סלט שומר אנוכי
סלט פשוט שבפשוטים וטעים, אך בעל מתנגדים רבים. פגשתיו לראשונה בנצרת, או אולי היה זה ואדי ערה, בכל מקרה מדובר בשומר טרי פרוס, עלי כוסברה שטופים, מעט שמן זית, קצת מלח והרבה לימון. שני מרכיביו העיקריים מקימים עליו את משמרות הסלידה הגדולות. לא מעטים מסרבים להעביר אל בינות לשפתיהם כל זכר לטעם האניס, ורבים עוד יותר מחרימים את הכוסברה. גם בין כותלי ביתי מצויים סרבנים, לפיכך רק בהזדמנויות מועטות מגיע סלט זה לקערה.
אני פורס דק את השומר, (בניסיון הנוכחי הצטיידתי בשומר וכוסברה אורגניים של ענן שיאון מקדש ברנע, בזכות שוקה* הכינוי שלנו לשוק האיכרים). מערבב אותו עם המלח והלימון ושמן הזית ואת הכוסברה מוסיף רק לפני ההגשה לבל תסתמרטט.
יום שני, 27 באוקטובר 2008 בשעה 15:55
אצלנו אוכלים משהו דומה, רק שבמקום כוסברה, אנחנו מוסיפים פרוסות דקות של גזר.
לאחיינית שלי יש סטיה לא מוסברת והיא מוזגת את הרוטב לכוס ושותה את זה.
יום שני, 27 באוקטובר 2008 בשעה 17:13
הסטיה של אחייניתך, מוכרת היטב בספרות המקצועית והיא כבר הפכה למקובלה וכמעט בגדר הנורמאל. אצלי יש לא מעט לוגמי רטבים, בעיקר במגזר הסלטים החיים, וטעמם (במשובח) עימם.
יום שלישי, 28 באוקטובר 2008 בשעה 3:06
אני קורא לאניס ולכוסברה חומר הדברה לאשכנזים
יום שלישי, 28 באוקטובר 2008 בשעה 8:52
מצויין, ליאור
