל-260 שקל. שווה עצירה וסיבוב ואף נסיעה מיוחדת.
החלוץ 6, המרכז המסחרי, ליד תחנת הדלק גבעת אולגה
ובסך הכל ירדו להם 25 וחצי קילו.
פודהה עדיין מסתובב חופשי עם 112 וחצי קילו.
מלוא הטנא, הסיר והקדרה המקסימה של גיסתי כבר הספקתי למלא. הכרוב (הטריפולטני) היה הראשון ומאז, אם לשנס את זכרוני; עגבנייה, בצל, חצילים, כרוב (שלם), קישואים,מנגולד, פרחי קישואים, עלי גפן, כרובית, לחם כפרי (במוסקה) תפוחי אדמה, תפוח עץ , שסק, עלה ירוק בתאילנד וקליפה של אננס. ואולי בכל זאת שכחתי מישהו. לפני כמה ימים תפסה אותי התמונה (של דורעם גונט, הארץ) עם סלקו ממולא הבשר – מתכון, ומיד נגזר גורלם של כ-20 סלקים טריים.
השינויים בהם נקטתי: הכפלתי כמות, תחליף סוכר , חריף ביתי, בלי צימוקים ,רסק עגבניות אורגני, ולא הכנסתי חזרה לסיר את כל תוכן הסלקים, אולי מכיוון שהפלאתי לחצוב בהם ואולי בשל תוכניות אחרות שהיו לי לדידם, כפי שחדי העין והחיך כבר הבחינו.
מרבית התוצרת נסתלקה לה בארוחת צהריים משפחתית גדולה. האקסמפלרים הבודדים שנותרו יעניקו לנו סגולה לבריאות טובה באחד מצהרי תחילת השבוע.
יתרון נהדר נוסף למנה היא המים הסגולים (לא של פרופ' קתרוס) והטעימים שנותר בכמויות, הנוזל נארז היטב והוקפא, ויבוא לידי ביטוי כרוטב או מרק קר או חם בחודשים הקרובים.
כדי שלא איתפס כאחד שברח ממילוי תפקידו (ולאורחים לא היה מה לאכול) המשכתי ומילאתי גם עגבניות בקדירה עתירת הנסיון.
את 4 המרכיבים האחרונים חילקתי לשניים. חצי הצטרף לתערובת בתוך העגבניות וחצי עם הרוטב.
שעה ורבע ב-180 מעלות בתנור או עד שנראה פחות או יותר כבתמונה.
כפי שניתן יהיה להיווכח (בקרוב) נותרו בידי רכיבי תוכן שנדרש לסלקם. בלי לדקדק בכתובים פניתי לסלט מיוחד אותו אכלתי לראשונה מידי חמתי היקרה,שהיה גם נקודת המפנה ביחסי עם הסלק. (לפני אותו מפגש כל העניין הסגול הסתכם בבורשט או חזרת סרי טעם, שהביאו לאי רצון מופגן לגעת בסלק ותוצריו).
את הכבודה הסגלגלה הנחתי על מצע ירקרק שהכיל:
כתמיד ניתן וראוי לשנות ולשחק במרכיבים בהתאם לרצוי ולמצוי.
* מילון פודהה
טונה טרייה חתוכה לנתח מרובע, מרוחה בשמן בוטנים. ציפיתי אותה בכמעט כל סוגי השומשומין שהתברך בהם מטבחי; שחור, לבן, מלא (חום), קצח, פרג לבן ושומשום ירוק (מצופה ואסאבי) מכל סוג כף או קצת יותר. אחרי שצופתה מכל הכיוונים, הועלתה אחר כבוד לצריבת דקותיים מכל צד על הגריל (אפשר גם במחבת).
עם ההורדה מהגריל נתבצעה פריסה לצלחות וכל משתתף הרטיב את טונתו לפי רצונו.
בסך הכל חצי יובל קילוגרמים, או ילד ממוצע בגן חובה-כיתה א' שהפסקתי לסחוב איתי לכל מקום (גם במדרגות).
האם יעופו זיקוקים בחגיגות ה-40 ? האם יישבר מחסום המאה? השארו איתנו במאבקנו הצודק.
מסעדת דגים ופירות ים מאוד ידועה, המסוגלת להכיל עד כ-300 סועדים. גם לכאן הגענו עם שחר, כלומר כדי לסייע בפתיחת המקום באחת בצהריים, אחר כך התמלאו כל החדרים הקטנים והאולמות ונודע לנו כי בחדר הסמוך למקום מושבנו אכל דיוויד בקהאם 5 פעמים, חלקן עם ויקטוריה והילדים, אין ספק שיש לו סטייל, טעם טוב וגם ארנק נאה, שכן המסעדה משובחת ביותר ויקרה מאוד מאוד.
אחת הנערות בקבוצתנו הקטנה אינה "אוהבת דגים" אבל שרימפס היא אוכלת. צחוק הגורל – אין מקום טוב מלה טריינרה כדי להפליג בסוגים השונים של פירות הים אותם כינינו שרימפס כדי שתזרום איתנו, ולא היינו צריכים לשקר או להערים עליה. לצרכי פנים אלו היו שרימפס קטנים, בינוניים, קצת יותר גדולים וגדולים מאוד.
נתחיל בקטן: שרימפס (GAMBAS) בגריל על שריונם, (23.50 אירו למנה) וחבריהם הקלופים בתוך קדירת חרס עם שום. בין לבין נטלנו גם קערת צדפות, עם פלחי לימון בצד, (ALMEJAS) שהיו מצוינות. 12 אירו ל-100 גרם), אחריה הגיעו במצעד הלנגוסטינים החצויים והמוגרלים (CIGALAS 12.50 ל-100) ושיא הארוחה היה "שרימפ" בתצורה ובשריון, (העונה לשם המיליטריסטי משהו – CARABINEROS ) בגודל עצום, ובטעם יוצא דופן, שהוחלט חיש קל שמצטרף לשלישיית ה"שרימפס" הטובים ביותר שחצו את שפתי פודהה מאז ומתמיד, יחד עם שרימפ יפני מתוקי שפגשתי בניו יורק, ורעו שרימפ המעמקים האיטלקי האדמדם מקווינזי גבריאלי. (14 ל-100).טעמנו גם כמה מנות דגים מצוינות; טורבו מטוגן, MERO וצוואר של (דג דגול וגדול ) MERLUZA. בצילום העליון לנגוסטינים או בפודהית – סיגליות, בתחתון הקרבינרוס האדמדמים.
את הדגה והפירות ליוותה קאווה חביבה CODORNIU NON PLUS ULTRA)).התקנחנו בעוגת שקדים פשוטה אך יעילה ומצוינת, גירסה של מילפויי והשיא מבחינתי (רק ביס לצערי הרב) הייתה צלחת ובה קוביות גבינה נהדרת במרקם של מותכת אבל משובחת ולצידה קוביות ג'לי חבושים, פשוט קומבינת על!
