אמא מגרד לי…
המון חברות צעצועים נאלצו באחרונה להחזיר מהמדפים עשרות ומאות אלפי צעצועים שנתגלו בהם סיכונים. אין לי ספק שגם בגן השעשועים הזה עלולות לצוץ בעיות…. (ותודה לאסף)
היידה יה בסטה או שוקריה
כשהגענו עוד הספקנו לראות את האיש עם צינור הכיבוי שוטף את דוכני ו"רצפת" שוק הכרמל הסמוכים. אחרי מפגש קצרצר באיזה בוקר בו טעמתי בדרך לקניות בשוק 3 אוייסטרים הגיע גם זמנו של פודהה לנסות קצת יותר לעומק את הבסטה, המטפס למקום הראשון בטאפאס בר בתל אביב.
בטרם הגיעו זוג החברים הזמנתי וינו נובילה מונטפולציאנו 2001 של קארפינטו שסיפק את הסחורה. לקחנו גם סינטה כבושה, פרוסות דקיקות עם נגיעת שמ"ז ותבלון עדין. הזמנו גם קאלאמרי מפלונץ' * שבא עם פיסונת עגבנייה וטיפה פלפל חריף ירוק, והיה כמו שגם ראינו בהמשך פשוט ומדוייק, ללא התחכמויות והצטעצעויות מיותרות, חומר גלם + טיפול קצרצר. החברים הוסיפו לחבילה צלחת גבינות; 4 צרפתיות טובות ומגוונות עם ייצוג לקל, קשה, חריף ומעודן בליווי לחם כפרי וגבעונת חמאה. השיא מבחינתי היה בצלחת השרימפס שהגיעו בשריונם אולם חוט הגב ניטל מהם ומאותו החריץ קלה היתה הדרך לפיצוח. המגבות (מפיות) שחולקו קיבלו עקב כך הרבה נמשים…
בערב שלישי, בין 9 ל-11 וחצי המקום היה מפוצץ עם עומדים וממתינים מכל עבר. אני מאוד מקווה שמקום שכזה עם אופי "שוקני" יחיה בשלום עם ההצלחה, הלקוחות הממתינים והשכנים, כדי שישרוד לאורך שנים. ואם מישהו היה שואל אותי, הייתי אולי קורא למקום שוקריה (שילוב של שוק ובוקריה)
קוסא מחשי וידידים ממלאים את הציפיות
נכון שאצלי (ואולי אצל עוד מישהו) ישר מתגשש איזה חיוך חיוור, ואף על פי כן מדובר, דבר ראשון, בקישואים ממולאים. בלוטות הרוק הביתי שלי התעוררו לפני כמה ימים, לנוכח תמונות (קשות) של מתכון שעשה טבח לבנוני גולה, והעלה לפורום בינלאומי. פתאום גם לי התחשק. המרחק לשוק הכרמל התקצר ומצאתי קישואונים ראויים למטרה. מפה לשם נאלצתי לקושש (בספייסס) גם קישואן (כך מכנים את סכין ה"פריזיאן" של הקישוא, המאפשרת לחפור בו משכן נוח למילוי).עם סיום החפירות במעמקי הקישואים, ושמירת התוכן הקצוץ בצד, החלטתי לצרף לחגיגה מקצה ממולא נוסף ובו מספר עגבניות, שרוקנו מתוכנן (שאח"כ נקצצו והוחזרו לכלי הבישול) כמה פלפלים אדומים וכמה פלפלי פרובלנו עם חריפות 1-1.5 הנסבלת ע"י מרבית ב"ב.
לצורך המילוי השתמשתי ב-בשר בקר מעורב בפלדה של כבש (80-20 % לבקר) כוס + אורז (מעוגל) של ריזוטו, מלח, שפג"ט, ובהרט. הקישואים מולאו, עברו טיגון קצרצר (בשמ"ז) בווק והועברו לתבנית עם תוכן העגבניות הקצוצות וכוס מים. לתנור של 180 מעלות מכוסים ל-40 דקות ועוד 30-35 ללא כיסוי ראש.
לתערובת האדומים, עליהם כבר הוצאתי את כל העצבים שלי, סליחה, אליהם הוצאתי את כל מגוון העשבים שבמקרר, ובמקרה להלן: פטרוסיליה, כוסברה, זעטר ונענע, סה"כ 4-5 כפות גדושות בקצוץ ירוק. שן-ראש שום עגול עם דגל איטליה אבל MADE IN CHINA והירקן אמר משהו על טיבט?, כתושה, קצת פלפל ירוק חריף קצוץ ו-2 כפות צנובר וכל הממולאים מילאו היטב כלי חרס ונכנסו לתהליך זהה בקומה ב' בתנור.
עם יוגורט של מחלבות השומרון ו/או לבנה של הימלפרב "הר הרוח" מנטף, החיים במזרח התיכון נראים טוב יותר, בעיקר אם ממעטים להסתכל בנתחי הכלכלה בתקשורת.
כל ממזר מלח! – משחק המלחים!
כמובטח תחרות חובקת עולם באווירה פורימית. התבוננו היטב בתצלום והשתדלו לזהות במדוייק מה הם הפריטים שהתחפשו ולמה הם משמשים. את התשובות (גם חלקיות) לשלוח במייל בלבד ל: Foodha1@gmail.com עד יום חמישי הקרוב, ערב פורים.
מי שיצליח לזהות את כל או מרבית הפריטים המצולמים (מבין המשיבים) יוכתר כמלך מלכי המלחים, וייזכה במבחר גלובאלי, בן 350 גרם, של מלחי יוקרה: מלח אדום מהוואי, מלח אפור לח מהצד הצרפתי של האטלנטי, מלח מעושן מאירלנד ומלח ורוד מההימאלייה. לצערי אין ייצוג עדיין מכיכר מלחי ישראל.
*רמז ראשון – אף אחד מהפריטים אינו קשור ישירות למלח. כולם במישרין או בעקיפין עזרי, אבזרי או חפצי מטבח ובית שימושיים במידה זו או אחרת…
עידכון: נתקבלו מספר תשובות, בחלקן מאוד חלקיות. המשיכו לנסות גם עם מספר פריטים לא גדול. 4 מהפרטים קשורים ל"חריף".
שישי בבן גוריון
חזרנו למחוזות הילדות התל אביביים של רעייתי; שדרות בן גוריון, כדי לחזות בין השאר בתערוכת עיצוב לא מדהימה בשדרה וכדי לשמוע ג'אז, מול השדרה 34, מייד אחרי דיזנגוף. העירייה ארגנה גם מחצלות, שוכן המרומים נצר את ענניו ומאות נופשי שישי ישבו, עמדו ועברו בסך. היו עוברים ושבים ושווים יותר.(יהיו מופעים שכאלה מידי שבועיים).
ג'אז , למרות שירתה המצוינת של דפנה ארמוני, אינו, בלשון המעטה, כוס התה המוסיקלית שלי. המשפחה הוליכה אותנו לצמד החמד בבן יהודה 122, איל פיצאיולו, שללא רעש וצלצולים מפליאים להנפיק פיצה מעולה מחומרי גלם מקומיים. הישיבה ארעית הכיסאות שיא הפשטות, הפיצות מוגשות עם קרטונים כמקובל בז'אנר אבל חומר הגלם ראוי. אכלנו גם סלט קפרזה טרי ומאוד משביע ו"סלט רוקט" ללא רוקט ("נגמר ויש לנו רק מיקס עלים") בינוני ומטה. לגמנו קוקה קולה ZERO והסכמנו שיש לו טעם קצת "מתוק יותר" קצת "חמוץ יותר" ומאוד מזכיר דייאט קולה של לפני הרבה שנים.
מעבר לזכוכית שעל המדרכה דבוקה דולצ'ה מלודי, גלידריית הבית שלנו, הפייבוריט הנוכחי (של הילדים…)הוא טעם הוופל, שילוב שוקולדי עדין של גלידה ופסק זמן/לואקר איטלקי. טעמתי מכפית הגלידה הזערורית גם גלידת תאנים חדשה ושוקולד קוקוס.
שאריות ההסתבצ'ות
אחד היתרונות הגדולים של הסתבצ'ות רבתי כפי שהייתה כאן היא השאריות. מכ-3 קילו דגים לא נותר דבר, אבל מי שנותרו בידיו מיץ ליים ולימון, תערובות צ'יפוטל, חאלפניו, פרובלנו ופלפלון צ'ילי צהוב ארוך חריף-אש, בצל ירוק , עירית, שאלוט וכוסברה, מה יעשה? כמובן – ברירת המחדל המקסיקנית הנאותה -לבר המזל שהיטיב לכלכל את מוצריו – ורכש "אבוקדות" שמנות ומעולות (כך סבי היה אומר) ממשק לוי – היא יחידה: גוואקאמולי . וכך היה קערה גדולה ונהדרת. לא היו לי כמויות מדויקות של כל המרכיבים, אבל גם בימי שיגרה אפשר לשחק לא מעט עם הכמויות.
נגמר הגמר – הכתר השיתופי מלוכסן
ערב מקסים עבר על כוחותינו. אורחים חביבים ורעבים כנדרש ומלאי סביצ'ות להשלמת חוסרים.
פתחנו בהפתעה שהביא עימו פיינשמקר:מתאבנון של חצאי תמר לח (שהוא עדיין אינו יבש לחלוטין ולכאורה מכיל מחצית הקלוריות מאחיו הרזה והמתוק, את הסיפור המלא , אם ירצה , ישלים ויתקן פיינשמקר) עם יוגורט, קליפות תפוז, נענע ופלפל.
עברנו לספלון מרק על בסיס מסבחה, ושמו בישראל – MASOUPACHA ויש בו חומוסים מבושלים עם שום, פטרוזיליה, פפריקה , כמון , פלפל חריף , כשליש מהגרגרים הושארו בצד שלמים והשאר נטחנו במוט עד כדי עיסה חומוסית גלילת גסה והגרגירים השלמים הושבו לאחיהם המרוסקים. עוד מתחמם המסופאחה על סף רתיחה, הוכנה בצד טחינת (קארוואן) סמיכה עם לימון ומים קרים. בקעריתונת הוכן גם רוטב חמוץ חריף (כמו של עלי קארוואן, רק עם יותר לימון וקצת שום). משהועבר המרק לספלונים הותז החרפמץ*, נמסכה עליו הטחינה, פוזר כמון, פטרוזיליה קצוצה ועיטור בשמ"ז.
המשכנו במסלול בן שש הסביצ'ות. הזוכה הראשונה (בפרס המשותף) במרכז, יוקוהאמה עם סלמון, רצועות גארי (ג'ינג'ר כבוש), מירין, סויה, יוזו, וואסבי טרי, וטוביקו וואסבי, בשעה 7 מתייצבת סביצ'ת הכתר השנייה הוואי 5:0 עם פרוסות טונה, שמן קוקוס, אננס טרי, מלח אדום מהוואי, צ'יפוטל מעושן וגפרורי קישוא בייבי.
באמצע הדרך שברנו את הדרך המודגגת בסלט מוקפץ ירוק עד שהכיל ברוקומיני, אספרגוס, אפונת שלג (ממשק לוי) ואפונת גינה טרייה מהשוק. הירקות נחתכו לגודל ביס והוקפצו דקות ספורות בווק עם שמן זית, וטיפה בלסמי מצומצם ומלח כשלבסוף התערבבו עם כף פרוסות כמהין משומרות בשמן.
לארוחה התלווו מבחר לחמים (בר לחם, טאטי, כיכר לחם) ויינות ריזלינג יבש וקינוח מקארטהוייזרהופברג, מוזל. התקנחנו בסלט פירות קל של תותי מלאך, פילוטי תפוז במיץ תפוז-ג'ינג'ר-וניל.
תודה לאורחות ולאורחים שכיבדונו בחגיגה ואף הביאו דורונים ופרחים!
ח"י ח"י ח"י – גמר הסביצ'ה הגדול
הערב זה מגיע:
18 קילו (עד 120) בגמר הדגים החיים.
FGD שמחה לארח את הזוכים בהגרלה. מהגמר הזה אף דג לא יצא חי. הלימון הכבוש ישוחרר וצ'יפופו יקפץ על שיחי הפיטנגו, מחשש צריבת החלאפניו. יהיו הפתעות ותהיינה תוצאות של משתתפי הגמר בתוספת חוות דעתם של שופטים מכובדים – אודי בכור (זיקו דגים), מאיר (שואף) השמן מהמשמ"ש* ועל הסכין, מזירת הקרב רן שמואלי. פודהה מודה לכל השופטים ומאחל הצלחה למתמודדים.
!May the best fish-dish win
מבזק לילה:
אחרי חצות, שעון תל אביב עזבו אחרוני הסועדים את רחבת סביצ'ה נולד. בתום מאבק הוגן הגיעו שתי מנות למקום הראשון (בשקלול חבר הטועמים ווועדת השופטים) ואלו הן :
הוואי 5:0 ויוקוהאמה (שזכו ב-78 נקודות) במקום השלישי מהודר עם 70 נקודות.
פרטים,תמונות ועידכונים בהמשך.
הסלט החיצוני המהיר הטוב ביותר 2008
בתואר זכה חיש קל סלט נגימאקי של "פילדלפיה" (האחות הזריזה של דיקסי). ערב משחק הכדורסל הזמין אותי לשם, בן השבע-עשרה. הוא היה מרוצה מהפילבורגר קלאסי (בביס שלקחתי הבחנתי ברכותה הרבה מידי לחיכי של הלחמניה, אבל התוכן צלח. עוד שתי קלאסיקות שבחר הנער היו מסדר של 12 כנפיים והום פרייז. בכנפיים השתתפתי בבליסת הרוטב הסמיך (בעיקר חמאה וצ'ילי מתוק), בעוד שמנת ההום פרייז (קוביות תפ"א בתוך רוטב דומה או זהה) היוו לי מלכודת מגה-קלורית שאינה שווה את העונג המפוקפק של של תפוחי האדמה חסרי הזהות ומעט MOOSHY .
תענוג מושלם (ושביעות רצון ושובע) סיפק לי סלט הנגימאקי, שכלל (ב19:45 ) ירקות טריים ופריכים (חסה, מלפפון, עגש"ת* נבטים ואא"ט* בצל אדום) ועליהם רוטב חביב (סויה הדרים), ממעל היו רולים של סינטה חתוכים של בשר עם בצל ירוק במרכז. כחלק מהחבילה הגיע גם רוטב מיונזי (בו הטבלתי מעט את הבשר) וקופסית אגוזים ושקדים לעיטור הסלט. בצד נתקבלה גם לחמנית ביס ומארזון חמאה (כמו בבתי מלון) חמוד, למרות שלא נגעתי. כל האמור לעיל ב-36 שקל. ללא עוררין זוכה שיפוד הזהב של פודהה למחצית הראשונה של 2008 .
ופה לינק למתכון נגימאקי של שף עמיר אילן לשעבר דיקסי והיום הדסון. הצילום למעלה הוא שלו, מתכון דומה ומכיל אספרגוס.
