ארכיב עבור 'שפים'

מה יצא לנו מהתארוחה?

יום חמישי,22 באפריל, 2010

בשבוע שעבר ביקרנו ( פודהה ואחיו) ב"מבשלים" שהיה נחמד, בעיקר לפגוש כל מיני מכרים נחמדים. שוחחנו עם ערן שוורצברד ( מינוס כ-20 קילו, מברוק!!!) ומצפים מאוד לראות לאן פניו וכשרונו מועדים, טעמנו מהרצאת-הדגמת פסטה של תמר כהן צדק (שיצאה מהקוצ'ינה והסתדרה טוב מאוד עם הקהל הרב).

מובן שיצאנו עם שקיות. שמן לצ'ינו עדין של גשור,(40 ש' לליטר), מוריד שערות (מנדולינאי)  אצל ריבלין, גרמני ויעיל. ובעיקר כמה נישנושים בסניף (הטעם-העירי) של הקוצ'ינה. הופתענו לגלות (במה שלא הבחנו בביקרנו הממש לא מכברי במסעדה), שנולד מותג ראוי בשם "המזווה של תמר" שמוכר כל מיני מוצרים טעימים ומובחרים: הצטיידנו בפסטה טרייה ומשובחת. בלסמי מצומצם עם תפוז(?) ואכלנו כמה טעימות פייבוריטיות ומוכרות מהמסעדה.

 

 

בשוק האיכרים לקחנו טעימה של גרנולה למיטיבי לסת ובעלי חיך אתגרי : גרנולה (של אוליה) עם כל מיני מרכיבים והבולט בהם הל, מאוד מיוחד. לו הייתי בעל צימר בנצרת הייתי ללא ספק מגיש אותה לארוחת בוקר… עוד פגשנו "בציר" ראשון של תפוחוני אדמה ראטה עם שארית כסות אדמה (אורי רבינוביץ) בדוכן של תקוע הצטיידנו במיני ארטישוקים מקסימים ופנינו לבאות.

הבשורה מנצרת – אל רידא

יום שני,12 באפריל, 2010

 

אם תשאלו את מקורבי תגלו במהרה שאחד היעדים הנבחרים עלי בישראל לתזונת חוץ הוא נצרת, אני מניח שאחרי תל אביב זהו היעד הנבחר למסעדות, לא שיש לי יותר מ-5-6 יעדים בהם ביקרתי, אבל הייתי חוזר לכולם וממליץ בכל פה. לבד מזאת נצרת עומדת אצלי גבוה ברשימת ה- TO DO יש לי לפחות שתי מסעדות נוספות לבדוק.

בינתיים הספקתי לסמן ציפור על עוד מסעדה שכבר למעלה כשנתיים צוברת אצלי ידיעות חיוביות. אל רידא ברחוב אל-בישארה ממש מעל הכביש העולה מכנסיית הבשורה (השווה ביקור בעצמה ). אורחים מחו"ל זכו לסיור מרתק גם במקדש התבלינים של אל באבור והחגיגה הקולינארית הייתה באל רידא. הגענו בצהרי היום, למבנה האבן המקושט ומלא האופי. זרמנו בעיקר עם אורחינו שנמנעים מבשר ודגשנו את הירקות.

שני סלטים מקוריים עשירים ומדויקים היו סלט בייבי (הוא שם שאינו מרמז על תכולתו) שדווקא אינו נסמך על שקיות  העלעלים המתועשות יחסית, אלא עושה שימוש במרכיבים ירוקים ונבטיים מובחרים מעוטרים בתועפות פלחי תפוז ופיסטוקים. לצידו היה סלט "מקומי" עם רוקט ופטרוזיליה, עגבניות גבינה (פטה או דומה ולא מלוחה מידי) וצנוברים בנדיבות, מסומק כהלכה. כמי שסלטים הם ה"ספציאליטה דה-לה מזון" שלו היה לי ברור שמי שהפיק צמד סלטים כזה יודע את מלאכתו.

המשכנו בחציל בפסטו – נשמע פשוט ומיוחד וכך הוא. חציל ברוטב פסטו מעודן בשמנת שמזמין ניגוב עד הטיפה האחרונה. (נדמה לי שהיה מדובר כאן בלחם אגוזים ). ולצידו סטייק ר'סאן, גבינה מטוגנת בליווי ירקות במחבת, כאן כבהרה מנות חבוי איזה טוויסט או להטוט תבליני מוצלח. בסטייק ר'אסן חשבנו שהיה  קארי.

הזמנו גם קלמארי ושרימפס שהיו סבירים והשתבחנו בצוואר כבש אפוי עם ארטישוק שום פריקה, פחות נועז ויותר שגור במטבח במקומי, תבשיל עתיר טעם. טרום הקינוח שלנו היה פסטייה עוף מעודנת, שיחוק רציני על הגבול של מלוח-מתוק עם שילוב מרקמים מקסים.

לשף החביב ומסביר הפנים (וגם את התפריט כשהוא ממלצר) קוראים דאהר זידאני,  דור שביעי בגליל, מנצר השליט הגלילי-פלשתינאי דאהר-אל עומאר, שמשכנו מכיל את המסעדה (וצימר בעל נוף מעליה, ועוד המון אפשרויות בקומות הביניים)בשלב זה של הארוחה,אחרי שהבחין די בקלות בקו המנחה של הבחירות החליט (ובדיוק רב) שהקינוחים שאנו צריכים להזמין הם שתי גרסאות  הקושטא המשובחות, שיושבות בשביל החלב של הפנה קוטה, והמאהלבי. המתכון הסודי (של הדוד) אינו עובר לשום מקום, אך יש בו קסם מזרח תיכוני כובש בציפוי פיסטוקים, צנוברים ואולי עוד צ'ופרים.  

 

קבוצת הביקורת של האופציונר שבה לפני יומיים מאל רידא דיווחה אף היא על עונג רב ומפתיע ועל עוד מנות שחובה עלינו לנסות כמו המוחמר. שוב נשוב.

אסיאתית אביבית מנצחת

יום חמישי,11 במרץ, 2010

 מתכון באדיבות גסטרו, (מתוך המגזין של דונה היי – אביב)  קליל, מהיר וטעים: 

האביב אולי עוד לא איתנו, אבל המתכון בהחלט יכול לשמש כשובר שרב.

  • 16 שרימפס מקולפים
  • שן שום כתושה
  • 2 כפיות (משחת) ואסבי
  • 250 מ"ל קרם קוקוס
  • חצי כוס שמן טיגון (אצלי היה תירס)
  • שאלוט פרוס דק
  • 200 גרם אפונה צרפתית   SNOW PEAS חלוטה ופרוסה דק (השתמשתי ביותר)
  • חלבון ביצה מוטרף קלות
  • חצי כוס בזיליקום תאי סגול (בהיעדרו השתמשתי לטובה בנבטי מיקרו בזיליקום)
  • חצי כוס קמח אורז
  • מלח ים ופלפל שחור גרוס גס וטרי

 dsc00520.jpg 

לערבב היטב בקערית השרימפס, השום ,כפית ואסבי, 2 כפות קרם קוקוס, מלח ופלפל.

בינתיים לחמם ווק או מחבת בחום גבוה, להוסיף שמן עד תחילת עשן. לטבול פרוסות שאלוט, אפונת השלג והבזיליקום בחלבון, לפדר בקמח אורז ולטגן בקבוצות קטנות בשמן,כדקה או עד קריספיות, תוך הקפדה שיהיה חם מאוד בין הסבבים. להוציא לנייר סופג.

לטגן את השרימפס דקתיים מכל צד או עד שבדיוק עשוי. להוסיף את שאר קרם הקוקוס והוואסבי ולבשל עוד 2 דקות עד שמסמיך, לא טיגנתי את המיקרו בזיליקום, אלא הוספתיו חי יחד עם פרוסות בצל ירוק.

פברואר של לחם וצעצועים (1)

יום שבת,27 בפברואר, 2010

dsc00558.jpg

סלרי מוקצף על ראגו צבי   – משעשע חיך ב-WONKA נירנברג

פברואר הוא חודש עמוס פעילות. ירידי הצעצועים דורשים תשומת לב ועבודה מאומצת, המסכמת  הרבה חודשי יצירה ופיתוח ומזמנת המון פגישות ומגוון אפשרויות חדשות למשחקים וצעצועים בהם אולי ישחקו ילדי העולם בצל עץ חג המולד של 2011.

ג  dsc00567.jpg

על קלשונון נעוצה קוביית לחם ספוגה במיץ סלק עם טיפת קרם יוגורט ומוכתרת בקימל מסוכר,  משעשע חיך מענג ביותר ב- ESSIGHBRATLEIN , נירנברג

dsc00571.jpg

עוד קסם של אנדרה קטה – תפוחי אדמה עם אשכולית בקארי סרילנקי, פטרוזיליה וזרעי חרדל ESSIGBRATLEIN נירנברג

מפודהה נדרשת תשומת לב רבה, שכן העבודה הרבה לא מאפשרת את היקף ההליכה הספורטיבית הקריטית מחד ומרחיקה אותו למספר שבועות ממטבחו ומבטחו בסלטיו ותזונתו המאוזנת מאידך. מנגד לכל יום עבודה יש סוף, ויש ארוחת ערב בה אפשר לשבת עם יצרני ומשווקי צעצועים, לשנות אווירה וליצור סביבת עבודה משותפת ונעימה. וכמובן לאכול טוב!

dsc00547.jpg>

 חוכמת המרכיבים הפשוטים – כך בעבודה קשה וכשרון על הביא לעצמו -2 כוכבי מישלן- במקרה זה גלילי גזר מאודה קלות עם פרג, פטרוזיליה וקולי שמיר ורוטב שורש שמיר.

 

dsc00546.jpg

ESSIGHBRATLEIN , נירנברג; פורל פראי עם פירה כרובית עדין ומעולה

התמונות הקשות המצורפות יעידו כאלף קלוריות (ולפרקים יותר, הרבה יותר) על עוללות פודהה בממלכת הלחם והצעצועים בחודש שחלף. הקילו וחצי שהתווספו כבר בדרך להיעלם, למרות הגשמים והאירועים המקומיים המשמחים, פודהה שב לפסוע נמרצות בשבילי המכורה.

 

dsc00563.jpg

WONKA נירנברג: טרין גבינת עזים עם פיסטוקים, צ'אטני משמש ועלי מיקרו סלק ודומיהן. – קדם-קינוח

הביקור השנתי ביריד הצעצועים מזמן את מסעדת אסישברטליין, של אנדרה קוטה, עונג צרוף בכל ביס וביס. ארוחת מניו מאוזנת של טעימות, שאינה מסתכמת בכבדות. גם במסעדת האחות וונקה של כריסטוף וונקה האוכל מעולה, השירות בשתיהן ללא דופי, והאווירה, כלקוחות של למעלה מעשר שנים ברציפות – ביתית ומשפחתית.
dsc00564.jpg

וונקה – אננס מקורמל עם גלידת ואסאבי-שומשום וטוויל שומשום, ממתקטלני!

dsc00575.jpg

פוסט-קינוח  (פטיפור) הוא תמיד דפי שוקולד בטעמים ותבלינים עם אגוזים, פטל, קרמל, מרציפן פיסטוק ועוד.

מי שמזדמן לאיזור לא להחמיץ! 

סוף שנה: סיכומים והמלצות בצילומים

יום ראשון,27 בדצמבר, 2009

 שיאים ודישדושים, טעימות ומענות, חידושים ושמירה על הקיים, הליכה יומיומית, מסע בילתי פוסק של אלפי פסיעות כדי לאכול טוב ולהישאר מאה אחוז, או טיפה פחות. כך או כך הצלחתי לשרוד שנתיים במשטר החדש. להיות כל הזמן (בחצי שנה האחרונה) בשמירת מרחק/משקל של לפחות 38-39 קילו מהשיא ויחד עם זאת לאכול ולהאכיל את סביבתי הקרובה בהכי טוב שאפשר, במגבלות המקובלות. אני שמח לחתום שנת בלוג נוספת וביחד לסגור שנתיים של עונג חיך ללא עיגול פינות וצמיגים.

קבלו נא התנצלות על שפע סוגי הצילומים ובעיקר איכותם, או היעדרה בחלק מהמקרים, בשל מגוון אמצעי הצילום האלקטרוניים.

לצערי, אינני יכול לומר שאכלתי את "כל" המנות שתופענה בהמשך, אבל לפחות טעמתי כמה ביסים משובחים. לפניכם מבחר מהטוב שבטופ, מפה ומשם ובעיקר מנות חדשות שנתעכלו באחרונה. בתיאבון.

ביצה פלורנטינית, הדרך הטעימה ביותר לפתוח את הבוקר. מלון מונטיפיורי במנה המופלאה ביותר מאז תעלומת הבנדיקט:

dsc00408_s.JPG

סושיית העל המקומית, יאקימונו – הסושי והמיוחדים אליהם תמיד שמחים לחזור. תכול הצלחת קורטוב של נחת שלא יגמר הלימון (והטונה). הנקודה היפנית הכי קרובה לניו-יורק:

dsc00469.jpg

עלי באבא וארבעים החלמונים במערת יועזר. שם האיכות רבת שנים ועדיין כולנו כמהים לכמהין… אחולמניוקי חלמונים!:

dsc00413_s.JPG

ומה עם גוף האדם?, אחרי ארוחת בוקר ראויה ומנה עשירה של פסטה ראוי לצאת לצעידה מרעננת במרחבי גוש דן. אי שם ברמת גן, בדיוק בפינת הרחובות ביאליק וז'בוטינסקי  יש דוכן "עירקי" של כל מיני מזונות, עוגיות. ללא פוטושופ או תעלולי צילום השגתי עבורכם את התמונה המקורית הבאה מהצלון המערבי. הנחת העבודה שלי שאיזו אות או שתיים נפלו או התבלבלו ומפעיל האתר אינו ממהר להשיב לצלון את מובנו המקורי, והשמחה בעיר:
dsc00482.jpg

בריוש סרטנים, המצאה מענגת ביותר. מנה חדשה יחסית בבסטה, פיצוץ של מרקם וטעם, יישום ישראלי של תובנות בינלאומיות:

dsc00425_s.JPG

עלייה לרגל לעיר הקודש היא מצווה גדולה, עוד לא עשינו זאת מספיק, ויש כבר סיבה נהדרת; מחניודה היא התחנה המגניבה והטעימה

בירושלים, הוסיפו לכך סיור רכש קליל בשוק הסמוך והחוויה מושלמת. בצילום (אא"ט) קלאמרי צרוב על חצילים ויוגורט באפלו:

 mahneyuda.jpg

הפסקת בקלאווה תרבותית. ספר מקסים עם שורשים מהאיזור. מדבר על החיים ובעיקר האוכל של מהגרים/"יורדים" מירדן החיים בארה"ב. נשמע מאוד מוכר וחביב, כתוב קריא, יש מתכונים נחמדים וישימים ומראה שיש בהחלט בסיס משותף לשבת ולאכול ואולי גם לעתיד טעים וטוב יותר. ספרה של דיאנה אבו ג'אבר :

dsc00477.jpg

עונג צרוף וצרוב בפיתה בצפון אברקסס יש המון הפתעות לחיך ולעין, בעיקר למי שמוכן לפעמים לחכות קצת ולקבל את אווירת ה"סבבה" הבילתי מחייבת. התענגתי על מספר מנות, יש צלוחית חריפה עם 4 גישות מתונות, הגם שקיבלתי מהן ד"ש חם למחרת;

 hot-stuff-4.jpg

 אבל השיא המקורי של אייל שני וצוות  הוא ללא ספק השרימפס בפיתה: מספר שרימפס עשויים בקצרה עם רצועות בצל ורוטב עדין בפיתה רכה ומקומית:

pita-shrimp.jpg

.

שתהיה שנה אזרחית חמימה נעימה וטעימה ואם אפשר בריאה. מי שיקפיד לטעום ולאכול בדיוק מהמנות הללו אני מקווה שמובטח לו עונג רב כפי שחוו פודהה ומקורביו.

אצה לי הדרך

יום שני,14 בדצמבר, 2009

מובן שאצתי לרכוש… סוף סוף (גיליתי) שהגיעו אל המדפים אצות ארץ הקודש טריות ולא סתם נקטפו בין הגלים המרוססים, אלא שהן אורגניות עם חתימה "השדה" וכשרות (הרבנות כפר הרא"ה).

הם נולדו והתפתחו במכמורת כחלק מהיוזמה המרתקת של בועז צאירי ושותפיו. מצאתים באורגניק מרקט ואני מניח שבעוד חנויות אורגניות/טבע הן עשויות להימצא. האצות שרויות המלח ­(ומומלץ מאוד לשטוף ולסנן) ותפוגיותן המקררית (יותר מ) 3 חודשים. 100 גרם של  ULVA  או GRACILARIA בירוק עמוק ובסגול עדין.  מחיר אריזת כל אחת האצות – 16.90 שקל.

 dsc00453.jpg

ולסלט (עוצו אצה ותוסלט) המופיע בצילום התלוו:

  • 6 מלפפונים קטנים (של סגל) או אחרים, מגופררים בחלק של הקליפה.(כלומר חתוכים כחצי ס"מ עם הקליפה, עם מיעוט בשר מלפפון מגורען ורטוב)
  • 2 קולרבי מגופררים
  • חצי אבוקדו בקוביות קטנות
  • כמה גבעולי בצל ירוק פרוסים דק באלכסון.
  • הכול עורבב עם האצות (לחות אך מיובשות יחסית)

רוטב:

2-3  כפות שמן שומשום עדין, רבע פלפל חריף קצוץ או חצי כפית ואסאבי, כפית מירין, 2 -3 כפות מיץ ליים(או לימון), כפית חומץ אורז, ניעור משותף ועל הסלט.

פזורה עליונה – כפותיים שומשום לבן/שחור קלוי (או תערובת יפנית מקבילה)

hit counter script

14 סוגי עגבניות שיש מי שיאכל אותן

יום ראשון,6 בדצמבר, 2009

dsc00448.jpg

אם בכותרת מופיעות 14 סוגי עגבניות סימן שאייל שני מייד יופיע. ואחרי שביקרנו בצפון אברקסס אהבנו מאוד את האוכל וההגשה (וכמובן את הראש של אייל שני) הצטערנו קצת על הניהול, הקשר בין המטבח לקדמת המסעדה שמוריד לא מעט מעוצמת החוויה הכוללת. כאמור הכל טעים מאוד, ובין שאר האפשרויות הרבות לקבל עגבניות, ואכן שני סוחט ממנה את כל מה שיש לה, כמעט בכל מנה שניה בתפריט. מעניין מתי תופיע (כריבה?כטארט טומטאן?) גם בקינוחים?

בני הצעיר הסתקרן מה יכיל סלט "10 סוגי עגבניות שאין מי שיגדל אותן יותר"?. ביקשתי שלא יזמין והבטחתי להרחיב בנושא. בבית כבר חיכו לי 5 סוגים מהשבועיים האחרונים בשווקי תל אביב. ביקור נוסף אצל ירקן ברמא'ג הוליד עוד 8 סוגים והאחרון נקטף דווקא במגה (יחד עם הקוטג' והחלב). הכבודה הצהובה-כתומה-אדומה נחתכה (לא קטן מידי) לקערה ונוספו  אליה חצי בצל אדום קצוץ דק, חצי פלפל חריף (לא כל כך חריף), מיץ מלימון קטן, 4 כפות שמן זית, מלח ופלפל שחור:

dsc00450.jpg

יצא נהדר. הכי כיף "המיץ" שנותר, בעיקר ספוג בלחם.

הבית של סינייה

יום ראשון,29 בנובמבר, 2009

מעשה בפודהה אחד, שבת דודתו החמודה נזכרה וביקשה מתכון חביב לארוחת יום השישי. וכך היה הדבר (מומלץ, אגב) שהמתכון המקורי של ארז קומורבסקי נתפרסם פעם במוסף אוכל (אולי שמנת של הארץ). מדובר היה בלחם עב דופן שרוקן מתוכנו הרך משהו ואל תוך הריק הוכנסה מוסקה. כך במקור עם רוטב בשמל עתיר טעם, שמנים וקלוריות. פודהה שלנו חמל על בני משפחתו החביבים ואף על גזרתו הוא והחליט  על שינוי כיוון – שידוך ים תיכוני של מוסקה וסינייה. השאר – היסטוריה.

קודם כל פנה פודהה לאחד האופים החביבים עליו – דגן מבר לחם לצורך התייעצות לוגיסטית לגבי הלחם הבכיר שייבחר ככן השילוח למתכון. קבוצת המיקוד שנערכה יומיים לפני הארוחה הוגשה בלחמניות שאור – כמנה אישית והוכתרה בהצלחה רבה, ולארוחת השישי נרכשו צמד פילונים כל אחד נולד (במז"ט) במשקל 900 גרם .

  • 3-4 חצילים גדולים פרוסים חצי ס"מ לאורך (הכי טוב באלדי מראובן)
  • 2 בצלים גדולים קצוצים
  • 2-3 שיני שום כתושות
  • קילו בשר טלה טחון
  • כוס פטרוזיליה קצוצה דק
  • 3 כפות לימון כבוש וקצוץ
  • 3 כפות צנוברים קלויים, או מושחמים קלות במחבת
  • בהרט, סומאק, מלח ופלפל שחור  (או מעט חריף קצוץ )
  • שמן זית

dsc00436_s.jpg

דרך הפעולה:

מושחים את פרוסות החצילים בשמ"ז מתבלים במלח ופלפל שחור וקולים בגריל בחום גבוה משני הצדדים. (אפשר גם לטגן ולספוג.)

מטגנים את הבצלים והשום בשמ"ז, מוסיפים הבשר, מטגנים קצרות, מוסיפים לימון כבוש, תבלינים, צנוברים ופטרוזיליה ומורידים מהאש.

מורידים ללחם, (ויהא זה פילון, לחמניות אישיות או לחם כפרי עגול,) את הכיפה בערך בשליש גובהו. אם אפשר להשאירה מחוברת, מה טוב..  ומוציאים בזהירות בסכין את התוכן (אפשר לחתוך בצורה רצוייה ולעשות בזה שימוש מושכל אחר) ומשאירים "קירות וריצפה" של 2-3 ס"מ.

מסדרים בשכבות פרוסות חצילים קלויים, בשר, חצילים. מכסים ברוטב הנ"ל:

  • חצי כוס טחינה
  • נפח דומה (או קצת יותר) של יוגורט משובח
  • 2 כפות מיץ לימון
  • 2 כפות מים.

מערבבים ומושחים על החצילים. אפשר להבזיק קצת פטרוזיליה קצוצה ועוד סומאק ואז מחזירים  וסוגרים את כיסוי הראש. עוטפים בנייר אלומיניום ול-30 דקות בתנור ב-180 מעלות.

מנה המקסימה את חוזיה, (שעשויים לשאול, איזה לחם גדול, את/ה אפית?) מאוד טעים. הלחם סופג את כל העסיסיות. צריך סכין חד מאוד לחיתוך ומשטח רחב ויציב. בהגשה זה עשוי שלא להיראות במיטבו, אבל הטעם מכסה על הכול.

גם בחימום חוזר אחרי יומיים- שפתיים יישקו.

 

*במידה  ומצ"ח בעיניך אשמח אם יתאפשר לך להשאיר תגובה ובה החלטתך לגבי הכותרת הראויה.

המועמדים הסופיים:

ממולחם

גפילטע BREAD

מסיפורי שלום על-לחם

הבית של סינייה

לחם הפתעה

טיל פילון (FILONE)

המועצה הלשונית המייעצת תציב בראש הפוסט את השם הנבחר בעוד כשבוע.

GO WEST או מערבה מכאן (וונקובר 3)

יום חמישי,19 בנובמבר, 2009

עוד חוויה וונקוברית מעולה, גבוה ומעבר לציפיות הגרגרניות המפליגות שלנו. חוויה מסעירה כמעט כמו רחיפה מעל פסגתו של הר  GROUSE, הר מקסים ועתיר פעילות, שבין צמרות יערותיו ומעל נחליו ,נדרשתי כדי להתלוות לבכורי בטרם יצה"ל, במסע אומגות מסחרר ועוצר נשימה. כזו היתה גם הסעודה של אותו הערב ב-WEST . (אגב בצילום הנ"ל, לחדי העין   אני משמאל)

dsc00345.jpg

 המסעדה נמצאת על רחוב גראנוויל, לא רחוק מהדאוטאון. באנו מוקדם, כדרכנו בקודש ובחרנו לשבת בשולחן השף – ממש מול המטבח, כדי לא רק לטעום אלא גם להתבונן בהתרחשות. לקחנו תפריט ימי – 98$ לאיש. לשולחן הגיעה לחמנית ולצידה קערית שמ"ז וחמאורגנית. משעשע – פנה קוטה דלעת עם פחזנונית של כבדווז. אחריה הפתיח הרשמי לארוחת הטעימות: צ'אודר של ווסט, עדין ומלא תוכן ומעליו "גשר" דק מאוד של עוגית פרמז'ן עולה על גדותיה ונוטפת איולי זעפרן. השף וכל צוות המטבח של כעשרה טבחים וסושפים הפגין יכולת מרשימה כבר בדקות הפתיחה על המגרש.  

dsc00358.jpg

החלפנו אחת מצמד מנות הביניים הבאות בריזוטו מאורז ("ביו דינאמי מיושן", בחיי ) עם ניחוח עלי דפנה של עץ פלפל, סלרי מקורמל ושבבי פרמז'ן ועל הדבר המדהים הזה כשלעצמו, הרהבנו וביקשנו (ובתוספת 14 וחצי דולר קנדי, אף קיבלנו) תשיופת של כמהין לבנות, שבדיוק זו עונתם.dsc00363.jpg

המנה העיקרית הייתה האליבוט (של המלכה שארלוט) מאודה בציר ארומאטי מכוסה פירורי עשבי תיבול טריים ומונח, אחר כבוד על ריזוטו של תפ"א, צדפות,   וצ'וריסו, והכול ברוטב של תרד טרי. הרשו לי לצטט את איבן-פודהה : "מנת הדג המבושלת הכי טובה שאכלתי!" ועם בנים ותלמידים לא מתווכחים.

dsc00366.jpg

השף וורן גראגרטי Warren Geraghty  (האנגלי במקור) משמאל, באתנחתא מטבחית נקיה. היה מרתק לראות התנהלות מתוזמרת היטב, מבלי לשמוע כמעט את המנצח מרים את שרביטו או קולו. פה ושם איזה מבט נוקב לתוך תרווד או מיצמוץ זועף של כף טעימה מרוטב. הצוות ברובו מלוכסן וצעיר מאוד. היה מעניין ללוות את מצעד מנותינו בשלבי הטרום-צילחות.

עוד טעמנו מבחר גבינות מקומי וראוי. הקינוח היה מיוחד ומאוזן: קרם ברולה קפוא עם עוגת ספוג-דבש ואשכולית אדומה צלויה בפורט, שילוב מצוין לא מתוק מידי. כמו בכל מוסד מקביל באירופה, אל שולחננו הגיעו גם פטיפורים, שהמעניינים בינהם: עוגיות קרם לימון וטראפל במילוי דלעת  וג'ינג'ר. אין לי ספק שבוא היום ומבקרי מדריך מישלן לקנדה. תהיה  WEST  מתמודדת רצינית ל-2 כוכבים לפחות.

הודית על מקל (וונקובר 2)

יום שבת,7 בנובמבר, 2009

נכון לעכשיו מצאתי את ההודית הטובה בעולם.  לא הייתי בהודו, למרות שסיימתי צבא ואת הפטריות שלי אני מעדיף משוק האיכרים ומוקפצות קלות , אבל ניסיתי לא מעט -מסעדות הודיות – בניו-יורק ובלונדון. בינתיים זו החוויה המושלמת.  

 VIJ’S הוא שם המסעדה (והאיש). קצת קשה להגייה, אבל מאוד מומלץ, אפילו אם היא נמצאת אי שם בוונקובר. קראתי פה ושם במישורים הוירטואליים ובני הסב  תצומתי לכך שמדריך זאגאט הרחיק לכת והעניק למקום לא פחות מ-28 נקודות. גאיו העניקו לה 16 , אקדים ואומר- מסעדה עשר!

ויקראם ויג'ס ורעייתו הקימו את המקום, הפועל ללא הזמנות. כדאי להקדים ולבוא, או לסור ל(מסעדת ה) אחות הקטנה – RANGOLI הצמודה ופועלת באותה רוח ושלל טעמים, אך בסגנון פשוט יותר. הדרך השגרתית היא להגיע, להירשם, לעבור לבר, להיכנס לאווירה עם מוחיטו הודי (לדוגמא) ותוך כדי המתנה בעמידה או ישיבה, ליהנות מצ'ופרים. מלצרים מגיעים מידי פעם עם מגש טעימות FINGER FOOD לכל הממתינים, ואכן יש טעם לחיכיון ורצוי גם ללקק את האצבעות.

האמביינס במקום נעים, רגוע, לא משדר תחושת מסעדת עילית, אלא מקום יעיל ומעולה. מילצור חביב, קהל רב-מגדרי והעיקר האוכל: כפתיח אכלנו מנה שנקראת PUNJABI HEART ATTACK , כף גדולה בטוב טעם, עושר תבליני מעודן עם קראנץ' מפתיע ופאנץ' בכל ביס, הכיל בתרגום חופשי, שבבי קשיו חריפים, סוכר נא, פאניר וגי (חמאה מזוקקת) ולווה בסלטון קינואה לימוני, וחבל שהיו רק 2-3 נגיסות. ממש כאפה לפנים.

 popsicle11.jpg

פתיחה מסחררת. עוד ראשונה הייתה קבב כבש ( KEBOBS MUTTON) עסיסי ונהדר גם הוא מלווה קארי בנגלי מושלם לחיכי.בעיקריות פנינו לשרימפס לוקאלי (קולומביה הבריטית) והאליבוט עם עדשים שחורות בקארי קוקוס-לימון. אכלנו גם את מנת הדגל העונה לשם החביב "כבש על מקל" LAMB POPSICLES המתארת בפשטות צלעות כבש מעולות המשתכשכות בבריכת שמנת חילבה, ולידה שוחים תפוחי אדמה ותרד מכורכמים.

תשואות הידד לויקראם ויג'ס הקוסם וצוות המטבח שלו, המורכב מנשים הודיות בלבד.האמת, מזמן לא עברתי חוויה שבעטייה רציתי לשוב מיידית למסעדה, כדי להמשיך ולאכול את כל התפריט אם אפשר….ולעמוד מקרוב, עם כל בלוטות הטעם שבפי על מנעד יכולותיו הקולינאריות של השף. כזה כיף היה!

כמעט וסיימנו בזאת, אלא שלבסוף נתקנחנו במין פודינג אורז (מסוג מיוחד) עם קינמון, שחתם מעגל והחזיר אותנו "הביתה", לבולגריה לדייסת הקינוח הזהה כמעט לחלוטין של סבתא והחמה האהובה.כוס ריזלינג, מים  והסיכום 106 דולר קנדי. שכ"ס, שווה כל סנט! dsc00400_s.jpg

כדי למתוח את החוויה, ובעיקר כדי להעניק לשאר ב"ב קמצוץ מהעונג אצתי רצתי לאתר של ;VIJ’S  יש בו מתכונים ספורים. בחרתי להכין ירקות בקוקוס וקארי, מרבית המרכיבים זמינים בישראל, כ-30-40 דקות מהכנה ועד הגשה וטעים מאוד. כדי להשלים את הארוחה הכנתי אורז לבן ועיטרתי בשרימפס טרי  (7 לסועד) מוקפץ דקתיים בווק, ותוך כדי סחרור לוהט התעטף גם בחצי כפית תבלין קארי, חצי כפית תערובת גאראם מאסאלה לדגים ו-2 כפות קוקוס טחון. לא אכזבתי ולא התאכזבתי.

hit counter script