אני מודה לעשרות המדרגים ומבקש מהאחרונים להזדרז, כי עדיין לא הוכרעה הכף, המזלג והסכין…
ההגרלה, בין כל המדרגים, תיערך בדיוק עת יורה מסך התצוגה הדיגיטאלי על משקל בן שתי ספרות. כאמור היא תהיה פתוחה רק למי שישלח דירוג של עד 7 מנות ממתכונים שפורסמו בבלוג.
8 מקומות מחכים לכם על שולחן החג(יגה). אל תגידו מחר פן יהיה מאוחר!
הזמנות והנחות בטלות.
לבני משפחה מדרגה ראשונה שנייה ושלישית תבוא הודעה נפרדת.
בהצלחה ובתיאבון.
ובמספרים: לא FM 102 אלא קילו = 36 קילו נשירים.
ארוחת המאה מתקדמת ובאה. נותרו עוד מקומות בודדים והרי אחת הדרכים להשיגם:
הרכיבו את ארוחת החלומות שלכם מתוך כל המתכונים שהתפרסמו בבלוג, יש לבחור עד 7 מנות, השתדלו שיהיה איזון וגיוון בארוחה, ואולי תתגשמנה כל התקוות. כל התשובות ישוקללו (וגם פודהה יחליט בעצמו בשיקול דעת ומאזניים על מנה או שתיים) ותורכב הארוחה המיוחדת. בין כל הפותרים יעלו בגורל מושב או שניים. ניתן לשלוח את ההצעות (כתגובה לפוסט זה) עד סוף חודש נובמבר.
ובינתיים נחשוף בפניכם פעולת חירום חירורגית שביצע פודהה בחגורות נבחרות, שהרחיבו עוז וחור ולא שמרו על קצב ההיצרות, ולפיכך חורר בהם עוד 2-3 חורים לתפארת רזון ישראל ומשמניו הנמוגים.
ובין לבין קיים פודהה ביקור הזדהות שלא מן המניין, אבל מאוד לעניין אצל אבו חסן (עלי קארוואן) מקדש המסבחה ביפו. המסבחה מעולה כתמיד, חמימה, טרייה ומפנקת, וגם אחרי קירור וחימום השאריות של ה- TAKE AWAY למחרת עדיין משובחת ביותר. חבל שלא היתה רשימת עלי (ירוק) בבחירות העירוניות, היו מקבלים את קולי. ואגב בקרב בני ביתי והמשפחה המורחבת, שכולם קיבלו משלוחה, נשמעו תודות ושביעות רצון ללא ממצאים קליניים. גם הלבנה המקוררת מצויינת.
מנה מן השמיים!
יש ימים ואתה קוטף פרח מקסים, או אגודת עלים נהדרים, ובחלוף כמה ימים ב"אגרטל" בווק או בסיר הם מחיים לא רק את הנפש אלא גם משביעים תיאבון וגורמים להנאה רבה.
מי יודע לאיזו מטרה נעלה ישמש ה-bouquet הסגלגל-ירקרק הזה?
עלי העילית (מנגולד + עלי סלק) הללו הגיעו מראובן הירקן הבוקר ועתידם לפניהם.
אובאמה בשיקאגו, פודהה על גדות הירקון.
"זה לא אני - זה אתם… ויש לנו עוד הרבה עבודה… נגמרו החגיגות חוזרים לעבודה"
102.5
ביס עם הבוס על הבוספורוס
כאמור , יצאנו לחגוג את גבורותיו של אבו-פודהה על גדות הבוספורוס. כהפתעה ראשונית ציפו לנו שם האחיינים, בניהם ונכדתם המקסימה שהגיעו המיוחד מהולנד, עם עוד תוספת של חברים (ישראלים, ממוצא טורקי) היינו חבורה גדולה, שהתפצלה והתגבשה בהתאם ליעדי הטיול והבליסה. חוויות ממערכת העיכול ושאר הגוף לפניכם. התחושה הכללית נעימה, איסטנבול רבת פנים ומגוונת מאוד, הטורקים חביבים ומסבירי פנים ואפילו לא נתקלנו (הפעם) בנהגי המוניות נוכלים, (אולי המעבר למטבע החדש, עם הערך הנורמאלי) פה ושם אבל היו "שאהידים" על ההגה. העיר צפופה מאוד, סואנת ופקוקה להחריד. בבוספורוס העניינים זורמים והספינות שטות. עורק התנועה הראשי הזה, ביום ובלילה, שוקק סירות, אוניות וקרוזים ענקיים, ומעניק לאיסטנבול דינאמיות ללא הפסקה. בעיר רבבות דגלים ודגלונים ואווירה חגיגית לקראת 85 שנות הרפובליקה הטורקית, שהקים אתא טורק. העיר התקדמה והתרבו הצדדים המודרניים. נוספו לה גם לא מעט קניונים חדשניים, באחד מהם הייתה לנו חוויה שממש שווה כוכב.
תן לו בגוזלמה
את שיא הסימיט שלנו פגשנו בדיוק במרכז המתחם התיירותי באיסטנבול, על ספסלי העץ מול המסגד הכחול. הסימיט, הבייגע'לה הטורקי (קשה בחוץ רך בפנים) ומשומשם וקצת כהה יותר מהמקובל אצלנו, רצוי לאכול טרי מאוד, אחרת, כדרכם של בייגלעך, הם מתקשים והחוויה דועכת. למזלנו בדיוק כשעברנו ליד הרוכל בדוכן הסימיט, הגיע השליח עם מגש הסימיטים הטריים.
הופתענו להתרשם מאמת המים התת-קרקעית המרהיבה (YEREBATAN SARNICIׂ) המאוד מומלצת לביקור, אולי כאתנחתא בין הסופיה לכחול. לפודהיסטים המצומצמים היה פטור מהמוזיאון והמסגד, שכן עלינו לרגל לקושטא כבר לפני 3-4 שנים. מאוד בסמוך אליה התנהל רוכל על מזנון בעגלה עם סאג' נייד ונתן בגוזלמה. יש להבהיר שמדובר במוצר מזון חביב ביותר, שהכי קל להגדירו כבוריק לא מטוגן, מכיוון שהוא מורכב בדיוק מאותן אבני יסוד. הגוזלמאי נוטל דף בצק דקיק, כמו פילו אבל יותר גמיש, שם בו גבינה מלוחה עדינה ו/או תפוח אדמה מרוסק ו/או ביצה מוסיף מעט פלפל (אם מישהו מבקש) מקפל למרובע ומניח על הסאג'. כמה מהפכים זריזים, תוך שבינם הוא מורח מעט סמנה (חמאה מזוקקת), מקפל לשניים את ה"לאפה" המלבנית שם בנייר ומגיש בתמורה ללירה טורקית או 3 עם ביצה. היה אחלה. לא בדיוק לפי הכללים אבל, כארוחת צהריים מחדלית, התקבל בברכה.
חמאם על הזמן
עד לפני חודשים ספורים, סברתי (או לפחות טענתי) שאיני אוהב מסאז'ים, על אף ניסיונות משובחים בפוטנציה (ומענגים בעליל על פי רעייתי ) בתאילנד, למשל. מאז שחלה בי היצרות ההיקפים, ויש באפשרותי לשכב על הבטן (אחרי שחלק גדול מההר הוסר…) בנוחות, השתנתה דעתי. למרות זאת לא אצתי ללכת לחמאם באיסטנבול. אחרי הגוזלמה, ממש קרוב לאמת המים ממוקם זה 300 שנה חמאם CAGALOGLU שזכה לאזכורים בספר "1000 המקומות להיות לפני שנמות" באין ספור כתבות ואף שימש אתר צילומים לסרטים וקמפיינים רבים, הנשים פנו לכניסה שלהן ויחד עם 3 הגברים הנוספים החלטתי לחוות גם את זה. כפכפי עץ מצחיקולים,שבזכותם ממש אין צורך לתלות שלט האומר "לא לרוץ – סכנת החלקה", מגבת לכיסוי המבושים ומקום הנוטף היסטוריה ואנו נכנסים. לכל אחד מטפל (לי היה בעל השפם הרחב) המעסה, שוטף, מקרצף (עם כפפת בד), מסבן (עם ליפה) ושוב שוטף ובסך הכול חוויה נעימה ומאוד מרגיעה. טיפול סולטאני שחמאם על הזמן.
עם ישראל חי וקאיימק
אין לי ספק שיש לטורקים יד טובה וגם טאץ' מיוחד בבואם אלי קינוח. הבאקלוואות שלהם טעימות מאלו שיצא לי להכיר בישראל, לבנון ולונדון, נדמה שיש להם סירופ סוכר (דבש?) אחר ואולי איזה ניחוח או תבלין או תהליך שונה המשפרים את התוצאה הסופית. בכל המקומות הוגשו לסיום מנות חבושים (חבלזיים) ו"פודינג לחם" מעדן סולת ממותק ועליהם תמיד שלב הקסם השמנוני, שבין הקצפת לחמאה ועונה לשם קאיימאק, נדמה לי שבעולם זה CLOTTED CREAM. בלא מעט כפיות אספתי לחיכי קלוריות נשכחות ומאוד טעימות. רשת הקינוחים (בעיקר) סאראיי Saray Muhallebicisi יש לה 14 סניפים. אנחנו ביקרנו ברחוב איסטיקלל.
הסיבה לביקור זיכרון הבורק (בורג) SU BӦREĞI מהביקור הקודם. מדובר במאפה/פשטידה של אטריות-פסטה-בצק, כמו מקרוני-צ'יז אבל בדרך הטורקית הנאותה. סיפור המאפה מתחיל ב"גלגל" בקוטר של כחצי מטר ורוחב של כ-20 ס"מ הנאפה עם גבינה סטייל צפתית, ממנה נחתכות פיסות (רב שכבתיות) של כ-200 גרם למנה. המנה טעימה, עדינה ומנחמת מאוד ומנגד אין לה ולשמירה (או שמא הורדה במשקל) ולא כלום. אממה זה טעים ביותר, טעם ביתי ומוכר כמעט בכל פה (מערבי). טעמנו (מצפונית) גם סלטי קיסר ויווני, ובהיותנו ציבור נרחב יחסית, פנינו למבחר הקינוחים המשגע. אין לי ספק שהסערתי את גופי בסוכרים (וגם שומן) בכפיות רבות. היה שווה וגם לאחר מעשה נתברר שהמחיר לא היה נורא.
הבורסה שוקקת – מדד האיסקנדר קבאב בעלייה
מסעדת בשר טורקית, הניצבת בראש טבלת הפופולאריות ובצדק. המסעדה נוסדה בדיוק שנה לפני חתן השמחה, ב-1927 אולם היה זה במיקום אחר. ומאז היא מפליאה להנפיק ממטבחה שכיות החמדה, או כך לפחות עשתה, בביקורנו. דיווחנו כבר על לחמג'ון, קובה וסלט פיקנטי(שעוד ינוסה וידובר), אך הם לא באו לבד. בפתיחות גם היה סלט חצילים מעושן עדין, בורק, עלי "כרוב שחור" ממולאים באורז ובשר, נהדר. וסלט ירקות חביב. הארוחה לוותה ביין שיראז טורקי מצוין בשם MELEN 2005. לאחר מכן החלו להגיע לשולחנות משלוחי מנות הבשר: צלעות כבש, אומצות ובעיקר דונר (שווארמה) וקבבים לסוגיהם: איסקנדר, אורפה, אדנה, שוכבים על מצע עגבניות מלווים ביוגורט משובח וכבני לוויה בצלים ופלפלונים חריפים. גם כאן עינגו הקינוחים עד מאוד, עיגולי חבוש מחד ו"לחם" מסולת (יירמוק האלווה?) מאידך בעיטור נדיב של קאיימאק.
גם במסעדות הפחות מסעירות היו פה ושם ניצוצות של חומרים מעולים או בישול עילי, גם אם פשוט; בארבוניה נהדרת, או טונה משומרת ביתית שממש נמסה בחיך, איזו גבינה סטייל פטה טורקית עדינה ויבשה, ושם חסילונים מוגדלים או לנגוסטין טריים שבושלו בדיוק על השנייה. ירקות מצוינים, יש שיגידו כמו פעם ואפילו יינות טובים דוגמת הסובניון בלאן של SARAFIN מחצי האי גליפולי (לחוף הים האגאי). איסטנבול – קרוב , מרתק, מעניין, ידידותי וטעים לכל חיך וכיס.
זה היה קרב קשה. קשה מאוד, פה ושם נשברו חומות האיפוק לנוכח נפלאות המטבח העותומאני, הטורקי, הבלקני ומה שזה לא היה. היו מעט צעידות יחסית, אולם לשמחתי המאוד רבה, בחשבון המאזני נוספו לפודהה רק כמה מאות גרמים, שביום – יומיים יוזעו וייעלמו.
עד שייעשה סדר ברשימות, בצילומים ובלוחות הזמנים הרי לכם מתאבן המראה את הפשטות העילאית של המטבח הטורקי. בצילום מספר מנות פתיחה שהוגשו במסעדת בורסה, מימין הקובה הטוב ביותר שאכלתי מעודי: טרי טרי, עם ציפוי דקיק של בורגול והמון תוכן בשרי משובח מועשר באגוזים. משמאל לחמג'ון קטון, עדין ומצוין, ובמרכז ההפתעה המסעירה (אותי) סלט "טורקי" פיקנטי עם עגבניות, בצל דק, אגוזי מלך ורוטב שכלל רכז רימונים. בקרוב ייערכו ניסיונות שיחזור במטבחי פודהה, ועל תוצאותיהם תבוא הודעה.
אגב, חדי העין יבחינו במעט חומוס על הלחמג'ון, זה היה עשוי בשונה מהמקובל אצלנו וזכה לתואר "המנה הפחות מרתקת" בארוחה.
35 קילו הם מספר מפתח ורגע מכונן. הימים ימי חשבון, ולרגע קל עזבתי את המטבח ואת ספירת הקלוריות היוצאות ונכנסות לטובת כיכוב בתרגילי מדידת בגדים משעשעים עד דמעות (גיל). החלטתי לנקות מדפים, לטובת נזקקים (עבים וטובים) ולהכין מקום לבגדים חדשים במידות קטנות יותר. חולצות, מכנסיים, חליפות ועוד שהגיעו אצלי ל-48 ו-3XL ירדו ל42 ומטה ו-XL וניצלתי את החגים והשבתות ואת סיוע רעייתי למיון רציני.
היו הרבה רגעים ממש לא אמיתיים בהם אי אפשר שלא לשמוח בכל לב בהיעדרם של מפלי השומן. רגע מרגש היה הכניסה לג'ינס שנרכשו בשיא הגודל ועתה יכולים להכיל גם את בן העשרה הצעיר שלי, אולם השיא היה שמנבכי ארון הבגדים הוצאנו את מכנסי החתונה (1989) ואם לצטט את הצופים בבית "אתה נראה כמו חתן, מזל טוב !"
וכך זכו כמה תיבות בגדים משומשים לתרומה רחבת היקף מאגף החליפות והמכנסיים. בקרוב יתבצע מהלך דומה גם בגזרת החולצות.
בימים הקרובים נצא לחגוג כמו הסולטאן של קושטא את הגעתו לגבורות של אבו-פודהה. האימאם עדיין מעולף, הקבבים והבורק ניצבים כבר סדורים ומוכנים על גדות הבוספורוס, לקראת בוא המשלחת. יש לי זיכרונות מאוד טעימים מאיסטנבול ואני מקווה לצלם ולתאר זיכרונות טריים בקרוב.
עוד פחות משבוע ו"אחרי החגים" הזה שכולם שולחים אליו ומטילים עליו את הכול מגיע. לחץ האירועים, האורחים והחגיגות יידעך מה. ונוכל לחזור ביתר שאת למשימה הדו-ספרתית, על אף העיכובים הטעימים שבדרך.
לא היה קל, אבל היה שווה. יש זוכה בכסא בשולחן ארוחת המאה הקרבה והולכת. ותחילה לפתרון המלא:
(מימין לשמאל, מלמעלה למטה)
שורה עליונה: צ'יראשי – מינאטו (קיסריה), פיצה מרגריטה – איל פיצאיולו (רח' בן יהודה, ת"א), שקדי עגל ופטריות – הבסטה (רח' השומר, ת"א)
שורה שניה : סלט ספרדי (מקום של בשר, נוה צדק), פפרונצ'יני – שרקוטרי, (ת"א), שומר על הגריל בוינגרט תפוז (אורנה ואלה, שינקין )
שורה שלישית : סינטה טלה – כתית (ת"א), פנצ'טה (הרברט סמואל, ת"א) חומוס אבו יא-יא (בית חרות)
שורה תחתונה: דג חרב (רפאל, ת"א), טרטלטי פירות (הבראסרי, ת"א), כבד אווז עם שלל פרפראות של סטפן פרואה-דוו (גרנובל, צרפת).
ולפותרים (הידד). הרבה פתרונות הגיעו, חלק ניכר לא היו מדוייקים, ובחלק היה מאמץ כן לחשיפת האמת. שני מבליגים (הדר ל. ופיינשמקר) הגיעו למקום השני המכובד עם 5 פגיעות בול, ואילו את הבכורה, המקנה כסא של כבוד בארוחת המאה נטלה, ובצדק, Passioneta . כל הכבד, סליחה הכבוד, על הצליפה ב-8 מצילומי הצילחות.
הפרטים והאתגרים הנוספים בדרך לארוחה מעל דפים אלו בקרוב.
לקינואה יש צלצול מעניין, הוא מרמז על משהו בלתי מוכר, אולי מסתורי, ממקום רחוק. יש הרבה שנאה לקינואה, (או לפחות דחייה והתנגדות) אולי מכיוון היא נתפסת כטרנד של כוסיות, טבעונים ומצביעי הירוקים. לי היא פשוט עוד דגן קטן בגן, תחליף קצת בריא יותר (אולי) מבורגול וקוסקוס.
את המתכון הנ"ל, בגירסה מעט שונה טעמתי בכיף אצל קולגה, שף ע. משאטו B (אין טלפון להזמנות, אין מקום אופרטיבי שכזה).
2 כוסות קינואה (אני השתמשתי באורגנית, אם כבר…) מבושלות ב-3 כוסות מים רותחים עם כפית מלח, 10 דקות ואז עוד רבע שעה עם מגבת מתחת למכסה, כמו בבישול אורז. (עד שהקינואה עשויה וללא נוזלים) ואז לקרר. אני הכנתי מבעוד מועד – יום קודם לראש השנה. את הירוקים שלהלן קצצתי כשעה לפני האירוע וערבבתי עם הרוטב והקינואה ממש לפני ההגשה לשולחן.
לרוטב
סלט רענן ושופע בריאות.
לבד מעשרות המגיבים ומאות קוראי הבלוג הנאמנים, המשמשים קבוצת תמיכה ועידוד נהדרת, ישנה גם האמת הפיזית שאין להסתירה, היוצרות תגובות ציבוריות רבות, או לפחות שיחה בעת שפודהה מהלך בקרב הציבור.
מדובר במעגל נרחב של חברים, ידידים ומכרים המסתכלים ורואים בעצם רק את הקנקן, המעטפת החיצונית השברירית, ולא מתייחסים בכלל לתוכן כמו המבליגים*. כך או כך מדי יום אני נחשף לתגובות מופתעות ומשמין מנחת. לשמחתי מחמאות אינן חמאה, אין בהן קלוריות.
אני שמח לבשר שבחלוף השבוע ה-40 למשטר החדש אני עדיין הולך (הרבה) ונעלם (לאט לאט) ומתייצב עתה על 103 קילו, בדיוק 35 קילו מהשיא.