FOODHA'S GOURMET DIET

 מלך, גאון, קוסם, אלוף העולם וגם איש חביב ומקסים ושופע חן. מה עוד צריך הבן אדם המגיע פעמיים שלוש בשנה לניו יורק למקדש הסושי האולטמטיבי שלו. נאומיצ'י יאסודה, הסושי שף ובעלי מסעדת SUSHI YASUDA ספונת העץ ברחוב 43 בסמוך לשדרה ה-3, יודע את מלאכת בחירת הדגים ופירות הים וחיתוכם המושלם, יש לו אורז מופלא וחמים ואוזן נהדרת לשפות, בעיקר זו השמית בו דוברים ישראלים ויהודים. יש לו מגוון משפטים ואוצר מילים לא מבוטל ובסיום הארוחת האומקאסה על הבר הפגין רגישות יהודית כשאיחל לנו "שבת שלום" (עוד אנו מצויים ביום שישי אחר הצהריים, שעות בודדות לפני כניסת המלכה).

טורו של מי ? של טונה שמנמנה כמובן!

על מגוון הדגה ופרי הים העילאי של יאסודה אין טעם להכביר מילים, לכל פיסת סאשימי או ניגירי יש ייחוד ופסגות אולימפיות בטעם ומרקם. הוא מגיש את הצלופחים הנימוחים בעולם ואין זה משנה אם התפתלו במים מלוחים או מתוקים.  מה שתמיד חסר אצלו זה "צלופח הרים", בדיחה חביבה. כשעה שעה וחצי במחיצתו על הבר, היא ריטואל שינקה את הארנק מכ-120 דולר לאיש וצפונה, אולם זו השקעה שכל מי שתבונה סושיאלית בקודקודו ישמח לבצע.

בעיירה סמוכה לנירנברג ,הרולדסברג, מרחק עשרים דקות נסיעה מצוייה מסעדת גסטרונומיק של השף פביאן פלדמן ורעייתו שרה, האחראית על קידמת הבית. המסעדה הומלצה לי על ידי חבר, שף מגרמניה ובנוסף היא היחידה(הנוספת) באיזור שיש לה כוכב מישלן 1. בקומת חצי מרתף בבית כפרי עם תקרת קמרים (כמו ביועזר, רק יותר נקי ומואר ועם אמנות מודרנית על הקירות) שולחנות יפים עם כסאות ושולחנות מתכת, (שעבור מי שיושב מול רגלי המתכת, פודהה, עשויים להיות לא נוחים בכלל). הרעייה, נמרצת (וככל הנראה צרפתיה במקור) ובהריון מתקדם היא גם הסומלייה, מקרינה חן רב על אף התנצלות מתמשכת על אנגלית שלה.  יחד עם יין ריזלינג שפטלזה 2003 של KNISPER  הוגשו משעשי החיך, ביצונית עלומה עם סויה, תפוחון אדמה מבושל ומצופה קארי ו"סושי" כרוב כבוש מגולגל באצה וחתום בפרג. נועז ומעניין.כן הגיעו לשולחן חמאה מחלב לא מפוסטר מצופה במלח אטלנטי.המשך השעשוע כלל מרק ארטישוק ירושלמי ובשמו הלוקאלי המתגלגל על הלשון (טופינמבור) עם שמנת פטריות שנטרל, וסלט חסה דקיקה ומסולסלת עם בייקון.

הסרנו חיוכים ונכנסנו במלוא הרצינות למנה הראשונה:  סלמון צרפתי (עשוי דומני כסו-ויד) לצד טרטר בקר נהדר עם איזו בצלצלות קלה וחזרת מגולפת ומסביב לתשלובת הים-יבשה המקורית רוטב עם בירה. המנה הבאה הפגישה קוקי-סט ז'אק  עטוף אצה לחה על קרם בננה, הקס"ז היה עשוי כנדרש אבל בעיני בננה היא פרי קצת אינפנטילי שמקומו שמור לקינוחים או אולי לעיטור כצ'יפסים. המנה הבאה היתה נתחון בקלה וחצאי כרוב ניצנים מאודה ברוטב קארי חריף, מובן שאהבתי.

  נטלנו עוד ריזלינג, הפעם פון בלאון שיפר מיקב (שגם עשה עלייה במחנה גיאקונדה) היימן לובנשטיין 2005. המנה המבריקה היתה הסורבה: סורבה כרוב אדום עם חרדל דיז'ון   על קרם חזרת ומעל שערות כרוב אדום מטוגן. עתיר טעם ונשכני.המנה הבשרית כללה צלע עבה של כבש, נקייה מעצם עם קרם תפוז דם, פילטים ופרוסה מיובשת בתנור כשבצד גם ארטישוק חצוי. המנה הגבינתית, פרה-קינוח כללה קרם רוקפור, ליצ'י מקורמל ועולש.

אתנחתא עסיסיאתית קצרה ומרעננת אחרי חגיגות אירופאיות מתמשכות קיבלנו (פעמיים) אצל סאפא הויאטנמית, שמגישה גם סושי. היו לנו סלטים חריפים וקלילים עם פפאיה ושאר ירקות אולם גלילת הכותרת של המקום הוא בר ה-NEM  אותן "לפיפיות" אורז דקיקות(המושרות במהירות במים) המתלפפות חיש קל סביב מרכיבים טריים איטריות אורז, שומשום, כוסברה, נענע, בזיליקום אניסי, גפרורי גזר, פירות ים, דגים ובשר בכל מיני קומבינות טעימות, כשהתוצאה היא אגרול קר המוטבל ברוטב ונבלע.

עוד אנו ממתינים להמשך ומפלס בירת הוייצן של טויישר יורד בגביע הענק (למרות שהגביע לא שלנו השנה )-:  ) בירה בהירה וקלה ומלווה היטב גם את הקערה המדורגת בו שוכן לו מרק הפו PHO הויאטנמי הנודע, יש מספר סוגים. שלי הכיל נוזל חריף- חמוץ מתקתק עם אננס, שרימפס, איטריות אורז, נבטים, בצל ירוק, טופו, ביצה, כוסברה וצ'ילי ירוק. שפתיים יישקו ויתנפחו מהחריפות הנעימה, שתחלוף במהרה.

Sapa

Regensburger Strasse 63

90478 Nurenberg

Tel 49-0911-469898

מסעדת אחות (קטנה, רק בת 15 בגו-מיו) לאסישברטליין היא וונקה WONKA של כריסטיאן וונקה בשותפות עם אנדרה קאטה. גם כאן הקו הוא מרענן בסגנון פיוז'ן קליל ואופייני. גם כאן הלכנו על תפריט הטעימות, מתוך התפריט הקבוע של המסעדה. בחרנו את מלווי הארוחה; גרונר ולטלינר אוסטרי 2006 של LOIMER וזינפנדל מוכר וחביב 2004 מבית TURLEY עם הלחם המשובח הגיעה חמאה כשרה למהדרין, (או שאני סתם מתבלבל; האם פעמיים לא כשר מכשיר את השרץ? כמינוס ועוד מינוס = פלוס, מכיוון שבחמאה היו שבבי האם- גם חלב ובשר וגם חזיר….

עוד אנו מתחבטים ב-SMSים חפוזים עם מרנן ורבנן, שיעשנו את החיכים עם נתחי מקרל חמימים (בגודל 2 פיסות סשימי) עם "לזנייה" מדפי חציל דקיקים ומטוגנים כשבינהם קרם חצילים עדין ועגבנייה חצי מיובשת בתנור ועדיין לחה.

מנה ראשונה:  כרע שליו על כרוב SAVOY עם עלי מיזונה ובלסמיקו מצומצם. מנה שנייה: דג (שם קוד POLLACK) עם קוביות סלק , עשבים, צ'יפס דק עם חרדל ורוטב שמנת שמיר. מנה שלישית: טונה צרובה עם עלי תרד חיים, מין גואקמולי , שערות צ'ילי אדום מטוגנות  ופס רוטב שוקולד עם פלפל קובבה (כך כינו אותו , בחיי). מנה הכי פחות מקיימת. על הנייר היתה הבטחה למשהו מקסיקני בביצוע גרמני, אבל  איכות הטונה וחוסר הזסט פגמו.

מנה רביעית: פילה בקר עם טארט בצל עלי סלק צעירים, כשבין קפליהם מתחבא שום מקורמל ונשכני ומעל הכל מפוזרות רצועות חמצמצות של אפונת שלג. מנת הגבינה היתה גבינת מנצ'גו ספרדית עם תאנה בסירופה ועלי ארוגולה מדוגמים בטריותם. לקינוח "רביולים" אפויים עם גבן וקליפות לימון, פרוסות אגס וסורבה של פרי יער (?) בשם ELDER. בפוסט קינוח כיכבה עוגת שוקלד קטנה עם קצפת. ארוחה מצויינת המאפשרת ללכת לישון על בטן מלאה ומסופקת, אך לא מטרידה.

Wonka

Johanisssrasse 38

90419 Nurenberg

Tel 49-0911-396215

מעט מסעדות בעולם או בישראל זוכות לביקור שנתי של פודהה. אחת שכזו נמצאת דווקא בנירבנרג, גרמניה, המארחת בכל תחילת שנה את יריד הצעצועים העולמי החשוב. לפני כעשר שנים שבנו בקביעות למסעדה קטנה ומצויינת עונה לשם אסישברטליין Essigbratlein היושבת יותר מ-20 שנה ברחוב ויינמרקט 3 בתוך חומות העיר .שיא הביקור השנתי ביריד הוא ארוחה רבת משתתפים, בחדר העליון, על שולחן רחב ידיים , מואר היטב ובאווירה ביתית נינוחה.שף המסעדה, אנדרה קאטה Andree kote   כבן 40 מפליא במנותיו, מתמיד להגיש מידי ערב תפריט קבוע בלבד, עובדה שאולי גרמה לכך שכוכב מישלן השני הגיע אליו רק במהדורת 2008. רמת הבישול, הקריאטיביות והניצוצות היו בעיני תמיד ברמה של שני כוכבים.

מדריך גו-מיו הבחין אף הוא בשף הצנוע והמדהים והעניק לו כבר לפני שנים 18 נקודות (מ-20).מטבחו של קאטה מתבסס על שימוש בחומרים "רגילים" יחסית, בלי להיזדקק לחומרי עילית כדי להפיק פיצוצים בחיך. יש לו מגע קסם עם תבלינים, ואחד הקולגת שלי לעבודה הגיע לרגעי אושר עילאי עד כדי הזלת דמעות אושר (ממש!) ברגעי השיא של הארוחה. 

 התחלנו ביין נתזים חביב ומקומי (חבל פרנקן) Schloss Sommerhansen  עימו הגיעו משעשעי חיך המיקדמיים; סיגר פילו דקיק ומטוגן, ממולא בקרם כרובית ומצופה וניל ושומשום. מייד הצטרף מסמר גדול עליו שופדו וביית כבד עגל בליווי שקד לח מצופה בקרם לבן של ליקריש. שתי דוגמאות ליצירתיות ולמנעד  הרחב של כשרונו של השף.לשולחן הוגשו פנכות אישיות ובהן חמאת אפונה עדינה, (חמאת הבית מימים ימימה) ומבחר לחמים מצויינים לכל מי שרוצה בתוספת פחמימות משובחות.

 מנה ראשונה: תפוח עץ ותפוח אדמה מרוסקים גס עם חזרת ברוטב ירוק מרוכז של מיץ כרוב ומיץ KALE ומעל פיסות קטנות של אפונת-חוט במיורן.את כל מהלך הארוחה ליווה יין הבית (הגרמני מישראל) ריזלינג קארטהויזרהופברג אאוסלזה S 2006, שנשלח במיוחד מהיקב באייטלסבאך.

מנה שנייה: נתחון דג POLLACK (סוג של קוד) ששחה גם אחרי לכתו בבריכת רכז מנטה לצד פירורי הל מקורמל (כמו שברי סוכר גס וחום) כשמעל מעטרות את המנה רצועות אפונת שלג.

מנה שלישית: גלילוני סלק על קרם רוקפור עדין עם קימל מקורמל וסלט עשבים רענן.

 מנה רביעית: נתחון GREY MULLET  דג (קיפון, בורי) על קרם עדשים עם רוטב מיץ רימונים עדין ותערובת תבלינים דוקה (שילוב תבלינים של השף קאטה הכולל: אגוזי פקאן, שומשום, גריגירי כוסברה, כמון וטימין). למנה זו ובעיקר למרכיב הרימונים שבה המליץ השף (וקיבלנו) ליווי של יין פרנקו נוסף, אדום וקליל, פינו נואר בבקבוק מגנום של יקב   MAY 1999 .

  מנה עיקרית: חזה יונה חצוי לרוחב, צלוי קלות ונא כנדרש על רצועות קלופות בקולפן של סלסיפי ,עם שמץ אגוזיות ורוטב תאנים.את משק כנפי היונה ליווה בעונד רב גיגאל GUIGAL  הרמיטאז' 2001 

קינוח: עוגת לימון בתצורת SCONE עם גלישת שמנת כשהצמד העדין ומרענן משייט ברוטב מקסים של מיץ ארוגולה ושמן זית. נקטר האלים, ריזלינג אייסויין מס' 55  של קארטהויזרהופברג  המעולה היה עוד שיא ברצף.  מנת הפוסט הקינוח, כנהוג באסישברטליין היא דפי שוקולד, כשבכל דף חדש סיפור : על דף אחד מודבקים פטלים על משנהו אגזוים מקורמלים, אחד נושא חצאי ענבים אדומים, דף (שוקלד) לבן "מלוכלך" בקינמון מפולפל ויש גם כריכים: בין שני דפים נתונה מחית מרציפן ירקרקה ושנביץ שני עם הטופ שבטופי. ארוחה משובחת ביותר. מנות קטנות מרוכזות טעם ומרקמים, אך לא מכבידות, גם בהצטברותן. יכול להיות שחל שיבוש קל בשמות ומרכיבים בשל התרגום מגרמנית לאנגלית ולעברית. המערכת תשתדל לתקן במשך.

חצי גמר גביע המדינה בכדורסל בנוקיהו הביא עימו בשורה: מקדונלדס אינם מכבדים פודהיסטים בהיכל למרות האמירה הידועה (דומני של קווין מקגי)  :  "NOBODY FUCKS WITH MACCABI IN THE YAD"

לא היה להם את הסלט עליו בניתי חלומות (?), עוד מאז פרסומות התיירים ונהג המונית. בקיצור נאלצתי לאכול שניצלונים יבשושיים בשם "צ'יקן סלקט" עם  ולנשנש 10 צ'יפסים חמים וזקורים. הבן בא על סיפוקו מטורטייה ו-2 מנות צ'יפס. מכבי עשו את העבודה ולוואי שיחזור הגביע לעירנו בחמישי בגמר.  ואתם כאלף עדים על הפעילות הספורטיבית בה נוקט פודהה.

ה- CIA הפחות נודע מתאומו לראשי התיבות, הוא זה המתמקד בלימודי הקולינריה ולא במודיעין, הוא מצוי בעמק מקסים, עתיר גפנים על גדותיו של נהר ההדסון במדינת ניו-יורק. שפים רבים למדו ולומדים שם. גם  שף עמיר אילן למד שם וגם בחזית מסעדתו החדשה, הדסון, בלב מגדלי הבטון והפלדה הוא יושב על פלגי מים, אם כך מסתכלים על הבריכה בחזית המסעדה.

הרוח של סנטה פה המנוחה עוד מסתובבת בעיצוב הפנימי, כך סיפרו לי מקורבים שהיו במקום בגלגול הקודם. המקום רחב ידיים וגבה תקרה ומצויד בבר נפרד ונאה.

אין בהדסון איזו פריצת דרך מסעירה, אבל יש איכות טובה ובני בקר משובחים ופה ושם נגיעות חריפות שנגעו לי ללב ולמעיים . לידי ניטל ונסגר במהרה שרימפס ברוטב שמנתי אדמדם (נמסר שטוב) היה אג-רול שלא חידש ולא ריתק. סלט חסה לבבי ביותר מוזרק ברוטב בין עליו, בתועפות פרמג'ן מפומפם*. סיגר הסינטה הייתה יציאה חביבה, בשר טוב מעוטר וממולא בעדינות.

שיא הארוחה מבחינתנו הגיע בעיקריות: מקצה השולחן דווח על סינטה מצוינת. נתחוני הפילה נאכלו עד תום. קיבלתי ביס מצויין של השאטובריאן וחלקתי בחצי אנטריקוט עסיסי ובשרני.

 התוספות היו גפרורי זוקיני, צ'יפסים עגולים ובטטות מגרוטנות כעוגה, בסדר גמור למרות שאין מה לכתוב הביתה. אותי הדליק מאוד הרוטב (חרדל מחוזק בצ'יפוטל, כך הסביר המלצר) את השכרון החריף הזה שליווה את שניצל הלבן על העצם. לצידו היה "סלט אסיאתי" שהיה מתוק מידי בלי זסט חריף-חמוץ.

מיטב הנוער , המיומן במוזס ואגאדיר ונגזרותיהם  החמיאו מלוא פה להמבורגר הנפלא, ואיני יכול שלא להסכים – שווה ביותר.

עוגת הגבינה של ניו-יורק עם תותים וקרמבו חביב ולא מתוק מידי חתמו את הארוחה. הבאתי יין דלתון סירה רזרב  פתוח מהבית, ועל אף שבטלפון אמרו שייגבו דמי חליצה, נמנע הדבר בעת החשבון.

אם היתה עולה תוכנית ריאליטי חדשה בשם "מלצר גנוב נולד" אין ספק שבהדסון היו לה כמה וכמה קנדידטים שמגיעים לשלב הגמר.  נדמה היה שכולם רוצים , כולם חדשים , כולם משתדלים, אבל תהליך זרימת האינפורמציה והמזון מהשולחן למטבח וחזרה לוקה בכל מיני מעצורים וכשלים. בשולחן הוזמנו 2 מנות סלט חסה קיסרי , אחת הגיעה והשניה ("סליחה") בשלהי הראשונות. תהליך מזיגת המים לא היה הרמוני , והלחם (חינם אמנם) הגיע רק אחרי ששאלנו, כשעל צלחות המנות הראשונות נותר רק רוטב אם בכלל. ישתפשפו קצת המלצרים תשוייף המערכת ואנו שוף נשוף ואחר – נשוב.

זה 15 שנה אנו חוגגים יום הולדת מיוחד ביאקימונו. בתחילה היה זה ברח' הירקון ומשעברה לזמ"ל*, עברנו לחגוג במהדורה המפוארת יותר בשד' רוטשילד, אף פעם לא יותר מידי מלא שם, אבל תמיד פוגשים בתיירים, דיפלומטים, אנשי עסקים מחו"ל ואנשי העשירון העליון (מעושר ולא עשר…).

כל זאת לא מפריע ואולי תורם ליציבות הגבוהה במחירים, אך לתמורה הנאותה ביותר במזרח התיכון (שאנו מכירים) לסושי, סשימי והמטבח היפאני המודרני. אם מקבלים ההחלטה לצאת שבעים ולהיפרד לפחות מכ-300 שקל לראש, החגיגה בבטן ובלב בילתי נמנעת.

תחילה קצת אדממה לכבוד הסויה שמוציאה לנו אימא אדמה וסלט מלפפונים-אצות ושומשום. מייד באה הטונה הצרובה עם פרוסות הלימון היא אחת המנות האהובות עלינו ביותר:

ואז  חסילנגוסטין  ברוטב קרם ואסבי מענג, צלחת ירקות מבושלים-מוקפצים והישר למקבץ סושי. כאן נטלתי צעד (קטן) לאחור ואכלתי (במקום איזה 20 ) רק 8 או 9 עטופי או עוטפי אורז למיניהם המשובחים ביותר ומסגרת המיוחדים של יאקימונו,  ומנה נוספת שאין בילתה – אושי זושי  אונאגי (צלופח) הנתון באורז מצופה באבוקדו ומהודק בקופסת עץ (בתמונה למטה, משמאל). שפתיים יישקו.

בעוד הנערים משתעשים ברול סלמון אבוקדו שממש נמס בפה, חלקתי עם רעייתי סשימי מעולה מפאר הדגה:

אלי כהן והצוות  עוד שלחו לחוגג קינוח : סורבה קוקוס וברולה-סמיפרדו  כשמוטמעים בו גרגירי הטפיוקה. חביב ועדין.

המשק"לים -מים ודייאט קולה.

כעת ברור לאן הסירות מפליגות , לאן?

  אחרי יום אנורקטי קמעה; פרוסות צנון במלח לארוחת עשר,  וצהריים שהסתכמו בסלט אנטי פסטי חם עם כמה כפות קוטג', יוגורט ובולגרית (5%), פודהה ויתר באצילות על פרוסותיים חלה לנוכח הצפי לפש"ר* (הפוקאצ'ה של רפאל) ובמסגרת חגיגות משפחתיות יצאנו לכיוון דן, אל רפאל, (רפי כהן) אצלנו לא ביקרנו כבר חודשים רבים. (16 במספר).

הגענו עם הפתיחה ב-7 בהרכב מכובד וקיבלנו את חדר היין  הנעים. בתפריטים הבחנו  מייד שרפאל התיישרה למעלה עם המובילות במחירים. (הרבה ראשונות 60-70-80 ) אינני זוכר את כל מחירי העיקריות, אבל 5 צלעות הטלה המדוגמות והמצוינות  שבאו מהאחו בגולן לחיכינו הקטן התמחרו ב-155 ₪, טותבע"ה*. אבל על כך בהמשך המהדורה.

קודם לכל הגיעו לחמי האגוזים ובצימוקים, זרתונית* סבירה ולא יותר. טקס הבאת הפוקאצ'ה המהבילה עבר בשלום. עדיין זה מופע הדגל ואולם למרות שטעמתי לא מעט, כבר אין את ההתרגשות של פעם.

בראשונות חלקתי קארפצ'ו טונה חריף-חמצמץ צפון אפריקאי מצוין ולב ארטישוק עם פולנטה ופארמז'ן בניחוח איטלקי מעודן. ללא דופיים. הספקתי לטעום מלבבות החסה ברוטב עדין שליוו את הסלמון  הנהרות האלסקאי הבהיר, שהבליע חיש קל בני.

בין לבין, לפני ואחרי שתיתי כוס מריזלינג הבית קארטהוייזרהופברג, מאגנום 2001, וכוסית של בארון-דה-שירל, מריוחה, ספרד 1996 שריחו התעלה וטעמו הכזיב, שיאו מאחוריו.

לעיקריות היו לנו את צלעות הטלה המשויפות ומוצעות לאחיזת שלגון עד העצם עם פירה מכמוהן, עתיר חמאה (כחבריו הפיראים שליוו עוד מנות, ללא כמהין). תיאור מנת דג החרב בליווי כל מיני ירקות וקונפי עגבניות, הפעיל לי את בלוטות הדמיון, בעוד שעל הצלחת המציאות קצת איכזבה. דג החרב, היבש מטבעו באמת חסר את יתרות הירקות ולווה בחצאי לב חסה  ושני חצאי כפית של קונפי עגבניות, שבטוב ליבי ביין, כיניתי גם באוזני המלצרית הנחמדה, יותר כוניפה מקונפי.  למרות שאכלנו למעלה מחצי מהמנה, (כנ"ל גם מנה זהה שאכלו לידינו) היא הציעה להחליפה, סירבנו כי היא לא הייתה, לא טעימה או מקולקלת. כעבור דקות מעטות חזרה מהמטבח ובידה צלוחיות עם ירקות צלויים נהדרים.

בשלב רגיעת השולחן, התפניתי למקצה טעימות הביסים: קציצות הדג ברוטב (הסבתא?) על קוסקוס היו מצוינות. חצי הניוק עם הכמהה היה מעולה ושיא הבשר היה נתח קצבים מושלם.

לקראת סיום נפתח גם איסוויין, ריזלינג  קארטהוייזרהופברג 2003  צעיר מאוזן ונהדר. טעמתי  בכפית של תה אנגלי קמצני  מסורבה הבננה והאננס, שהיו משובחים וטריים.  שאר הסועדים דיווחו על פגיעות מתוקות במטרות.

• טבין ותקילין בלי עין הרע.
• ראה מילון פודהה להבהרות

המפגש השבועי האחרון היה לפני למעלה מחודש. המטרה ששמתי לעצמי, לפחות 10 קילו הושגה הבוקר וחגיגה קטנה-גדולה בצידה.  מנת מסבחה משובחת כמעט והורידה ממני דמעות גיל (או שמא היה זה הבצל החי?) הצלחתי להסתפק בפחות מפיתה ובאתי על סיפוקי. עוד ראיתי (בעין גדולה) אנשים ששומרים פחות ממני, כאותו אדם שהתיישב עם מישהי וביקש "בשבילי מנה אחת חומוס ומנה אחת מסבחה, ומה בשבילך..?"  ביציאה מיפו, ברחוב שבין שוק הפישפשים למבוא ד"ר שקשוקה, יש בזאר המסעדות המשומשות ושם הבחנתי ואמרתי שלום יפה, לעוד ידיד נאמן (שלצערי לא תרמתי לעיסקו ולו שקל בשבועות האחרונים) בעליו של סביח דה-לוקס האיכותי מרח' יהודה הלוי, (לא הסלב). ועל כך נמשיך להתפיית (מלשון פיתוי ופיתה) בהזדמנות חגיגית אחרת.