FOODHA'S GOURMET DIET

חצי גמר גביע המדינה בכדורסל בנוקיהו הביא עימו בשורה: מקדונלדס אינם מכבדים פודהיסטים בהיכל למרות האמירה הידועה (דומני של קווין מקגי)  :  "NOBODY FUCKS WITH MACCABI IN THE YAD"

לא היה להם את הסלט עליו בניתי חלומות (?), עוד מאז פרסומות התיירים ונהג המונית. בקיצור נאלצתי לאכול שניצלונים יבשושיים בשם "צ'יקן סלקט" עם  ולנשנש 10 צ'יפסים חמים וזקורים. הבן בא על סיפוקו מטורטייה ו-2 מנות צ'יפס. מכבי עשו את העבודה ולוואי שיחזור הגביע לעירנו בחמישי בגמר.  ואתם כאלף עדים על הפעילות הספורטיבית בה נוקט פודהה.

ה- CIA הפחות נודע מתאומו לראשי התיבות, הוא זה המתמקד בלימודי הקולינריה ולא במודיעין, הוא מצוי בעמק מקסים, עתיר גפנים על גדותיו של נהר ההדסון במדינת ניו-יורק. שפים רבים למדו ולומדים שם. גם  שף עמיר אילן למד שם וגם בחזית מסעדתו החדשה, הדסון, בלב מגדלי הבטון והפלדה הוא יושב על פלגי מים, אם כך מסתכלים על הבריכה בחזית המסעדה.

הרוח של סנטה פה המנוחה עוד מסתובבת בעיצוב הפנימי, כך סיפרו לי מקורבים שהיו במקום בגלגול הקודם. המקום רחב ידיים וגבה תקרה ומצויד בבר נפרד ונאה.

אין בהדסון איזו פריצת דרך מסעירה, אבל יש איכות טובה ובני בקר משובחים ופה ושם נגיעות חריפות שנגעו לי ללב ולמעיים . לידי ניטל ונסגר במהרה שרימפס ברוטב שמנתי אדמדם (נמסר שטוב) היה אג-רול שלא חידש ולא ריתק. סלט חסה לבבי ביותר מוזרק ברוטב בין עליו, בתועפות פרמג'ן מפומפם*. סיגר הסינטה הייתה יציאה חביבה, בשר טוב מעוטר וממולא בעדינות.

שיא הארוחה מבחינתנו הגיע בעיקריות: מקצה השולחן דווח על סינטה מצוינת. נתחוני הפילה נאכלו עד תום. קיבלתי ביס מצויין של השאטובריאן וחלקתי בחצי אנטריקוט עסיסי ובשרני.

 התוספות היו גפרורי זוקיני, צ'יפסים עגולים ובטטות מגרוטנות כעוגה, בסדר גמור למרות שאין מה לכתוב הביתה. אותי הדליק מאוד הרוטב (חרדל מחוזק בצ'יפוטל, כך הסביר המלצר) את השכרון החריף הזה שליווה את שניצל הלבן על העצם. לצידו היה "סלט אסיאתי" שהיה מתוק מידי בלי זסט חריף-חמוץ.

מיטב הנוער , המיומן במוזס ואגאדיר ונגזרותיהם  החמיאו מלוא פה להמבורגר הנפלא, ואיני יכול שלא להסכים – שווה ביותר.

עוגת הגבינה של ניו-יורק עם תותים וקרמבו חביב ולא מתוק מידי חתמו את הארוחה. הבאתי יין דלתון סירה רזרב  פתוח מהבית, ועל אף שבטלפון אמרו שייגבו דמי חליצה, נמנע הדבר בעת החשבון.

אם היתה עולה תוכנית ריאליטי חדשה בשם "מלצר גנוב נולד" אין ספק שבהדסון היו לה כמה וכמה קנדידטים שמגיעים לשלב הגמר.  נדמה היה שכולם רוצים , כולם חדשים , כולם משתדלים, אבל תהליך זרימת האינפורמציה והמזון מהשולחן למטבח וחזרה לוקה בכל מיני מעצורים וכשלים. בשולחן הוזמנו 2 מנות סלט חסה קיסרי , אחת הגיעה והשניה ("סליחה") בשלהי הראשונות. תהליך מזיגת המים לא היה הרמוני , והלחם (חינם אמנם) הגיע רק אחרי ששאלנו, כשעל צלחות המנות הראשונות נותר רק רוטב אם בכלל. ישתפשפו קצת המלצרים תשוייף המערכת ואנו שוף נשוף ואחר – נשוב.

זה הסלט שחימם לבבות וקרביים בעת הסערה האחרונה:

• סלק גדול מבושל וחתוך לקוביות של כחצי ס"מ
• תירס מבושל (ברותחים 5 דקות) ומופרד לשיניים בודדות
• 2 בצלים ירוקים קצוצים
• 3 כפות פטרוזיליה קצוצה (אפשר לשלב או להחליף עם כוסברה ומעט נענע)
• 2 כפות שמן זית
• מיץ מחצי לימון טרי
• כפית טבסקו ירוק (או חריף אחר)
• מלח אטלנטי גס

אפשר לערבב ולהגיש, אולם זהו סלט שלא יינזק במהרה במקרר. ולמי שעסוק במיוחד, מלבשל סלקים בסתם יום חול, יש סלקים סבירים, מבושלים וארוזים בשקיות במרכולים וירקניות ואז באמת 5 דקות תירס ויש סלט צבעוני מזין וטעים, עלי!

שנים רבות נדרשו לחוקרים ולמדענים לעלות על הגורמים לתופעת ה- CTM.  מקור  הנגע הויראלי, שהתפשט במערב, ככל הנראה מדרום מזרח אסיה, אי שם בתת יבשת הודו.  גם לויקיפדיה החובקת עולם אין תשובה חותכת. האם זה פרץ בניו דלהי ב- 1947? , בנגלדש בשנות ה-50 ?או במסעדת טאג' מאהאל  בגלזגו בשנות ה-60 דווקא ? גם לגרסת פודהה דלהלן, שורשים בממלכה המאוחדת .

צ'יקן טיקה מאסאלה  C.T.M

• תערובת תבלינים:
• 2 כפיות כורכום
• 2 כפיות גרגירי כוסברה
• 2 כפיות זרעי כמון
• 2 כפיות צ'ילי יבש
• 2 כפיות קינמון
• 2 כפיות חילבה
• טוחנים ומחלקים לשתיים.

קילו וחצי חזה עוף בנתחים גדולים או שיפודי פרגית (לעצלים) או חזה עוף משופד.

4 ש"ש* גדולות

ג'ינג'ר בנפח של כחצי מהשום. לכתוש את הצמד,  לחלק לשניים, (3/3)

• חצי מהשום+ ג'ינג'ר
• פלפל ירוק חריף אחד (או יותר לפי דח"ן*)
• מיץ מליים שלם או חצי לימון
• כחבילה כוסברה
• 300 מ"ל יוגורט משובח

לשים הכול במעבד המזון, להוסיף חצי מתערובת התבלינים (6 כפיות)

להניח את העוף בתבנית או קערה לכסות היטב במשרה היוגורט. לזווג לפחות לשעתיים אבל עדיף ליל אוהבים על מדפי המקרר.

עומק הטעמים מושג בעזרת טקס ההטבלה הדו-שלבי. השלב המכריע הרי הוא לפניכם:

קופסת עגבניות שלמות (קלופות ואורגניות מצוינות יש של אדמה) לקצוץ.  וגם בצל גדול קצוץ.

בכ- 2-3 כפות שמן תירס, בוטנים, אורז או (מה שיש בבית לעזאזל) לאדות את הבצל יחד עם (חצי) השום + ג'ינג'ר, אחרי דקתיים-שלוש להוסיף את מחצית תערובת התבלינים לערבב עוד דקה ולהכניס את העגבניות הקצוצות, כל המיץ (בו שהו העגבניות בפחית) ותוספת מלוא הפחית מים, להרתיח, להקטין אש ולבשל לצמצום כ- 20 דקות.

אפשר להכין את השלבים (המשמעותיים) הללו מבעוד מועד ולהתכונן לגרנד פינאלה:

לחמם גריל (גז -פחמים חיצוני) או גריל בתנור או טוסטר אמקא. להניח את נתחי העוף או השיפודים עד שהם עשויים. בינתיים , רוטב העגבניות  (החם) יעובה ב-שמנת לבישול 15%  או בחלב קוקוס. מי שנשמת טהרן (ולא הפרסית) באפו ושואף למקוריות הבילתי מושגת ואין לו שום בעיית שומנים מפה ולשם, יכול להשתמש (בברכת הרב הראשי לניו-דלהי) בשמנת מתוקה רגילה 38-42 % . להרתיח ולהסיר. ולכסות עם הרוטב האדום את העוף באשר הוא.

המהדרין מתיזים טיפות ליים טרי על התקרובת המהבילה והפיניש בכוסברה קצוצה.

בצד כדאי להכין יוגורט, אורז לבן, נאן , פיתה עיראקית או לחם טוב. (ומי שיכול יאכל)

לכבוד בר המצווה של פודהה.

כפרה עליו, מלאו לו (מינוס) 13 קילו

המשפחה המאושרת.

אין מברקים , ICQ  ו-SMS 

כולם באים לחגוג בבלוג

זה 15 שנה אנו חוגגים יום הולדת מיוחד ביאקימונו. בתחילה היה זה ברח' הירקון ומשעברה לזמ"ל*, עברנו לחגוג במהדורה המפוארת יותר בשד' רוטשילד, אף פעם לא יותר מידי מלא שם, אבל תמיד פוגשים בתיירים, דיפלומטים, אנשי עסקים מחו"ל ואנשי העשירון העליון (מעושר ולא עשר…).

כל זאת לא מפריע ואולי תורם ליציבות הגבוהה במחירים, אך לתמורה הנאותה ביותר במזרח התיכון (שאנו מכירים) לסושי, סשימי והמטבח היפאני המודרני. אם מקבלים ההחלטה לצאת שבעים ולהיפרד לפחות מכ-300 שקל לראש, החגיגה בבטן ובלב בילתי נמנעת.

תחילה קצת אדממה לכבוד הסויה שמוציאה לנו אימא אדמה וסלט מלפפונים-אצות ושומשום. מייד באה הטונה הצרובה עם פרוסות הלימון היא אחת המנות האהובות עלינו ביותר:

ואז  חסילנגוסטין  ברוטב קרם ואסבי מענג, צלחת ירקות מבושלים-מוקפצים והישר למקבץ סושי. כאן נטלתי צעד (קטן) לאחור ואכלתי (במקום איזה 20 ) רק 8 או 9 עטופי או עוטפי אורז למיניהם המשובחים ביותר ומסגרת המיוחדים של יאקימונו,  ומנה נוספת שאין בילתה – אושי זושי  אונאגי (צלופח) הנתון באורז מצופה באבוקדו ומהודק בקופסת עץ (בתמונה למטה, משמאל). שפתיים יישקו.

בעוד הנערים משתעשים ברול סלמון אבוקדו שממש נמס בפה, חלקתי עם רעייתי סשימי מעולה מפאר הדגה:

אלי כהן והצוות  עוד שלחו לחוגג קינוח : סורבה קוקוס וברולה-סמיפרדו  כשמוטמעים בו גרגירי הטפיוקה. חביב ועדין.

המשק"לים -מים ודייאט קולה.

כעת ברור לאן הסירות מפליגות , לאן?

מחווה יוצאת דופן לתמר בורנשטיין לזר על מפעלותיה, שריתקו את ימי ראשית הקריאה שלי, בעיקר בין כיתה ב' ל-ג'.

מפגש מרתק וחורך חיך, בין פלפלון הצ'יפוטל המעושן לפופ הקורן מאושר, כשבתווך קארפצ'ו לוקוס מעודן. שחקני משנה;  שמן שומשום חם, מיקס עלי מיקרו (ולטובת צופינו המקפידים על קלה כחמורה, ארוגולה וראשאד), יוזו, קצח ומלח.

בצילום מועמד בכיר להעפיל לגמר הגדול שייערך בדיוק בעוד 5-6 קילו. פרטים בבלוג.

אני די מחבב את אנטוני בורדין ועוללותיו, למשל באתר האוכל אי-גאלט, שם גם כתב לא מעט, Anthony Bourdain: No Reservations . גמאתי כמה מספריו,   וכעת סוף סוף (גם) על מרקענו במסעותיו אחרי הבילתי אכיל. אין לי ספק שאפילו את ויקה הוא היה מביס.  יש לו שתי תוכניות (המשודרות בארץ) במקביל; אחת בערוץ החיים הטובים והשנייה

בערוץ האוכל. שווה לנסות ולראות אם מתחברים וזורמים איתו. הוא נהנתן, מעשן, שותה בכיף וחסר מעצורים בכל דבר המוגדר כמזון;    כריש רקוב, אשכי כבש מוחמצים,ועוד נפלאות המטבח האיסלנדי (אמש). הוא מנסה הכול ולעיני מארחיו מתנהג בנימוס רב, ורק אחר כך מתייחד עם המצלמה ובדרך הומוריסטית-צינית משחרר את האיכס. ( ערוץ החיים הטובים שישי 22:30 / שבת 18:00 )

בסוף השבוע גם נגלה לי אתר/קהילה יעיל מלא אינפורמציה וכל מיני אפשרויות מעניינות:.

MEVASHLIM של חיים כהן וד"ר אלי לנדאו, שמאז ומתמיד היו בצד הטוב של הצלחת. מבשלים מאוד ידידותי עם המון מתכונים. אהבתי ביותר את ה"עצים" ששתלו (אפילו שט"ו בשבט כבר אחרינו) עץ המרכיבים ועץ המטבחים, ניסיון מוצלח לאנדקס את מכלול מרכיבי המזון וסוגי המטבחים. כך שמי שרוצה לחפש או ליצור מתכון יכול לבחור ממגוון האפשרויות השופע.

עץ המרכיבים, שווה לקחת קצת זמן ו"לטפס"  ויש המון כתבות מעניינות. על סרטי אוכל ואחרים.

כאמור, שווה עיון.

(ולא כמו שבני העשרה שלי הביאו מושג חדש:

אשווזית – אמא שווה….יון )

  אחרי יום אנורקטי קמעה; פרוסות צנון במלח לארוחת עשר,  וצהריים שהסתכמו בסלט אנטי פסטי חם עם כמה כפות קוטג', יוגורט ובולגרית (5%), פודהה ויתר באצילות על פרוסותיים חלה לנוכח הצפי לפש"ר* (הפוקאצ'ה של רפאל) ובמסגרת חגיגות משפחתיות יצאנו לכיוון דן, אל רפאל, (רפי כהן) אצלנו לא ביקרנו כבר חודשים רבים. (16 במספר).

הגענו עם הפתיחה ב-7 בהרכב מכובד וקיבלנו את חדר היין  הנעים. בתפריטים הבחנו  מייד שרפאל התיישרה למעלה עם המובילות במחירים. (הרבה ראשונות 60-70-80 ) אינני זוכר את כל מחירי העיקריות, אבל 5 צלעות הטלה המדוגמות והמצוינות  שבאו מהאחו בגולן לחיכינו הקטן התמחרו ב-155 ₪, טותבע"ה*. אבל על כך בהמשך המהדורה.

קודם לכל הגיעו לחמי האגוזים ובצימוקים, זרתונית* סבירה ולא יותר. טקס הבאת הפוקאצ'ה המהבילה עבר בשלום. עדיין זה מופע הדגל ואולם למרות שטעמתי לא מעט, כבר אין את ההתרגשות של פעם.

בראשונות חלקתי קארפצ'ו טונה חריף-חמצמץ צפון אפריקאי מצוין ולב ארטישוק עם פולנטה ופארמז'ן בניחוח איטלקי מעודן. ללא דופיים. הספקתי לטעום מלבבות החסה ברוטב עדין שליוו את הסלמון  הנהרות האלסקאי הבהיר, שהבליע חיש קל בני.

בין לבין, לפני ואחרי שתיתי כוס מריזלינג הבית קארטהוייזרהופברג, מאגנום 2001, וכוסית של בארון-דה-שירל, מריוחה, ספרד 1996 שריחו התעלה וטעמו הכזיב, שיאו מאחוריו.

לעיקריות היו לנו את צלעות הטלה המשויפות ומוצעות לאחיזת שלגון עד העצם עם פירה מכמוהן, עתיר חמאה (כחבריו הפיראים שליוו עוד מנות, ללא כמהין). תיאור מנת דג החרב בליווי כל מיני ירקות וקונפי עגבניות, הפעיל לי את בלוטות הדמיון, בעוד שעל הצלחת המציאות קצת איכזבה. דג החרב, היבש מטבעו באמת חסר את יתרות הירקות ולווה בחצאי לב חסה  ושני חצאי כפית של קונפי עגבניות, שבטוב ליבי ביין, כיניתי גם באוזני המלצרית הנחמדה, יותר כוניפה מקונפי.  למרות שאכלנו למעלה מחצי מהמנה, (כנ"ל גם מנה זהה שאכלו לידינו) היא הציעה להחליפה, סירבנו כי היא לא הייתה, לא טעימה או מקולקלת. כעבור דקות מעטות חזרה מהמטבח ובידה צלוחיות עם ירקות צלויים נהדרים.

בשלב רגיעת השולחן, התפניתי למקצה טעימות הביסים: קציצות הדג ברוטב (הסבתא?) על קוסקוס היו מצוינות. חצי הניוק עם הכמהה היה מעולה ושיא הבשר היה נתח קצבים מושלם.

לקראת סיום נפתח גם איסוויין, ריזלינג  קארטהוייזרהופברג 2003  צעיר מאוזן ונהדר. טעמתי  בכפית של תה אנגלי קמצני  מסורבה הבננה והאננס, שהיו משובחים וטריים.  שאר הסועדים דיווחו על פגיעות מתוקות במטרות.

• טבין ותקילין בלי עין הרע.
• ראה מילון פודהה להבהרות

  מדווחת על שתי מנות מרק דגים גלמודות שנותרו לבדן בסיר ורצו חברים לשחק איתם. אץ רץ פודהה ל"מובי דיק" שבהדר יוסף, הצטייד ב-24 שרימפס חטובים, שנקלפו, פתיל מעיהם נשלף וקופד ראשם (והושם בשקית נפרדת). עם הגעתם למטבח קפצו הכול לכיור לשטיפה יסודית.

נזכרתי במתכון בן – 20 שנה לערך, ממדור האוכל של חדשות, בו בעמוד אחד קראתי את שאול אברון, רון מיברג ואהרוני, שהמתכון המקורי שלו, כאן יובא בשינויים מתבקשים.

לשטוף ולקצוץ דק פרסה אחת (לבן וירוק בהיר) 6 תחתיות לבנות של בצל ירוק ו-3 ש"ש, במחבת, סירון או ווק להניח 20 גרם חמאה וכף שמן זית ולאדות את כל הנ"ל. אחרי בחישה וערבול של מספר דקות כשמתחילים לתפוס גוון חום  להטיל את ראשי השרימפס על אש משמעותית עד שכל התוכן מאדים היטב ומייד  להוסיף 2 כוסות ריזלינג או סוביניון בלאן עלי ו- 3 כפות פטרוזיליה קצוצה דק. להרתיח ולבשל באש בינונית נמוכה חצי שעה, למטרות צמצום והתגבשות.

מוציאים מסננת צפופה, קערית לקיבול וכלי לשלב הכתישה. (אצלי – כלי עץ עם ידית קטנה שנועד לסחיטת לימון). ואת התוכן המצומצם מסננים וכותשים חזק את ראשי השרימפס עד כדי נזק מוחי בילתי הפיך, כל טיפה זהב!

אחרי הסחיטה מוסיפים את ממשיך קצת תהליך הצמצום, חזרה לסירון (הנקי) עד שנותרים עם כשני שליש כוס נוזל מרוכז. כדי לעשות רוטב שרימפס מומלץ במקור להוסיף כוס שמנת מתוקה ולהסמיך. אני מתעתד לנהוג , כמתבקש, אחרת.

אצלי, הוספתי מספר כפות מציר השרימפס למרק הדגים, הרתחתי ומייד הוספתי את השרימפסים גופם ל-3 דקות בלבד, ערבוב קל וכיבוי. כך הם שומרים על גמישות ומרקם נאות. אפשר היה לבצע תרגולת דומה עם קוביות סלמון טרי (שוב, לא יותר מ-3 דקות).

עלילות יתרת הרוטב יסופרו בפרקים הבאים. נגלה רק שבוא יבואו גם  חלב קוקוס, תרד או באק צ'וי, כוסברה, ג'ינג'ר , שום  ויהיה אחלה.

בשולי החדשות:

היום, אחרי שעיכלתי קצת תמונות קשות מהעיתון, נזכרתי (בלי קשר לדגים) שאחרי החתונה החשאית , מיהרה רעיית נשיא צרפת למיניסטריון דה-לה–אפר-אינטרן (ובעברית משרד הפנים) ושינתה את שמה לסרקוסית… (באותיות גדולות) .