FOODHA'S GOURMET DIET

הבוקר נפתח שוק האיכרים המקורה והקבוע. ריכוז בוטיקי-בונבוניירי של קוביות איכות המציעות ירקות, גבינות, יין, בשר, דגים, נקניקים, לחמים, אוכל מוכן, שימורי עילית מהעולם, מיצים ופירות (הכול ב-10) קפה ואספרסו (ב-5 שקל) ויש גם המון מקומות לשבת ולאכול, פינות לראות את הים ובכלל איזה כיף לנו שיש עוד מקום נהדר להתברך בו ולקחת את עצמנו עם ובלי אורחים מחו"ל.

אל תידג – יש יד טובה על הדג

האמת שכל כך שמחתי והערכתי את המבצע של היזמיות והארכיטקט (שיר הלפרן, מיכל אנסקי ורועי חמד), עד שנטלתי פסק זמן והגעתי ב-10 וקצת עם בקבוק מנותז, ברוט של טירל, יקב הבית שלנו. חנות היין עדיין לא הייתה מצוידת בגביעים ראויים, אבל ללגימת הלחיים גם בכוסות החד-פעמיותשמחו להצטרף עוד שותפים מכובדים לפרויקט, יורם ירזין ושרי אנסקי ורבים וטובים מאוד.

שרי אנסקי התרגשה מהאירוע, כמעט כאילו הפכה לסבתא, ופתחה "בסטונת" קטנה לכריכים משגעים של דגים (תחת הכותרת שרי הרינג…) טעמנו סרדינים משובחים עם חמאה ובצל קצוץ בבאגט מלחמים. האספרסו מהרולס-רויס האיטלקי הדנדש היה נהדר, הצטיידנו בירקות ועוד טובין, איחלנו הצלחות לכל בעלי הדוכנים ומפעיליהם, כולם חדורי תשוקת השוק החדש, וכפי שנראה שוב נשוב לטעום ולבלות.

בוקר שבת, בואכה הבראנץ', קבענו למפגש משפחתי קליל בנקודת מפתח תל אביבית – גורדון ביסטרו, שמתחת למלון הבוטיק הקטן והמקסים. נקודת התצפית הנהדרת על גדות (רחוב) הירקון מהמרפסת, אם מתעלמים המלונות הכעורים, התנועה והצופרים,  היא תכול ים התיכון זרוע מפרשים.

שמש נעימה של תחילת נובמבר, גם גדודי התיירים במעבר החצייה לגורדון נראו מרוצים. מה שהיה בעבר הלא רחוק טרמינל, וקצת לפני כן נבנה (ושופץ תוך שימור) בסגנון הבאוהאוס הוא עדיין מיקום מעולה (אם מוצאים חנייה או באים בתחתית…) כעת לבוש מודרנית וגם האוכל מדבר עדכנית.

הצוות והמלצרים הקרינו חדוות חיים והיו חביבים מאוד, ארוחת הבוקר הזוגית (88 שקל) הייתה טובה. בעיני מנת צמד העלומות על רוטב אדמדם(שמנת) מנגולד, בצל ופיסות מרגז היה טעים ביותר וחבל שלא יכולתי לכלות בו יותר פרוסות לחם…. מקום ראוי להפנות אליו תיירים ומבקרים הלנים בסביבה.

שוק האיכרים כמעט ומתכנס תחת הגג המובטח וזה נראה כמעט מושלם. עשרות בעלי מלאכה עסוקים בגימורים. התחושה שבימים הקרובים יתחילו להתניע את המיזם; המדפים, המקררים וקרשי החיתוך יתמלאו בכל טוב.

שמועות עסיסיות ועובדות בשטח מדברים על הפתעות כבושות מעולם הדגים, הלחמים של לחמים כבר התייצבו בשוק החיצוני, אבל נשאיר מקום למנה האיכרית שבדרך.

דוכני MC מחוץ לשוק המקורה משמאל- בטרם הגיעו בני ישראל

 הבוקר השוק המה מאוד. מלבד הסחורה השגרתית המשובחת התקבלה הצעה לחבילה שאי אפשר לסרב לה – אוכל חינם וטלביזיה. היו שם למיטב הבנתי מתמודדים ממאסטר שף שהכינו אוכל בדוכנים וחילקוהו לכל דורש והיו גם לא מעט מצלמות. השמחה לתל אביבים!

פירות בן דור - התפוז האדום מאחור (ירוק בחוץ)

פודהה הצטייד במנה השבועית ואץ למטבחו לביצוע מעשים טובים במרכולת. תבלין השבוע – זעטר (שלמה אברבנאל, מושב תאשור ) ה-  VIP   (VERY IMPORTANT פרי) של השבוע – תפוז "לב אדום" של בן דור מיסוד המעלה, שעשוי להתמזג בהידור רבתי עם קולגות מהשוק.

הסלט "יבש" לפני הלמנה ושימנוז

 סלט זעטר טרי: עוד משתתפים עגבניות (מתקומה ומקדש ברנע),עירית, רוקט, ריג'לה, מיני-מלפפוני אורגניל'ה (ק"ב), בצל אדום, לפת (תאשור), נבטי צנונית (כרמל יבולים) , גבינת מוסלה מפוררת (צאן-אל) לימון, שמן זית, צנובר, שומשום מלא (קלויים) מלח ופלפל שחור.

שבוע סוער עבר על פודהה בעיקר בשל שני ביקורים חשובים של נציגי חברות הצעצועים, מספר 2 ו-3 בעולם (מספר אחת ביקרו לפני כחודשיים).

לא אלאה אתכם (וגם לא אוכל לגלות) אילו משחקים/צעצועים/עיצובים/פיתוחים והמצאות מצאו חן בעיני המבקרים מטורונטו ומאסצ'וסטס, אבל היו התחלות מעניינות, שכדרכו של ענפנו, עוד ארוך התהליך עד לחתימת עסקה ולמוצר על המדף.

בינתיים נפגשו, כל אחד כשלעצמו עם עשרות  ישראלים: ממציאים, מעצבים, בעלי רעיונות וטכנולוגיות וגם אנשי עסקים. כתמיד הם מתרשמים מישראל ומשפע היזמות, התושייה והדרייב הייחודי.

והכי חשוב – שניהם יוצאים (ולא בראשונה) עם מטען חיובי על האופי הישראלי החם, על מסורת האירוח המיוחדת, הם רכשו חברים וחוויות ויותר מכל זכו להמלצות וטעימות מנחת חיכו של פודהה.

 בתחילת השבוע טיילנו במתחם "התחנה" לגמנו בירה (אני לא מפספס הזדמנות ל-WEIZEN) במרפסת האוורירית עם נוף יפואי מואר של שושקה שווילי, ואחר כך סעודת קבלת פנים בנוסח בשרני אמריקאי משהו בנווה צדק – מקום של בשר, האורח והפורטרהאוז התחברו היטב. (שמחנו לראות המון תיירים נכנסים בשערי המסעדה ומסתובבים באזור)

למחרת אירחנוהו בסגנון משפחתי ופחות מתוייר ב"שקד" העומד בצילו העתידי של מתחם גינדי. שפעת הסלטים תמיד מרשימה (וממלאה) מערכות עיכול וציפיות ובנוסף לכך הדגה ופרי הים היו טובים (בראשם הברבוניות) ושווים מאוד.

    משחקים בדוקה

ביום רביעי זכינו להתארח (אחרי שהמלצנו ובחרנו תפריט…) על ידי החברה הקנדית (ממוצא ישראלי) בחדר המרווח בקומה השנייה של כרמלה בנחלה. כאן נוכחו מרבית הנפשות המובילות ופועלות בפיתוח צעצועים, ושמחנו ליהנות מאווירה נעימה ומפרגנת וכמובן מארוחה משובחת. גם המתחרים הגלובאליים הפגינו רוח חברית, כשהמארחים, שידעו שעמיתם (וידידם) האמריקאי נמצא בארץ הזמינו אותו לשבת ולהתארח גם הוא.

המנה שהכי מצאה חן וחיך הייתה כבדי עוף בציפוי דוקה (או דואה, תערובת אגוזים ותבלינים מצרית במקור) עם מטבל יוגורט- טארטורי.

אבל את שיא ההצלחה רשמתי, כשהאורח האמריקאי אמנם ניגב חומוס ואכל פלאפל, אבל קצת התאכזב שהפעם (בניגוד לשלושת ביקוריו האחרונים…) לא הצליח להגיע לביקור אצל עלי קארוון, כך יש לו סיבה חמימה וטעימה לשוב. הוא אגב זה ששאל מדוע אין עדיין ברשת הקרובה למקום מגוריו איזו מנת מק-סבחה?.

בניגוד אליו, ידידו הקנדי לקח את העסק ברצינות וביומו הראשון, בלי להתמהמה לקח מונית ליפו וחרש את הרחובות עד לשערי המקדש של אבו-חסן. ביומו האחרון יצא לטיסה של 11 וחצי בבוקר, לקח מונית, נסע לרחוב הדולפין, השאיר את המזוודות לרגע קט כשמנוע פועל, אכל בנחת מנה מסבחה, עם הרוטב החריף ויצא לדרכו שמח וטוב לב.

הרבה זמן חיכיתי לטעום מהשווארמה של בינו (ד"ר שקשוקה). הרבה מטיפי לסת דיברו בשבחה, אבל הבלחותיה בימי שישי מנעו את המפגש עם פודהה.

מייד כשנודע לי שנפתחה השווארמייה של בינו, גם בכל ימות החול, בסמוך לקליניקה ונושקת לכיכר השעון לא חיכיתי ויצאתי למפגש הבילתי נמנע. ביום א' בערב אין בעיות חנייה בכיכר ובסמטאות הפישפשיה. הרחובות תוססים, בתי העסק מתרבים ומתייפים, ובמרחק 150 מטר לכל כיוון ספרנו עוד 3 שיפודי שווארמה בתנועה מתמדת.

נתתי ביס  (אחד) בפיתה של הנער, משובח ביותר! וכיליתי את עינוג הבשרים בצלחת שלי הגדושה. בצד טחינה, חמוצים, סלט, חצילים שטובים לאתנחתאות חיך בין ביס בשר למשנהו.

יש גם גזוז בטעמים שונים ויהיו עוד הרבה התפתחויות חזותיות , וגם גריל פחמים למיני בשרים. התחושה היא של פיצוץ בהתהוות. הצטרפו לחלוצים. פתוח מ-11 בבוקר ועד קצה הלילה.

בצילום: השיפוד המתהווה של מחר

צלילי התנפצות הפופ-קורן מעולם לא נשמעו כל כך צלולים. הגרעינים הצהובים טבלו ברותחין של חמאה ושמן והתנפחו לכדי פרח לבן אוורירי וטעים רק בתוספת קטנה של מלח. ואגב גרעיני התירס שבתמונה קשים מאוד. 

החידוש שלשמו התכנסנו נובע מצורת "שיווק" הפופ-קורן, או אריזתו אם לדייק. בשוק האיכרים התל אביבי, אצל זיו גרין מנטעים (ירקות אורגנים), ראיתי pop-on–the-cob כלומר קלח תירס מוכן להתפופצות:  בפירוק לסיר עם שמן או חמאה, או בשקית נייר חום במיקרו. בכל מקרה מדובר בפופ-קורן טעים מאוד.

(יעקב בסן, אביה של עליזה, סב ילדי וחמי נפטר בשבוע שעבר)

אדם אהוב ונבון מאוד, זה ממש לא היה סוד ואחזור על זה: תודה על שנתת לי להצטרף למשפחה הכול כך יקרה לליבך והענקת לי את ביתך האהובה ורעייתי הנהדרת עליזה וכן לחוש מקרוב ומבפנים את החום האמיתי המוכר של העדה הבולגרית.

 קל היה לי להתבונן ולראות בזוגיות המיוחדת של בילי ושלך, בהטמעת מורשת האבות לאהבה וכבוד, בחינוך לאיכות ומצוינות. מאוד הצליח לך. ילדים ומשפחה למופת, וזה בא לידי ביטוי בשבוע החולף. ואנחנו משתדלים ללכת בדרכך עם הדור השלישי.

אותה הקפדה על איכות ללא פשרות, ניכרה בכל אורחות חייך, מאוד התחברתי למיומנות המופלאה שלך לבחירת מוצרי מזון מעולים, לגשת בשוק לדוכן עם תפוחי העץ והאגסים הכי טובים, לבדוק בשבע עיניים ובעשר אצבעות, בלי לשכוח את האף כל מלפפון ואפרסק כדי להכניס לפה של המשפחה והאורחים את הטוב ביותר. יכולת לנסוע לחנות נקודתית בשוק הכרמל או לוויסקי כדי למצוא את הגבינה המדויקת או איטריות הקדאיף הנכונות. לא היית בשלן אך תמיד שותף לצוות המובחר של בילי, ובכל משימה במטבח תמיד הייתה עינך פקוחה.

כפי שנהגתי בעבר, מבטיח להשתדל לשמור על המשפחה ועל מורשת אנינות הטעם. ואם יש קיום לנשמות אחרי חידלון הפיזיות, הרי שאתה יושב לבטח על שולחן הגורמה של מעלה. יהיה זכרך ברוך.

סדרת החרדלים החדשים של אוליה (וממש לא אוליביה…) הם שיתוף פעולה של אוליה (מרחוב פרישמן 73 בתל אביב ומשוק האיכרים בנמל, בשישי) ושל  ג' רמי קסלר מחברת קוזיליק הקנדית, הידועה ב-31 טעמי החרדל שלה, על ההתאמה לטעמים המקומיים שמעתי עוד בשלב מוקדם מנמרוד זלצמן. התוצאה בהחלט חריפה ומשובבת כל שנביץ, בשר, נקניקיה או וינגרט ראוי.

לחרזלת (חרדל חזרת) אופי נשכני ועוקץ לשונות, מה שלא מפריע לבני הצעיר לפנות לחרדל זה בתחילת הכנת כל כריך.

מיונז ביתי הוא באופן עקרוני רעיון נהדר ואיכותי. מי שמקפיד על קלוריותיו עדיף לו שלא ייתקע עם יתרות מיונז משובח. הפשרה שלי היא מיונז הולנדי, Gouda's Glorie  שהוא אמנם תעשייתי, אך עדיף (לחיכי) על כל מתחריו. אם אינני טועה הוא התחיל בחנות ההולנדית ברחוב רש"י בתל אביב. וכעת אפשר למצוא אותו בכמה מעדניות מובחרות. הפאר של חאודה מגיע בבקבוק לחיץ ושימושי, וגם הוא ידוע כמשדרג שנביצים, וחביב על כל קולסלואו באשר הוא.  

לסוכה הוירטואלית של פודהה נאספו (חג האסיף, לא ?) כמה ירקות נכספים כדי לפנק את אושפיזי בטאפאס עליו חלמתי מאז מדריד 2008 . כל הניסיונות לפלפלונים והטסת זרעים כשלו, עד שהחיפושים המקומיים, על אדמת הקודש העלו בחכתי (וחיכי) גידול מיוחד של פדרונים (צברים גאים, מתוחי עור וזקופים).

מחמת הראשוניות, והיעד המסעדתי המוגבל נאלצתי (בשמחה) להצטייד בארגז של 5 קילו מהאושר הירוק.

לפלפלונים טעם פלפלי מיוחד. יש להם ארומה קלה של חריפות, אך הם מתוקים, בדרך כלל. עד כה כשלמעלה ממחצית הכמות נטרפה, נתקבל דיווח אחד בלבד (לא בטוח, זה היה כנראה חשש לחריף…) של תופעת "הרולטה הספרדית" כלומר פלפל חריף.

הכנת פלפלוני הפדרון פשוטה,  בטאפאסיות במדריד (ובמקור מגאליסיה) הם מטוגנים בשלמותם, בשמן זית ומוגשים עם מלח. לשם הפינוק נטרלתי אותם מגבעולם וגרעיניהם.

המשווק למסעדות הציע גם תירס ("הטוב ביותר שאכלת!").  באופן חגיגי לקחנו ארגז (דרישת מינימום). שיני כל קלח חלקן צהובות ומיעוטן לבנות והוא אכן מתוק וטעים; חי, מבושל (זריז) או על הגריל. בטאפאסיית פודהה הוגש על הגריל מרוח במעט בחמאה, רסק עגבניות טרי, מרוות עגבניות (אוליה) ומעט פפריקה מעושנת ספרדית של LA CHINATA.

במדריד  אכלנו פטריות ממולאות, וגם לכך בוצע שיחזור (בייקון קצוץ, שום ופטרוזיליה קצוצים ושמן זית, מעט מלח. בניסיון הבא אולי אוסיף שבבי עגבניות מיובשות)

עוד בתפריט ה"ספרדי" בצלצלי פנינה ופרוסות סלק אפוי, עם כדורי בוקאצ'יני (מוצרלת באפלו) ומעט אנשובי ( מעודן וטעים מאוד) של ORTIZ .

עד כאן הסקירה הרפואית של הפרופ' פודהה מהמחלקה לאושפיזין לילה.

סרטון שהקשר לגורמה הוא אולי "איך הוא אכל אותה…"

שבסוכות נהיה עסוקים באושפיזין ולא באישפוזים….