FOODHA'S GOURMET DIET

כל שנה בערך, באמצע-סוף חודש מרץ, מתאספים על עץ הלימון המשפחתי שבמושב עודפי לימונים עסיסיים, שמשוועים לשימוש. וכך זו השנה השלישית הם מצונצנים ונכבשים בקלות:

המצרכים:
לימונים עם קליפה עבה (עדיף ללא גרעינים)
פפריקה אדומה חריפה – לפי הטעם (אפשר רגילה) או פלפל צ'ומה.

מלח גס

אופן ההכנה:
חותכים את הלימון לחצי באורך, ואז לפרוסות בעובי חצי ס"מ (ומוציאים גרעינים), שומרים עוד כמה לימונים לסוף ההליך.
בקערה גדולה מערבבים את הלימונים עם כף מלח גס לכל שני לימונים ופפריקה או צ'ומה לפי הטעם
מכניסים את הלימונים לצינצנת משתדלים לדחוס ככל האפשר,
מכסים את הצינצנת ומניחים על אדן החלון ליום או יומיים,
הלימונים יפרישו מיץ, והצינצנת תתמלא עד החצי,
לאחר יומיים מוסיפים מיץ לימון סחוט עד לכיסוי הלימונים,
ומעל מוסיפים כחצי ס"מ שמן (רצוי זית) כדי למנוע התפתוחת עובש
מחזירים לאדן החלון לשבוע ימיים בערך.
הלימונים מוכנים כאשר הם הופכים לרכים – אך לא רכים מדי. ואז מאכסנים במקרר.

לשימוש לאורך השנה (ויותר).

הולך עם דגים ועוף, ממולאים, רטבים לסלטים, עם יוגורט  וכל מיני.

האמת שנוף לים יכול היה להשלים את התפאורה, אבל לא היה חסר דבר. אייל שני חזר, ולשמחתי זה נראה באופן מסודר, מצויד ב-DREAM TEAM  של 5-6 טבחים, גדוד מלצרים (כולם זכרים) ועוד מנהלים ומשקיעים ליד עמדת המוצא (של המנות) ובין השולחנות. המקום (מעבר יבוק 8 , נחלת יצחק, ת"א) מקסים, חם ומאוד מזמין והאווירה נעימה. הטאבון (המוכסף) בפינה הוא לב העניין ואיתן זנזורי (יועזר) מביא ונותן בו. על ה"בר" מסודרים לתצוגת תכלית מרבית הפרודוקטים (בדרגות הכנה שונות), ירקות, בשרים וקינוחים כך שהבלוטות מוזנקות לפעילות ללא דיחוי.

המקום מאוד פתוח ודינאמי מאוד, כל ההתרחשות במטבח מול העיניים ובמרחק נגיעה, וכמובן שאפשר לעמוד ולהתבונן במלאכת המחשבת של אייל וחבריו (וגם "לשמוע" אותו חושב איזו קללה, שבלעדיה הדג לא יוצא נכון, כנראה…). ההגשה והחזון, אני מעריך הם של  בישול, הגשה ואכילה חושנית.  לפיכך מוגשות המנות על ניירות, שקיות נייר חום, מפיות וקרטונים (כמו של פיצות אבל מלבניים), סכינים אין על השולחן (רק בבקשה מיוחדת או עם אומצת האנטרקוט) בסלון מתבקש לאכול בידיים ככל האפשר. לחם הפרא האפוי, הבת המודרנית (והמעט יותר כהה, אולי קמח מלא?) של הפוקאצ'ה המיתולוגית מאוקיאנוס ועליה נחים פלפל אדום וחציל שנשרפו באותו טבון ומורטבים בטחינה וזעתר. (48) את הלחם ממש נחמד לאכול ביד, אלא שעניין "תכנית החלוקה" על פיה אנו משתדלים לאכול סבלה מחסרון כלי החיתוך החד, עד שביקשנו וקיבלנו.

המנה הבאה  (מסקציית הירקות) הייתה "נתח חציל יריחו מוזהב ברוח מתבוסס בקרם של 8 עגבניות מדבר עטוף בטחינה משובצת בביצה אורגנית חומה" (47) ובקצרה הגרסה המאוד מוצלחת של שני לסביח. המשכנו לסקציית "תערובות חד-פעמיות" ומשם קיבלנו מנה לא גדולה של "3 דיונונים לוהטים חולקים שלולית יוגורט יחד עם עשבי בר, זיתים יוונים, גבינת כבשים וירקות צרובים באש" (72) הייתה במנה גם ביצה קשה  ואולי הושמט פריט או שניים מהמרכיבים, אבל המכלול נהדר וגם הוא נוגב עד תום עם הלפ"א*.

 מכאן פנינו לסקציית "ציד של רשת אחרונה" עם קארפצ'יו מוסר ים עטוף בלימונים צהובים ושמן זית. טרטר שקדים ירוקים. (95) הוא הגיע נטול הטרטר והוכתר למנה הכי פחות מרגשת. לעומתו המחבת (הקטן 89) בשרימפס קריסטל ענק ובייבי (ולא ביבי ולא שרה) קלמארי בחמאת עגבניות היה מעולה, כל אחד נטל ביס, אבל היה כיף לקלף ולמצוץ אצבע כל פעם ואפילו לחרוג ממשטר התזונה החדש, כי את הרוטב הזה אי אפשר שלא להספיג עד הטיפה האחרונה בלפ"א*.

 את כל הכבודה הנ"ל ליוונו ביין הבית (שלנו)ריזלינג, קארטהוייזרהופברג ושלחנו כוס ומעלה גם לצוות.מים מינראליים של נביעות הוזרמו (בטמפ' החדר) לכוסותינו בכל העת. ולפני המנות הבשריות נחלץ גם  Cos d'Estournel 1995  שהגיע מסט. אסטף לנחלת יצחק והרגיש  גם הוא בבית. המנה הפחות מסעירה (אותנו )במחלקת הבשר הייתה "רביולי נתחי אנטרקוט מוטחים על פלדה לוהטת, נחים על תרד מבושם בחמאה, עטופים בליבה לבנה של חציל שרוף,(92) .

זה היה טוב אבל לא התקרב ל"נתח הקצבים נוטף ממיציו, נפרס ומתערבב בעצבנות על כל מה שנח ליד הסכין " (120) מנה מופלאה, מעשה מרכבה של סלט, שבגרסתנו (נדמה לי שהוכן על ידי ה-CO CHEF, בני ליפשיץ, הוגש עם כרוב אדום, עגבניות, שקדים ירוקים ואולי קצת פלפל ירוק חריף. עוד שיא היה 500 גרם של אנטרקוט "הנתח המוטרף ששוכב על הבר, בצליה מסוכנת בעצים הבוערים". נזל בפה מה גם שהליטוף האחרון שהעניקו לו המיילדים אייל שני  ואיתן זנזורי היה עם חמאה. (325) . שני הקינוחים היו "פודינג שוקולד מחזיר ילדות" (45) צפוף ומרוכז ו"טארט טאטין של תפוחים מזוגגים כמו סוכריות, עטופים במרציפן עטוף בבצק שקדים זהוב" (55) מעולה. גם פודהה חרג ממנהגו זה 100 ימים ונטל 3-4 כפיות מכל אחד וזאת אחרי אי-אילו נתחי לפ"א* מופלאות. הסיכום לארבעה – 988 שקל  לפ"ת* בהחלט לא מצריך השתייכות לאלפיון העליון, למרות שחלקים ממנו בכל זאת הגיעו. המים  עחה"ב*, החליצה ללא חיוב. 

לסיכום – ארוחה נהדרת, אווירה מיוחדת, לנו התאים לבוא מוקדם בשבע וחצי ולהיות מתוקתקים עד 9 וחצי, כדי שאלו שרוצים באמת ללכת לישון מאוחר על בטן מלאה  יספיקו.  מי שחזות המדען המביט בריכוז רב מבעד למשקפיו לא עושה לו טוב, ולא מסוגל להתמודד עם הוגה הדעות המקורי ופייטן הטעמים, הפסיד.

*לחם פרא אפוי

  20 קילו פחות,  כ-85.5 אחוז נותרו מפודהה המקורי. ובדיוק הפכנו תקליט. אמנם הכול כמעט דיגיטאלי, MP, CD והורדות, אבל למי שנולד באביב האחרון של שנות ה-50 מותר לבשר בצורה זו על מחצית הדרך הרצויה. 20 קילו הם בהחלט הישג יפה, אולם המשימה תושלם (אך לא תסתיים הדרך) עת יבשרו הספרות הדיגיטאליות על משקל דו-ספרתי.

אם אני מנסה להיות גלוי עם עצמי ולראות להיכן נעלמו 20 הקילו  ב-13 השבועות שחלפו, אני חייב להתוודות שתמיד אכלתי (והאכלתי) טוב מאוד , ומרבית הארוחות שבאו אל פי ופיות סובבי היו מזינות ומאוזנות ועל פי רוב בריאות. בחשבון הנפש והרפש אתמקד מייד בכל הדברים הנוספים שנהגתי להאביס אל מערכת העיכול שלי, בדרך כלל בלי לספור אותם במניין הארוחות. לרוב היו אלו "השלמות והקדמות", ארוחת בוקר מאוחרת, ארוחת עשר שנייה, טרום-צהריים, ארוחת 4 ארוחת ערבית, ארוחת ערב מאוחרת, ארוחת לילה וכל מיני נשנושים ללא מועד נקוב.

ומה לא היה לנו, כמעט לחלוטין, במאת ימי החסד של המשטר החדש:

• שוקולד (על פי רוב בחבילות שלמות או בחטיפים, טוב גם להעלמת ראיות…).
• שקדים , אגוזים , בוטנים ופיצוחים ממאה גרם ומעלה.
• סוכריות גומי (פתחת – גמרת!).
• שקיות (מלאות, בדרך כלל) של מאנצ'יז.
• בורקס שבלול מזדמן, עם ביצה.
• סביח או שניים + קובה מפותחת.
• לחמניות שלמות ובעיקר פוקצ'ת גרעינים של "בר לחם" מוחמאת ביותר.
• 2 "כדורי" גלידה, או סתם קערות מתפקעות.
• שלגוני מאגנום שקדים ושווי ערך.

כל אלה,  בעבודות חוץ, לפני או אחרי  הארוחות המסודרות בבית…

על פי משנתו של F גם כפית אחת של מיונז ביום, או כף בשבועיים ראוי לה שתהייה איכותית. ברור שאין זו השעה להכנת מיונז ביתי (מלאכה די פשוטה) שיהיה כמובן עדיף וטעים, אך יבוא בכמות גדולה מידי. לא מכבר מצאתי, בקרב המיונז המתועש,דגם חדש וטוב. חפשו את  הצרפתי שיש לו גוון חרדלי עדין מבית מייל MAILLE  נרכש במחיר מפולפל 17.99  במגה אורבאני. (ויש לי תחושה עזה שכדאי להצטייד , כי בקרוב ייעלם מהמדפים).

בלסמי משובח לשימוש יומיומי שאינו עולה עשרות ומאות יורו מצאתי לא מכבר אצל חינאווי (בשר), בקבוק בן ליטר של FINI  עולה 106 שקל. כאמור זה לא סירופ ולא מיושן 12 שנים ומעלה, אבל שווה.

את סלמון יעקובוביץ' פגשתי לראשונה לפני 13 שנים. יוסי (פיס) יעקובוביץ' וזיו ראובני  ניהלו קייטרינג משגשג "זיו ופיס" (ממנו יצא מיקל) ואחר כך הקימו בבאר יעקב את מעשנת הסלמון התעשייתית האיכותית הראשונה שבעקבותיה התמעטו הרכישות (שלי) בחו"ל. אחרי זמן נפרדו, נרכשו על ידי גוף גדול ופנו לעיסוקים שונים. (לא בטוח שבסדר הזה) לפני מספר חודשים חזר יוסי (פיס) למותג יעקובוביץ', למוצר המצוין ולחנויות. אני מצאתי ב"חלום של טעם" ברמת אביב ג'. גם כאן המחיר אינו עממי 26.50 שקל ל-100 גרם.

הגישה הפודהיסטית הבסיסית, הנשענת על ביקור ראשון שלי בבית בפריז, גורסת שימוש בירקות טריים יום ביומו. אמנם חלפו 31 שנים וגם לצרפתים יש אני מניח מקררים ומקפיאים גדולים יותר, אבל אז לדוד  הצרפתי (של חברי הטוב דוליטל ) היה מקררון פיצי, ומאדאם  פופיק (כך נדמה לי כינינו אותה), היתה יוצאת בוקר בבוקרו לרכוש את הירקות והבשר  (וגם הבאגט) שישמשונו לסעודה.  לא היה שם שום שמץ של גורמה, אבל היו נוהלים ראויים. את הגישה לירקות השתדלתי להטמיע באורחותי, בהצלחה יחסית. אולם, הנה כי כן- כדאי תמיד לזכור שלאיכות המוצרים השפעה רבה על אורך החיים והטעם. כל זאת בא והקדים את הסלט המאודה הנ"ל: 

• ברוקולי  (אור-גני)

• עגבניות שרי (משק לוי)

• אספרגוס (משק לוי) קצת חבוי מתחת

• אפונת שלג (משק לוי)

• ויניגרט  (פודהה) שמ"ז, מיץ לימון, בלסמי, ש"ש, שפג"ט ומלח.

האם תוכלו לזהות על פי התמונה את גילם המשוער של הירקות? דומני שלא.  הברוקולי היה טרי בן יום-יומיים ואילו שאר המרכיבים בילו במקרר שלי 11-12 יום מאז נקטפו ונאספו מהשדות בתלמי יחיאל. אכן תמונות קשות ומציאות מזעזעת, אבל הסלט טעים ונהדר.

נפל הפור ועבר המועד ולהלן התשובות הנכונות:

מלמעלה למטה, משמאל לימין:

• 1. היצור ה"חייזרי" הוא שורש וואסבי אמיתי, שחלקו נשמר ושימש את פודהה ואורחיו בגמר הסביצ'ה.
• 2.  הברווז (ארוך הצוואר) הוא מצת לגז.
• 3. המלצר הוא מטחנת פ"ש מאוד ייחודית, כשמסובבים את ראשו כדי לטחון הוא משמיע קול "חנוק" ואומר:  YOU'RE BREAKING MY NECK!
• 4.  המהדק הצהוב הוא מקלות אכילה – צ'ופסטיקס לילדים.
• 5. התפוח הוא אגס קוריאני (צורה של תפוח טעם ומרקם של אגס)
• 6. השרימפ (ניגירי) הוא צעצוע נמתח ונוסע.
• 7. בקבוקון הטבסקו הוא פשוט מיקרו בקבוק זעיר.
• 8. קופסת  דגי הסרדינים מכילה שוקולדים בצורת דגים.
• 9. הסושי רול הקטן הוא נר.
• 10. בקבוקון היין מעץ – הוא גם מטחנת פ"ש.

המשיבה הזוכה היא שירה. שהצליחה לעלות על 5 פריטים באופן מדוייק! הודעה נשלחה לה במייל, ובקרוב היא תקבל משלוח מיוחד מפודהה הכולל 4 מלחי יוקרה. המשיכו לעקוב אחרי תעלולי פודהה.

נחשפתי וניכספתי לשוק טלה. אביב , פסח מתקרב, חמסין ראשון הם סימן המעיד שכדאי לפנות לעבודת טלאים. ארוחת החג המשפחתית היתה סיבה להצפין לרמת השרון למרינדו על מנת להצטייד בשוק  בת 3.200 קילו. המתכון , אחד הוותיקים בקלסר המוכתם שלי, עוד מימי העונה ראשונה של השף הערום. (ג'יימי אוליבר)

100 גרם אווז מעושן (או בייקון) קצוצים וכמות יפה של שיני שום חצויות, יוצרים חורים בסכין בשוק ולתוכם תוחבים אצבע ואחריה מהמעושן, שום וקצת מהתערובת המשיחה הנ"ל:

רבע כוס שמן זית, מלח,שום כתוש, מיץ מחצי לימון, פלפל שחור , (ו/או חרדל, פלפל חריף), מרווה, (ו/או רוזמרין, טימין) הכמויות בהתאם למצוי למרוח היטב מכל הצדדים ואם ממקררים להוציא שעה לפני ההכנסה לתנור.

20 דקות בחום 250 מעלות ואח'כ  הפחתה ל-160 מעלות לעוד שעה (ואצלי נשאר עד שעת הסעודה, עוד שעה ב-90-100 )

האמת שבכל פעם אני מכין את זה קצת אחרת במרכיבים ובזמנים ותמיד זה יוצא טלה-פלא!

בארוחה התמוגגנו גם  מעדשים שחורות (סיר א' ) ואורז אדום ומלא שחלקו סיר ב' שהכינה הגיסה ולא פחות מביכורי אפונת שלג שהגיעה ממושב חניאל בשרון. עוד סיפק לנו המחוז את אוזני המן המשובחות ביותר של החג השתא, פריכות ומלאות תפוחי עץ, תמרים, שוקולד או פיסטוקים וכולם מעשה ידיה של אפרת כספי – עוגות ועוד מבורגתה  (054-4618126)

שתינו כמעט עד-דלא-ידע מבקבוק מגנום של קברנה סובניון רזרב של אמפורה 2000, לשמחת היהודים.

 שלושת רבעי שעה ברחוב הארבעה ותיאבון קל, זה המצב. ברחוב החפור מאוד יש אפשרויות רבות. כמעט והלכנו לכיוון אונאמי אלא שבדרך נתקלנו במשהו חדש (3 חודשים) ומאתגר עם כותרת המשנה FAST GOOD -בריא מהיר. המלצר החביב , שגם בימים שאינם פורים נראה בוודאי טיפוס מיוחד, הסביר מעט לעומק את הבחירות שלנו. סנדביץ' עם חביתה (מתפריט ארוחת הבוקר) בלחמניה מלאה עם צ'ופרים, שהיה מאוד טעים והרמוני בביס שלי וגם ביתרת הביסים של רעייתי.

הנער התכבד בנודלס קארי הודי עם חזה עוף חופש עדשים שחורות ואורז אדום, שהיה סביר ומאוד לא תוקפני עם נימה הודית דקה.  אני נטלתי סלט עוף חופש : עם ירקות טריים : חצאי שרי, רוקט, עגבניות מיובשות, חמוציות, בצל ירוק וסגול רצועות גזר ועדשים שחורות עם ויניגרט מחורדל ומפושתן (חרדל וזרעי פשתן, סליחה, לא יכולתי לפספס אפילו שמדובר ברוטב…). עם הסלט הגיעו שתי לחמניות מלאות. גם המנה הקטנה 34 היתה משביעה.

מלצרנו הציע וקיבלנו בירה  NEW GRIST העשוייה מאורז ועוד מרכיב מיוחד שבסך הכל היתה חביבה. קיבלנו גם ע"הב כוסיות עם טעימה של שייק פירות יער משובח.

מקום בעל אטיטיוד חיובי ומעודכן,  שמלווה את התפריט בגישה תזונאית צמודה. המנה שלי היתה מסומנת ב-E נתון בעיגול ומשמעותה אנרגטי: "מסייע בפיתוח שרירים ומתן תחושה אנרגטית ונמרצת". לגבי השרירים אינני בטוח, אבל למרות שהלכנו לסרט קליל ולא ארוך בצהריים, אני היחיד שלא תפס נימנום פה ושם…

נ.ב. אולי יש איזה קסם או משמעות נוספת לשם ביאלה, אפילו אם זה שם האחים הבעלים שמוצא משפחתם מביאליסטוק, פולניה, אצלי במוח זה מצטלצל קצת כמו הבן החורג של ביאנאלה ובעילה. ואולי הבעיה שלי בלבד.

האמת שאני מכור על היד החריפה של א. קונפורטי. לפיכך ניצלנו את מצוקת החנייה בדרך ליד נוקיהו, בטרם המשחק הז'אלגיריסאי, המצולב עלינו לטובה, חנינו ממול ועצרתי עם הבכור לפת ערבית קלה. נתחיל מהקטע הפחות טעים: ספיישל של היום (אא"ט) אושינקו טונה, (56) רול מדוגם של טונה, אבוקדו, מחמצים יפנים, שנראה מצויין ובא עם סויה, גארי וואסבי, מסודרים יפה על הצלחת, אבל בפה לא פגע.

מצד שני מנת בינגו  קאלמרי, ובצל קלוי (41) עם רוטב כתום חריף ופיסות צ'אפטי להקרנצ'ת המנה – לא להחמיץ (לחובבי הז'אנר). גם מצד שלישי היה שיחוק נוסף, תחת השם בו לוק לאק (94) הגיעו מספר נתחי גדולים של פילה בקר עשויים  מהיר מאוד (בווק או פלאנצ'ה) תוכנם רך ועסיסי כמתבקש עם רוטב חריף נהדר על מצע של עלים עגולים (עלים יפנים?) ובצל ירוק ותוספת רוטב חמוץ חריף. ולא נודע כי בא אל קירבם! תוך בליסה השערתי שבמנה זו אולי היה שימוש בפלפל סצ'ואן או באיזה פלפלון עם אופי דומה.בעיני זו קצת קמצנות ועושק לגבות 8 שקל על קערית אורז לצד מספר מנות חריפות,לא נורא. קירין(24), דיאט קולה(13),הלכנו , ניצחנו , עשינו עוד טיול נמרץ חזרה לאוטו ושבנו בשלום לבסיסנו.

לכבוד נצחון המכבים וההצטלבות שבדרך,

לכבוד חג פורים, התחפושות ואוזני ההמן,

לכבוד שוק הטלה שתיכנס לתנור מחר,

ובעיקר, לכבוד הפותרים הפוטנציאליים והממולחים שבדרך,

ניתנת בזו אורכה של 4 ימים לגילוי חלק או כל האובייקטים שבצילום (נא לגולל מטה), כולם היו או מצויים במשכנות פודהה, כולם נרכשו או נתקבלו כמתנה בסכומים סבירים, כולם קשורים לאוכל, וכולם רוצים פתרון.

כאמור נא לשלוח ל- Foodha1@gmail.com

הצלחה למנחשים.

ובכן הלילה הגיעו סוף סוף תשובות חלקיות אבל נכונות. קודם כל היו מספר משיבים שדיברו על מגנטים. שלילי חזק, אין שום מגנטים. לעומת זאת יש כבר תשובה שניצבת בראש עם 3 בולים ו-2 פגיעות קרובות. KEEP ON TYRING

לא להתייאש….התשובות זורמות, עוד 3 פגיעות טובות במטרה התקבלו עוד לפני כניסת השבת…