ארכיב עבור 'מסעדות טוקיו'

פסח של אצות (4) מיוחד ליום העצמאות, ואיך בלי המלצות?

יום רביעי,29 באפריל, 2009

אנחנו חוגגים 61 עם חברים ונתחים בתמרות עשן ואגב כך נותנים, ( עם חשש בר מצווה) צ'אנס לירדן (קברנה סובניון) 1996 ומגלים שנשמר היטב והוא ראוי ומשובח כבן לוויה לאורחינו והבקר, הצאן ועוף הלול שירדו מהאסכלות. אולם גם בעת שמחת העצמאות ראוי לסגור חובות נעימים מטוקיו הרחוקה.

יפן ארץ מרתקת, ועוד יותר לבעלי עניין באוכל. לא הצלחתי לטעום את קצה קיצו של קצהו של מקל האכילה (מעץ) היפני. כתמיד הצטיידתי ברשימות של מסעדות ומקומות, אולם הגעתי רק למתי מעט. הרמה ככלל מאוד גבוהה, גם במקומות פשוטים ולא מדורגים או מפורסמים מקבלים אוכל טוב. קל וחומר כשמדובר במוסדות נודעים.

100_1502-medium.jpg

ביומנו הראשון סעדנו שאבו שאבו, שהוא ה"פונדו" היפני; מים רותחים (שיהפכו אט אט מרק) בסיר (משותף) על גז לתוכו מטבילין (יותר מפעם אחת) נתחי בשר דקים, ירקות ואיטריות. לא היו בטוחים בבחירה. וכשיש לפודהה ספק הוא בוחר באפשרות הקצה, שאמורה להיות משובחת.  פרוסות הבקר הדקיקות היו משוישות מאוד, שלא לומר משומנות כדבעי ואולי אף יותר מהרצוי, דבר שפגם קצת בהנאתם של כל הבלתי מלוכסנים בשולחן. באופן עקרוני נראית "שמחת בית השאבו שאבו" כשיטת בישול מהירה, חברתית, יעילה וטעימה ואף בריאה ודי דיאטטית.

רצינו לטעום "און לוקיישן" ואף הכנו רשימות ארוכות של מאכלים יפניים לבדיקה בשטח, אך כתמיד המציאות , הזמן וקיבולות הקיבה לא זימנו את כל האפשרויות. טפניאקי, אוקנומאקי, גיוזה, וטמפורה ראויה נשמור להזדמנות חגיגית אחרת. במחלקת היקיטורי נרשמו פגיעות טובות במטרה. לא בנינו על המקום העונה לשם GONPACHI , אבל היינו באזור רופונגי והיו כמה המלצות על האווירה וייחוס מיוחד, מסופר שהמסעדה שימשה השראה (או אתר צילום) לסצנת ההרג ההמוני בKILL BILL- . ואכן המקום בעיצוב מיוחד עם אווירה מרשימה, כמה אפשרויות ישיבה (מסורתית ועל כסאות) ותפריט מגוון. מרבית מה שהזמנו (תפריט באנגלית) היה טוב ושיפודי היקיטורי היו משובחים, כמה מנות הזכירו מסעדות מעודכנות מניו-יורק.

100_1538-medium.jpg

שתיל היוזו בן השנתיים וקצת בחצרות פודהה גבה באיזה 20 ס"מ באביב ואנו בינתיים חיפשנו את אבותיו ויישומיו של ההדר הארומאטי. המון משקאות קלים ומשקאות אנרגיה המבוססים עליו וגם  קוקטיילים כמו יוזו מוחיטו שלצערי אזל כשרציתי. אבל ב-  GONPACHI  לגמתי בהנאה יוזו סאואר.

100_1750-medium.jpg

המון ציפיות היו לי מהמפגש בארץ המקור עם מרק הראמן. חוויות מענגות חיך הסבה לי כבר הארוחה בקערה לא מעט פעמים בארה"ב ולפיכך שמנו את פעמינו בשעת צהריים ביום א', אחרי צפייה בכמה חתונות יפניות במקדש מייג'י ביויוגי פארק למקום מומלץ והומה. JANGARA RAMEN 

100_1762-medium.jpg

נמצא במיקום פשוט וקל – ברחוב הראשי כ-25 מטר מתחנת התחתית של הארג'וקו. יש שם תור מכובד וקערה עם ציר משובח וכל הכבודה הנלווית להנאת הלוגמים. מאוד נהניתי. ונחשפתי לראשונה לתוספות – מין חמוצים חריפים (שלא הצלחתי לעמוד או לשאול על מוצאם) וקערה אחרת עם ג'ינג'ר חרפרף המוסיף עוקץ לסיפור המענג.

הספקנו להגניב גם תרבות. ראינו מערכה אחת (די והותר…) של תיאטרון קאבוקי בקאבוקי-זה ברובע גינזה. לעומת זאת המלצה גורפת:  ביקרנו במוזיאון הפתוח והמדהים ביופיו ובאיכות הפסלים בהאקונה, לא רחוק מהר פוג'י. ונחתום במלון "רק" בכ-60 דולר.בכלבו אחר, מעט יוקרתי ראינו דוגמית מאותרגת בלא פחות מ- 138 דולר! מבחינת הטעם שני המלונים שטעמנו (במסעדה ובבית מלון היו נחותים לעומת פירות הערבה שלנו). כך שנותר בנו קורט גאווה לאומית ישראלית ליום חגנו .

100_1686-medium.jpg

פסח של אצות (3) מותר לשחק עם האוכל

יום רביעי,22 באפריל, 2009

היפנים הם כאמור קהל נהדר לצעצועים וגאדג'טים.  אולם (וזה אולם מאוד גדול ורחב) צריך קודם כל להבין את הראש שלהם ולהשתדל להיכנס אליו. מי שאוהב מאנגה (קומיקס), משחקי טלביזיה, פאצ'ינקו, (משחק מזל דמוי פינבול ורטיקאלי) מי שמכור לאינטרנט ולמסרים בסלולארי (אצלם כבר דור 4 או משהו) וגימיקים רבים ומיוחדים אין זה פשוט לייעד, להמציא ולמכור לו עוד איזה משחק קופסא. (אבל תמיד כדאי להמשיך ולנסות…) כי אין סיפוק גדול מלראות מוצר שנהגה, נולד וקיבל צורה ושם ברחובות תל אביב, קרם פלסטיק, מנוע ואריזה בארה"ב וכעת מצוי בגרסה מתקדמת על המדפים ב"קידילנד" הארג'וקו ורחובות מרכזיים נוספים של טוקיו.

ביום הסיור הראשון, מרחק הליכה מהמקדש באסאקוסה, הגענו לרחוב הסיטונאות למסעדות. מלבד כל הידוע והמתבקש (סכינים, כלים, ניירת, כסאות ודרגשים) הכי מרתק ומפתיע – עין מערבית שעדיין לא נפקחה לנושא – לראות את מגוון המזון הפלסטי לתצוגת החלונות.  הכוונה לכל סוגי המנות ומרכיבי המזון שמכינות המסעדות, שמיוצרים בעבודת יד (בעיקר) מפלסטיק צבעוני ומאוד קרוב בחזותו למקור הלעיס, ונועדו לשכון בחלון הראווה מאחורי או מתחת לזכוכית, כדי שהסועדים הפוטנציאליים יידעו בדיוק מה הם עומדים להעלות על צלחתם במידה ויבחרו להיכנס למסעדה. מסכת התחזית הפלסטית המקדימה מצויה בהמון מסעדות ביפן ומניסיון מצטבר המקור מאוד דומה להעתק. (אף שהוא עשוי להיות מורכב מיותר מעשרה מרכיבים שונים, בשר, דגים ושרצים בכל מיני צורות, ירקות ופירות בחיתוכים שונים, עוגות, איטריות, רטבים ועוד ועוד.)

100_1639-medium.jpg

קושו הוא שם הענב היפני ממנו שתיתי מספר סוגי יינות, בחלקם סבירים לחלוטין. הראשון היה יבש ופירותי. משנהו (קאצ'ונומה ג'וזו) היה דמוי שרדונה עם ניחוח אלון. כולם 2006 .בהמשך ניסיתי כוס מרלו יפני שאטו MERCIAN 2007 . בתמונה יין קינוח של COCO WINERY

קולגה מפרגן הזמין, כך שלא היה צורך לסרב (לא שרציתי) למסעדת יוקרה עם ארוחה מדהימה, הקפדה קולינארית ואסתטית יפנית לאורך כל תפריט הטעימות שלא את כולו זכרתי וצילמתי כטוב ליבי בסאקה וביין.  הספקתי להישאר בפוקוס (תרתי משמע, כשמדובר בצילום) ולפיכך יש לי צילומים אמיתיים מהשטח של יין יפני. מצאתי עניין רב  במנת דג קטנה עם עיטורים ונילוות לא תמיד מזוהים לחלוטין, אל עף פי שהמלצרים השתדלו במיטב האנגלית שלהם להסביר ולפרט. נתחון הדג מצופה, מטוגן וקריספי באופן מיוחד, ומעולה ברמות, אבל ייחודה של המנה ב"רוטב": דיו (מדיונון) שחור וגם אבקה אדומה (אם קלטתי נכון ממוצא של מיסו אדום) שבטכניקה מדהימה (אולי בסגנון הדפס משי) הוטבעו-הודפסו באיור ומלל דו-לשוני,  ונתבקשנו ל"נגב" את מרכיבי המנה בהדפס ולמחוק-לאכול אותו. מה שנקרא הדפס אורגינל חתום על ידי האמן!

100_1630_s.jpg

וחזרה לעסקי הצעצועים; מי שרוצה לשזוף את עיניו במשחקים וצעצועים השגורים ביפן, כדאי לו להגיע ל TOKYU HANDS וגם ל-KIDDILAND לשתיהן מספר סניפים בשכונות טוקיו ובשתיהן מבחר מרתק של המצאי העצום והמדהים העומד לרשות הצרכנים היפנים. שני משחקים חביבים משכו את עיני, בעיקר מכיוון שעבדנו בעבר על מוצרים דומים.

 100_1487_s.jpg

 הראשון משחק איסוף וזריזות בו יש להשתמש במיומנות הצ'ופסטיק עם עדשים-שעועיות מחמד. השני הוא מעין שילוב ייחודי של פצפץ אינסופי עם חרוזי WORRY BEADS  השגורים באזורנו, אבל בגרסה מקורית של אפון סויה (אדממה) כשהאפונים מחוברים בחומר פלסטי רך ונעים למגע ואפשר לשלוף ולהחזיר את האפון החביב עד בלי די. (מובן שיהיה עוד המשך…)

100_1705.jpg

פסח של אצות (2) BIG IN JAPAN

יום שישי,17 באפריל, 2009

בדרכנו למקדש סנסוג'י המקסים באסאקוסה, תוך שאנו נהנים ממזג אוויר אביבי נהדר, מתבשמים מפריחת הדובדבן ונשירתם השלגית משהו של עלי הכותרת שלו, עברנו ברחוב (שהוא בעצם מבואה רחבה) של חנויות מתקופת אדו, מיועדות לתיירים (גם פנימיים) עם כל מיני מלאכות ואומנויות יפניות, שפע "קונדיטוריות" לקרקרי אורז וכל מיני תרגימא יפנית משעועית אדומה, תה ירוק ועוד יצירות מופת שעדיין לא נתחבבו דיים על בלוטות הטעם של פודהה. היו גם מיני- פנקייקים אפויים בתבניות מיוחדות עם מילוי "חשוד" ובחירת המערכת כזוכה בתואר המרענן של הבוקר הייתה גלידת שומשום שחור; קרה, טעימה ולא מתוקה מידי.

100_1509-medium.jpg

 כל שומשום בבוקר שחור

היפנים הם אומה הומוגנית למדי. לבושים בחליפות כהות לעבודה ובעלי גזרה דקה ושמורה. גם הנשים רזות ומטופחות, ככל הנראה הם יודעים לשמור על תזונה נאותה, למרות השפעות המערב. חנויות המזון בכלל ואגפי הקונדיטוריה בפרט, עלולים היו לספק נקודות פיתוי פחמימתיות רבות עבור היפנים החטובים, אולם למרות עומס הקונדיטוריות המודגמות בעוגות, פטיפורים ושוקולדים כמיטב המסורת האירופית , אם לא למעלה מזה, (ממש בכל רחוב, פינה, תחנת רכבת ומרכז קניות ולפעמים כמה מהן ברצף) הם כנראה טועמים במידה. כמעט ולא ראינו יפני כרסתן או ממש שמן, חוץ מאשר במפגש אימוני הסומו, הספורט הלכאורה מגושם, אך בעל חן, כוח, זריזות עורמה ויכולת.

100_1543-medium.jpg

עושר גוונים וקלוריות

לשוק הדגים המפורסם צ'וקוג'י השכמנו עם שחר טוקיאני. לקראת 5 בבוקר כבר התחמקנו ממשאיות ועגלות המשא הממונעות הייחודיות לשוק, וניווטנו במבוכיו כדי הגיע לנקודת השיא, מבחינתנו, לקראת 5:35 בבוקר, מועד בו מתבצעת המכירה הפומבית של עשרות דגי טונה מובחרים וקפואים. קיבלנו (דרך הרשת, ואם מישהו מעוניין, אשמח להעביר במייל) הנחיות מדויקות כיצד לכלכל את צעדינו ולהגיע למקום הראוי ובזמן הרצוי.

100_1674-medium.jpg

שורות שורות של טונות מסומנות

בינתיים פסענו נמרצות בינות לארגזי קלקר רבים עם דגים שונים ומשונים, עשרות סוגי צדפות, שבלולים, סרטנים ושרצים. בחמש ורבע הצטרפנו לתור הזרים שבין חדרי המכירה של הטונות ונכנסנו כדי לראות את הבודקים, הקונים והמוכרים ועשרות הטונות המונחות עדן על הרצפה, מסומנות באותיות, מספרים, צבעים וסימנים (לא פחות מ-6 תגים שונים) נמכרות בסופו של דבר בעשרות אלפי דולרים לראש!!! כדי לעלות ביום יומיים הקרובים על שולחנות וחיכיהם של בני האומה שכל כך מכבדים את בשרו, בעיקר את נתחי העלית השמנמנים קמעה של האו-טורו. 

100_1685-medium.jpg

ניגירי מקרל בקידמת הבמה,שרימפס מימין, בייבי שרימפס במרכז ואו טורו משמאל.

המקפידים קלה כחמורה בהליכות צ'וקוג'י חותמים את הביקור בארוחת בוקר על טהרת הדגה. מובן שפודהה לא שבר את המסורת והצטרף לתור שכבר בשעה 6 בבוקר ארך כשעה. המטרה להיכנס  ל- DIAWA ZUSHI המצוי בביתן 6 בקצה השוק, ולשבת על אחד מ-12 כסאות הבר אותם משרתים 3 סושי-שפים חביבים. ב-7 כבר הבאנו מנוח לכפות רגלינו והתכבדנו באומאקאסה (בחירת השף) של סושים נהדרים. כ-30 דולר מקנים לך ארוחה נהדרת באיכות מצויינת. (המשך ימשיך ויבוא)

100_1717-medium.jpg

אחי, אחרי האימון נעבור בסלון ג'אנט, הגיעו קאפ C חדשות, יתאים לך כמו כפפה…

 

פסח של אצות (1)

יום רביעי,15 באפריל, 2009

 עולם חדש ומודרני, אומה חובבת צעצועים ומשחקים מחד ושופעת מזון נהדר מאידך, מה נדרש יותר מכך לפודהה מבחינה מקצועית-מעשית ורוחנית- נפשית בהתאמה שלא לומר הטעמה. אפשר גם להכתיר זאת כאירוע הגדול שכמעט וחתם את אירועי שנת ה-50 לפודהה, חג האצות בטוקיו, יפן.

100_1520-medium.jpg

 שני חברים ברחובות טוקיו, ויש אפילו מאזניים בתמונה…

נמלאתי אושר שהפרנסה הובילה אותי ליפן, אחרי היעדרות של 20 שנה. המצלמה לא מספיקה לקלוט את מה שהעין סופגת ושובעת. המוח בקושי מעכל את המגוון המדהים הפתוח לחיך היפני ולכל גאייג'ין הנוטה ללון ולסעוד. על מעט מהחוויות והנפלאות בארץ השינטו והבודהה ולמעלה מ-140 מליון יפנים בפוסטים הקרובים.

100_1499-medium.jpg

 הבית החריף של פיסטוק (מימין שקדים כקבוצת ביקורת)

מעל תחנת הרכבת של שינג'וקו, התחנה ההומה ביותר בעולם, בה עוברים מידי יום לא פחות מ- 3,000,000 איש, נכנסנו לכלבו גדול , ודי ממוצע, כך הצהירה נוריקו, המדריכה היפנית,(המתנדבת, למטרות לימוד ושימוש באנגלית) שהובילה אותנו. אחרי ששמעה את תחומי העניין המרכזיים שלנו בענף התיירות העולמי, הכניסה אותנו ליריד אוכל יפני מקומי. שהתרחש בקומה ה-7 של הכולבו, ולא בקומת המרתף, בה בדרך כלל מצויות חנויות ודוכני המזון. לא היו שם זרים נוספים, עובדה שאולי מצביעה על אותנטיות,  אבל היו כל מיני טעמים מאוד מיוחדים.

100_1494-medium.jpg

 פרוסות פרוסות של סלמון וכרוב סיני

כמקובל בקיסרות של השמש העולה, המון סוגי דגים ופירות ים במצבי צבירה וחומר שונים, דרגות רטובות ויובש, מליחות וחריפות אוממי ומאמי ומה לא? ראינו אך לא התקיים מצב לטעימה של מילפיי "עוגת שכבות" מסלמון וכרוב סיני, בגזרת החמוצים והכבושים היפנים. עשרות סוגי חטיפים , קרקרים מקמח אורז בכל טעם ימי ומלוח, כל גווני האצות המוכרות לאדם המלוכסן ואחיו, הרבה מאכלים לבשו ירוק כמו פיסטוק מצופה ואסאבי , כל מיני מרקים ורטבים וסלטים מאצות, כאמור לא כולן כשרות לפסח. את האצה הפייבוריטית שלנו פגשנו דווקא בגבינה ('צהובה') יפנית, שהייתה מאוד טעימה, ובמבט ראשון נראתה כגבינה עם ערוצים כחולים מטיפוס רוקפור. (המשך יבוא בקרוב).

100_1496-medium.jpg

אצה רצה לה -  הערוץ הכחול של הגבינות