FOODHA'S GOURMET DIET

ככה זה כשעובדים, צ'יק צ'אק חולפים השבועות ועוד שנייה אנחנו בחודש רענן וסגריר. הייתי בחו"ל, מעט מהחוויות בהמשך, ואירחתי בארץ נציג חברת המשחקים הגדולה בעולם לכשבוע.

תוצאות ישירות בתחום העיסוק עדיין רחוקות, אך בכל מקרה אורחי ואני סעדנו היטב, וגם המשקל קיבל תוספת, לצערי. מיעוט הזמן הפנוי והפעילות לא תרמו באגף ההוצאות, ברם כוחותינו שבו בשלום לבסיסם ולהקפדה יתרה על אורחות החיים.

בדרך ללוס אנג'לס לתצוגות, פגישות ופרזנטציות אצל חברות הצעצועים מספר 1 ו-3 בעולם, עוצרים בוונקובר. שילוב מקסים של אורבאניות וטבע, שפע תרבויות והיצע מעורר קנאה של מטבחים בעיקר בסקצייה האסיאתית. היינו בסינית מודרנית   BAO BEI חביבה, נעימה ולא יקרה בצ'יינטאון. הישיבה אגבית, הקהל צעיר והאוכל טעים.

ראמן מצויין היה בדיוק הדבר הנכון , במרקמים הנכונים ובטמפרטורה הנכונה, וגם מאוד קרוב, אחרי רכיבת אופניים והקפת סטנלי פארק המאוד יפה . הלכתי על המנה החריפה יותר ולא צ'טערתי.;Kintaro Ramen788 Denman Street

לדאבון ליבי הרב, הלכו לטימיון תצלומים וזכרונות עסיסיים, פתקי עבודה ומיילים וכמובן טלפונים ותזכורות שניטלו ממני בהיגנב האייפון.

כאמור שבנו למולדת, הצטיידנו באמצעי צילום חליפי ועל הסעודות המשובחות המקומיות בקרוב.

עוד חוויה וונקוברית מעולה, גבוה ומעבר לציפיות הגרגרניות המפליגות שלנו. חוויה מסעירה כמעט כמו רחיפה מעל פסגתו של הר  GROUSE, הר מקסים ועתיר פעילות, שבין צמרות יערותיו ומעל נחליו ,נדרשתי כדי להתלוות לבכורי בטרם יצה"ל, במסע אומגות מסחרר ועוצר נשימה. כזו היתה גם הסעודה של אותו הערב ב-WEST . (אגב בצילום הנ"ל, לחדי העין   אני משמאל)

 המסעדה נמצאת על רחוב גראנוויל, לא רחוק מהדאוטאון. באנו מוקדם, כדרכנו בקודש ובחרנו לשבת בשולחן השף – ממש מול המטבח, כדי לא רק לטעום אלא גם להתבונן בהתרחשות. לקחנו תפריט ימי – 98$ לאיש. לשולחן הגיעה לחמנית ולצידה קערית שמ"ז וחמאורגנית. משעשע – פנה קוטה דלעת עם פחזנונית של כבדווז. אחריה הפתיח הרשמי לארוחת הטעימות: צ'אודר של ווסט, עדין ומלא תוכן ומעליו "גשר" דק מאוד של עוגית פרמז'ן עולה על גדותיה ונוטפת איולי זעפרן. השף וכל צוות המטבח של כעשרה טבחים וסושפים הפגין יכולת מרשימה כבר בדקות הפתיחה על המגרש.  

החלפנו אחת מצמד מנות הביניים הבאות בריזוטו מאורז ("ביו דינאמי מיושן", בחיי ) עם ניחוח עלי דפנה של עץ פלפל, סלרי מקורמל ושבבי פרמז'ן ועל הדבר המדהים הזה כשלעצמו, הרהבנו וביקשנו (ובתוספת 14 וחצי דולר קנדי, אף קיבלנו) תשיופת של כמהין לבנות, שבדיוק זו עונתם.

המנה העיקרית הייתה האליבוט (של המלכה שארלוט) מאודה בציר ארומאטי מכוסה פירורי עשבי תיבול טריים ומונח, אחר כבוד על ריזוטו של תפ"א, צדפות,   וצ'וריסו, והכול ברוטב של תרד טרי. הרשו לי לצטט את איבן-פודהה : "מנת הדג המבושלת הכי טובה שאכלתי!" ועם בנים ותלמידים לא מתווכחים.

השף וורן גראגרטי Warren Geraghty  (האנגלי במקור) משמאל, באתנחתא מטבחית נקיה. היה מרתק לראות התנהלות מתוזמרת היטב, מבלי לשמוע כמעט את המנצח מרים את שרביטו או קולו. פה ושם איזה מבט נוקב לתוך תרווד או מיצמוץ זועף של כף טעימה מרוטב. הצוות ברובו מלוכסן וצעיר מאוד. היה מעניין ללוות את מצעד מנותינו בשלבי הטרום-צילחות.

עוד טעמנו מבחר גבינות מקומי וראוי. הקינוח היה מיוחד ומאוזן: קרם ברולה קפוא עם עוגת ספוג-דבש ואשכולית אדומה צלויה בפורט, שילוב מצוין לא מתוק מידי. כמו בכל מוסד מקביל באירופה, אל שולחננו הגיעו גם פטיפורים, שהמעניינים בינהם: עוגיות קרם לימון וטראפל במילוי דלעת  וג'ינג'ר. אין לי ספק שבוא היום ומבקרי מדריך מישלן לקנדה. תהיה  WEST  מתמודדת רצינית ל-2 כוכבים לפחות.

נכון לעכשיו מצאתי את ההודית הטובה בעולם.  לא הייתי בהודו, למרות שסיימתי צבא ואת הפטריות שלי אני מעדיף משוק האיכרים ומוקפצות קלות , אבל ניסיתי לא מעט -מסעדות הודיות – בניו-יורק ובלונדון. בינתיים זו החוויה המושלמת.  

 VIJ’S הוא שם המסעדה (והאיש). קצת קשה להגייה, אבל מאוד מומלץ, אפילו אם היא נמצאת אי שם בוונקובר. קראתי פה ושם במישורים הוירטואליים ובני הסב  תצומתי לכך שמדריך זאגאט הרחיק לכת והעניק למקום לא פחות מ-28 נקודות. גאיו העניקו לה 16 , אקדים ואומר- מסעדה עשר!

ויקראם ויג'ס ורעייתו הקימו את המקום, הפועל ללא הזמנות. כדאי להקדים ולבוא, או לסור ל(מסעדת ה) אחות הקטנה – RANGOLI הצמודה ופועלת באותה רוח ושלל טעמים, אך בסגנון פשוט יותר. הדרך השגרתית היא להגיע, להירשם, לעבור לבר, להיכנס לאווירה עם מוחיטו הודי (לדוגמא) ותוך כדי המתנה בעמידה או ישיבה, ליהנות מצ'ופרים. מלצרים מגיעים מידי פעם עם מגש טעימות FINGER FOOD לכל הממתינים, ואכן יש טעם לחיכיון ורצוי גם ללקק את האצבעות.

האמביינס במקום נעים, רגוע, לא משדר תחושת מסעדת עילית, אלא מקום יעיל ומעולה. מילצור חביב, קהל רב-מגדרי והעיקר האוכל: כפתיח אכלנו מנה שנקראת PUNJABI HEART ATTACK , כף גדולה בטוב טעם, עושר תבליני מעודן עם קראנץ' מפתיע ופאנץ' בכל ביס, הכיל בתרגום חופשי, שבבי קשיו חריפים, סוכר נא, פאניר וגי (חמאה מזוקקת) ולווה בסלטון קינואה לימוני, וחבל שהיו רק 2-3 נגיסות. ממש כאפה לפנים.

פתיחה מסחררת. עוד ראשונה הייתה קבב כבש ( KEBOBS MUTTON) עסיסי ונהדר גם הוא מלווה קארי בנגלי מושלם לחיכי.בעיקריות פנינו לשרימפס לוקאלי (קולומביה הבריטית) והאליבוט עם עדשים שחורות בקארי קוקוס-לימון. אכלנו גם את מנת הדגל העונה לשם החביב "כבש על מקל" LAMB POPSICLES המתארת בפשטות צלעות כבש מעולות המשתכשכות בבריכת שמנת חילבה, ולידה שוחים תפוחי אדמה ותרד מכורכמים.

תשואות הידד לויקראם ויג'ס הקוסם וצוות המטבח שלו, המורכב מנשים הודיות בלבד.האמת, מזמן לא עברתי חוויה שבעטייה רציתי לשוב מיידית למסעדה, כדי להמשיך ולאכול את כל התפריט אם אפשר….ולעמוד מקרוב, עם כל בלוטות הטעם שבפי על מנעד יכולותיו הקולינאריות של השף. כזה כיף היה!

כמעט וסיימנו בזאת, אלא שלבסוף נתקנחנו במין פודינג אורז (מסוג מיוחד) עם קינמון, שחתם מעגל והחזיר אותנו "הביתה", לבולגריה לדייסת הקינוח הזהה כמעט לחלוטין של סבתא והחמה האהובה.כוס ריזלינג, מים  והסיכום 106 דולר קנדי. שכ"ס, שווה כל סנט!

כדי למתוח את החוויה, ובעיקר כדי להעניק לשאר ב"ב קמצוץ מהעונג אצתי רצתי לאתר של ;VIJ’S  יש בו מתכונים ספורים. בחרתי להכין ירקות בקוקוס וקארי, מרבית המרכיבים זמינים בישראל, כ-30-40 דקות מהכנה ועד הגשה וטעים מאוד. כדי להשלים את הארוחה הכנתי אורז לבן ועיטרתי בשרימפס טרי  (7 לסועד) מוקפץ דקתיים בווק, ותוך כדי סחרור לוהט התעטף גם בחצי כפית תבלין קארי, חצי כפית תערובת גאראם מאסאלה לדגים ו-2 כפות קוקוס טחון. לא אכזבתי ולא התאכזבתי.

גבוה הרבה הרבה מעל הציפיות שלי, ובכמה כיוונים. העיר מקסימה, נעימה, משהו אירופאי משולב באמריקה בוסטונאית. מאוד מעוצב, עם מגוון גינות ופינות, ירוק ונוף ושפע ים ומים. המון פעילויות, אתרים וטיולים בקרבת העיר. יעד ראוי ביותר, בעיקר למי שמתכוון (כמוני) להגיע לחוף המערבי של ארה"ב (או בדרכו לאלסקה, למשל).

כמו בהרבה שווקים לפניו, כך נחמץ ליבי, (בהיעדר מטבח זמין למימוש ופעולה…) לנוכח מגוון ואיכות הפרודוקטים בשוק של האי גראנוויל. שוק מקורה, בו טעמתי בייגל טרי וטעים ורכשתי שמן לובסטר. אבל כאמור הייתי יכול להפליא עד מאוד במסע רכש גורף. בסמוך לשוק, בהליכה של 5 דקות, מעבר למרינה קטנה מצויה בקתה שהיא בעצם מזנון עם מקומות ספורים לישיבה. GO FISH הוא השם. בעקרון באים לפיש & צ'יפס משובח מאוד , אבל אכלנו גם סנדביץ' מעולה, עם טונה  טרייה ((albacore צרובה בעדינות, עתירת טעמים (חשתי אא"ט במיונז, ואסבי, רוטב פונזו וכאלה), יש גם ראפ עם סלמון ועוד משהו עם קס"ז חבל"ז. המקום פתוח 11 חצי בבוקר עד 5 וחצי אחה"צ (מלבד שני). כמתבקש ממזנון המחירים סבירים.

בארצות הברית קשה מאוד למצוא אספרסו טוב, דוגמת אחיו המצוי בסבירותו כמעט בכל רשתות הקפה, ובוודאי בבתי הקפה. הממוצע אצלנו גבוה מאוד ביחס לעולם ובעיקר ביחס לאמריקה. בוונקובר הצלחנו ללגום בשני מקומות טובים. האחד -YEW Coffee Culture Bar - על הבר במתחם המזון והשתייה, המאוד מודרני ושופע אלטרנטיבות ישיבה, במלון ארבע העונות בדאונטאון וונקובר. לא הרחק משם שתינו קפה טוב יותר בקפה ארטיג'אנו (ויש עוד סניפים).