אנחנו חוגגים 61 עם חברים ונתחים בתמרות עשן ואגב כך נותנים, ( עם חשש בר מצווה) צ'אנס לירדן (קברנה סובניון) 1996 ומגלים שנשמר היטב והוא ראוי ומשובח כבן לוויה לאורחינו והבקר, הצאן ועוף הלול שירדו מהאסכלות. אולם גם בעת שמחת העצמאות ראוי לסגור חובות נעימים מטוקיו הרחוקה.
יפן ארץ מרתקת, ועוד יותר לבעלי עניין באוכל. לא הצלחתי לטעום את קצה קיצו של קצהו של מקל האכילה (מעץ) היפני. כתמיד הצטיידתי ברשימות של מסעדות ומקומות, אולם הגעתי רק למתי מעט. הרמה ככלל מאוד גבוהה, גם במקומות פשוטים ולא מדורגים או מפורסמים מקבלים אוכל טוב. קל וחומר כשמדובר במוסדות נודעים.
ביומנו הראשון סעדנו שאבו שאבו, שהוא ה"פונדו" היפני; מים רותחים (שיהפכו אט אט מרק) בסיר (משותף) על גז לתוכו מטבילין (יותר מפעם אחת) נתחי בשר דקים, ירקות ואיטריות. לא היו בטוחים בבחירה. וכשיש לפודהה ספק הוא בוחר באפשרות הקצה, שאמורה להיות משובחת. פרוסות הבקר הדקיקות היו משוישות מאוד, שלא לומר משומנות כדבעי ואולי אף יותר מהרצוי, דבר שפגם קצת בהנאתם של כל הבלתי מלוכסנים בשולחן. באופן עקרוני נראית "שמחת בית השאבו שאבו" כשיטת בישול מהירה, חברתית, יעילה וטעימה ואף בריאה ודי דיאטטית.
רצינו לטעום "און לוקיישן" ואף הכנו רשימות ארוכות של מאכלים יפניים לבדיקה בשטח, אך כתמיד המציאות , הזמן וקיבולות הקיבה לא זימנו את כל האפשרויות. טפניאקי, אוקנומאקי, גיוזה, וטמפורה ראויה נשמור להזדמנות חגיגית אחרת. במחלקת היקיטורי נרשמו פגיעות טובות במטרה. לא בנינו על המקום העונה לשם GONPACHI , אבל היינו באזור רופונגי והיו כמה המלצות על האווירה וייחוס מיוחד, מסופר שהמסעדה שימשה השראה (או אתר צילום) לסצנת ההרג ההמוני בKILL BILL- . ואכן המקום בעיצוב מיוחד עם אווירה מרשימה, כמה אפשרויות ישיבה (מסורתית ועל כסאות) ותפריט מגוון. מרבית מה שהזמנו (תפריט באנגלית) היה טוב ושיפודי היקיטורי היו משובחים, כמה מנות הזכירו מסעדות מעודכנות מניו-יורק.
שתיל היוזו בן השנתיים וקצת בחצרות פודהה גבה באיזה 20 ס"מ באביב ואנו בינתיים חיפשנו את אבותיו ויישומיו של ההדר הארומאטי. המון משקאות קלים ומשקאות אנרגיה המבוססים עליו וגם קוקטיילים כמו יוזו מוחיטו שלצערי אזל כשרציתי. אבל ב- GONPACHI לגמתי בהנאה יוזו סאואר.
המון ציפיות היו לי מהמפגש בארץ המקור עם מרק הראמן. חוויות מענגות חיך הסבה לי כבר הארוחה בקערה לא מעט פעמים בארה"ב ולפיכך שמנו את פעמינו בשעת צהריים ביום א', אחרי צפייה בכמה חתונות יפניות במקדש מייג'י ביויוגי פארק למקום מומלץ והומה. JANGARA RAMEN
נמצא במיקום פשוט וקל – ברחוב הראשי כ-25 מטר מתחנת התחתית של הארג'וקו. יש שם תור מכובד וקערה עם ציר משובח וכל הכבודה הנלווית להנאת הלוגמים. מאוד נהניתי. ונחשפתי לראשונה לתוספות – מין חמוצים חריפים (שלא הצלחתי לעמוד או לשאול על מוצאם) וקערה אחרת עם ג'ינג'ר חרפרף המוסיף עוקץ לסיפור המענג.
הספקנו להגניב גם תרבות. ראינו מערכה אחת (די והותר…) של תיאטרון קאבוקי בקאבוקי-זה ברובע גינזה. לעומת זאת המלצה גורפת: ביקרנו במוזיאון הפתוח והמדהים ביופיו ובאיכות הפסלים בהאקונה, לא רחוק מהר פוג'י. ונחתום במלון "רק" בכ-60 דולר.בכלבו אחר, מעט יוקרתי ראינו דוגמית מאותרגת בלא פחות מ- 138 דולר! מבחינת הטעם שני המלונים שטעמנו (במסעדה ובבית מלון היו נחותים לעומת פירות הערבה שלנו). כך שנותר בנו קורט גאווה לאומית ישראלית ליום חגנו .