FOODHA'S GOURMET DIET

כשהגענו עוד הספקנו לראות את האיש עם צינור הכיבוי שוטף את דוכני ו"רצפת" שוק הכרמל הסמוכים. אחרי מפגש קצרצר באיזה בוקר בו טעמתי בדרך לקניות בשוק 3 אוייסטרים הגיע גם זמנו של פודהה לנסות קצת יותר לעומק את הבסטה, המטפס למקום הראשון בטאפאס בר בתל אביב. 

בטרם הגיעו זוג החברים הזמנתי וינו נובילה מונטפולציאנו 2001 של קארפינטו שסיפק את הסחורה. לקחנו גם סינטה כבושה, פרוסות דקיקות עם נגיעת שמ"ז ותבלון עדין. הזמנו גם קאלאמרי מפלונץ' * שבא עם פיסונת עגבנייה וטיפה פלפל חריף ירוק, והיה כמו שגם ראינו בהמשך פשוט ומדוייק, ללא התחכמויות והצטעצעויות מיותרות, חומר גלם + טיפול קצרצר. החברים הוסיפו לחבילה צלחת גבינות; 4 צרפתיות טובות ומגוונות עם ייצוג לקל, קשה, חריף ומעודן בליווי לחם כפרי וגבעונת חמאה.  השיא מבחינתי היה בצלחת השרימפס שהגיעו בשריונם  אולם חוט הגב ניטל מהם ומאותו החריץ קלה היתה הדרך לפיצוח. המגבות (מפיות) שחולקו קיבלו עקב כך הרבה נמשים…

בערב שלישי, בין 9 ל-11 וחצי המקום היה מפוצץ עם עומדים וממתינים מכל עבר. אני מאוד מקווה שמקום שכזה עם אופי "שוקני" יחיה בשלום עם ההצלחה, הלקוחות הממתינים והשכנים, כדי שישרוד לאורך שנים. ואם מישהו היה שואל אותי, הייתי אולי קורא למקום שוקריה (שילוב של שוק ובוקריה)

  חזרנו למחוזות הילדות התל אביביים של רעייתי; שדרות בן גוריון, כדי לחזות בין השאר בתערוכת עיצוב לא מדהימה בשדרה וכדי לשמוע ג'אז, מול השדרה 34, מייד אחרי דיזנגוף. העירייה ארגנה גם מחצלות, שוכן המרומים נצר את ענניו ומאות נופשי שישי ישבו, עמדו ועברו בסך. היו עוברים ושבים ושווים יותר.(יהיו מופעים שכאלה מידי שבועיים).

ג'אז , למרות שירתה המצוינת של דפנה ארמוני, אינו, בלשון המעטה, כוס התה המוסיקלית שלי. המשפחה הוליכה אותנו לצמד החמד בבן יהודה 122, איל פיצאיולו, שללא רעש וצלצולים מפליאים להנפיק פיצה מעולה מחומרי גלם מקומיים. הישיבה ארעית הכיסאות שיא הפשטות, הפיצות מוגשות עם קרטונים כמקובל בז'אנר אבל חומר הגלם ראוי. אכלנו גם סלט קפרזה טרי ומאוד משביע ו"סלט רוקט" ללא רוקט ("נגמר ויש לנו רק מיקס עלים") בינוני ומטה. לגמנו קוקה קולה ZERO והסכמנו שיש לו טעם קצת "מתוק יותר" קצת "חמוץ יותר" ומאוד מזכיר דייאט קולה של לפני הרבה שנים.

מעבר לזכוכית שעל המדרכה דבוקה דולצ'ה מלודי, גלידריית הבית שלנו, הפייבוריט הנוכחי (של הילדים…)הוא טעם הוופל, שילוב שוקולדי עדין של גלידה ופסק זמן/לואקר איטלקי. טעמתי מכפית הגלידה הזערורית גם גלידת תאנים חדשה ושוקולד קוקוס.

 בתואר זכה חיש קל סלט נגימאקי של "פילדלפיה" (האחות הזריזה של דיקסי). ערב משחק הכדורסל הזמין אותי לשם, בן השבע-עשרה. הוא היה מרוצה מהפילבורגר קלאסי (בביס שלקחתי הבחנתי ברכותה הרבה מידי לחיכי של הלחמניה, אבל התוכן צלח. עוד שתי קלאסיקות שבחר הנער היו מסדר של 12 כנפיים והום פרייז. בכנפיים השתתפתי בבליסת הרוטב הסמיך (בעיקר חמאה וצ'ילי מתוק), בעוד שמנת ההום פרייז (קוביות תפ"א בתוך רוטב דומה או זהה) היוו לי מלכודת מגה-קלורית שאינה שווה את העונג המפוקפק של של תפוחי האדמה חסרי הזהות ומעט MOOSHY .

תענוג מושלם (ושביעות רצון ושובע) סיפק לי סלט הנגימאקי, שכלל (ב19:45 ) ירקות טריים ופריכים (חסה, מלפפון, עגש"ת* נבטים ואא"ט* בצל אדום) ועליהם רוטב חביב (סויה הדרים), ממעל היו רולים של סינטה חתוכים של בשר עם בצל ירוק במרכז. כחלק מהחבילה הגיע גם רוטב מיונזי (בו הטבלתי מעט את הבשר) וקופסית אגוזים ושקדים לעיטור הסלט. בצד נתקבלה גם לחמנית ביס ומארזון חמאה (כמו בבתי מלון) חמוד, למרות שלא נגעתי. כל האמור לעיל ב-36 שקל. ללא עוררין זוכה שיפוד הזהב של פודהה למחצית הראשונה של 2008 .

ופה לינק למתכון נגימאקי של שף עמיר אילן לשעבר דיקסי והיום הדסון. הצילום למעלה הוא שלו, מתכון דומה ומכיל אספרגוס.

נווה צדק – מקום של בשר סיפק לנו חוויה לאורך כל הדרך. הייתי בשבוע הפתיחה (קצת מוקדם) ואחרי התחייבות מעוצבת ל"סטייקים ברמה" בחרנו להפקיד את קיבותינו בידיו של  ניני נוף (כן, גם אותו  שמחנו להכיר מקודם*, פרטים בהמשך) ולא הצטערנו.

קודם כל שמחו (30 לבקבוק) לחלוץ את יינותינו ולשמוע עליהם: זינפנדל 2005 של דלתון, לסוגו הטוב שטעמתי מישראל.  ופריורט "הבית"  Clos de L'obac 2001  מקוסטרס דל סירוואנה , המשובח תמיד, השניים, לצד מים מינראליים, היו בני לוויה נאותים לכל הבאות:

• רוקה- בשר "לבן" כהה מעושן מצויין עם חרדיז'ון.
• קארפצ'יו בקר עדין
• סלט רוקט ובייקון – טרי וטעים
• וסלט ספרדי (עגבניות,בצל אדום, טבעות בודדות של חריף ושעועית לבנה אקסטרה לארג') נהדר.
• עחה"ב* הגיעה צלוחית קטנה ה-ממה קטלנית – נתחוני סינטה צרובים, שפתיים יישקו.
• על השולחן היו לחם ושמ"ז שלא בדקתים.

ולצורכם התכנסנו – PH מגודלים, סטייקים זוגיים של פורטרהאוס, המיושנים במקררו ותחת עינו של ניני (כך הבהירה בצורה מפורשת המלצרית), עד שהם מגיעים לרכות הנדרשת עלי שולחן ולסתות. היו עשויים מדיום וספגו מחמאות עד עצם. טעמנו גם טיטלה* (T של טלה ובעצם פורטרהאוס טלה) שהיה רגע  או חצי רגע מיותר על האש וטיפה התייבש.

לא נראה כמו היבשת הבשרית ההיא?

התוספות היו גרטן תפ"א מצויין,(טעמתי כמלוא המזלג) תרד בשמנת עדין וטוב, טבעות בצל ענק פריכות ׁ (טעמתי רבע טבעת) וסלט ירקות חביב.

הכל ברמה מצויינת, פשוט (במובן הטוב) ולעניין ללא הצטעצעות וקישוטים מיותרים.

חתמנו באספרסו (בריסטוט) ראוי. השולחן דרש טעימת קינוחים ודרישותיו התמלאו ב"הכל שוקולד" אליפסת שוקולד רך ומוצק, מאוד טעים (זרתונית) ואצבעות פילו (תוצרת בית) עם תפוחי עץ וכל (מיני) טוב ואולי טופי, ראוי ביותר, (ליותר מהכפית שנטלתי).

6 פיות נטלו 1.9 קילו PH ,(במחיר 280 שקל לקילו) וטיטלה אחד כעיקריות.

הסה"כ (לפ"ת*) עמד על 1089 , שווה. וכדאי לשמור על יחסים טובים עם חברים* וחברים של חברים מכיוון שאז עשויה להתווסף (או בעצם להתפחת) הנחה…

שבזי 64 תל אביב 03-5104020 ׁ (ב'-ש' 12-12 )

שמעתי רבות  על המקום. לא מעט בשל אין ספור שעות הקשבה תחת מספריו של מטפח רעמתי (מרביתה לשעבר) חיים, ממספרת שלמה, (מהקיר המשותף לכיוון דרום).  גם הבלונדינית המועדפת  והדוטורה היו כבר פעמיים והתלוו למפגשנו הראשון. חלל המסעדה קטן, נעים ובהחלט מתויג כרומנטי (לכל המחפשים ומנועיהם). צוות המלצרים חביב, אינטליגנטי ויעיל- היה נכון ככל שנדרש. גם האוכל היה טוב. עוד מקום נעים וטעים בכיוון איטלקי, אבל ללא השבלונות. לראשונות טעמנו פסטת רחבת ידיים של 4 חלמונים עם חמאה ובוטרגו, מצוין. ארטישוק מטוגן עם גושון גבינה מכחילה (קארצ'ופו) ושיא הייחוד והטעם בקלמארי מפלונץ' *  שהתלוותה לו תשלובת מקסימה של אגוזים ושקדים קצוצים, פטרוזיליה ומעט כוסברה, חמוציות וממעל טחינה גולמית, פשוט נהדר:

כבר בנקודה זו עלי להדגיש  נקודה קטנה ורבת משקל. המנות מתומחרות בצורה סבירה בין 42 ל-52 אולם הם סבלו מצמצום צלחתי. התקווה למנות כהלכה בשלב העיקרי נגוזו אף הן. שוב מנות טובות;  מוסר (עם זיתים), נתח קצבים עם מח, (חסר מלח) וסלטימבוקה (פרוסות עגל) ברוטב יין (קצת מתוק מידי)   שוב תמחור מקובל 96-106 אולם תמורתו ראוי היה לשבוע (על אף תוספת הפירה/דגימת הסלט). וזה לא בגלל הדיאטה או הרעב. כך חשו גם ידידי שהפליאו (קודם לכך) ל"טחון" את הלחם העוגתי הרך והמטוגן-צלוי בגריל. יכול להיות שזו מגמה שבאה לחייב את הסועדים להזמין 3 מנות (פסטה באמצע) כ"נורמה" האיטלקית, בכל מקרה קינחנו באספרסו קצר ולעניין וטעמתי כפית משובחת ביותר של טירמיסו, לא מתוקה ולא אלכוהולית מידי, שגם , הדוטורה, שהשקיע 6 שנות לימודים בארץ המגף לא טעם שכמותו.  שתינו גם מים מינראליים גדולים וחלצו לנו יין שרדונה גרמני של JURGEN LEINER שהיה מצוין. נפרדנו מ-601 שקל לפני תישור.  (בן יהודה 155 ת"א)

אין צירופי מקרים בעולם. לפודהה היה מודיעין לגבי מסעדה סינית משובחת בניו-יורק, שאינה מופיעה במדריכים, אלא מדברים בה שבחים בפורומים נכונים, ושמה בעמים – SZECHUAN GOURMET איזה יופי, כולם גורמט. מתאים בול לכותרת הדיאטה. יצאתי לשם מלווה בממציאים-מעצבים-חברים,  עם חשש קל, מכיוון שלא הייתי אישית במקום וגם איש ממקורבי, אלא רק נסמכתי על מקורות אינטרנטיים (מלווים בצילומים חותכים). הגעתי עם רשימה סדורה ממנה לא סטיתי וטוב שכך ושמחתי מאוד לגלות שלכולם לא היתה בעיה עם שרשרת המנות חורכות החיך, בסגנון הסצ'ואני:

• RAZOR CLAMS  עם פסטו בצל ירוק ושפג"ט* סצ'ואני. (מנה קרה)
• איטריות דן דן עם בשר טחון חריף.
• כופתאות חזיר עם רוטב סויה-צ'ילי צלוי.
• שרימפס עם אספרגוס (גירסה מדוייקת, אך נטולת חריפות.

• כבש קריספי עם כמון (וכל מיני חריפים) המנה הכי טובה! (בצילום מעל)
• תרנגולתו של הגנרל TSO (חמוץ חריף).
• אורז מטוגן YOUNG CHOW (מרכך חריפות).
• מנה מעולה ופשוטה של  פעוטות באק-צ'וי.

לא השארנו על הצלחות מאום, לבד מכל מיני פלפלים חריפים בכל מיני צבעים.

לגמנו אי אילו בקבוקי מים מינראליים ותה.

שילמנו בסה"כ 130 דולר לפני תשר. שוב נשוב. (לרחוב 39  בין השד' 5 ל- 6 ) סיימנו ובליבנו שתי משאלות, שיתחילו לחפור כבר את התחתית של תל אביב, ושתהייה סוף סוף , (אחרי 60 שנה) סינית ראויה בארץ הקודש.

המשכנו להחזיק את הא"ס קרוב לחזה (אחרי הסעודה בMFSB) ופנינו לקב"א* (קינוח במקום אחר). כמה בלוקים משם, רחוב 9 בין שד' 2 ל- 3 יושב בית תה רגוע ויפני. עם כל מיני אפשרויות לחליטות ועלים מאסיה.  שאר המשתתפים בחרו  סוגי תה שנראו ובסופו של תהליך נלגמו בהנאה. אצלי היה מדובר בשם קסום : TREES OOLONG 12 ובטקס מסורתי בו עובר התה ממיכל גבוה של מים לקומקומון מתכת (ובו העלים) ואחר כך לעוד גביעון ולבסוף לספלונצ'יק, ובסופו של דבר יוצא נוזל חמים ומאוד מר, לחיכו של פודהה לפחות. החוויה המרירה הועמה מעט בזכות משחק ה-4 תחנות, ובעיקר לנוכח הקינוחים המאוד מיוחדים: עוגת תפוח אדמה יפני, שוקו מוצ'י MOCHI שהיה (מעטפת האורז הגמישה והרכה) הטובה ביותר שטעמתי, ועולה על כולם במקוריות ובביצוע: קרם ברולה של שומשום שחור ועליו גלידת שומשום שחור וממעל טוויל של ששש… הקינוחים ששווים כל סנט עלו 7-8 דולר  האחד, והתה נע בין 5-7 (בלי טקס) ועד 10 דולר עם הרבה טקס בישבן…

בר האוכל המיוחד של דיוויד צ'אנג, שהוא כנראה השף החדשני ביותר בניו-יורק בשנים האחרונות, קיבל שם משולב : יפני, Momofuku  שמשמעתו אפרסק בר-מזל, Ssäm, שהיא הלאפה הקוריאנית וסיומת בר, שהיא שיטת האכלה מהירה בארצות הברית. צ'אנג (ממוצא אמריקאי-קוריאני) ארגן פרשנות אישית של המטבח הקוריאני ושכניו, מבלי להתחנף יתר על המידה לחיך הממוצע. יכול להיות שזו התשובה האמיתית הראויה ל-FAST FOOD . מה שבטוח שליהודים שומרי כשרות כדאי להתרחק מהמקום. מכיוון שיש כאן חזירות העולה על גדותיה; התפריט נוטף האם, נקניקיות, בשר ראש, ואיברים לבנים רבים אחרים, כמו גווני בשר נוספים.

האווירה וסביבת העבודה מאוד לא מחייבת, המנות מקוריות עד מחוכמות ופיקנטיות, מוגשות ברצף ובזריזות , על מנת שיתבצע פינוי מרצון מהכיסאות ובעיקר משרפרפי הבר הלא נוחים במיוחד, לטובת עשרות הממתינים בתור. (אין הזמנות במקום, מלבד ארוחת מיוחדות של שולחן שלם החוגג על מלוא אחורי חזיר  אחד ועוד צ'ופרים בתמורה ל-200 דולר).

שגרירי הכבוד של פודהה בניו-יורק (ובכלל) מאז ומתמיד היו הא"ס החזק במיפוי אתרי תזונת החובה בעת השהייה בקרת זו (ובכרכים אחרים). הפעם התכבדנו בנוכחות הצמד הקונסולארי, ובבחירותיהם המספקות ביותר ב  - Momofuko Ssäm Bar  (השדרה השנייה ורח' 13 ). היינו חמישה וטעמנו כהנה וכהנה, חלק מהמנות הגיעו כמחווה מהבית.הכל טוב מאוד, במודגש מנות שלטעמי אין להחמיץ:

• צדפות  BARON POINT עם קונסומה קימצ'י.
• קיפוד ים מסנטה ברברה עם טאפיוקה(שחורה), טופו מוקצף ובצל ירוק.
• חמוצים עונתיים (כ-10 סוגים מלבבים, קוריאנים בסטייל).
• לחמניות מאודות (ראוי לכנותן נפיחיות, או ספיגניות) עם מלפפון, הויסין, בצל ירוק ובעיקר כרס חזיר נוטפת וזועקת "הצילו כולסטרול".
• ברוסקטה לארדו (נכון, שוב שומן) עם סלט מיזונה וענבים.
• קימצ'י תפוח (עץ) פוג'י עם סוג של בייקון מעושן לבנת מייפל וארוגולה (בתמונה למעלה).
• כרובוני ניצנים מטוגנים עם צ'ילי, מנטה, ורוטב דגים.
• BHAN MI – סנביץ' שלושת הטרינים (הצילום למטה, לא מפוקס בשל עוצמת הריגוש…אם שכזה הייתי מוכן לחזור ליום בשבוע לבית הספר)

• שקדי עגל בגריל עם צ'ילי צלוי ומוחמץ וליים
• דג סקייט (שטוח)עם תפ"א אצבעוניים צלויים, לימון כבוש ואיולי חריף.
• נקניקיית חזיר מתובלת (וקצוצה) עם 'עוגיות' אורז (דמוי ניוקי), ברוקולי סיני ושאלוט קריספי.
• שורט ריב של חזיר (תבשיל "קוביות בשר" ) בכלי חימר עם תפ"א אצבעוניים וצנוברים.
• נתח קצבים במרינדה עם קימצ'י בצל ירוק וג'ינג'ר וחסה מקורזלת (המשמשת כלאפה לעטיפת הנתחים).

הכבודה הנ"ל הורדה אחר כבוד למעמקי מערכות העיכול, בליווי גרונר ולטלינר אוסטרי של JAGER, בן דודו הגרמני של JJ PRUM, לא מעט מים וגם שני בקבוקוני בירה (בהירה) HITACHINO. אתר ביקור חובה לכל פודהיסט !

המלצר הראשי לשעבר בפיטר לוגר, וולפגנג זווינר פתח בלב מנהטן את הגירסה שלו, WOLFGANG'S למקדש הסטייקים הניו-יורקי ושיעתק כמעט במדוייק את התפריט לרחוב 33 על פארק ( יש גם סניף נוסף בטרייבקה). המקום הומה וגועש, דחוס ותפוס, הכסאות פשוטים ואינם מזמינים נינוחות וישיבה מתארכת. הדקןרציה מינורית, אבל העיקר – תפארת הבשר: מבחר משובח שבשיאו פורטר האוס מעולה בשיטת הכנה (כב-PL) של צריבה עד חריכה מבחוץ בחום גבוה ביותר ושמירה על בשר אדום ורך, אך חם מבפנים, מלא טעם בלי שום תוספת. קשה לי להאמין שהייתי מצליח בטעימה עיוורת להבדיל בין מוצרט לסאליירי. פשוט מרטיט לבבות ומעליז קרדיולוגים. תאוות בשרים טהורה מכל צידי העצם:

שימו לב בתמונה, הפעם של "אחרי", כשהעצם עירומה מהסינטה והפילה וכל שנותר הוא למלמל מהו הצירוף הנכון למקרא:

The Top / Terrifically Tasteful / Tremendous taste /  Top that?

במלון אלכס  ALEX בניו-יורק (45 בין 2 ל-3), מלון עדכני ומעוצב יש מסעדה בשם RIINGO, (אכן עם I כפול ובלוגו נקודה אחת תחתית ואחת עליונה.) ארוחת הבוקר שלהם חביבה ומושקעת, אומלטים מדוגמים, טוסטים מלחם שאור צרפתי וגרנולה משובחת עם פירות טריים ויוגורט טוב, שביחד היוו את מקור האנרגיה  לפודהה ביומיים הראשונים בתפוח הגדול.

סעודת ערב אחת נערכה במקום, בעיקר בשל נוכחות משפחתית צעירה ומקסימה, של בחור דינמי , חברותי ושופע חן שרק מלאו לו 21 חודש. נפתח מהסיכום: יש כאלו הרבה מסעדות בקריית קודש תל אביב. שילוב אמריקאי, יפני, מודרני ונגיעות מכל מיני מקומות. היו שתי מנות בשר שדווחו כטובות. אכלנו ירקות סינים מאודים טובים ודים סאם עוף די נחות ברמתו. סלט קיסר סביר וסלט סלק שנסתלק ממנו מרכיבו המוצהר (ורק לאחר שהוסרו המון שכבות של מיקס-עלים נתגלו כמה אקסמפלרים בודדים בתחתית, מה שכן היו הרבה עלים סגלגלים. המנה הכי מעניינת היתה ילוטייל טטאקי (צרוב

 בחוץ חי בפנים) על סלט מרענן עם גרגר נחלים, גרגירי רימון ופילטים תפוז דם. עוד מחמד שולחן היה ממרח (תחליף החמאה) שהוגש בפתיחה עם הלחמניות והקרקר המטוגן (לא משהו). מדובר במרקם חומוס העשוי מפולי סויה ירוקים טחונים (אחד חומוס אדאממה על הכיפאק) במרקם גלילי גס. הכי טוב היה לטבול בו את צ'יפסי הטארו המנומשים.  אני מניח שבקרוב אנסה ליצור גירסה ביתית של "חומוס" זה. פרטים לסבלנים.