FOODHA'S GOURMET DIET

האמת שאני מכור על היד החריפה של א. קונפורטי. לפיכך ניצלנו את מצוקת החנייה בדרך ליד נוקיהו, בטרם המשחק הז'אלגיריסאי, המצולב עלינו לטובה, חנינו ממול ועצרתי עם הבכור לפת ערבית קלה. נתחיל מהקטע הפחות טעים: ספיישל של היום (אא"ט) אושינקו טונה, (56) רול מדוגם של טונה, אבוקדו, מחמצים יפנים, שנראה מצויין ובא עם סויה, גארי וואסבי, מסודרים יפה על הצלחת, אבל בפה לא פגע.

מצד שני מנת בינגו  קאלמרי, ובצל קלוי (41) עם רוטב כתום חריף ופיסות צ'אפטי להקרנצ'ת המנה – לא להחמיץ (לחובבי הז'אנר). גם מצד שלישי היה שיחוק נוסף, תחת השם בו לוק לאק (94) הגיעו מספר נתחי גדולים של פילה בקר עשויים  מהיר מאוד (בווק או פלאנצ'ה) תוכנם רך ועסיסי כמתבקש עם רוטב חריף נהדר על מצע של עלים עגולים (עלים יפנים?) ובצל ירוק ותוספת רוטב חמוץ חריף. ולא נודע כי בא אל קירבם! תוך בליסה השערתי שבמנה זו אולי היה שימוש בפלפל סצ'ואן או באיזה פלפלון עם אופי דומה.בעיני זו קצת קמצנות ועושק לגבות 8 שקל על קערית אורז לצד מספר מנות חריפות,לא נורא. קירין(24), דיאט קולה(13),הלכנו , ניצחנו , עשינו עוד טיול נמרץ חזרה לאוטו ושבנו בשלום לבסיסנו.

 בתואר זכה חיש קל סלט נגימאקי של "פילדלפיה" (האחות הזריזה של דיקסי). ערב משחק הכדורסל הזמין אותי לשם, בן השבע-עשרה. הוא היה מרוצה מהפילבורגר קלאסי (בביס שלקחתי הבחנתי ברכותה הרבה מידי לחיכי של הלחמניה, אבל התוכן צלח. עוד שתי קלאסיקות שבחר הנער היו מסדר של 12 כנפיים והום פרייז. בכנפיים השתתפתי בבליסת הרוטב הסמיך (בעיקר חמאה וצ'ילי מתוק), בעוד שמנת ההום פרייז (קוביות תפ"א בתוך רוטב דומה או זהה) היוו לי מלכודת מגה-קלורית שאינה שווה את העונג המפוקפק של של תפוחי האדמה חסרי הזהות ומעט MOOSHY .

תענוג מושלם (ושביעות רצון ושובע) סיפק לי סלט הנגימאקי, שכלל (ב19:45 ) ירקות טריים ופריכים (חסה, מלפפון, עגש"ת* נבטים ואא"ט* בצל אדום) ועליהם רוטב חביב (סויה הדרים), ממעל היו רולים של סינטה חתוכים של בשר עם בצל ירוק במרכז. כחלק מהחבילה הגיע גם רוטב מיונזי (בו הטבלתי מעט את הבשר) וקופסית אגוזים ושקדים לעיטור הסלט. בצד נתקבלה גם לחמנית ביס ומארזון חמאה (כמו בבתי מלון) חמוד, למרות שלא נגעתי. כל האמור לעיל ב-36 שקל. ללא עוררין זוכה שיפוד הזהב של פודהה למחצית הראשונה של 2008 .

ופה לינק למתכון נגימאקי של שף עמיר אילן לשעבר דיקסי והיום הדסון. הצילום למעלה הוא שלו, מתכון דומה ומכיל אספרגוס.

בר האוכל המיוחד של דיוויד צ'אנג, שהוא כנראה השף החדשני ביותר בניו-יורק בשנים האחרונות, קיבל שם משולב : יפני, Momofuku  שמשמעתו אפרסק בר-מזל, Ssäm, שהיא הלאפה הקוריאנית וסיומת בר, שהיא שיטת האכלה מהירה בארצות הברית. צ'אנג (ממוצא אמריקאי-קוריאני) ארגן פרשנות אישית של המטבח הקוריאני ושכניו, מבלי להתחנף יתר על המידה לחיך הממוצע. יכול להיות שזו התשובה האמיתית הראויה ל-FAST FOOD . מה שבטוח שליהודים שומרי כשרות כדאי להתרחק מהמקום. מכיוון שיש כאן חזירות העולה על גדותיה; התפריט נוטף האם, נקניקיות, בשר ראש, ואיברים לבנים רבים אחרים, כמו גווני בשר נוספים.

האווירה וסביבת העבודה מאוד לא מחייבת, המנות מקוריות עד מחוכמות ופיקנטיות, מוגשות ברצף ובזריזות , על מנת שיתבצע פינוי מרצון מהכיסאות ובעיקר משרפרפי הבר הלא נוחים במיוחד, לטובת עשרות הממתינים בתור. (אין הזמנות במקום, מלבד ארוחת מיוחדות של שולחן שלם החוגג על מלוא אחורי חזיר  אחד ועוד צ'ופרים בתמורה ל-200 דולר).

שגרירי הכבוד של פודהה בניו-יורק (ובכלל) מאז ומתמיד היו הא"ס החזק במיפוי אתרי תזונת החובה בעת השהייה בקרת זו (ובכרכים אחרים). הפעם התכבדנו בנוכחות הצמד הקונסולארי, ובבחירותיהם המספקות ביותר ב  - Momofuko Ssäm Bar  (השדרה השנייה ורח' 13 ). היינו חמישה וטעמנו כהנה וכהנה, חלק מהמנות הגיעו כמחווה מהבית.הכל טוב מאוד, במודגש מנות שלטעמי אין להחמיץ:

• צדפות  BARON POINT עם קונסומה קימצ'י.
• קיפוד ים מסנטה ברברה עם טאפיוקה(שחורה), טופו מוקצף ובצל ירוק.
• חמוצים עונתיים (כ-10 סוגים מלבבים, קוריאנים בסטייל).
• לחמניות מאודות (ראוי לכנותן נפיחיות, או ספיגניות) עם מלפפון, הויסין, בצל ירוק ובעיקר כרס חזיר נוטפת וזועקת "הצילו כולסטרול".
• ברוסקטה לארדו (נכון, שוב שומן) עם סלט מיזונה וענבים.
• קימצ'י תפוח (עץ) פוג'י עם סוג של בייקון מעושן לבנת מייפל וארוגולה (בתמונה למעלה).
• כרובוני ניצנים מטוגנים עם צ'ילי, מנטה, ורוטב דגים.
• BHAN MI – סנביץ' שלושת הטרינים (הצילום למטה, לא מפוקס בשל עוצמת הריגוש…אם שכזה הייתי מוכן לחזור ליום בשבוע לבית הספר)

• שקדי עגל בגריל עם צ'ילי צלוי ומוחמץ וליים
• דג סקייט (שטוח)עם תפ"א אצבעוניים צלויים, לימון כבוש ואיולי חריף.
• נקניקיית חזיר מתובלת (וקצוצה) עם 'עוגיות' אורז (דמוי ניוקי), ברוקולי סיני ושאלוט קריספי.
• שורט ריב של חזיר (תבשיל "קוביות בשר" ) בכלי חימר עם תפ"א אצבעוניים וצנוברים.
• נתח קצבים במרינדה עם קימצ'י בצל ירוק וג'ינג'ר וחסה מקורזלת (המשמשת כלאפה לעטיפת הנתחים).

הכבודה הנ"ל הורדה אחר כבוד למעמקי מערכות העיכול, בליווי גרונר ולטלינר אוסטרי של JAGER, בן דודו הגרמני של JJ PRUM, לא מעט מים וגם שני בקבוקוני בירה (בהירה) HITACHINO. אתר ביקור חובה לכל פודהיסט !

 מלך, גאון, קוסם, אלוף העולם וגם איש חביב ומקסים ושופע חן. מה עוד צריך הבן אדם המגיע פעמיים שלוש בשנה לניו יורק למקדש הסושי האולטמטיבי שלו. נאומיצ'י יאסודה, הסושי שף ובעלי מסעדת SUSHI YASUDA ספונת העץ ברחוב 43 בסמוך לשדרה ה-3, יודע את מלאכת בחירת הדגים ופירות הים וחיתוכם המושלם, יש לו אורז מופלא וחמים ואוזן נהדרת לשפות, בעיקר זו השמית בו דוברים ישראלים ויהודים. יש לו מגוון משפטים ואוצר מילים לא מבוטל ובסיום הארוחת האומקאסה על הבר הפגין רגישות יהודית כשאיחל לנו "שבת שלום" (עוד אנו מצויים ביום שישי אחר הצהריים, שעות בודדות לפני כניסת המלכה).

טורו של מי ? של טונה שמנמנה כמובן!

על מגוון הדגה ופרי הים העילאי של יאסודה אין טעם להכביר מילים, לכל פיסת סאשימי או ניגירי יש ייחוד ופסגות אולימפיות בטעם ומרקם. הוא מגיש את הצלופחים הנימוחים בעולם ואין זה משנה אם התפתלו במים מלוחים או מתוקים.  מה שתמיד חסר אצלו זה "צלופח הרים", בדיחה חביבה. כשעה שעה וחצי במחיצתו על הבר, היא ריטואל שינקה את הארנק מכ-120 דולר לאיש וצפונה, אולם זו השקעה שכל מי שתבונה סושיאלית בקודקודו ישמח לבצע.

אם מישהו מתעניין מהיכן נצברו ההיקפים המשובחים ומעטה ההגנה שלי, אוכל בין השאר למנות את המקומות הבאים. רובם וותיקים וטובים ומיעוטם התווספו השנה למעגל מסיבי העונג:

אורקה (נחלת בנימין ת"א) נסגרה

איל פיצאיולו (בן יהודה ת"א)

אמיל שווארמה (דרך אלנבי חיפה)

לחם בורקין (חדרה)

בית תאילנדי (בוגרשוב, ת"א)

בר לחם (ק. סלוניקי, ת"א)

דולצ'ה מלודי (בן יהודה ת"א)

דיאנה (פאולוס ה-6, נצרת)

הרברט סמואל (ת"א)

וינס ותמר (הצפירה, ת"א)

חאג' כחיל – פלאפל (יפת, יפו)

טוני וספה (דיזנגוף, ת"א)

טרסה (חוף אכדיה, הרצלייה)

יאקימונו (רוטשילד, ת"א)

כתית (היכל התלמוד, ת"א)

סביח דה-לוקס (יהודה הלוי, ת"א)

עלי קאראוון – אבו חסן (הדולפין, יפו)

צ'פרה (יגאל אלון, ת"א)

קארפצ'יו בר (אבן גבירול, ת"א)

שילה (בן יהודה, ת"א)

בקצה סוף השבוע יצאנו לראשונה, במסע המיוחד, לאכול במסעדה. שילה, בן יהודה 182 תל אביב. אכלתי בהנאה רבה ובכמויות סבירות מסרדינים כבושים, ירקות מוחמצים, סביצ'ה טוביקו וואסבי (טעים),סלט תמנונים (נהדר),אנטריקוט (שני ביסים לנקודה הפחות מרשימה הערב בשילה. אגב השף, שרון כהן מפליא בטאץ' מדוייק בכל פליטי חבר הימים, האוקיינוסים והבריכות) ושתי מחבתות/קדרות רוחשות דגים, ירקות ופירות ים, הטובה מן השתיים עם פלמידה ורוטב אדמדם של לימון כבוש. טעמתי זרתונית מהפוקאצ'ה, 3 סמ"ק ממאפה הכרישה והחלפתי מבטים עם הפירה והקינוחים. נראו מצויין. שותפי ביצעו בהם סיקול ממוקד. לגמתי בכיף כוס יין ריזלינג לבן מאלזאס, צריך גם קצת להתפרע, לא?

מים חמים על קרח יבש

סופי שבוע בכלל, וסופשבוע של סוף השנה, עשויים להיות מלכודת אלכוהול וקלוריות לאלו שאינם נשמרים. פודהה מכלכל היטב את מוצא פיו ועוד יותר את הבאים בשעריו. אמש בבר מצווה חביבה במקום כפרי ומאוד טעים, ("חגיגה בכפר", כפר הס, של מיכל קורן וחני פרבר (ז"ל)) הצלחתי לעמוד בפיתוי החיצוני הראשון. טעמתי כזית מערכת החומוס המגוונת עם המאפים המשובחים שהגיחו  מתנור האבן . נטלתי כזרת מהפיצה המבעבעת שיצאה אף היא מאותו טאבון לוהט, ויחד עם זאת הפלאתי לטעום מהאנטי-פסטי המצוין, השומר, השעועית, הקישואים ובעיקר מהפרגיות המיוחדות בגריל.      

 הבוקר זומן לי אתגר גדול יותר, סדנה חגיגית במטבח של מאיר (שואף)השמן. המטבח, מעין בית תמחוי לילדים, מאכיל זה למעלה מ-3 שנים את ילדי בית ים ש"שכחו" סנדביץ', או שבשובם מבית הספר אין מי שיכין להם צהריים. סדנאות של מיטב השפים והבשלנים בישראל, הן אחד ממקורות המימון החשובים למשמ"ש*. שף כתית, מאיר אדוני, היה חלוץ עורכי הסדנאות במשמ"ש בימי "כתית 1" – כפר רות, יחד עם שותפו דאז השף אלי מזרחי, והתכבדו לערוך את הסדנא הראשונה לפני למעלה משנתיים. מאז תרמו מאיר אדוני ושותפיו מכתית רבות למשמ"ש.

מאיר אדוני הגיע הבוקר כשהוא מוביל צוות מיומן של 4 עוזרים כדי להאכיל (את 40 משתתפי הסדנא) ולהדגים את נפלאות מטבחו המתחדש. מאיר אדוני מוכשר מאוד, מקורי, צנוע, חביב ויחד עם זאת אנושי ובעל לב ענק, במשך כשלוש שעות הסביר והדגים לפרטי פרטים שלל מנות מכתית, מנות דגל כסופלה הקדאיף ועד מנות שרק נכנסו לתפריט ומשלבות ניצוצות מהמטבח המולקולארי, רעיונות תצוגתיים אה-לה שף סטפאן יחד עם זרעי הפורענות היצירתית של מאיר אדוני.  שף מאיר הציג אויסטר מגורטן קלות על חלוקי נחל וגחלים לוחשות (משמן שהותז עליהן) ושיא התצוגה היה סשימי מדוגם שהוגש כשתחתיו מפלי "עשן" שנוצרו מקרח יבש שספג מים חמים. חגיגה לעיניים ולחיך. (וגם עושה טוב בלב). 

אולי קצת העלבתי ידידים (סליחה) כשלא טעמתי מהכול. לקחתי ביסון מגבינה מיוחדת שהכינו שרי ומיכה, אכלתי מספר תותים וגם גלד בצל ממולא טרטר דג. למען האמת שתיתי זיפ קטן ממשקה (פנימי) של עובדי מטבח כתית- מיץ אשכוליות אדומות עם פסטיס. 

  על רעיונות וטריקים מהסדנא בפרקים הבאים. שובו לבקר. 

*נכון- המטבח של מאיר השמן