טיפ שכבר ניסיתי בדיאטות קודמות שנשאו תוצאות פחות מסעירות, אולם טוב גם לימים אלו: יחד עם רוטב בולונז וספגטי (או כל פסטה דומה), אני משתדל תמיד להצטייד בחבילת נבטים "סיניים", בזמן שהפסטה מתבשלת ל"ציבור הרחב" מאדה את הנבטים, ולמי שרוצה פחות מעשירית הקלוריות (פסטה=נבטים) מניח בקערית נבטים (וקצת פסטה) ועליהם את הבולונז. הנבטים, אם מקפידים לא לסמרטט אותם בבישול יתר, מצליחים להוות תחליף סביר וסופגני מספיק, לחיכי לפחות.
למרות האביב בואכה הקיץ, בלי סתיו נשירה ושלכת, פסעתי מעדנות אל עבר שדות רמת השרון על מנת ללקט עלים משובחים לסלטי השבוע. אני מניח שיש לפחות כ-10-15 מגדלים/מוכרים אל מרביתם טרם הספיקותי. אחד הסמוך לרמת השרון פועל (מלבד תותים) רק בסופי שבוע. המגש שלפניכם יצא משם:
בשורה העליונה מימין לשמאל: מיזונה, חסה ערבית, ראשאד במרכז עירית ושום ירוק טרי ובתחתונה: ארוגולה, גרגר ורוקט.
לימון, בלסמי, חרדל, שמ"ז, מלח, שפג"ט וחצי כפית ממתיק, וכמה רבעי תותים קטנים עם קוביות "צפתית" באפלו 4% של ביצרון והרי התוצאה:
הגישה הפודהיסטית הבסיסית, הנשענת על ביקור ראשון שלי בבית בפריז, גורסת שימוש בירקות טריים יום ביומו. אמנם חלפו 31 שנים וגם לצרפתים יש אני מניח מקררים ומקפיאים גדולים יותר, אבל אז לדוד הצרפתי (של חברי הטוב דוליטל ) היה מקררון פיצי, ומאדאם פופיק (כך נדמה לי כינינו אותה), היתה יוצאת בוקר בבוקרו לרכוש את הירקות והבשר (וגם הבאגט) שישמשונו לסעודה. לא היה שם שום שמץ של גורמה, אבל היו נוהלים ראויים. את הגישה לירקות השתדלתי להטמיע באורחותי, בהצלחה יחסית. אולם, הנה כי כן- כדאי תמיד לזכור שלאיכות המוצרים השפעה רבה על אורך החיים והטעם. כל זאת בא והקדים את הסלט המאודה הנ"ל:
ברוקולי (אור-גני)
עגבניות שרי (משק לוי)
אספרגוס (משק לוי) קצת חבוי מתחת
אפונת שלג (משק לוי)
ויניגרט (פודהה) שמ"ז, מיץ לימון, בלסמי, ש"ש, שפג"ט ומלח.
האם תוכלו לזהות על פי התמונה את גילם המשוער של הירקות? דומני שלא. הברוקולי היה טרי בן יום-יומיים ואילו שאר המרכיבים בילו במקרר שלי 11-12 יום מאז נקטפו ונאספו מהשדות בתלמי יחיאל. אכן תמונות קשות ומציאות מזעזעת, אבל הסלט טעים ונהדר.
נכון שאצלי (ואולי אצל עוד מישהו) ישר מתגשש איזה חיוך חיוור, ואף על פי כן מדובר, דבר ראשון, בקישואים ממולאים. בלוטות הרוק הביתי שלי התעוררו לפני כמה ימים, לנוכח תמונות (קשות) של מתכון שעשה טבח לבנוני גולה, והעלה לפורום בינלאומי. פתאום גם לי התחשק. המרחק לשוק הכרמל התקצר ומצאתי קישואונים ראויים למטרה. מפה לשם נאלצתי לקושש (בספייסס) גם קישואן (כך מכנים את סכין ה"פריזיאן" של הקישוא, המאפשרת לחפור בו משכן נוח למילוי).עם סיום החפירות במעמקי הקישואים, ושמירת התוכן הקצוץ בצד, החלטתי לצרף לחגיגה מקצה ממולא נוסף ובו מספר עגבניות, שרוקנו מתוכנן (שאח"כ נקצצו והוחזרו לכלי הבישול) כמה פלפלים אדומים וכמה פלפלי פרובלנו עם חריפות 1-1.5 הנסבלת ע"י מרבית ב"ב.
לצורך המילוי השתמשתי ב-בשר בקר מעורב בפלדה של כבש (80-20 % לבקר) כוס + אורז (מעוגל) של ריזוטו, מלח, שפג"ט, ובהרט. הקישואים מולאו, עברו טיגון קצרצר (בשמ"ז) בווק והועברו לתבנית עם תוכן העגבניות הקצוצות וכוס מים. לתנור של 180 מעלות מכוסים ל-40 דקות ועוד 30-35 ללא כיסוי ראש.
לתערובת האדומים, עליהם כבר הוצאתי את כל העצבים שלי, סליחה, אליהם הוצאתי את כל מגוון העשבים שבמקרר, ובמקרה להלן: פטרוסיליה, כוסברה, זעטר ונענע, סה"כ 4-5 כפות גדושות בקצוץ ירוק. שן-ראש שום עגול עם דגל איטליה אבל MADE IN CHINA והירקן אמר משהו על טיבט?, כתושה, קצת פלפל ירוק חריף קצוץ ו-2 כפות צנובר וכל הממולאים מילאו היטב כלי חרס ונכנסו לתהליך זהה בקומה ב' בתנור.
עם יוגורט של מחלבות השומרון ו/או לבנה של הימלפרב "הר הרוח" מנטף, החיים במזרח התיכון נראים טוב יותר, בעיקר אם ממעטים להסתכל בנתחי הכלכלה בתקשורת.
אחד היתרונות הגדולים של הסתבצ'ות רבתי כפי שהייתה כאן היא השאריות. מכ-3 קילו דגים לא נותר דבר, אבל מי שנותרו בידיו מיץ ליים ולימון, תערובות צ'יפוטל, חאלפניו, פרובלנו ופלפלון צ'ילי צהוב ארוך חריף-אש, בצל ירוק , עירית, שאלוט וכוסברה, מה יעשה? כמובן – ברירת המחדל המקסיקנית הנאותה -לבר המזל שהיטיב לכלכל את מוצריו – ורכש "אבוקדות" שמנות ומעולות (כך סבי היה אומר) ממשק לוי – היא יחידה: גוואקאמולי . וכך היה קערה גדולה ונהדרת. לא היו לי כמויות מדויקות של כל המרכיבים, אבל גם בימי שיגרה אפשר לשחק לא מעט עם הכמויות.
בתואר זכה חיש קל סלט נגימאקי של "פילדלפיה" (האחות הזריזה של דיקסי). ערב משחק הכדורסל הזמין אותי לשם, בן השבע-עשרה. הוא היה מרוצה מהפילבורגר קלאסי (בביס שלקחתי הבחנתי ברכותה הרבה מידי לחיכי של הלחמניה, אבל התוכן צלח. עוד שתי קלאסיקות שבחר הנער היו מסדר של 12 כנפיים והום פרייז. בכנפיים השתתפתי בבליסת הרוטב הסמיך (בעיקר חמאה וצ'ילי מתוק), בעוד שמנת ההום פרייז (קוביות תפ"א בתוך רוטב דומה או זהה) היוו לי מלכודת מגה-קלורית שאינה שווה את העונג המפוקפק של של תפוחי האדמה חסרי הזהות ומעט MOOSHY .
תענוג מושלם (ושביעות רצון ושובע) סיפק לי סלט הנגימאקי, שכלל (ב19:45 ) ירקות טריים ופריכים (חסה, מלפפון, עגש"ת* נבטים ואא"ט* בצל אדום) ועליהם רוטב חביב (סויה הדרים), ממעל היו רולים של סינטה חתוכים של בשר עם בצל ירוק במרכז. כחלק מהחבילה הגיע גם רוטב מיונזי (בו הטבלתי מעט את הבשר) וקופסית אגוזים ושקדים לעיטור הסלט. בצד נתקבלה גם לחמנית ביס ומארזון חמאה (כמו בבתי מלון) חמוד, למרות שלא נגעתי. כל האמור לעיל ב-36 שקל. ללא עוררין זוכה שיפוד הזהב של פודהה למחצית הראשונה של 2008 .
ופה לינק למתכון נגימאקי של שף עמיר אילן לשעבר דיקסי והיום הדסון. הצילום למעלה הוא שלו, מתכון דומה ומכיל אספרגוס.
במסגרת השתלמות קרדיולוגית בניתוח וחילוץ לבבות ארטישוק, הפלגנו (מעט) דרומה לעבר ניר בנים, שם ב"ארטישוק של נועם" חיכו בתחילת הבוקר אלפי ארטישוקים טריים לבביים ומלבבים לבואם של המוני בית ישראל במסע קירוב הלבבות לחבל יואב -יהודה, המתהדר זה מספר שבועות בפסטיבל אוכל. את אפקט האפטר שוק של הא"ש* אתם עלולים לקרוא במורד הבלוג בימים הקרובים. בקדימון ניתן כבר לחשוף, א"ש בשרני ומשביע בעיקר ברוטב היוגורט המטבלי, שהוזכר בתחילת דרכו של פודהה.
לא הרחק משם חיכה לנו משלוחה של משק לוי ובו כל מיני הפתעות ובעיקר פלפלונים חריפים ביותר וחריפים למחצה שיבואו לידי ביטוי בואכה הגמר הגדול.
חתמנו בחריגה רבתי מנוסחת פודהה במין פיקניק זוגי, של גבינות , לחם וזיתים במחלבת אורורה במושב אמונים. הגבנית, אורלי לידור בצעה לנו מספר גבינות מסגנון ברי, פטה וגבינות קשות, לחם טרי ורב-גרעיני נהדר (דיטרה ועופר אופים, בית זית) שנפרס . קצת זיתים פיקנט יוגורט לשתיה ולא צריך יותר לבוקר-ברנץ- צהריים. רק בערב הוספנו את הא"ש בסיר על האש והכל טוב.
הכי מצאו חן בעיננו משקה היוגורט והיוגורט, נטלנו לא מעט דוגמאות לשימוש ביתי, יחד עם גבינות שנותרו ופה ושם ואחרי הסיכום של 185 שקל הופתענו לקבל תיק (סגול וחמוד) מתנה כדי לשמור על צנינות מוצרי החלב בדרך הביתה. מתנה ראויה עם פרוץ השרבון הראשון.
הציבור מתבקש לשבת.
מדובר בגזרים צבעוניים:
אחת השמחות הגדולות שלי היא לגלות ירק, פרי או דבר מאכל חדש אחר בישראל. מה רבה הייתה העליזות עת הבחנתי ב"גזר ב-4 צבעים" תוך שיטוט במחלקת הירקות של פיין מרקט, נווה אביבים. הגזרים בלבן, צהוב סגול ואדום הצטרפו חיש קל לאחיהם הג'ינג'ים השגורים. ובלב נתרקמה מזימה ונגזר גורלם; קילוף וצלייה של כ-75 דקות ב-200 מעלות בטוסטר אובן , 45 דקות בכיסוי ראש מלא והשאר בגילוי נפש. במסעם האחרון התלוו אליהם ש"ש קצוצה, כף סריצ'ה,(חריף תאילנדי) 2 כפות סויה +חצי כפית מלח גס, כף בלסמי מרוכז ו-3 כפות שמן זית. הגזרים מתקתקים וככל הנראה פליטי ייצוא. הם גודלו, מוינו ושווקו על ידי "גזר השרון" ממושב גאולים. שקית ובה כקילו (? ייבדק ויעודכן) נמכרה לי ב- 13.90 שקל.
בווק או מחבת עם 4 כפות שמ"ז מאדים את הבצל, שום וגזעי עלי הסלק, אחרי 5-10 דקות מוסיפים את העלים ואחרי עוד כמה רגעים את היין, המים, הלימון, המלח והחריף, מרתיחים, מקטינים ומבשלים כחצי שעה לאידוי הנוזלים. מכבים, מוסיפים הכוסברזיליה.
עורמים בקערית או מרקית. בצדדים נותנים כמה כפות יוגורט, בלי קמצנות ולמעלה מפזרים את קוביות העוף החמות והצנוברים. אצלנו זה נטרף בליווי רביולי גבינה (בישול דקה) לורנצו של שטראוס, אכלתי 6 רביולים. גם אורז או לחם יכולים לשמש ככיתת כוננות ספיגה.
הומאז' ל-28 שנות הקוביה ההונגרית. היא הגיעה מראשו של פרופסור רוביק, לחברת IDEAL האמריקאית, שעשתה עליה מאות מליוני דולרים וגם ירדה מנכסיה.
הקוביה הסתובבה בידי רבים על פני הגלובוס. בשנים האחרונות היא יודעת פריחה מחודשת, ותמיד נמצאים לה אלופי הפתרון בזמן, או עיצובים חדשים. בעיני, לפחות, היא הפאזל (חידה תלת מימדית) האולטימטיבי של העידן החדש.
מה הקשר בין ארנו רוביק לבין פודהה? שנינו קשורים לתהליך ההמצאה והפיתוח של משחקים וצעצועים. וכעת ערב יריד הצעצועים העולמי החשוב בנירנברג אני מתכבד לטעום ולהציג את הקוביה ההונגרית שלי, בלי צבעים רעילים ומחומרים ידידותיים לקיבה.
הקוביה מורכבת מ- 27 קוביות קטנות של כסנטימטר וחצי ומשתתפים בה 10 מרכיבים אכילים, למרות שבאורגינל הפלסטי יש רק 6 צבעים.
בטטה, תפ"א, ארטישוק ירושלמי, זוקיני ירוק וצהוב, קיווי, סלק, אבוקדו, קולורבי, סלמון טרי הם המרכיבים, חלקם חי והשאר, צלוי, מאודה, מבושל, חלוט, מוגרל ומטוגן. ולרוטב: כפית סויה, 3 טיפות טבסקו-שום, כפית בלסמי-כמהין מצומצם וכפית שמן אגוזים.
שחקו אותה!
* קוביית "וינטאג'" אמיתית משנת ההנפקה – 1980 נמכרת ב-EBAY בכ- 50 $ אם מחשבים את שעות העבודה, אינני בטוח איזו יקרה יותר…
