ארכיב עבור 'מסעדות ספרד'

היד הטובה של רפא

יום רביעי,3 באוגוסט, 2011

ואם הגעתם כבר לרוסאס, עם  או בלי אל-בולי אל תחמיצו את אחת ממסעדות הפירות ודגי הים הטובות בעולם. מדובר במקום פשוט ביותר, שיטת הכנה עיקרית אחת – פלאנצ'ה, תיבול מינימאלי (אם בכלל), אבל התוצאות , בעיקר בזכות הסלקציה המאוד משובחת שבוחר בעל הבית, ראפא, מדהימות. המחירים, אגב יכולים להגיע ל-60 יורו לראש.

ההגעה מסובכת יחסית. כדאי לכייל את מכשירי הניווט או מפת הגוגל בנייד.  המסעדה נטועה ברחוב הליכה הומה ועמוס עשרות "מלכודות תיירים" המנופפות בתפריט רב לשוני. הכתובת הנכונה:

 Rafa’s
C. San Sebastiá 56 Roses
 (+34) 972 254 003

 יש שלט עץ בכניסה שרק קצהו מבהיר שזה המקום. יש טבח אחד (ראפא) ומלצרית או שניים, וזהו בערך כך שהשירות יעיל אך בסגנון עדות ספרד, לא בהול.

בתפריט רק דברים טובים שבחר בבוקר ראפא. הפעם אכלנו 2 סוגי שרימפס נהדרים, צדפות חביבות, צדפות סכין גילוח מעולות, וקלמארי בייבי אדמדמים ונהדרים עד שאחרי הדג העיקרי חתמנו בעוד צלוחית אדמדמה-סגלגלה. יש לחם ומבחר יין סביר, סלט פשוט וחביב ושמחת בני המעיים לא ידעה קץ.

הדרך לאל בולי

יום שבת,30 ביולי, 2011
מוחיטו-קאפיריניה קנה סוכר

הערב תוגש ברוסאס, (ROSAS)) צפון ספרד הארוחה האחרונה, סרביס הסיום של אל-בולי.7 שנים שאני מנסה להגיע ולאכול באל בולי, EL BULLI . כנראה המסעדה הטובה בעולם (לפי מדדים שונים) ובוודאי המשפיעה ביותר בעשור או שניים האחרונים בעיקר על הקצה החדשני של מסעדות העילית והשפים העדכניים בעולם. פראן אדריה (יחד עם אחיו אלברט, שותפו ג'ולי סולר וצוות הפיתוח) הוא חוד החנית של האוונגרד הקולינרי. לא מעט השוו אותו לדאלי, (שביתו מצוי בסמוך). אמרת גסטרונומיה מולקולארית, הפתעות וקונצים פיזיקאליים הטובים (כמעט) לכל לשון, שעשועי מצבי צבירה ; מוצק-נוזל-גז –  אמרת פראן אדריה בגדול! 

באגט בטעם תפוח ומרקם ספוגי-אוורירי עם קרם (ברד) מוחיטו - סנדביץ'

למי שלא שמע או הכיר את התופעה המיוחדת, הממוקמת בקצה דרך עקלקלה בנוף הררי מקסים על פינת חמד בסמוך לחוף הים, אספר שהמסעדה, במתכונתה הסופית פעלה בצורה של ארוחת טעימות אחת קבועה ובה בין 27 ל-45 "מנות" קטנות אך מרוכזות, מאתגרות ורבות טעם. המסעדה שירתה לקוחות בארוחה אחת ליום -5-6 ימים בשבוע במשך חצי שנה בלבד! בכל סרביס עד 50 איש. כלומר רק 8000 איש יכולים היו לסעוד על שולחנה מידי שנה. כמות ההזמנות הפוטנציאליות נעה (על פי התקשורת) בין 200,000  ל-2,000,000 דורשי מקום בכל שנה (לפחות בעשור האחרון…). 

פיצוחי CALA MONTOJOY - בוטנים ופיסטוק

כדור גורגונזולה קפוא בקוטר 15 ס"מ, מאובק מוסקט, שבור ואכול

כאמור, זו הייתה, שנים ארוכות, המסעדה היחידה שמאוד רציתי לחוות ולאכול בה ולא הצלחתי… הפעלתי בעלי יקבים בספרד, פניתי בצר לי למי שאני מכיר מבכירי המסעדנים והשפים מהארץ והעולם, עמיתים מעולם הצעצועים, ידידים בעלי קשרים בספרד וכנראה שגם נסיך אנדורה השתדל עבורי. מובן שניסיתי גם בדרך השגרתית, משלוח אימייל במועד השנתי היחיד (אוקטובר) וטלפונים אין ספור (לביטולים אפשריים).  לפני כשנתיים עת סגרתי 50 פתח בכורי כמה עשרות(?) תיבות גימייל כדי לנסות והגדיל את סיכויי ההצלחה אולם גם בזאת  לא נושענו. 

צמר גפן סוכרי מושטח כספר ובין הדפים פרחים ועלים, כל ביס טעם וריח משלו

  

roses with ham won-ton and melon water לא ברור מהתמונה...

ב-2007 יצאנו (במקרה?) לחופשה באזור, המאוד יפה כשלעצמו ובנינו על האפשרות שנהייה במרחק כמה עשרות דקות נסיעה מהמסעדה ואולי מישהו יבטל. צלצלנו בתקווה גדולה שלושה ימים רצופים ב-3 אחר הצהריים, אבל גם כאן התאכזבנו. 

גפרורי סויה עזי טעם עם "גופרית" זהב

 

האמת, די נואשתי מהניסיונות. כמה שפים ומסעדנים בארץ הביעו דעות מעורבות על אל בולי, רק רעייתי עוד חייגה פה ושם למסעדה בתקווה. לפני כשנה קראתי בצער שהמקום אמור להיסגר השנה ולהפוך (ככל הנראה) לקרן מחקר קולינארי (או משהו דומה) ב-2014. כך שהמרחק ממני ומהבולדוג כמעט והפך לבילתי ניתן להשגה. 

עלה נורי עגול (רביולי עלאק) ובתוכו פלח לימון על מצע שומשום שחור

אך אשראי וטוב לי,  אחד החוטים שנשלחו לפני מספר שנים נתפס ונמצא המקום, 10 ימים לפני תום המועד החוקי… עד שלא הגעתי בשלום,ישבתי אצל שולחני, טעמתי מהכול והחלפתי כמה מילות נימוס (עם מתרגם) עם פראן אדריה לא האמנתי.  האיש חביב, מפגין חום ספרדי, עיניו מבריקות והוא נראה ערני וחד. הוא יוצא כעת לסין. בישראל עדיין לא היה, אבל עד כמה שאני יכול לשמש שגריר, הזמנתי אותו לטעום מהפינה הנגדית בים התיכון. 

שרימפס שלם עשוי בשתי צורות, הגוף מאודה, הזרועות והראש טוגנו, ובכפית ציר ראש

את רצף המנות בשלל כלים ופרזנטציות הכינו והגישו כ-80 איש. זה הצוות המסעיד 50 איש בלבד. ההתחלה הייתה קוקטיילים.  וכמו במרבית המנות – רבותי מהפך! בכל מנה או חלקה יש טריק ולהטוט בבישול, בהגשה ובמרקם.

על המרפסת הוגשו ה"משקאות" איך הם ידעו שהקוקטייל החביב עלי הוא מוחיטו? והרכיבו שתי גרסאות בדקונסטרוקציה משובבת חיך ועין? בראשונה  בתוך קרחון (שלג) מנוענע מקלוני קנה סוכר ספוגים ברום – לוקחים את המקל שואבים בחלל הפה ומוציאים "יבש". 

אויסטר עם טרטר מח עצמות מתחת ענן מוקצף, עונג גדול מלווה בעלה אויסטר, צמח אמיתי!

אכלנו את הזית הנוזלי המתנפץ המוגש בכף מעוקלת מתוך שמן זית, בוטנים "על קליפתם" שבחלל הפה נימוחים למשחה  ורביולי פיסטוק עדין. כשאחת ההפתעות היא הגישה הגלובאלית עם מנות מיפאן, מקסיקו והודו מהונדסות כיד הדמיון הספרדי.

טאלייטלי קארבונה עוד עונג קטן ומרוכז, עם פסטה שקופה

קארי צ'יקן, אבל עשוי כסורבה, תעלול מגניב

המקום , האירוח והארוחה עלו על כל הציפיות, ולמי שקרא היטב ולא בין השורות, היו ציפיות! אוסיף למשוואה שהספקתי ברבות השנים לאכול על שולחנם של מתמודדים (מאוד מוכשרים) בשדה הגסטרונומיה הנועזת/הקולינריה המהפכנית ועדיין יש ברצף הכמעט בלתי נגמר של המנות, באל בולי, ייחוד, שלמות והצדקה והמון טעם (ומעט פגם אם בכלל).

ויש גם סביצ'ה, הכי קרוב למטבח הפודהיסטי

Clam Ceviche

כדברי המשורר זה לא רק סוף זו גם התחלה (והמשך) של כל מיני אפשרויות, למי שרוצה לחוות על קצה המזלג והכף, וגם בצלחת, מיצירותיו של אדריה והצוות. קודם כל מומלץ לראות את הסרט הדוקומנטרי (באורך מלא) המרתק על המסעדה, המתמקד בתהליך פיתוח התפריט, במעבדה בברצלונה, כחצי שנה, כל שנה (!) עת המסעדה סגורה (!!) : El Bulli: Cooking in Progress

בדרך אל הקינוחים, "בריכה" משטח קרחוני בטעם וניחוח מנטה

סרגלוני סוכר מהונדס באוווריריות משובצים בצנוברים

מכיוון שמדי שנה מתחלף התפריט על עשרות מנותיו לחלוטין, ובכל עונה יש כמה הברקות ופטנטים טעימים שאדריה ושותפיו סברו שכדאי לשמרן (ואולי גם להרוויח מהן) פתחו מלון – מסעדה  Hacienda Benazuza קרוב   לסביליה  (מלון יוקרתי ומפואר) ככל הנראה המתחם משתפץ עתה וייפתח במרץ 2012 .

ורד התפוח, תפוח עץ מגולף לוורד עם כמה מרקמים

המעוניין לקחת ביס ממה שהשאיר אחריו הבולדוג, יבחר באופציה הפשוטה הסבירה והנגישה ביותר.   41° בר וצמודה אליו מסעדת הטאפאס  TICKETS   נפתחו אשתקד בברצלונה בידי האחים אדריה. ראשוני הדיווחים משם חיוביים ביותר.

קופסת השוקולדים והפטיפורים הענקית והבילתי אפשרית. אי אפשר לטעום מכל המבחר, אינספור גוונים של חמוץ-מלוח ושונה. השוקלד לא ידע שהוא כזה...

שמח לבשר שאני בוגר פקולטת הנדסת החיך ומשאבי הארומה. איזה כיף!

בילוי בבילבאו

יום ראשון,3 באפריל, 2011

עיר קטנה ומקסימה. תמצית האירופאיות, עם גנים וכיכרות פורחים, כלבלב ענק מאמנון ותמר בגובה 3 קומות לא נובח ולא נושך על המצטלמים בצל הגוגנהיים, ואנחנו חיפשנו משהו קטן וקל לצהריים. במלון מירו החביב והמעוצב (לא על שם חואן הצייר אלא ע"ש אנטוניו מעצב האופנה הספרדי) הנפיקו רשימת PINTXOS מומלצים, ומה שנקרה בדרכנו נקרא לספק את הסחורה.

BITOQUE ALBIA הדגים לנו את מהות הפינצ'וס, יושבים בארעיות מה (על כסאות בר ) או עומדים, מקבלים אלכוהול ומנות קטנות. במקרה של אלביה, מאוד אורגינליות וטעימות. פצחנו בקרוקט גבינה וחמון מעולה הגם שמאוד לא דיאטטי… אחריו הגיע מצעד קצר ומתומצת של קופסאות סרדינים (צורת הגשה מקורית) עם אנשובי, פלפלים וזיתים, רביול(י) יחיד של בשר, טוסט "ביקיני" עם בשר כוסית מרק בצל עם קציפה וקרם תפ"א. קיבלנו גם כבד אווז על טוסטון עם רוטב פטריות ואפסרג מעובה. לגמתי כמה כוסות יין לבן ואדום והכול בתמחור הוגן אם לא למטה מזה. בקומת המרתף יש מסעדה עם שולחנות וכסאות והשף עדיין מנפיק (כנראה) אורגינלים על צלחות.

חתמנו בקינוח, שגרתי לכאורה אך מעולה קציפת גבינה עם קראמבל עוגיות וריבת פירות אדומים.

המלצר החביב דיאגו, ששמע מהיכן הגענו מיהר לספר שאביו יהודי מפולניה (שהיה 10 שנים בארץ), אימו איטלקית קתולית, הם חיו בארגנטינה ושתי משפחות הסבים והסבתות לא כל כך קיבלו את המיזוג. בלכתנו אמר "להתראות" בעברית, ובהחלט כדאי.

 BITOQUE ALBIA, Alda Mazaarredo 6 Bilbao,

גודש טורבו

יום רביעי,30 במרץ, 2011

מאוד הצליח לנו בבילבאו. נסיעת עבודה (ופגישות טובות) ששולבה בגיחה קצרה למוזיאון גוגנהיים, ואפילו בגניבת ניצחון חוץ על וקאחה לאבורל בוויטוריה. בין לבין לקח אותנו סנטי המופלא מחבל הבאסקים לטיול והסברים מרתקים, סיור על חוף האטלנטי ואתנחתת צהריים ספרדית מאוחרת משהו במסעדת KAIA  מעל נמל הדייג, (בו הבחנו בנשים על שרפרצ'יק מתקנות רשתות דייג) ב- GETARIA (די קרוב לסאן סבאסטיין, השמורה כשלעצמה לביקור הבא…).

 

לגמנו לראשונה יין באסקי לבן, חביב וזורם  Txomib Rtxaniz שמעבר לשאר הצרות בחבל הצפוני, שמו מצביע גם על השפה המאוד מיוחדת של תושבי החבל. כפי שהובהר לנו בדרך, טובי הבלשנים והחוקרים לא הצליחו להתחקות אחר מקורות השפה, שאינה דומה ונשמעת כמו שום דבר. סנטי סיפר שחשבו שהיו לה מקורות באסיה הרחוקה, בערבות קווקאז או של איזה שבט ויקינגים, אולם דבר לא החזיק מובהקות מספקת מבחינה ראייתית. לסאגת הלשון הציע פירוש משלו. בשלב קדום כלשהו הונחתו באזור  יצורים ממארס או מאדים וממעמקי לועותיהם התגלגלה השפה. היין אגב עם תסיסונת עדינה ומזכיר וינו ורדה משובח.

 

פתחנו בלחמניות הבית (באגטונים ) עם בוניטו (משפחת הטונה) משומר בבית עם שמן זית ומעט בצל קצוץ , עדין ונהדר. משם צדפות ALMEJAS על הפלאנצ'ה , CIGALAS , לאנגוסטינים טריים ומעולים עם שמץ מתיקות וצבתות לפיצוח ושליפת הבשר העדין.  לעיקרית נפרש לפנינו במלוא שטיחותו דג טורבו עסיסי, עם טיפה חמאה, פשוט יוצא מהכלל. עוד מסעדה ספרדית עם תוצרת ימית ראשונה במעלה.

חתמנו באספרסו ודייסה קרה של אורז וחלב מתוקה עד כדי נטישה באמצע.

אושפיזין לטאפאס

יום חמישי,23 בספטמבר, 2010

לסוכה הוירטואלית של פודהה נאספו (חג האסיף, לא ?) כמה ירקות נכספים כדי לפנק את אושפיזי בטאפאס עליו חלמתי מאז מדריד 2008 . כל הניסיונות לפלפלונים והטסת זרעים כשלו, עד שהחיפושים המקומיים, על אדמת הקודש העלו בחכתי (וחיכי) גידול מיוחד של פדרונים (צברים גאים, מתוחי עור וזקופים).

מחמת הראשוניות, והיעד המסעדתי המוגבל נאלצתי (בשמחה) להצטייד בארגז של 5 קילו מהאושר הירוק.

לפלפלונים טעם פלפלי מיוחד. יש להם ארומה קלה של חריפות, אך הם מתוקים, בדרך כלל. עד כה כשלמעלה ממחצית הכמות נטרפה, נתקבל דיווח אחד בלבד (לא בטוח, זה היה כנראה חשש לחריף…) של תופעת "הרולטה הספרדית" כלומר פלפל חריף.

הכנת פלפלוני הפדרון פשוטה,  בטאפאסיות במדריד (ובמקור מגאליסיה) הם מטוגנים בשלמותם, בשמן זית ומוגשים עם מלח. לשם הפינוק נטרלתי אותם מגבעולם וגרעיניהם.

המשווק למסעדות הציע גם תירס ("הטוב ביותר שאכלת!").  באופן חגיגי לקחנו ארגז (דרישת מינימום). שיני כל קלח חלקן צהובות ומיעוטן לבנות והוא אכן מתוק וטעים; חי, מבושל (זריז) או על הגריל. בטאפאסיית פודהה הוגש על הגריל מרוח במעט בחמאה, רסק עגבניות טרי, מרוות עגבניות (אוליה) ומעט פפריקה מעושנת ספרדית של LA CHINATA.

 

במדריד  אכלנו פטריות ממולאות, וגם לכך בוצע שיחזור (בייקון קצוץ, שום ופטרוזיליה קצוצים ושמן זית, מעט מלח. בניסיון הבא אולי אוסיף שבבי עגבניות מיובשות)

 

עוד בתפריט ה"ספרדי" בצלצלי פנינה ופרוסות סלק אפוי, עם כדורי בוקאצ'יני (מוצרלת באפלו) ומעט אנשובי ( מעודן וטעים מאוד) של ORTIZ .

 

עד כאן הסקירה הרפואית של הפרופ' פודהה מהמחלקה לאושפיזין לילה.

שרימפס מקטן לגדול

יום שלישי,13 במאי, 2008

מסעדת דגים ופירות ים מאוד ידועה, המסוגלת להכיל עד כ-300 סועדים. גם לכאן הגענו עם שחר, כלומר כדי לסייע בפתיחת המקום באחת בצהריים, אחר כך התמלאו כל החדרים הקטנים והאולמות ונודע לנו כי בחדר הסמוך למקום מושבנו אכל דיוויד בקהאם 5 פעמים, חלקן עם ויקטוריה והילדים, אין ספק שיש לו סטייל, טעם טוב וגם ארנק נאה, שכן המסעדה משובחת ביותר ויקרה מאוד מאוד.

אחת הנערות בקבוצתנו הקטנה אינה "אוהבת דגים" אבל שרימפס היא אוכלת. צחוק הגורל – אין מקום טוב מלה טריינרה כדי להפליג בסוגים השונים של פירות הים אותם כינינו שרימפס כדי שתזרום איתנו, ולא היינו צריכים לשקר או להערים עליה. לצרכי פנים אלו היו שרימפס קטנים, בינוניים, קצת יותר גדולים וגדולים מאוד.

100_0018.jpg

נתחיל בקטן: שרימפס (GAMBAS) בגריל על שריונם, (23.50 אירו למנה) וחבריהם הקלופים בתוך קדירת חרס עם שום. בין לבין נטלנו גם קערת צדפות, עם פלחי לימון בצד, (ALMEJAS) שהיו מצוינות.  12 אירו ל-100 גרם), אחריה הגיעו במצעד הלנגוסטינים החצויים והמוגרלים (CIGALAS 12.50 ל-100)  ושיא הארוחה היה "שרימפ" בתצורה ובשריון, (העונה לשם המיליטריסטי משהו – CARABINEROS ) בגודל עצום, ובטעם יוצא דופן, שהוחלט חיש קל שמצטרף לשלישיית ה"שרימפס" הטובים ביותר שחצו את שפתי פודהה מאז ומתמיד, יחד עם שרימפ יפני מתוקי שפגשתי בניו יורק, ורעו שרימפ המעמקים האיטלקי האדמדם מקווינזי גבריאלי. (14 ל-100).טעמנו גם כמה מנות דגים מצוינות; טורבו מטוגן,  MERO  וצוואר של (דג דגול וגדול ) MERLUZA. בצילום העליון לנגוסטינים או בפודהית – סיגליות, בתחתון  הקרבינרוס האדמדמים.

100_0019.jpg

את הדגה והפירות ליוותה קאווה חביבה CODORNIU  NON PLUS ULTRA)).התקנחנו בעוגת שקדים פשוטה אך יעילה ומצוינת, גירסה של מילפויי והשיא מבחינתי (רק ביס לצערי הרב) הייתה צלחת ובה קוביות גבינה נהדרת במרקם של מותכת אבל משובחת ולצידה קוביות ג'לי חבושים, פשוט קומבינת על!

100_0023.jpg

  www.latrainera.es 

מערת הפטריות

יום שישי,9 במאי, 2008

החוויה העליזה ביותר באה לנו כהפתעה. ידידינו צ'  טייס אל-על ובנו ל' הובילו אותנו למסעדה -טאפאסייה מקורית מאוד. בדיוק כמו בסיבוב החניכה שעבר צ' בעצמו, בנחיתה הראשונה במדריד, כך הוכנסנו גם אנו בסוד העניינים והובלנו אל  ה- MESON DEL CHAMPINON. כמאתיים מטר בפנייה אלכסונית חדה מאחת היציאות (במדרגות) מפלאזה מיור, נכנסים אל מין "מערה" בתוך החומה החיצונית של אחד הקירות בפלאזה. כבר בכניסה, מימין על הבר, מבחינים במערומי פיטריות ובטבח המניח ומוריד אותן מהפלאנצ'ה, כדי לענות להמוני ההזמנות של מנת הספציאליטה.

dsc06480.JPG

הישיבה בחדר הפנימי על שרפרפים נמוכים (קצת לחזור לימי גן הטרום-טרום חובה..) אבל במקום נגנית אקורדיון היה לנו דוד שניגן באורגן והשימחה רבה, אבל קודם האוכל:  הפטריות לעיל -בן נעוצים 2 קיסמים- מכילות שמן זית עשבי תיבול ואיך בלי ח"ח* (חתיכת חזיר). כן הזמנו משולשי גבינה, פרוסות חמון, קרוקטים גדולים (הכי פחות מומלץ) וההפתעה הירוקה והמרנינה, פלפלונים ירוקים ומטוגנים, ממש ממכרים למרות ואולי בגלל, היותם מתוקים ללא שמץ חריפות. מנהג המקום הוא לשטוף את הטאפאס בסנגרייה צוננת (תשלובת מיצית מתקתקה שגם הילדים נהנו) אחר כך המשכנו בקצת יין יבש.

dsc06479.JPG

עוד אנו מזמינים עוד פטריות ועוד פלפלונים והמנגינה יוצאת לדרך. תחילה שירים ספרדיים (ויוה אספנייה) שגם אנחנו – כטוב ליבנו בסנגרייה- מצטרפים. בכלל, למרות הצהוב בחולצותינו, התחברנו למרחב הספרדי גם בשירים פחות מוכרים, והמערה החשמלית סערה ממחיאות כפיים ושירה. בשולחן הסמוך ישבו 6 סבתות ספרדיות שגם הן הפגינו השתתפות ערה בפסטיבל הפולקלור. אחד משיאי הערב היה כשהאורגניסט הבין שאנו אוהדי מכבי מישראל  ובמחווה מוסיקלית ביצע עבורנו גירסה מיוחדת של "הבה נגילה". ההפתעה הגדולה היתה כשאחת הסבתות (בעלת המראה הכי אינדיאני-דרום אמריקאי) ליוותה אותו ואותנו בכל המילים הנכונות!

שיא מוסיקלי נוסף הגיע עם "זמר הבית" בן 85 לערך, מחוייט, שהפליא בשירה, תוך החלפת מבטים עם הסבתות "הצעירות", ממש רומנסרו רומנטי ספרדי ברוטב פטריות.

 

Meson del Champinon

Cava de San Miguel 17

Tel – 91-5596790

צ'ירימירי

יום רביעי,7 במאי, 2008

 בספרדית זה נכתב  TXIRIMIRI וזה טאפאס בר בסביבה עתירת ברים, טאפאסיות, ברי יין ועוד מקומות טובים. לא רחוק מהארמון, לא רחוק מפלאזה מיור וממש קרוב לתחנת התחתית LATINA. עניין הטאפאסים ושעות ההסעדה הספרדיות הם נושא מרתק. הלילות מאוחרים ומאוד שמחים ברחובות מדריד, אולם לנו היו התחייבויות צהובות לשנים מתוך שלושת הלילות  כך שאת חלק מהמוסדות ביקרנו דווקא בצהריים עם הפתיחה. צ'ירימירי מעודכן ולא שמרני, מלצרית צעירה וחביבה עם האנגלית המשובחת ביותר בה נתקלנו במסעדות מדריד.

המטבח מנפיק  מנות מורכבות, כבדות יחסית עם מכנה משותף של רוטב תפ"א מיוחד (שהופיע לפחות ב-3 מנות), וש המון פטריות, כבד אווז, חלמונים ושמן כמהין. הוצעו לנו 3 סוגי ריזוטו, נטלנו פטריות וגבינות ואספרגוס שהיו טובים. היה גם "המבורגר" יפני עם דבר מאפה מטוגן (?) ועוד הרכבים שלא תמיד ניתן לתהות על קנקנם, בעיקר לנוכח קשיי לשון. היתה גם צלחת פטריות פורצ'יני נהדרת, גם היא מחוזרת* ועם חלמון חי, נתחוני האם וסוג של שעועית או ירק חביב ועגול. יכול להיות ששילוב כוס יין ורדחו בנוסף לחצי בקבוק ריוחה שיבשו קצת את הזיכרון. בכל מקרה היה נחמד, ובפעם הבאה נשתדל למצוא גם את האפשרויות היותר קלילות (אם ישנן).

100_0074.jpg

Calle del Humilladero 6  +34-914-641196

שוקולטה

יום רביעי,7 במאי, 2008

הפטנט המקומי די פשוט,  משקה שוקו – שוקולטה מעובה וסמיך  בתוכו טובלים "מקלוני" בצק טריים ומטוגנים, בצורת צינור מכוכב ((CHURROS ו"מנגבים" את המשקה עם המקלון לתוך הפה. הנוער הכי צעיר שלנו כינה את אחת הדוגמאות "דני מחומם", כצופה מהצד, שנטל ביסון אני יכול לציין שהשוקולטה תתפוס את תחתית שק געגועי האוכל למדריד, אבל זו בהחלט חוויה חביבה  ועצירה מוצדקת למי שזקוק לאתנחתא בין סיוריו במרכז העיר.  שוקולטה ב-2 אירו + צ'ורוס ב-1.20 זו עיסקה לא רעה.

הכתובת    5 Pasadizo de San Gines  מערבית מה-  Puerta del Sol. ובדיוק רחובון היורד מרחוב Calle Mayor   פתוחים מ-4 אחה"צ ועד לפנות בוקר מאז 1894.

100_0086.jpg

ASADOR FRONTON

יום רביעי,7 במאי, 2008

אסאדור פרונטון היא "כאילו סתם סטקייה" ספרדית, אבל כאן משתחל גורם קטן ועוד משהו שאולי נקרא לו איכות החומר והרצינות שבה לוקחים כאן את העבודה, עבודת הקודש עם האוכל. פשוט ומצויין.  הקדמנו לצהריים ובאנו ב-1, כנראה שבתיאום הטלפוני, שהתנהל במעמד צד (מבין) אחד בספרדית, הובהר לי שזה נפתח ב-1 וחצי, בכל מקרה יצאנו לשוח קמעה בכיכר TIRSO DE MOLINA  הסמוכה, לראות שוק יום א' של פאנקיסטים ומהפכנים דמיקולו של המאה ה-21 .

כששבנו במועד, מנהל המקום כבר היה בחליפה (במקום הג'ינס) וכל השמינייה הושבה לשולחן. יקירי – א"ס – קונסולי הכבוד של מזון האיכות בארצות הברית  ומחוצה לה – המליצו לפתוח בחמון, וכאן הגיע מגוון מנוקנק היטב של מספר חמונים ונקניקים, כולל קטעי נקניקון חמימון המגיע מתבוסס בשומנו הכתמתם. אחד הנערים החטובים יכול היה להרשות לעצמו לגרוף את ה"מיץ ההולנדי" ולהספיגו בלחם המשובח, וכך עשה. עוד מנה מומלצת שלא הכזיבה היתה פלפל אדום, (קלוי או בתנור) נטול קליפה , אבל שוב עתיר טעם. מנה ראשונה נהדרת נוספת היתה אנשובים טריים (וגדולים יחסית) ומטוגנים עם שום ושמץ פילפול – שיגעון! על האספרגוס הלבן בצורתו הרכרוכית משהו, אישית איני ממליץ.

100_0091.jpg

לפני המנה העיקרית הגיעו תוספותיה, שעועית חומה ומבושלת כמעין חמין וכרוב כבוש (?) עם איזה בשר. הדבר היחיד שהותרתי לליויי העיקרית היו פלפלונים קטנים ירוקים, חריף לייט וחמצמץ. וכעת פנינו לעיקר. מנהל המקום (יפה מאוד מצידו) המליץ, בשלב ההזמנה- בניגוד לנטייה הטבעית, הכמעט בילתי נשלטת של פודהה – להסתפק בשתי מנות עיקריות זוגיות של בקר Chuleton de Buey  מנת הדגל. ואכן ההמלצה הסתברה כנכונה (וכלכלית) מכיוון שמנות הפתיחה היו נדיבות בטעם והיקף.

הבשר, איכותי ברמות גבוהות, ומגיע חתוך לנתחים. (דוגמת הפורטרהאוס) קצת קריר מהרצוי, אבל מדיום-רייר ומושלם בטעם. (לצערי הגדול התמונה, של עיקר העיקרית, רעה ומחטיאה את האובייקט, בשל מערכת יחסים קצרה מדי עם מצלמה חדשה . נקווה להשתפר בהמשך.) עם האוכל זרמנו עם צמד בקבוקי ריוחה 2002 של VINA ARDANZA  שהיו נהדרים ואולי תרמו אף הם לאיכות הצילומים…

100_0094.jpg

לכולם, הסתבר נותר מקום בקיבה השנייה, המתוקה ולפיכך הוזמנו גלידה (בסדר), אורז עם חלב (לא נבדק) ועוגת TARTA של ויסקי שהיתה מעולה, משהו כמו קרם ברולה-קטלן עם ניחוח קל של ויסקי אבל ללא מועקה אלכוהולית, חבל ש"הוראות היצרן" איפשרו לי רק כפית וחצי. בסיכומו של דבר עם היין והמון משק"לים* הגיע החשבון לכ-50 אירו לאיש. מקום פשוט וללא הדר אך נהדר.

100_0103.jpg

 

Tirso de Molina, 7 (יש תחתית ממש בכיכר)

הכניסה מרח'  Jesus y Maria 1

Madrid 28012 Spain

+34 91 369 1617 / +34 91 369 2325

Open Hours1:30p-4p M-Sa, 9p-midnight M-Sa, 1:30p-4p Su

עוד סניף ב- PEDRO MUGURUZA 8