ארכיב עבור 'מסעדות רמת השרון'

פודהה בן 3

יום שבת,25 בדצמבר, 2010

עדיין צעיר מאוד ולא תמיד פוסע בכיוון הנכון. שלוש שנות בלוג טעימות עם המון אוכל, מסעדות , פרודוקטים ומתכונים. באגף ההוצאות (אנרגיה – קלוריות) שחקתי 4 זוגות נעליים ואם הייתי סופר את הקילומטרים שצעדתי היינו מגיעים לפחות – ללונדון! ועוד מטיילים קצת בממלכה המאוחדת, שכן אני מעריך שהלכתי למעלה מ-3700 ק"מ…

צרות חוזרות ונשנות בגב ועוד תירוצים, ושילוב פוגעני של חזרזירות יתר, חשק עז (ומיותר) המסתתר בדפנות התאים לפחמימות ואופי עקלקל הביאו לכך ש"השמירה" על ההישגים הועמה מעט ברגרסיה קלה, כלומר הכבדה של כמה קילוגרמים במשקל. אם לקצר את תהליך המכאיב אציין שאני מאוד מקווה בקרוב, כבר באביב לשחזר את ארוחת המאה!

למזלי את מרבית ההישג רואים ובגדול, ופה ושם עדיין מחמיאים ונדהמים, כך שהמוטיבציה לא נפגעה.

אין לי שום כוונה לתלות את הנעליים , רק לאוורר אותן אחרי כל פסיעת בוקר.

 התשוקה למוצרים (חדשים וטעימים) בעיקר ממין הצומח הביאה אל שולחני השבוע את האוסף הבא:

 

חציל נהדר נוסף שהגיע מהערבה (שוק האיכרים, האגף הצפוני). הוא נראה לאחרונה מימין לאחיו המופלא – הבאלאדי שמוצאו מאותה ערבה מצחקת. שניהם קלילים, מתקתקים. החידוש (עבורי) שבדוכן, בטרם-רכש ניתן לי לטעום פלחון חציל טרי וחי, ומסתבר שטעים ואכיל, והעלה לי  אוטומטית מחשבות על קארפצ'ו.

 

אחרי שבארובה שלי לא נתקע איזה סנטה שמנמן, ובפאטיו לא היה אשוח וכמובן ששום ילד לא פתח מתנות, ובחוץ במקום שלג וקור קידמה אותי שבת שמשית של חורף, לא נותר לי אלא לצאת למסע רגלי אל שדות רמת השרון. כשעה וחצי הלוך וחזור עם מוסיקה טובה. בדרך לשם חזיתי בהרבה שדות שעדיין (?) לא נזרעו, ולא מעט סלרי, חסות ועשבי תיבול בשלבי גדילה ראשונים. היעד המרכזי היה דוכן השישבת של משפחת סית ברחוב הדרומי ביותר של רמה"ש. לשמחתי היו כבר התותים (הלא מרוססים) נדמה לי שמזן מלאך.כן אספתי לתרמילי צנוניות, כלרבי, לפת, שמיר, גרגר נחלים וראשאד, כולם זועקים מטריות.

 

בחנות של מו ומו בשוק המקורה נפגשתי לראשונה עם נתח "פולייעקה", סביר להניח שכבר השתמשתי בו תחת שמו "נתח מס' 5" או כשביקשתי 'בשר טוב ולא יותר מידי שומני לתבשיל או צלי'. בכל מקרה הנתח המדובר היה משויש בשומן והזכיר לי חתיכות בשר שדיברו איתן ביפנית ושילמו ב-3 ספרות. ישר לקחתי כמה פרוסות צנועות, לדקה מכל צד על המחבת עם פלפל ומלח- והיה עונג גדול.

hit counter script

הייתה לנו עדנה

יום שני,19 בינואר, 2009

שישי בערב, בין 6 ל-רבע ל-8 הוא חלון ההזדמנויות שנפתח עבורנו בעדנה, בבואי להזמין ביום שלישי!

קיבלנו בשמחה, מכיוון שסעודת בשבת השגרתית שלנו נפתחת על פי רוב, כחצי שעה מאוחר יותר. המסעדה הנחבאת אל השיחים, וכמעט שאינה רוצה להתגלות, אין גם שלט בולט (אם בכלל) ולמרות זאת היא מוקד עלייה לרגל לרמת השרונים וליודעי דבר. כך גם היה בשישי לפנות ערב, עת הגענו חזינו בעשרות סועדים שסיימו את הנגלה הקודמת!

האווירה ביתית – מזמינה, ממש כמו התפריט הפרסי-ישראלי-מודרני, הרוב עממיקו סבביקו ויש מספר מנות שהיו יכולות להתארח במסעדות מיוחצנות יותר; "סלט עדנה" ומנת הפטריות מהפתיחים מצויינים ובטוב טעם. שאר הסלטים והראשונות שחלקנו בשולחן, היו טריים וראויים. (24-36 שקל)

100_1231.jpg

במחלקת העיקריות מתגלה הקונספט המיוחד של עדנה: מנות טעימות ונדיבות (בהיקף אמריקאי, בימיו הנרחבים) במחיר מציאה כמעט. טעמתי כמה ממטעמי איראן: שפטה במיה, מוסמה וסבזי, עשירים וסמיכים, אהבתי יותר את הסבזי (?) החמצמץ. עוד מנה לא קלילה, אך טובה היתה כבדי העוף בפטריות ויין, לצד אורז פרסי.  בסך הכל יש ערך רב תמורת כספנו, וגם בתוספת מספר קינוחים (חביבים וביתיים), משק"לים ושתי חליצות (35 לבקבוק) יצאנו בכ-85 שקל לראש.

היין פרימיטיבו של "לה טרה פרומסה" הייתה מחווה אלכוהולית קלה שלנו לטובת יקבי הקסאם. בעבר יצא לנו לטעום פרימטיבו איטלקי עדיף ובעיקר את הבן-דוד בעל הגוף, הזינפנדל.

סיימנו את סעודתנו במועד המוסכם, בלי לחצים מיותרים, השארנו את השטח למשמרת הבאה, והמשכנו לראות גדודים שכונתיים, הנוטלים במקביל את ה- TAKE AWAY הסופ"שי שלהם.