לערבב ולטעום, להוסיף מלח במידת הצורך (שהרי בלימון הכבוש ובמלפפונים החמוצים יש).
ביצה קשה לא תזיק על יד…
אחרי ליטרת הבשר המוגרל של יום השישים ותועפות החמון בעורקים, זכר יציאת ספרד לא ייפלא שפנינו לפתרון הקל – סביצ'ה. דודי מכל דג שטיפל באיזה שף פרטי (זר) של אלפיונאי כלשהו הגניב גם לעברי נתח נהדר של פלמידה לבנה 650 גרם. שנפרסה(בבית לפני הארוחה) בכבוד ובעובי של כחצי ס"מ.
4 מנות נהדרות שמומחי הבית טענו שהיתה מדלגת בקלות לחמישיה ב"גמר הסביצ'ה" לכך התלוו פרוסות לחם שיפון של לחם ארז.
החוויה העליזה ביותר באה לנו כהפתעה. ידידינו צ' טייס אל-על ובנו ל' הובילו אותנו למסעדה -טאפאסייה מקורית מאוד. בדיוק כמו בסיבוב החניכה שעבר צ' בעצמו, בנחיתה הראשונה במדריד, כך הוכנסנו גם אנו בסוד העניינים והובלנו אל ה- MESON DEL CHAMPINON. כמאתיים מטר בפנייה אלכסונית חדה מאחת היציאות (במדרגות) מפלאזה מיור, נכנסים אל מין "מערה" בתוך החומה החיצונית של אחד הקירות בפלאזה. כבר בכניסה, מימין על הבר, מבחינים במערומי פיטריות ובטבח המניח ומוריד אותן מהפלאנצ'ה, כדי לענות להמוני ההזמנות של מנת הספציאליטה.
הישיבה בחדר הפנימי על שרפרפים נמוכים (קצת לחזור לימי גן הטרום-טרום חובה..) אבל במקום נגנית אקורדיון היה לנו דוד שניגן באורגן והשימחה רבה, אבל קודם האוכל: הפטריות לעיל -בן נעוצים 2 קיסמים- מכילות שמן זית עשבי תיבול ואיך בלי ח"ח* (חתיכת חזיר). כן הזמנו משולשי גבינה, פרוסות חמון, קרוקטים גדולים (הכי פחות מומלץ) וההפתעה הירוקה והמרנינה, פלפלונים ירוקים ומטוגנים, ממש ממכרים למרות ואולי בגלל, היותם מתוקים ללא שמץ חריפות. מנהג המקום הוא לשטוף את הטאפאס בסנגרייה צוננת (תשלובת מיצית מתקתקה שגם הילדים נהנו) אחר כך המשכנו בקצת יין יבש.
עוד אנו מזמינים עוד פטריות ועוד פלפלונים והמנגינה יוצאת לדרך. תחילה שירים ספרדיים (ויוה אספנייה) שגם אנחנו – כטוב ליבנו בסנגרייה- מצטרפים. בכלל, למרות הצהוב בחולצותינו, התחברנו למרחב הספרדי גם בשירים פחות מוכרים, והמערה החשמלית סערה ממחיאות כפיים ושירה. בשולחן הסמוך ישבו 6 סבתות ספרדיות שגם הן הפגינו השתתפות ערה בפסטיבל הפולקלור. אחד משיאי הערב היה כשהאורגניסט הבין שאנו אוהדי מכבי מישראל ובמחווה מוסיקלית ביצע עבורנו גירסה מיוחדת של "הבה נגילה". ההפתעה הגדולה היתה כשאחת הסבתות (בעלת המראה הכי אינדיאני-דרום אמריקאי) ליוותה אותו ואותנו בכל המילים הנכונות!
שיא מוסיקלי נוסף הגיע עם "זמר הבית" בן 85 לערך, מחוייט, שהפליא בשירה, תוך החלפת מבטים עם הסבתות "הצעירות", ממש רומנסרו רומנטי ספרדי ברוטב פטריות.
Meson del Champinon
Cava de San Miguel 17
Tel – 91-5596790
בספרדית זה נכתב TXIRIMIRI וזה טאפאס בר בסביבה עתירת ברים, טאפאסיות, ברי יין ועוד מקומות טובים. לא רחוק מהארמון, לא רחוק מפלאזה מיור וממש קרוב לתחנת התחתית LATINA. עניין הטאפאסים ושעות ההסעדה הספרדיות הם נושא מרתק. הלילות מאוחרים ומאוד שמחים ברחובות מדריד, אולם לנו היו התחייבויות צהובות לשנים מתוך שלושת הלילות כך שאת חלק מהמוסדות ביקרנו דווקא בצהריים עם הפתיחה. צ'ירימירי מעודכן ולא שמרני, מלצרית צעירה וחביבה עם האנגלית המשובחת ביותר בה נתקלנו במסעדות מדריד.
המטבח מנפיק מנות מורכבות, כבדות יחסית עם מכנה משותף של רוטב תפ"א מיוחד (שהופיע לפחות ב-3 מנות), וש המון פטריות, כבד אווז, חלמונים ושמן כמהין. הוצעו לנו 3 סוגי ריזוטו, נטלנו פטריות וגבינות ואספרגוס שהיו טובים. היה גם "המבורגר" יפני עם דבר מאפה מטוגן (?) ועוד הרכבים שלא תמיד ניתן לתהות על קנקנם, בעיקר לנוכח קשיי לשון. היתה גם צלחת פטריות פורצ'יני נהדרת, גם היא מחוזרת* ועם חלמון חי, נתחוני האם וסוג של שעועית או ירק חביב ועגול. יכול להיות ששילוב כוס יין ורדחו בנוסף לחצי בקבוק ריוחה שיבשו קצת את הזיכרון. בכל מקרה היה נחמד, ובפעם הבאה נשתדל למצוא גם את האפשרויות היותר קלילות (אם ישנן).
Calle del Humilladero 6 +34-914-641196
הפטנט המקומי די פשוט, משקה שוקו – שוקולטה מעובה וסמיך בתוכו טובלים "מקלוני" בצק טריים ומטוגנים, בצורת צינור מכוכב ((CHURROS ו"מנגבים" את המשקה עם המקלון לתוך הפה. הנוער הכי צעיר שלנו כינה את אחת הדוגמאות "דני מחומם", כצופה מהצד, שנטל ביסון אני יכול לציין שהשוקולטה תתפוס את תחתית שק געגועי האוכל למדריד, אבל זו בהחלט חוויה חביבה ועצירה מוצדקת למי שזקוק לאתנחתא בין סיוריו במרכז העיר. שוקולטה ב-2 אירו + צ'ורוס ב-1.20 זו עיסקה לא רעה.
הכתובת 5 Pasadizo de San Gines מערבית מה- Puerta del Sol. ובדיוק רחובון היורד מרחוב Calle Mayor פתוחים מ-4 אחה"צ ועד לפנות בוקר מאז 1894.
אסאדור פרונטון היא "כאילו סתם סטקייה" ספרדית, אבל כאן משתחל גורם קטן ועוד משהו שאולי נקרא לו איכות החומר והרצינות שבה לוקחים כאן את העבודה, עבודת הקודש עם האוכל. פשוט ומצויין. הקדמנו לצהריים ובאנו ב-1, כנראה שבתיאום הטלפוני, שהתנהל במעמד צד (מבין) אחד בספרדית, הובהר לי שזה נפתח ב-1 וחצי, בכל מקרה יצאנו לשוח קמעה בכיכר TIRSO DE MOLINA הסמוכה, לראות שוק יום א' של פאנקיסטים ומהפכנים דמיקולו של המאה ה-21 .
כששבנו במועד, מנהל המקום כבר היה בחליפה (במקום הג'ינס) וכל השמינייה הושבה לשולחן. יקירי – א"ס – קונסולי הכבוד של מזון האיכות בארצות הברית ומחוצה לה – המליצו לפתוח בחמון, וכאן הגיע מגוון מנוקנק היטב של מספר חמונים ונקניקים, כולל קטעי נקניקון חמימון המגיע מתבוסס בשומנו הכתמתם. אחד הנערים החטובים יכול היה להרשות לעצמו לגרוף את ה"מיץ ההולנדי" ולהספיגו בלחם המשובח, וכך עשה. עוד מנה מומלצת שלא הכזיבה היתה פלפל אדום, (קלוי או בתנור) נטול קליפה , אבל שוב עתיר טעם. מנה ראשונה נהדרת נוספת היתה אנשובים טריים (וגדולים יחסית) ומטוגנים עם שום ושמץ פילפול – שיגעון! על האספרגוס הלבן בצורתו הרכרוכית משהו, אישית איני ממליץ.
לפני המנה העיקרית הגיעו תוספותיה, שעועית חומה ומבושלת כמעין חמין וכרוב כבוש (?) עם איזה בשר. הדבר היחיד שהותרתי לליויי העיקרית היו פלפלונים קטנים ירוקים, חריף לייט וחמצמץ. וכעת פנינו לעיקר. מנהל המקום (יפה מאוד מצידו) המליץ, בשלב ההזמנה- בניגוד לנטייה הטבעית, הכמעט בילתי נשלטת של פודהה – להסתפק בשתי מנות עיקריות זוגיות של בקר Chuleton de Buey מנת הדגל. ואכן ההמלצה הסתברה כנכונה (וכלכלית) מכיוון שמנות הפתיחה היו נדיבות בטעם והיקף.
הבשר, איכותי ברמות גבוהות, ומגיע חתוך לנתחים. (דוגמת הפורטרהאוס) קצת קריר מהרצוי, אבל מדיום-רייר ומושלם בטעם. (לצערי הגדול התמונה, של עיקר העיקרית, רעה ומחטיאה את האובייקט, בשל מערכת יחסים קצרה מדי עם מצלמה חדשה . נקווה להשתפר בהמשך.) עם האוכל זרמנו עם צמד בקבוקי ריוחה 2002 של VINA ARDANZA שהיו נהדרים ואולי תרמו אף הם לאיכות הצילומים…
לכולם, הסתבר נותר מקום בקיבה השנייה, המתוקה ולפיכך הוזמנו גלידה (בסדר), אורז עם חלב (לא נבדק) ועוגת TARTA של ויסקי שהיתה מעולה, משהו כמו קרם ברולה-קטלן עם ניחוח קל של ויסקי אבל ללא מועקה אלכוהולית, חבל ש"הוראות היצרן" איפשרו לי רק כפית וחצי. בסיכומו של דבר עם היין והמון משק"לים* הגיע החשבון לכ-50 אירו לאיש. מקום פשוט וללא הדר אך נהדר.
Tirso de Molina, 7 (יש תחתית ממש בכיכר)
הכניסה מרח' Jesus y Maria 1
Madrid 28012 Spain
+34 91 369 1617 / +34 91 369 2325
Open Hours1:30p-4p M-Sa, 9p-midnight M-Sa, 1:30p-4p Su
עוד סניף ב- PEDRO MUGURUZA 8
אז את סיינה עברנו, ונגמרנו בגמר. ולסיכום הגענו רחוק יותר מהיכולת הממוצעת של מכבי. לעומת זאת מדריד מקסימה, יפה, עם שפע גנים ועצים, תושבים חביבים דוברי ספרדית רהוטה ושוטפת, וקצת פחות בקיאים באנגלית… יש להם המון מה להציע בענייני תזונה נאותה. השתדלנו לטעום הרבה, ומה לעשות שחמון ( JAMON רגל חזיר פרוסה דקיק (כמו פרושוטו- פארמה האם, רק קצת יותר טעים, לחיכי) משמין והמון טאפאסים מטוגנים, ויש פה ושם , אבל מעט סלטים חיים. בימי הפיינל 4 הסתובבנו בשישייה ובחלק מהזמן בשמינייה, הלכנו המון (תמורת חמון) ברגל כדי לאזן קצת את משוואת הקלוריות, עודדנו הרבה ונפנפנו בצעיפים ובפונצ'ו הצהוב שקיבלנו, אבל בסופו של דבר ובחלוף שבוע מדריד ניצחה את פודהה במאזן האימה, ותהליך הפחתת המשקל התעכב מעט, (ובעצם שבתי כלעומת שבאתי, משקל זהה – 113.5 קילו אך בקירבי חוויות משובחות ואלפי קלוריות מענגות). היה קרב נהדר, טעים מאוד וגם נעים, אספנו הרבה מקומות מיוחדים שעל מרביתם אפרט ואמליץ להלן:
פודהה, ולמרות שבשבוע שעבר לא התקיים טקס העלייה על המאזניים, בנסיבות בינלאומיות, הרי שכעת כבר מותר לגלות - גם השפים המכוכבים מאירופה לא יכולים על פודהה – והוא ממשיך בדרך הנכונה, ומשאיר בשוליים יתרות שומן בסך מצטבר של 24 וחצי קילו. ומשקלו הנוכחי 113 וחצי קילוגרם.
במחשבה שניה הרי שהמאבק האמיתי והקושי הגדול היה מידי בוקר, בצמרות האלפים הבוהקים, עת פלטו התנורים עשרות קראווסונים (בעיקר עם שוקולד) ובאגטים, מתועשים קמעה, אבל צרפתיים מאוד וזועקים: "אני נורא טרי – תאכל אותי כבר עם חמאה". לא קלה היתה דרכנו, אבל לבסוף הבטחתי לעצמי ביס פיצפון פעם ביומיים, ובבוקר האחרון, אחרי התנהגות טובה קוראסון שוקולד שלם עם חצי כפית חמאה, ומדובר בפודהה, שבימי קדם היה טוחן 4-5 בקטנה, אחרי כמה באגטים…
השאלה הנוכחית היא האם העתיד צהוב? האם מדריד תאיר עיניים? האם נעבור את סיינה ונגמיר? האם חמון משמין המון? וכיצד ישפיעו תועפות הטאפאס והקאוות?
על תשובות אלו ואחרות עשויה לבוא תשובה, או שלא.
ואם בדרך לפסגות האלפים עברנו בסמוך לטורינו, הרי שבמורד התגלגלנו ממש במקרה לעיר גרנובל, שבמרכזה נמצאת Le Fantin Latour של מיודענו שף סטפן – ידיד נאמן (של עם ישראל).
נכון לשנים הרלבנטיות לפעילותו על מרקעי ארץ הקודש אין לו כוכב של מישלן. היה לו לפני מספר שנים כוכב במסעדתו הקודמת במיקום אחר, אולם המעבר הסיר את הכוכב. (כך מקובל במדריך זה) בשנת 2008 מציין מדריך מישלן החדש שהוא מועמד לכוכב מישלן שעשוי להיות מוענק לו במדריך 2009. מדריך גו-מיו העניק לו השנה 15 נקודות. (מתוך 20) כך שהבשורה "עטור כוכב מישלן" שהוכרזה בכל מהלך שידור התוכנית ב-2007 הייתה גבולית במקרה הטוב. אולם כפי שתוכלו לקרוא בין ובתוך השורות הבאות, סביר מאוד להניח שיכולתו וכישוריו המיוחדים של סטפן פרואהדוו,( Stéphane Froidevaux) יביאוהו אל הכוכב ואולי לכוכבים.
המסעדה ממוקמת סמוך לפינת כיכר חביבה בגרנובל, עיר שציפינו ממנה למעט, והתגלתה כחמודה מאוד. במבנה שנראה כבית מלון מוסב, נכנסים כאילו לתוך יער על מדרגות הכניסה כשברקע צילומים של כל מנות המסעדה. בפנים עיצוב מודרני של ריהוט מאז ומעכשיו, כפרי ועירוני, עם נגיעות חזקות בורוד ואפור. והמון צמחים ועציצים גדולים. הלוק מאוד מצא חן בעינינו.
החלטנו " להתפרע" וללכת על כל הקופה עם תפריט ה"הפתעה", בה בוחר השף את כל 10 המנות שנקבל. (95 אירו. יש גם תפריטים ב-74 ו-59 אירו),קיבלתי תפריט טעימות יין בן 4 כוסות (35 יורו), שהתחיל עם CHIGNIN מ-SAVOIA , המשיך עם לואי ז'אדו (בורגון) לבן ועוד לבן מלנגדוק – CLOS DE AUGUSTIN, אמנם לא היה פסול באף אחד מהם, אבל חשתי שמחול הטעמים של סטפן היה צריך לחייב אותי להתחבר לטעם המוכר והטוב של איזה ריזלינג, שהיה מוצא לו בקלות דרכים לחיבור עם כל מנה ומנה.
כטרום פתיחה קיבלנו ערוגה קטנה ופרחונית (או בפשטות גינה לי חביבה) על מגש עץ (שהונח על תחתית עץ מיוחדת שבמהלך רוב הארוחה שימשה מצע להגבהת רוב המנות.) לצד הערוגה הוגש ברושט מטוגן של פטריות קצוצות , כוסית מיניספרסו עם מרק דלעת משובח מוטבע בזרעוניה ותרכובת סלרי קצוץ ומוקצף. מרענן וחדשן.
הוגש לנו לחם משובח, עם חמצמצות קלה ותוכן רך ולח ומעטה קראסט עבה.
למנה ראשונה הגיעו במקביל שתי הצעות (שחלקנו בין כולם): 3 סוגי פרשנות מיוחדת של סטפן לגספאצ'ו. מנה מקסימה ומרעננת עם ערב רב של טעמים, צבעים ומרקמים בשילוב פירות (בעיקר קולי), ירקות , גרגירים ועשבים.
במקביל על ענף "רוגטקה" ענקי היו נעוצים "סנביצ'ונים" של לחמנית פיצי עם קרם חצילים מעושן, גזר, ג'לי תה ירוק, שמן ארגן ואולי עוד משהו. מאוד דומה לאחת המנות מהמרקע.
מנה מושלמת ולא נעדרת יצירתיות ועדכון, הייתה השנייה: כבד אווז מטוגן ברוטב ששילב יין ופרח בשם פרימוורה בר ונוגטין עם שברי פולי קקאו ואולי איזה אגוז – פיצוץ!
המנה הבאה כנ"ל ריזוטו (אלדנטה פרפקטו) פרמג'ן בכוסית שקופה ותמירה באמצעיתו איזה מוס ליקריש עדין ובתחתית פיסות צלפים, זיתים שחורים וזרעי דלעת – מעולה.
בתווך הוגש מנקה חיך: מיץ מתפוזים, צנונית ואגס – נהדר.
המנה הבאה – סיבאס עם רוטב שמנתי קליל בשילוב פרח שגדל ביער, (אלא אפוא יגדל אצל חמתי בקומה 11 באדנית?) חביב.
דג הרסקאס, מיודענו מהמרכיב העיקרי בבויאבאז, הגיע רוחש על סלע לוהט והיה טעים כשלעצמו. הכבודה הנלווית שלו משהו עם ליים ורוטב סרטנים) הייתה מעט חמצמצה ומרירה לחיכנו.
מרענן רשמי נוסף – מיץ פומלו אדום ותערובת תבלינים עליה השתלט הקינמון וחבל.
המנה הבאה שיפוד של "פילה" שליו שהיה הכי פחות מוצלח בשל עודף עור, שומן ועצמות (ואיפה איפה, איפה הפילה ?) אולם התנחמנו במגדלון המפורמט שכלל נבטונים של קינואה, צנוברים, עגבניות, פירה בטטה והיה בו מן הקראנצ'יות.
תפריט טעימת היינות עבר לאדום עם כוס נהדרת של ALLONZO (טמפרנילו) מלה-מאנשה (יין קצת דון קישוטי, סתאאם), ומייד הגיעו שתי צלעות כבש מצוינות "מתבוססות" בעשן יערות טחוב, תוך שהן כלואות בצנצנת ענק חתומה על מצע עשבים, אורנים וגזעונים מהיער, וסופגות את ניחוחות הבוקר. (אוקיי, אז אני מתגעגע קצת ל"סלון"…) גם מנה בסגנון דומה נחזתה כבר על מרקעינו.
הגשה מספר 11 הביאה אל פינו את מצג (4) הגבינות המעולות, ולמזלנו בחתיכות קטנות עם לחם אגוזים וגלידת בצל מקורמל מאוד טעימה ומתאימה.
מכאן קיווינו שהסוף כבר קרוב. ואנו רק בפתח מסכת קינוחים. קינוח ראשון שוקולדים בכל מיני צורות והרכבי טעמים שלפעמים הלכו (עבורנו) רחוק מידי, עם סורבה אקליפטוס וגלידה של איזה פרח.
היציאה הקינוחית הבאה היתה של ספלון עם שילוב מסעיר של אספרגוס , הל ותות, WHAT THE HELL אמר לעצמו סטפן (אם היתה האנגלית שגורה על לשונו), והמשיך גם לסורבה תות והל, ומי אמר שאין אצלו השפעות מהמזרח והמזרח התיכון.
כמעט מסיימים, ובר המצווה BOY קיבל את מבוקשו, מנת "הפלנטה" הנודעת, עם מערכת הכוכבים משורטטת בשוקולד לבן דק על הציפחה השחורה (שהופיעה במהלך הערב המון פעמים). ובתור הכוכבים עוגנת קוקוס, סורבה ליים חמוץ מאוד ומין כדור פינג פונג (משוקולד לבן) מרמלדה ואיזה שוקולד מריר. בסך הכול מנה עם טעמים מפלנטה אחרת. מכיוון שכבר ביקרנו במטבח והצטלמנו עם השף, ואפילו ברך את הנער, כעת הופיע על צפחתו זיקוק מרשים ובתחתית היה כתוב "מזל טוב" בעברית. למזלנו הטוב נימצא שם בסטאז' של שבועיים שף ישראלי חביב (שבשאר ימותיו עובד אצל רן ראש ב-הנמל 24 , חיפה) שוחחנו איתו מעט והוא כמובן זה שכתב בצורה יפה את הברכה.
גם פטיפורים הומטרו עלינו עם ספלון מיץ אננס ! קראנץ' שוקולד, עוגיות,מרמלדה (מעולה), נשיקת מרנג ושוקולד.
היחס לאורך כל הערב היה נהדר, (ובעצם עוד קודם לכן בטלפון המליצו על מלון בעיר ולקחו את שמותינו כדי לרשום אותם על חלוקי נחל קטנים ולהציבם על השולחן). כל הצוות, ובעיקר הסומלייה החביבה מאוד, המטרה-די (הגיע, כסטפן, ממארק ויירה) היו מעל ומעבר. בסוף הערב צולם לנו התפריט המלא והנער זכה גם לגלויה בחתימה טובה .
בקרב הסכינים הפרטי שלנו בין סטפן לאלפרדו זוכה סטפן במלוא הכוכב שלנו!
אפשר לקרוא לזה גם תחקיר יסודי, עם חשיפות בלעדיות על אושיות "קרב סכינים", בכל מקרה פודהה החליט להקריב את מצבור הקלוריות המצומצם שלו ולבדוק עבורכם ועל בשרו ובשר מחמלי נפשו את הכוכב החדש של שעשועון הריאלטי הקולינארי הישראלי. בשיחת טלפון הוברר שאלפרדו רוסו, שף אלפרדו, לדברי עודד, אכן יהיה במסעדתו DOLCE STIL NOVO בחופשת הפסח שלנו, ולא בניו-יורק, ממנה חזר ערב קודם מארוחה פרטית שבישל, או שייסע שוב לישראל לצילומים או לאירוע מיוחד בו יככב.
המסעדה ממוקמת בכפר קטן, צ'יריה (Cirie ) כ-16 ק"מ מטורינו, לא רחוק משדה התעופה. בבית מגורים מוסב, מעוצבת נעים, חם ומזמין עם הרבה אמנות מודרנית על הקירות.
בחרנו בתפריט טעימות הפתעה של 7 מנות (יש גם של 10) ב-65 אירו. תחילה הגיעו ברוסקטות בעובי צ'יפס במספר טעמים ואיתם כל מיני "ביסלי גריל", ומייד כפית גבינת 9% בשמן חריף מתקתק.(נחמדים ולא יותר). מנה ראשונה: (ממנות הדגל של DSN) ויטלו טונאטו (פרוסות דקיקות של עגל בתוכן טונה עם צ' יפסוני ברוסקטה ונבטונים, טעים מאוד ומוגש בצלחת פטרי מזכוכית עם מכסה.
לשנייה: דג (SARGO ) על פירה שעועית לבנה עם דף דקיק מזיתים. עשוי היטב. לשלישית: ארנב מטורן ומחומם מעוטר בפלפל אדום בגריל. (למ"מ*). מנה רביעית- פה כבר ראינו כוכבים – דפי פסטה רחבים מאוד מגולגלים ומותפחים לתל קטן עליו קציפת פרמז'ן ולמעלה קראסט פרמז'ן, מעולה וקליל. חמישית, עוד מפגן ראוי של שליטה בפסטה – סוג כלשהו של רביולי עם ברוקולי עדין ואוורירי ברוטב של דג עדין. שישית, (מנת הפסטה 3), רחבה אף היא היתה "מודפסת" בכתב דיונונוים (אני מניח) עם שם המסעדה והוגשה עם תרד וצדפות וונגולה, וסבלה ממליחות יתר קלה. שביעית ואחרונה למניין נתח פרת FASSOLE מבושל-צלוי באיטיות ונימוח על פירה תפ"א עם עגבניות קצוצות, טעים.
לארוחה התלוו כוס יין לבן עם שם גרמני (לא זכור בדיוק מאיזה צד של הגבול גדל ובוקבק) אבל ליווה בצורה יבשה את תחילת הארוחה. ברברה ד'אסטי סופריור VIGNE VECCHIE 2004 היה מצויין.
לקינוחים בחרנו 3 (כל אחד ב-12 אירו) .כטרום קינוח הוגשה "ביצה עין" מוניל מושטח ו"חלמון" מפירות הדר מג'ולנים* באגר-אגר. הקינוחים עצמם היו קרם עוגת טירהמיסו על עוגה עם שברי קפה מסוכר, תותים עם קצפת ושברי מרנג' ובצד סורבה תות, טעים וקליל והמנה המיוחדת (יחסית) קרם יוגורט עם ג'לי פסיפלורה, בצק לחם ופירות, גם היא מנה קלילה וטוב שכך, מכיוון שמייד אחריה הגיע פוסט-קינוח משובח ביותר של דפי אצות עם קוקוס.
חשבתם שסיימנו? עדיין לא. לפני החשבון הגיע גם מגש פטיפורים מאוד מיוחד ומקורי. ומי שראה בתכנית את היציאה של שף רוסו עם שפופרת משחת השיניים יבין שכנראה יש לו איזה Fטיש קל לאריזות; מגוון הסוכרים הגיע במנשא רב צינצנתי, ואילו האגוזים המאוד טעימים צונצנו אף הם. היו שברי עוגיות אספרסו נתונים בקופסית "משומשת" של נספרסו. היו גם "סוכריות על מקל" של לימון ודבש שנטו לחריפות לא נעימה, טרפאלס , שקדים משקולדים וכפית עם שתי אבקות אחת מהם מנטה . בסך הכל מבחר מרשים.
האירוח והשירות היו למופת. השף היה זה שלקח את ההזמנות והסביר והיה מאוד נחמד . אם הבנו אותו נכון הרי שהיתה חלוציות ישראלית בביקורנו. הוא בא לוודא מספר פעמים שהכל כשורה ואף לקח אותנו למטבח לראות את הצוות ואת הסו-שף פרדריק. סיכומו של ערב ארוחה טעימה ברובה, אירוח נעים, כמה הברקות, ושף חם שעוד יעשה שמח בקרוב בקרב הצמרות הזוגי שיתרחש בירושלים. ל-DSN של שף אלפרדו רוסו כוכב מישלן 1 במדריך 2008 וכך היה גם ב-2007.
