הדרך אל הכפר

בילדותי המובן היה ברור, נוסעים לסבתא וסבא בכפר חיים! כל שבת ובכל חופשה מבלים איתם בעמק חפר וטועמים מחיי המושב ועבודת האדמה. לחלק מהחופשות היו מגיעים גם אחי או בת דודתי. כאן בצילום משמאל סבא שמשון, באמצע קים בת הדודה ואני מימין. אנחנו על העגלה, חוזרים מהפרדס, ובתמונה גם החלק הפחות טוב של "החמורה" שורה ביילה (שטיק נביילה). בחלוף 40 ומעלה שנים, הדרך מוקדשת  בעיקר לטמונים באדמה, לאזכרות בחלקת הקבר המשפחתית בבית העלמין המוריק, סמוך לקיבוץ מעברות.

 

בשבוע שעבר ערכתי שיחזור ובגדול של חזרה אל החיים הטובים, הטבע והשורשים. יובל וגדעון מחברת עלה-עלה אירחו אותי. נפגשנו במורד הדרך מהדר עם לכפר חיים. עליתי כטרמפיסט על הטרקטורון וגמעתי בצמא את הסבריו הבהירים של גדעון על כל התחנות במסענו.

עשרות ומאות הדונמים של ע"ע משתרעים בין המושבים הדר עם, כפר ידידיה ובית יצחק (ואולי עוד) ובדרכים חקלאיות עברנו משטח נרחב של חסות בשלבי גידול שונים כשמרחוק ניבט אלינו כביש החוף. טעמנו תוך הסבה מהטרקטורון אי אילו חסות צעירות ומרירות (עדיין).

 פגשתי שדה ניסיוני עם ניצני סלק צהוב, שנועד ליצור זרעים שיכינו אוהדות מכבי לעוד כמה חודשים. ראיתי בצלים ירוקים וכשרים מגוננים ברשתות למכביר כדי למנוע לחלוטין חשש לחירוק ולו הקטן ביותר שיכול לפגוע בכשרות. שדות שתולי חסות תינוקות. הידעתם (אני לא) שגם השתילה מתבצעת במכונה?

 

בחממה (לוהטת) ומרתקת נוספת מצטמחים מגוון תבלינים עתידיים וייחודיים: מרווה בשני צבעים ומרווה תלת גוונית, תימין מגודל בירוק-לבן,  אורגנו ספייסי עם אפטר טייסט חריף ועוקצני בלשון, וגם בזיליקום מעודכן בירוק-לבן. אני משוכנע שעם תום ניסיונות הגידול (בהצלחה) יעלו ויבואו שלל התבלינים על שולחנות נבחרים במסעדות הקרובות לליבנו.

התוודעתי להליך המזורז שעוברים העלים והגידולים מהשדה לצלחת. ההזמנות מהמסעדות מגיעות עד שעות הערב המאוחרות. ועם אשמורת ראשונה לאור פרוז'קטורים נקטפים החסות, העלים וכל שאר הכבודה, ממוינים, נשטפים ונארזים, כל ירק לפי צרכיו ויעדו ועולים ב-4-5 בבוקר למשאיות קירור בדרך למטבח ההכנות במסעדות משובחות רבות בארץ.

אחד הלהיטים שבדרך, לטעמי יהיה "סלסולי אפונה" עלים וגבעולי אפונת גינה. הטעם החביב והמוכר בצורה ידידותית לסלט, שאינה דורשת בישול, אידוי או הקפצה.

תודה לגדעון ויובל. עלו  עלו והצליחו!

6 תגובות to “הדרך אל הכפר”

  1. מאת גסטרו:

    אתה מזכיר לי נשכחות, לפני למעלה מ 10 שנים היה שם סיור של חברי פורום אוכל של אורט . אז גידול עלי הבייבי היה בחתוליו ורק מקורבים זכו לקומץ עלי בייבי בצלחתם. מאז – הרבה עלי בייבי נשפכו משקיות באינסוף מסעדות (על גבעוליהם הנוקשים). שמחה שהמפעל צומח !

  2. מאת foodha:

    וואלה, הזכרת לי… אני אירגנתי אז סיור שבמרכזו היו עלי הבייבי של בני זבידוב… שעדיין מגדל עלים ותבלינים לייצוא.

  3. מאת גדעון בילינסקי:

    בועז היקר,

    היה לעונג לארחך בשדותנו.
    ריגש אותי לראות את התמונה מהמושב שצולמה עוד לפני שנולדתי.

    הנך מוזמן תמיד לביקורים נוספים,
    גדעון,
    עלה עלה

  4. מאת ארנסטו:

    מרתק , אשמח אם תדווח בבלוג על מקום מכירת אותם "סלסולי האפונה" נראה לי שזה יהיה מפתח לכל סלט

  5. מאת רוחלה:

    פודהה, פעם הבאה שאתה הולך לכאלה מקומות אל תשכח להזמין אותי איתך

  6. מאת foodha:

    תודה ארנסטו. אם אינני טועה אופנת "סלסולי האפונה" עדיין לא פרצה אל המדפים.
    אבדוק ואדווח על המועד החגיגי.

השארת תגובה